שמותיהם של אלו שמתו בשנה החולפת היו תמיד פסקה אחת בתוך פוסט סרטי השנה. השנה, זה 1400 מילה. זה פשוט לא נכנס. השנה, כבר לא יכולתי לעמוד בקצב – הרגשי, בעיקר – של כתיבת פוסטים תחת התגית ״הספד״. הם הלכו מאיתנו בזה אחר זה, כל גיבורינו. עולם המוזיקה חטף את זה הכי חזק, אבל גם בקולנוע. ובעודי יושב להכין את פרויקט סיכום השנה זה המשיך בלי הפוגה.

לדוגמה, דבי ריינולדס, שהלכה לעולמה אמש. בגיל 84, מותה אינו ״בטרם עת״. הוא היה צפוי: ריינולדס היתה חולה ושברירית מאוד, ועל סף מוות, כבר תקופה ארוכה. לפני שנה היא היתה חולה מדי להגיע ולקבל אוסקר על מפעל חיים שהוענק לה. נכדתה קיבלה אותו בשמה. אבל דבי ריינולדס, כוכבת ״שיר אשיר בגשם״ לצד ג׳ין קלי ודונלד אוקונור, לא סתם מתה, היא מתה 30 שעות אחרי שמתה בתה, קארי פישר. עכשיו זו כבר דרמה הוליוודית סוחטת דמעות. תכף ננסה להקיף את מצעד המוות של השנה הזאת, אבל תנו לי לנסות רק לסכם לרגע את השבוע שחלף:

ג׳ורג׳ מייקל

בגיל 53 ליבו של ג׳ורג׳ מייקל נדם. זו היתה המגיפה של השנה: כוכבים שקוקטייל של תרופות מרשם פשוט מוטט את גופם ועצר את ליבם. זה מה שקרה לפרינס, זה מה שקרה לקארי פישר (וזה הקוקטייל שהרג את כל הגדולים מאז ג׳ודי גרלנד ועד הית לדג׳ר). זה קרה בחג המולד, כי המוות השנה היה משורר מקאברי: חיכה שדיוויד בואי ולאונרד כהן יוציאו את אלבומי הפרידה שלהם ואז אסף אותם, והרג את ג׳ורג׳ מייקל בחג המולד, מן הסתם ברגע שבו איפשהו התנגן השיר שלו ״חג המולד האחרון״. אף אחד לא סיפר לנו ששמות השירים שזמרים כותבים יהפכו לנבואות.

אבל אנחנו בענייני קולנוע. והנה הקשר שלי לג׳ורג׳ מייקל ולקולנוע. כשג׳ורג׳ מייקל הוציא ב-1990 את אלבום הסולו שלו "האזינו ללא דעות קדומות״ הוא כיוון את השם הקצת דידקטי הזה בדיוק לסנובים כמוני. וואם, הצמד של מייקל ורידג׳לי בשנות השמונים, היה עבורי גילטי פלז׳ר שמעולם לא עודיתי שחיבבתי. לא תליתי פוסטרים, לא קניתי את התקליטים ולא רקדי סלואו לצלילי ״לחישה פזיזה״. כשהיו אומרים לי ״וואם״ הייתי מעקם את האף. גם כחובב פופ, זה היה יותר מדי פופ בשבילי. אבל, כמו כולם, לא יכולתי להפסיק לזמזם את שיריהם. שרתי אותם ושנאתי אותם. ואז, ב-1990, יצא הסינגל שלו ״Freedom 90״. מבחינתי זו היתה יצירה אחות ל״Fame 90״ של דיוויד בואי, שיצא שבעה חודשים לפני כן: שני כוכבים שמתמודדים עם זהויות, תדמיות והפער בין החיצוניות המאופרת והמחומצנת ובין הפנים הסוער והמיוסר והיצירתי.

