האתר הכי חשוב בתולדות הקולנוע הישראלי (וגם: מה לראות ביום הקולנוע?)
מתוך האתר ״ספר הקולנוע הישראלי״
דיברתי על יום הקולנוע הישראלי, על סרטים מומלצים בו ועל השירים מתוכם בפודקאסט הקולנוע השבועי של סינמסקופ ברדיו הקצה. האזינו או הורידו כאן
שימו לכם את הלינק הזה במועדפים שלכם. מדובר באחד האתרים המוצלחים, המושקעים והחיוניים שהושקו בישראל, וכמה נפלא לראות התגייסות של גופים רשמיים (משרד התרבות, קרן רבינוביץ ומפעל הפיס) להפקתו.
השבוע הוגשם חלום ישן שלי, ולא אני הגשמתי אותו. כבר שנים שאני רוצה שיקום כבר אתר לקולנוע ישראלי שיהיה מקיף כמו IMDb – לא רק שיכיל את כל הסרטים, אלא גם כל הפרטים על הסרטים – רשימת כל השחקנים, כל אנשי הצוות (רולר מלא) ופרטים טכניים: תקציב, מספר צופים, פורמט צילום. לפני כמה שנים חברתי לשלושה חולמים נוספים, הקמנו יחד עמותה וניסינו להקים מיזם כזה (ואז גם גילינו שהיו לא מעט בדרך שחלמו אותו חלום וכשלו). אבל משאבים וכוח אדם לא הצלחנו לגייס והמיזם הזה התפוגג והעמותה פורקה. אבל אחת מארבעתנו לא ויתר: מרט פרחומובסקי, האיש מאחורי פרויקט ״מאגר העדויות של הקולנוע הישראלי״, הצטרף למערכת שבה חברים שמוליק דובדבני ורעיה מורג והרימו את ״ספר הקולנוע הישראלי״, שם מצחיק לאתר אינטרנט, אבל הומאז׳ לאבי הפרויקט הזה: ״ספר הקולנוע הישראלי״ שכתב מאיר שניצר, האינדקס המלא ביותר עד השבוע לקולנוע הישראלי, ריכז את כל הסרטים באורך מלא שהופקו בישראל עד 1992. אבל הספר, בשל הפורמט המצומצם שלו, לא רק היה מוגבל בשנים, אלא גם הכיל כמות קטנה מדי של מידע. הפרויקט האינטרנטי מרחיב אותו לאורך (עד היום ממש), ולרוחב (עם השלמות של הנתונים גם מול הסרטים שכבר קוטלגו בספר של שניצר). יש גם התחלות של קטלוגים לסרטי תעודה, סדרות טלוויזיה וסרטים קצרים.
רולרים של סרטים הם כמו טבעות בגזעי עצים, אפשר ללמוד מהם על ההיסטוריה. האם, למשל, ידעתם שהמפיק מיכה שרפשטיין התחיל את דרכו כעוזר תאורן, התקדם לניהול הפקה, משם להפקה בפועל ורק אז למפיק ראשי? האם ידעתם שיוסף סידר היה עוזר תאורן ב״לנגד עיניים מערביות״? הזכרתם שאביב גלעדי התחיל את דרכו כעוזר במאי של אסי דיין ב״עם ישראל חי״? רולרים של סרטים ישנים מסתירים אוצרות. אני משוטט באתר הזה כבר כמה שבועות, מדלג מסרט לסרט, מתמוגג מקריאת הביקורות הישנות שנסרקו. אוצר בלום יש כאן. זה אתר שיעשה שיעורי בית לכל תלמידי הקולנוע בארץ, מבלי לצאת מהבית. יש גם מאמרים אקדמאיים, שיעזרו לסטודנטים, אבל אני מתפעל בעיקר ממלאכת הליקוט של המידע: תקציבים, מספרי צופים וקטעי ארכיון (חפשו, למשל, כתבה של העיתונאי הצעיר יוסי ביילין ב״דבר״ על הפקת ״קזבלן״). זה לא נגמר, כל לינק מוביל לאוצר אחר. עושר ואושר. תענוג של מיזם. ברכות לכולם, שדרגתם את חיינו.
