טום קרוז מת וקם לתחייה ב״המומיה״ (מאת התסריטאי של ״קצה המחר״)

32,000 איש כבר ראו את ״החטאים״, סרטו החדש של אבי נשר, שעלה בסוף השבוע האחרון. 12,000 מתוכם ראו את הסרט בעשרות הקרנות טרום בכורה שהתקיימו ברחבי הארץ מאז ספטמבר (זיהיתי כל ערב שבו התקיימה הקרנה כזאת בזכות העובדה שמאות אנשים בחודשים האחרונים הגיעו לטרום ביקורת שלי על ״החטאים״ דרך גוגל והפכו אותו לטקסט השני הכי נקרא החודש באתר, עוד בכלל לפני שהסרט עלה – ״אבינו״ היה ראשון). זה הסרט החמישי שנשר מוציא בישראל של עידן סינמה סיטי מאז ״סוף העולם שמאלה״ ב-2004, ואנשי ההפצה יודעים לספר שכל אחד מהסרטים האלה הביא 20,000 צופים בסוף השבוע הראשון שלו. עכשיו יהיה רק צריך לחכות ולראות לאן המספר הזה יגיע. לשיאים של ״סוף העולם שמאלה״ (450,000) ו״פעם הייתי״ (300,000) או להצלחה היפה והסבירה אבל לא ההיסטורית של ״הסודות״ (200,000) ו״פלאות״ (160,000).

=========================

הנה ידיעה שאולי קראתם בעמודים הראשונים ובמדורי הכלכלה של העיתונות היומית: סטיב מנוחין (או מנוצ׳ין, לאמריקאים) יהיה כנראה שר האוצר בקבינט של דונלד טראמפ. ואמרו שכל הוליווד בעד הילרי קלינטון. מה קשור מנוחין להוליווד? חפשו את השם שלו ממש בימים אלה כמפיק אחראי בקרדיטים של ״רואה החשבון״, ״חסידודס״ ו״סאלי, נס על ההדסון״. השנה ראיתם את שמו גם בקרדיטים של ״יחידת המתאבדים״, ״באטמן נגד סופרמן, שחר הצדק״, ״לזמן את הרוע 2״, ״האגדה של טרזן״ ו״סוכן וחצי״. מנוחין מזוהה בעולם הכלכלה כאחד מבכירי בנק ההשקעות גולדמן סאקס בעבר ומנהל קרנות גידור בהווה, אבל כיום הוא המשקיע העיקרי של חברת ״דיון אנטרטיינמנט״, ששותפה בחברת ההפקות ראט-פאק, בה שותף גם הבמאי ברט ראטנר. לראט-פאק ולמנוחין יש דיל עם אולפני וורנר, והוא משקיע בעיקר בסרטים שקשורים לוורנר. בסרט החדש של וורן ביטי, ״Rules Don't Apply״, בו מגלם ביטי את דמותו של הווארד יוז, מנוחין אף מופיע כסטטיסט בתור איש מוול סטריט. יהיה מעניין לראות האם הוא ימשיך להיות מעורב בהפקות סרטים גם בתור שר האוצר של ארצות הברית.

========================

אחרי שמבקרי הקולנוע של ניו יורק בחרו את סרטי השנה שלהם הגיע אמש תורם של מבקרי הקולנוע של לוס אנג׳לס להכריז על הבחירות שלהם: ״מונלייט״ (״Moonlight״) סרטו קטן המידות של בארי ג׳נקינס, זכה בפרסים עבור הסרט, הבימוי, שחקן המשנה והצילום. ״לה לה לנד״ף שהגיע למקום השני בקטגוריית הסרט והבימוי, הסתפק רק בפרס המוזיקה. ״מנצ׳סטר ליד הים״ הוזכר כמה פעמים בתור הסרט במקום השני, אבל לא זכה בכלום. עם זאת, צריך לשים לב שמבקרי הקולנוע של לוס אנג׳לס מהווים את אחד הגופים היותר אקלקטיים בזירת הטרום-אוסקרים: הם לא מוכנים להיות חלק ממשלק הנבוה והם רוצים להביא את תשומת הלב לסרטים איכותיים. כך, למשל, פרס התסריט הוענק ל״לובסטר״ של יורוגוס לנטימוס (שהופץ בארה״ב השנה), פרס העיצוב הוענק ל״המשרתת״ של פארק צ׳ן-ווק, שגם זכה בפרס הסרט הזר. ופרס השחקנית הוענק לאיזבל הופר על תפקידיה ב״היא״ ו״לעתיד לבוא״ של מיה הנסן לאב.

