לורי אנדרסון. צילום: רוברט מייפלתורפ

הבוקר מתפרסמת רשימת האורחים שתגיע לפסטיבל הקולנוע הבינלאומי בירושלים שייפתח ב-7 ביולי. למשפט הזה צריך להוסיף את המילים ״בעזרת השם״ כי לרשימות האלה יש נטייה מבאסת להשתנות ברגע האחרון. אבל שימו לב לשני השמות שמובילים את הרשימה.

האורחת שהכי מלהיבה אותי היא לורי אנדרסון, שתגיע להציג את סרטה התיעודי/ניסיוני, ״לב של כלב״ (שיוקרן ב-11 וב-12 ביולי, ובשתי ההקרנות יתקיים מפגש עם אנדרסון). זה יהיה ביקורה הרביעי של אנדרסון בישראל, אבל אחרי שלוש פעמים בהן הגיעה להופעות מוזיקליות הפעם היא מגיעה ארצה ללא נגנים או כלים מוזיקליים אלא רק כבמאית. ״לב של כלב״, סרטה השני של אנדרסון כבמאית אחרי ״בית האמיצים״ (שהיה סרט הופעה), יצירה אודיו-ויזואלית שמאתגרת הגדרות של מדיום ונעה על הציר שבין סרט קולנוע לווידיאו-ארט למיצב של מילים, סאונד ותמונה, הוא מבחינתי כרגע יצירת המופת הגדולה של הפסטיבל, עד שיתגלה סרט אחר טוב, מרגש, מאתגר ואינטליגנטי ממנו.

(את צילום העטיפה של האלבום של אנדרסון ״מלאכים משונים״, המופיע בראש הפוסט, צילם רוברט מייפלתורפ, וסרט תיעודי עליו יוקרן גם הוא בפסטיבל. עולם קטן).

לורי אנדרסון, בקטע אנימציה שהיא ציירה מתוך ״לב של כלב״

האורח השני שיגיע לפסטיבל הוא קוונטין טרנטינו, שיקבל בערב הפתיחה אות הוקרה מטעם הפסטיבל על פועלו. טרנטינו יביא איתו, מהאוסף הפרטי שלו, עותק 35 מ״מ של ״ספרות זולה״ והוא ישוחח עם הקהל אחרי הקרנת הסרט.

אורח שלישי הוא וויט סטילמן, שיגיע יחד עם סרטו החדש, ״אהבה וידידות״, עיבוד לנובלת הנעורים של ג׳יין אוסטן. סטילמן התגלה ב-1990 כחלק מהגל הניו יורקי העצמאי, בזכות סרטו ״מטרופוליטן״, שהוא במידה מסוימת האבא של סרטי המאמבלקור של שנות ה-2000.

וכפי שכבר פורסם קודם, אנה סוארז, המשחק ב״חולייטה״ של פדרו אלמודובר, סרט הפתיחה של הפסטיבל, תגיע גם היא.

ולמה הדגשתי שצריך להוסיף ״בעזרת השם״? כי בימים האחרונים היו אנשי הפסטיבל בטוחים שגם ניקולס קייג׳ יגיע לפסטיבל, לקבלת אות הוקרה על פועלו, אבל רגע לפני שהידיעה הזאת עלתה לאוויר קייג׳ הודיע על ביטול הגעתו.

אז אנדרסון וטרנטינו – שאני לא מסוגל בכלל לדמיין איזושהי אינטראקציה ביניהם (היא כה רכת דיבור ועדינת תנועה, והוא כולו רוח סערה ושואב חמצן מהחדר) – הם השמות הגדולים של הפסטיבל השנה. לצידם יגיעו גם:

אנתוני ברגמן. אחד האורחים הקבועים בפסטיבל. הוא יגיע עם סרט שהוא הפיק, ״התפכחות״, שכתב וביים ג׳יימס שיימוס, גם הוא מפיק ותיק (ומי שבעבר היה שותפו של ברגמן בחברת ״גוד מאשין״. ברגמן הוא גם המפיק של ״מועדון שנות ה-80״ שמציג עכשיו בבתי הקולנוע. בביקורו הקודם בירושלים הוא הגיע עם ״סינקדוכה, ניו יורק״ של צ׳רלי קאופמן (ג׳יימס שיימוס, שחתום כשותף להפקה של ״ג׳נקשן 48״ אודי אלוני, הגיע כאורח פסטיבל ירושלים עם אנג לי ו״נמר דרקון״, שהוא היה גם שותף לכתיבתו).

רוברטו אולה. מנכ״ל יורימאז׳, קרן הקולנוע הכי גדולה של אירופה. יהיה מעניין לשמוע ממנו איך פרישת אנגליה מהאיחוד האירופי תשפיע על הקולנוע באירופי ועל הקרן שבראשה הוא עומד.

אנדראס סיניאנוס. הצלם היווני שעבד עם תיאו אנגלופלוס על סרטיו האחרונים.

דילן לינר, סגן נשיא סוני פיקצ׳רס קלאסיקס לענייני רכש והפקה.

גרימור האקונרסון. הבמאי האיסלנדי שביים בשנה שעברה את ״איילים״.

אליסון תומפסון, לשעבר נשיאת פוקוס פיצ׳רס, בימים שבהם ג׳יימס שיימוס ניהל את החברה.

רמי בורה. סמנכ״ל ארטה צרפת.

ציוץ