״ספר הקולנוע הישראלי״ (אתר אינטרנט)
=============================
יום הקולנוע הישראלי הוא חג, פסטיבל קולנוע כלל ארצי של יום אחד. 31 סרטים ישראליים יוצגו, מתוכם 11 בבכורות עולמיות. אין עוד פסטיבל קולנוע בישראל שיש לו 11 בכורות עולמיות בסרטים עלילתיים ארוכים. זו הזדמנות מצוינת לעשות מרתון ולראות את חמשת הסרטים המועמדים לפרס אופיר, שיחולק מחר. הם באמת טובים, אבל יש גם סרטים מצוינים שראויים לצפייה שאינם מועמדים בקטגוריות הראשיות.
אבל יש עוד דבר שאפשר ללמוד ממנו ביום הזה: מה בעלי בתי הקולנוע באמת חושבים על כל הסרטים, או לפחות על המסחריות והקומוניקטיביות. אדם רגיל, שאינו מנהל של רשתות בתי קולנוע היה חושב לעצמו שאם יש קומפלקס עם 30 אולמות ובערך אותה כמות סרטים, הרי שכל סרט יקבל אולם ויוקרן בו ברצף, כל שעתיים. הוויכוח היחיד יהיה מי יקבל את האולמות הקטנים ומי את הגדולים. אבל זה לא עובד ככה. אני מניח שמאחורי הקלעים התנהלו ויכוחים וצעקות והיעלבויות על כמויות שיבוץ הקרנות וגדלי אולמות, אבל בסופו של דבר, אם תסתכלו על פירוט ההקרנות המשובצות, למשל, בסינמה סיטי, תראו שיש שלושה סרטים שמנהלי הקולנוע מאמינים שיהיו שלאגרים: ״ישמח חתני״ של אמיל בן שמעון, שמשובץ ללא פחות מ-17 הקרנות היום, ״אבינו״ של מני יעיש שמשובץ ל-13 הקרנות, ו״הלהקה האחרונה בלבנון״, שמשובץ גם הוא ל-13 הקרנות. לא מקרי בכלל ששלושת הסרטים האלה הם גם אלה שיוקרנו במהלך היום באולמות ה-vip. הם סרטי הווי.איי.פי של העונה הזאת (אני הייתי מצרף לשלישיה הזאת את ״לעבור את הקיר״ של רמה בורשטיין, שגם נראה לי שיהיה להיט ענק, אבל הוא לא מופץ על ידי יונייטד קינג, כך שהוא לא מקבל טיפול וי.איי.פי בשיבוץ ומוקרן רק חמש פעמים). ״ישמח חתני״, ״אבינו״ ו״לעבור את הקיר״ הם מהסרטים האלה שגם מאוד יצליחו אצל הקהל, אבל הם גם סרטים טובים, ראויים לביקורות טובות ולפרסים (את ״הלהקה האחרונה בלבנון״ לא אהבתי, הסרט לא הצחיק אותי לרגע, אבל נדמה לי שאני לא קהל היעד). וכך, היום הזה חושף את המנגנונים שמאחורי הקלעים. לכן, יש חהניח ש״ישמח חתני״, שעולה בשבוע הבא, יהנה מהכותרת מחר שהוא היה הסרט הכי מבוקש והכי נצפה ביום הקולנוע הישראלי, וזה לא רק כי הוא קראוד-פליזר, אלא כי דאגו לעזור לכם להחליט ביתר נוחות לראות אותו. בכל שעה שתגיעו, הוא יהיה. סרטים אחרים לא.
אז מה הסרטים שאני הכי אהבתי מבין הסרטים שראיתי כבר מ-31 הסרטים? אני מדבר על זה בהרחבה בפודקאסט שלי, ומשמיע שירים מתוך ״לעבור את הקיר״, ״שבוע ויום״, סופת חול״, ״ג׳נקשן 48״ ו״אנשים שהם לא אני״. הנה התמצית:
1. ״תיקון״, אבישי סיון. זו כבר השנה השניה שהסרט הזה מציג ביום הקולנוע הישראלי. הוא הוקרן בפסטיבל ירושלים לפני שנה וקצת, זכה שם בפרס הגדול, היה אמור לצאת בדצמבר, ואז בינואר, ואז במאי, ואז נעלם. מבטיחים לי עכשיו שהוא יעלה עד סוף השנה הזאת, בפקק התנועה העצום שיהיה בבתי הקולנוע בדצמבר. מתסכל שסרט כזה נדחה ונדחה, אבל גם מובן: מפיץ מסחרי פשוט לא יידע איך לטפל בסרט הזה שמקומו הנכון ביותר הוא במוזיאון או בסינמטק. זו בראש ובראשונה היצירה הישראלית המרהיבה של השנה. אין עו סרט שנראה ככה, עם הצילום בשחור-לבן של שי גולדמן, ועיסוק בגוף ובנפש, במוסר, אמונה וכפירה.
