״אנה״ של אור סיני זכה בסינפונדסיון; הזוכים בתחרויות המשנה בקאן; נדב לפיד לצפייה חינם
יבגניה דודינה ב״אנה״ של אור סיני. זכה בקאן
והזוכה הגדולה בפסטיבל קאן היא: יבגניה דודינה! דודינה הופיעה בשני סרטים ישראליים שהוקרנו במסגרות קאן השונות, ושניהם יצאו משם עם פרסים ביומיים אחרונים.
״אנה״, סרטה הקצר של אור סיני עם דודינה בתפקיד הראשי ובאחד מתפקידיה הטובים ביותר אי פעם על מסך הקולנוע, זכה אמש בפרס הראשון בתחרות הסינפונדסיון, תחרות סרטי הסטודנטים של פסטיבל קאן. זו הפעם השניה שסרט גמר של בית הספר סם שפיגל זוכה במקום הראשון בתחרות. הפעם הראשונה היתה לפני שמונה שנים עם ״המנון״ של אלעד קידן (שחזר לקאן לפני שנה עם הפיצ׳ר שלו, ״היורד למעלה״). אבל בעוד ״המנון״ הפך לאחד מסרטי הסטודנטים הישראליים האהובים בכל הזמנים, אני חייב להתוודות ש״אנה״, המספר אחר חיפושיה של הדמות הראשית אחרי מישהו לאהוב, ולו ללילה אחד, הותיר אותי אדיש.
בראש חבר השופטים עמדה הבמאית היפנית נעמי קוואסה (שסרטה ״אן״ מוקרן בימים אלה בישראל). הסרט הזוכה מקבל פרס כספי בסך 15,000 יורו, וכן הבטחה להקרין את סרטה הארוך הראשון של סיני בפסטיבל קאן. בפרסים נוספים זכו סרטים מבתי ספר לקולנוע בלונדון, ונצואלה והונגריה.
דודינה משחקת גם ב״שבוע ויום״ של אסף פולונסקי, שהוקרן במסגרת שבוע המבקרים, וזכה שם באחד מפרסי המשנה של התחרות, פרס להפצה בצרפת על ידי חברת סופי דולאק.
עד כאן הנציגות הישראלית בקאן, ועתה לזוכים בפרסים המרכזיים בפסטיבל.
במסגרת ״מבט מסוים״ זכה הסרט הפיני, ״היום המאושר ביותר של אולי מאקי״, סדרת איגרוף תקופתית בשחור-לבן. בפרס הבימוי זכה מאט רוס, על סרטו ״קפטן פנטסטיק״. זה הסרט היחיד מפסטיבל סאנדאנס שהגיע לקאן והוא גם יוצא עם פרס. מה שאומר שכדאי לשים לב אליו.
״טוני ארדמן״, הסרט הגרמני שרבים צופים שיזכה באחד הפרסים הגדולים בתחרות הרשמית ביום ראשון בערב, זכה היום בפרס פיפרסקי לסרט מהתחרות הרשמית. זו השנה ה-50 שבה מוענק בקאן פרס פיפרסקי, מטעם הפדרציה הבינלאומית למבקרי קולנוע.
״זאב וכבש, סיפורה של קהילה אפגנית״, זכה בפרס הראשון במסגרת השבועיים של הבמאים. ״Mimosas״, סרט מרוקאי של הבמאי הספרדי יליד צרפת, אוליבר לקס, זכה בפרס הראשון במסגרת ״שבוע המבקרים״.
והנה אטרקציה נחמדה: כל הסרטים הקצרים שהוצגו השבוע במסגרת שבוע המבקרים זמינים לצפייה חינם בשבוע הקרוב באתר Festival Scope, ביניהם ״ילדותו של מנהיג״ סרט צרפתי בן 15 דקות שזכה בפרס הסרט הקצר הטוב במסגרת. כל סרט זמין לכמות מוגבלת של צופים, לכן כדאי להזדרז.
אחד הסרטים המוצגים שם ״מיומנו של צלם חתונות״, סרט בן 40 דקות שביים נדב לפיד, שבעצמו עבד בעבר כצלם חתונות. הסרט מספר על י, צלם חתונות (בגילומו של אוהד קנולר). ונקודת המבט בסרט נעה – לעיתים בתוך אותו השוט – בין זו של המצלמה של הגיבור ובין המצלמה של הבמאי. בשוטים ארוכים, יוצר לפיד מעין מאמר ויזואלי על מהות הצילום, התיעוד והבימוי ומציג את המצלמה ככלי בעל פוטנציאל הרסני. י., הצלם, הוא טיפוס כל כך אנטי-רומנטי, שהוא מנצל את האינטימיות הנוצרת בין צלם והאובייקטים שלו כדי לשבש לשני זוגות את יום החתונה. השוט/סצינה הכי יפה בסרט היא זו שבה הצלם מבקש מזוג, המצטלם תחת האקוודוקט בקיסריה, לשחזר את פגישתו הראשונה, במסיבה, לצלילי א-הא. הזכרון הזה, אותו מפעיל הצלם/הבמאי, גורם לכלה להתוודע אל רגשות הניכור שלה מהסיטואציה, מהחתן, מהחתונה. ובכלל, ניכור היא מילת המפתח באטיוד הקטן שיצר לפיד, כפרויקט ביניים בין סרטיו הארוכים.
הפרסים לתחרות הרשמית בקאן יחולקו ביום ראשון בערב.
הסרט של נדב מלא בפוזה. עזבו אמינות שאף כלה לא מתנהגת ככה וזה נראה כמו הפנטזיה של צלם החתונות או של הבמאי להתעסק עם בחורות נועזות שלא סגורות על עצמן וזורמות לא איזה שיחרור ילדותי ולא מחושב. גם הקולנוע כביכול המטא קולנועי ששחקנים מדקלמים או תאטרליים בלי סיבה והיומן המפוקח של צלם החתונות נראה חיקוי די לא אינטלגינטי של מעשיות גודאריות. עצוב מה שקורה במפת הקולנוע היום שסטארים מציגים כל גחמה שלהם. די ברור שאם לפיד לא היה חתום על היצירה היא לא היתה בקאן. מה שמדהים שגיתאי גם כזה אבל לא מקבל חיבוק כלפיד מהביקורת הישראלית והממסד הקולנועי הישראלי, אולי בגלל שהוא איננו דם צעיר וחם כלפיד.
זה אני או שעושים מנדב לפיד משהו שהוא לא? זתומרת "השוטר", בעייני, היה משהו בכלל. גם לא הקצר שלו "כביש". נשאר לי לראות את "הגננת" אבל מה לדעתכם מושך בעבודות שלו כל כך? האם זה כי הוא בוגר של..?
אוף. הסרט של נדב לפיד כבר לא זמין