אבל היה גם פרס מעניין שכדאי לשים לב אליו: פרס העריכה. לפני כמה ימים ראיתי את החצי הראשון בסדרת הטלוויזיה (שגם הופצה כסרט בן 8 שעות), ״או.ג׳יי: תוצרת אמריקה״. הפרק הראשון סוחף במיוחד עם קצב מטריף של אירועים. ותוך כדי הצפייה חשבתי לעצמי: איך זה שסרטי תעודה אף פעם לא מועמדים לאוסקר על עריכה? הרי יש כאן עבודת עריכה עצומה: גם של מיון וארגון וסידור חומרי הארכיון הרבים מספור, וגם עבודת החיתוך שמעניקה לא רק רצף וקונטקסט אלא גם קצב וטון. זה עד כדי כך בולט בסרט הזה. והנה, מבקרי הקולנוע של לוס אנג׳לס חשבו בדיוק אותו דבר ונתנו את פרס העריכה ל״או.ג׳יי: תוצרת אמריקה״. יהיו שיגלגלו עיניים ויגידו שהם בוחרים להיות לא רלוונטיים, להתעסק בערכים אמנותיים ולהוציא את עצמם מהשיח הפופולרי, ואכן – בכל הקשטר לתחזיות אוסקר לא בטוח שהאירוע הזה משמעותי. אבל יש לו ערך הפוך: במקום לנסות לחזות, הם מנסים להשפיע. מתחיל להסתמן שמועמדות לאוסקר של איזל הופר על ״היא״ תהיה בלתי נמנעת, וזה בזכות איגודי המבקרים. האם זה יעזור להבליט גם את ״לובסטר״, את ״המשרתת״ ואת ״או.ג׳יי: תוצרת אמריקה״ עבור מצביעי אקדמיה שעד כה התעלמו מהסרטים האלה?

========================

באותה שעה חולקו בלונדון פרסי הקולנוע הבריטי העצמאי. הסרט שזכה הוא ״אמריקן האני״ של אנדראה ארנולד, שלמרות שצולם בארצות הברית הוא נחשב להפקה בריטית. ״אמריקן האני״ זכה בפרס הסרט, הבימוי, השחקנית והצילום. ״מונלייט״ האמריקאי זכה בפרס הסרט הבינלאומי. ״אני, דניאל בלייק״ זכה בפרס השחקן ובפרס השחקנית המבטיחה, בטקס שנראה כמו אירוע חלוקת הפרסים של קולנוע לב.

========================

התיאטראות הרפרטואים מקפידים להעלות את ״רומיאו ויוליה״ ו״מקבת״ לפחות פעם בעשר שנים. זה מה שעושים בתיאטרון. באולפני יוניברסל חוזרים אחת לעשרים שנה ל״המומיה״, אחד הלהיטים הראשונים של האולפן עוד מימי בוריס קרלוף ב-1932. אני תמיד מודה בחיוך נבוך, שהייתי אחד המעריצים הגדולים של ״המומיה״ מ-1999, גם כי חיבבתי את סטיבן סומרס כבמאי אקשן וגם כי חשבתי שברנן פרייזר הוא סבבה לגמרי. גם סרט ההמשך מ-2001 לא הציק לי. אבל עכשיו הגיע הזמן להתניע את ״המומיה״ מחדש, ולמשימה הוזעק טום קרוז. קרוז, אני מבין, לא רק מחפש סרטים, אלא סדרות סרטים. הוא עושה ״משימה בלתי אפשרית״ כל כמה שנים, הוא מנסה להפוך את ״ג׳ק ריצ׳ר״ למותג קולנועי (זה יהיה קשה אחרי הכשלון של הסרט השני) ועכשיו הוא נכנס לנעליו הקטנות של פרייזר ב״המומיה״. אלכס קורצמן, שעבד רבות עם ג׳יי.ג׳יי אברמס מאז ״משימה בלתי אפשרית 3״, מביים את סרט האקשן הראשון שלו, והוא מונה על ידי יוניברסל להנדס את ההשקה המחודשת של כל מותגי המפלצות שבבעלותם, ליצרת סדרת סרטים שייתכתבו אחד עם השני, כמו שעושים במארוול ודי.סי. צפו להשקות מחודשות של דראקולה והמפלצת מהלגונה השחורה. ייאמר לזכות קרוז שהוא יודע להביא לסרטיו תסריטאים מעניינים: גם כריסטופר מקווארי וגם ג׳ון ספייטס חתומים על התסריט לסרט הזה, שאפשר להמר שיהיה סרט אקשן קיצי חביב שכזה, מלא הרס. ב״המומיה״ טום קרוז נהרג בתאונת מטוס. זה לא ספוילר: כך מתחיל הטריילר. ואז הוא קם לחיים. ואז האלים והמפלצות של מצרים העתיקה רודפים אותו בלונדון. ובכלל, זה נראה כמו דחיסה של שני סרטי ״המומיה״ של סומרס לתוך סרט אחד: חצי במצרים וחצי בלונדון. ככה זה נראה:

ציוץ