מייקל, כדי להיות נאמן לגישת ה״קחו אותי ברצינות לא כחתיך״, סרב להצטלם לקליפ וזימן את דיוויד פינצ׳ר לביים אותו. כך נולד מה שהיה עבורי במשך שנים הקליפ הטוב ביותר בתולדות אם.טי.וי, של במאי שהערצתי עוד לפני שהוא בכלל ביים אפילו סרט אחד. פינצ׳ר הגיע ל״פרידום״ אחרי שעבד עם מדונה וביים את ״לג׳ייני יש אקדח״ של אירוסמית, שהיה הקליפ שהכי אהבתי עד אותו רגע. פינצ׳ר ומייקל יצרו קונספט נפלא, המבוסס על השורה מהשיר ״לפעמים הבגדים לא עושים את הבנאדם״, ששואל: מה קורה מאחורי היופי והתדמית? הם קיבצו את דוגמניות העל הכי גדולות של אותה תקופה (בימים שהעולם העריץ דוגמניות, וכוכבי קולנוע התחתנו איתן: סינדי קרופורד, לינדה אוונג׳ליסטה, נעמי קמבל וכריסטי טרלינגטון) וביים אותן כשהן לכאורה בדירות הפרטיות שלהן: חופפות שיער, מכינות תה, עושות כל מה שלא זוהר (אבל בתאורה מושלמת) ובין לבין הן מאזינות לדיסק של ג׳ורג׳ מייקל ומזמזמות אותו לעצמן. בין הסצינות, הציגו מייקל ופינצ׳ר כמה מהפריטים שהפכו איקוניים עם האלבום הקודם שלו – מכונת תקליטים, גיטרה ומעיל עור – ופוצצו אותם, כשהכל נסוב סביב רעיון השמדת התדמית שהיתה לו עד כה, אותה – כך טוען השיר – הוא יצר רק עבור ״הבחורים מאם.טי.וי״. אלא פינצ׳ר מאז ומתמיד היה במאי פטישיסט, לכן גם כשהוא מצלם דוגמניות בדירתן (באולפן) הוא מראה שמאחורי התדמית מסתתרת בעצם עוד תדמית, ושהן אף פעם לא באמת ״יוצאות מהדמות״ שלהן. דוגמניות, גם כשאיש אינו רואה. ״פרידום 90״, הוא עדיין אחד הקליפים שאני הכי מעריץ – הוא יוצר אינטימיות עם מושאי הצילום שלו – והוא הופך את השיר של ג׳ורג׳ מייקל ל-object of desire. הנה הוא, ויש סיפא לסיפור אחריו:

שנה אחר כך רצה ג׳ורג׳ מייקל ליצור קליפ המשך, הפעם עבור השיר שלו ״Too Funky״, אבל פינצ׳ר המשיך הלאה (הלך לביים את ״הנוסע השמיני 3״) ורוב הדוגמניות חוץ מלינדה אוונג׳ליסטה לא יכלו או לא רצו לחזור. אז ביחד עם מעצב האופנה תיירי מוגלר הוא יצר קליפ בינוני מאוד – פשוט, ואף פשטני – שבו מייקל הוא במאי קולנוע המביט בדוגמניות על מסלול תצוגת האופנה. בזכות עיצובי הבגדים של מוגלר הקליפ הבינוני הזה זכה גם ללא מעט חשיפה. אבל הנה סוף הסיפור: השיר מכיל סימפול מתוך שורה של אן בנקרופט מ״הבוגר״ (״Do you wan't me to seduce you? Is that what you're trying to tell me?). את סצינות הפתיחה של ״הבוגר״ אני מקרין למעלה מעשר שנים בכל שיעור או הרצאה שבהם אני מדבר על ״מבע קולנועי״ – מייק ניקולס היה אלוף המבע. ובכל שנה, תמיד שיעשע אותי להגיע לסצינה הזאת, ולשמוע את הקהל זטקף אוזן ומחייך כשהוא מזהה את הציטוט אותו הוא מכיר מתוך השיר של ג׳ורג׳ מייקל. ובכן, מזה כחמש שנים, איש כבר לא מזהה את הציטוט הזה יותר.

(אגב, גם טוני סקוט, בימי ״אהבה בשחקים״, ביים קליפ לג׳ורג׳ מייקל).