2. ״לעבור את הקיר״, רמה בורשטיין. תסריט מבריק ודמויות נפלאות יהפכו את ״לעבור את הקיר״ לקומדיה הרומנטית הכי טובה שתראו השנה, בכל שפה, מכל מדינה. יש בתסריט של בורשטיין משהו פשוט מבריק, שמכפה בקלות על הבחירה שלה ללכת על בימוי וצילום פשוטים – להבדיל ממפגן הראווה הוויזואלי שהיה ״למלא את החלל״ (ובכלל ״ככה פשוט״ זה המוטו של הסרט). וגם כאן, דיון מרתק, ורומנטי, על אמונה והסוגים השונים לבטא אותה.
3. ״אבינו״, מני יעיש. סרט מכות גברי עם וירטואוזיות מסחררת. סרט גנגסטרים, שהוא מעין ״החבר׳ה הטובים״ בבת ים. כתבתי עליו בהרבה כאן.
4. ״ישמח חתני״, אמיל בן שמעון. הסרט הזה, שקראתי לו ״ליזיסטרטה במוסררה״, יוצא מסחרית בשבוע הבא אז נרחיב עליו בקרוב, אבל הוא הסרט המשמח, טוב הלב והמקסים של העונה.
5. ״הרמוניה״, אורי סיון ו״מעבר להרים ולגבעות״, ערן קולירין. לקהל מבוגר וסבלני יותר שיכול לקבל דיון מטאפורי, אך נגיש (האחד כבד ורמיני, השני מחויך ורציני), במשפחה הישראלית והמפגש שלה עם האחר.
כל הסרטים האלה קשורים איכשהו לתנ״ך למדרשים ולדיונים על אמונה. זה לא רק כי זה הפילטר שלי, אלא כי נדמה לי כי זה הפך פתאום לאחד הנושאים המרכזיים של הקולנוע הישראלי, לפחות השנה. בשעה טובה, חיכיתי לזה שנים.
איך ניתן לטעון שהנקודה החזקה של לעבור את הקיר זה התסריט? התסריט מופרך מתחילתו ועד סופו, מהרגע הראשון שעוז זהבי מזמר על המרקע הקטן ועד הרגע האחרון בחתונה ללא חתן, אין אמינות, אין בניית דמויות לעומק, אין דיאלוגים – יש רק משפטים שכל דמות אומרת שלא מתקשרים אחד עם השני – העדר הדיאלוגים כל כך בולט, ולא מדובר ברפלקסיביות החזקה השקטה כמו בתיקון, אין דיאלוגים כי אין לאן לפתח אותם בלי לתקוע את התסריט המופרך עוד יותר. הסרט כולו נראה כמו יומנה של מתבגרת, מאוד ילדי. לא ברור איך הוא נכנס לרשימה לצד תיקון , אלא אם המכנה המשותף לחלקה העליון של הרשימה היא העיסוק בדת. כתמה מרכזית, אולי מדובר במקבץ סרטים שמדבר יותר לאלו שעסוקים בשאלת קיומו של אלוהים. תיקון מצליח לעסוק בכך בחוכמה ובכשרון קולנועי מדהים, לעבור את הקיר נראה כמו סרט קצר של תיכוניסטית שהתארך יתר על המידה.
לא קורה לי הרבה שאני מסכים אבל כאן מסכים מאוד.
מצד אחר אמת המידה שאתה מחיל על הסרט הזה לא ממש שייכת אליו.
זה סרט דוסי שמספר באמצעי הלא נכון מעשיה חסידית שבכתוב היתה יכולה לעשות שכל גם לקהל חילוני אבל כשזה סרט אז הדוסים יתנוגגו מהקישקוש הכאילו אותנטי הזה,כשהקהל החילוני ישאל, ובצדק, "מה זה השטויות האלה?
והמבקרים? הם כרגיל יאמרו לך שיש כאן תיאור מקורי לעולם שאנחנו לא מכירים. אז לא.
אין כאן שום תיואור של שום עולם אחר. יש פה פשוט סרט עילג אפ' בלשון שלהם!
הבחירה להבליט אנשי צוות מסוימים ולהעלים אחרים מעידה על חוסר הבנה של יוצרי האתר ביצירת סרטים. מצד אחד הם לא מציינים את הליהוק או עיצוב הפסקול או הפקה בפועל- תפקידים משמעותיים במקום בולט, ומצד שני מציינים לצד הבמאי את עוזרי הבמאי- לפעמים יש שם קרדיט של מישהו שהגיע ליום אחד לסט כדי לסייע עם ניצבים. עוזר במאי זה מינוח מקצועי, הוא מנהל את הסט, זה לא אומר שהוא "עוזר" לבמאי במובן כזה שהוא צריך לקבל קרדיט לצידו יותר מאיש צוות אחר. הוא לא קשור לבימוי עצמו יותר מהמפיק בפועל או איש הארט או מנהל התסריט. מה גם שיש הבדל משמעותי בין עוזר במאי ראשון, שני ושלישי, אלו תפקידים שונים. אותו דבר עם כתיבת עוזרי הצלם בצמוד לצלם. לא סתם הקרדיטים נכתבים בסדר מסויים ברולר של סרט, או בתיק עיתונות שלו. נראה כאילו מישהו לקח את מושכות "הצדק" לידיים בלי שיש לו מושג על מה מדובר.
״האתר הכי חשוב בתולדות הקולנוע הישראלי״ הוא אכן אתר חשוב. חבל רק שהוא לא אתר.
זה נראה כמו ספר שנסרק והועלה כ- pdf.
למה בארץ כל דבר צריך לסבך ולעשות עקום.
אם זה באמת היה אתר היה לזה ערך.
אני מאמין שאו שהפרוייקט הזה ישתנה ויקום כאתר נורמאלי.
או שהוא יעלם במרתפי האינטרנט וחבל.
הסתכלתי בנתוני עלותם של כמה סרטים באתר החדש והם נשמעים גבוהים מאוד- הם כוללים דברים שאני לא חושב עליהם? איך נגיד תקציב "ההתחלפות" יותר מ-10,000,000 ש"ח? הסתכלתי בכמה סרטים וכולם עלו מיליניום רבים, לא מוזר?
====================
רוה לתוהה: ״ההתחלפות״ היה סרט מ-א-ו-ד יקר. כתבתי על כך כאן (אבל ״פלייאוף״ היה יקר בערך פי שלוש).
ההתחלפות 10,000,000 ש"ח(!) ןאתה אומר כן? אתה מטורף, אתה מבין קצה קצנו של תקציב? יש לך מושג ואפ' קלוש כמה זה 10,000,000 ש"ח?
אני לא יודע כלום על הפקת סרטים, אני רק צופה בהם, אז אני לא מצליח לדמיין מה בסרט כזה יכול לעלות כל כך כסף.
כדי להדגיש את הפער בין ההיגיון של הדיוט כמוני לנתון הזה, אין לי מושג מה ב"התחלפות" יכול לעלות מיליון שקל, לא 10 מיליון. מעט שחקנים, מעט טסט, שום התרחשות, אתרי הצילום הם פנים דירה, חדר מדרגות, חניית בניין, חזית של חנות ברחוב, עוד רחוב, ואיזה כביש, אם אני זוכר נכון.
אז אני מבין שאתה אורמ שצילמו פעמים רבות כל סצינה עד שהיא יצאה מושלם, אבל עדיין, איך מגיעים למיליון שקל? כולל עלויות השיווק, הרי לא פרסמו אותו בכל העולם כמו שמפרסמים שובר קופות.
באמת יהיה מעניין לקרוא איזו סקירה קטנה על עלויות בסיסיות של סרט, כי למי שלא בתעשייה, המספרים האלה פשוט לא מובנים.
הערב ראיתי את הסרט ישמח חתני. מומלץ. מעולה, קצבי, מצחיק, במוי מצוין, תסריט טוב, צילום מרהיב ואביב אלוש וואלאק （כן, הבן שלי） שחקן אש גאה בו ושאפו גדול לקולנוע הישראלי
במקום להשקיע בגירסה ישראלית של IMDB ולהתממשק לעולם
הושקע המון כסף באתר לא נוח, לא נגיש והכי נורא – אתר שישכח עוד שנה מהיום ולא יעודכן לעולם וישארו בו ה-30 סרטים שמופיעים בו כרגע.
בושה למקבלי ההחלטות