=====================

קארי פישר

מייק ניקולס קשור גם לקארי פישר ודבי ריינולדס: הוא ביים את העיבוד הקולנועי לספר שכתבה פישר, ״גלויות מהקצה״, המבוסס על מערכת היחסים הסוערת שלה עם אמה – הקנאה, התחרות, ההזנחה, שהובילו אותה למסלול של הרס עצמי, התמכרויות לסמים ואלכוהול. פישר גם כתבה את התסריט (מריל סטריפ ושירלי מקליין גילמו את הבת ואמה). פישר היא כמובן הנסיכה ליאה מ״מלחמת הכוכבים״ וביום שבת ליבה פשוט נדם. הוא הוחזר לחיים, אבל קרס סופית ביום שלישי בערב. פישר סיימה את צילומיה ל״מלחמת הכוכבים 8״, שייצא בעוד שנה, ועם ראיתם את ״רוג אחת״, אתם מבינים שהנסיכה ליאה תוכל להמשיך ולהשתתף בכל סרטי הסדרה הבאים, מבלי שפישר צריכה להיות שם, או אפילו בחיים (יש לי תחושה שזה מה שהרג אותה. היא ראתה את סצינת הסיום של ״רוג אחת״ וליבה פשוט נשבר). אני צריך לשים את האצבע על רגעי מפתח בהתבגרות שלי, אז הרגע שבו ליאה נותנת ללוק סקייוקר נשיקה מהירה על הלחי (״For luck״), רגע לפני שהם מתנדנדים על כבל מעל תהום בכור ההיתוך של כוכב המוות, היה קתרזיס עצום בעיניו של הילד בן ה-9 שהייתי ב-1977. חוץ מ״מלחמת הכוכבים״, סדרת הסרטים שפרסמה אותה אבל גם מוטטה אותה נפשית, קארי פישר זכורה גם מ״האחים בלוז״ ו״כשהארי פגש את סאלי״, ובתור כותבת מצחיקה ושנונה שאני די בטוח שבשבועות הקרובים נגלה אילו בדיחות היא כתבה בסרטים אותם היא שכתבה ללא קרדיט.

דבי ריינולדס

30 שעות אחר כך, מתה גם אמה, דבי ריינולדס ולא קשה לדמיין את הסיטואציה שבה האם – כמו עלי, הכהן הגדול מספר שמואל א׳ – מקבלת את הבשורה על מות בתה, ופשוט קורסת. זו ההבנה, והיא הסוף האמיתי של ״גלויות מהקצה״, שהבת החזיקה את אמה בחיים, ובלעדיה היא מפסיקה להילחם. קארי ודבי הצטלמו לסרט תיעודי של HBO שייצא בקרוב. לפני חודש בדיוק התראיינה פישר לתוכנית של טרי גרוס ב-NPR, לכבוד פרסום יומניה מימי הצילום של ״מלחמת הכוכבים״ (בו היא חושפת את הרומן שניהלה במשך שלושה חודשים עם הריסון פורד, הוא בן 30ֿ, היא בת 19). היא מספרת שם – כרגיל בהומור – על יחסיה עם אמה, ועל הרגעים לפני כשנה בהם ריינולדס כמעט מתה, ובאופן פלאי התאוששה. פישר מציינת בסיפוק בראיון הזה שזה משמח אותה שגם אמה וגם היא כיכבו בלהיטי ענק בהם הן היו בחורה אחת בין שני גברים. האזינו, זה מצחיק – והיום זה כבר ממש טראגי.

====================

זו היתה שנה שנפרדנו מאנשים שגדלנו על ברכיהם. פרינס מת צעיר מדי, אבל ג׳ין וויילדר נפטר כבר בערוב ימיו. איבדנו את ג׳ורג׳ מרטין, האיש שהכי הערצתי בביטלס. ואת גארי שנדלינג (שגם כיכב בסרט של מייק ניקולס, ״מאיזה כוכב אתה״). ואת בלאק, שגם הוא אחראי על אחד הקליפים האהובים עליי בכל הזמנים. מוחמד עלי, אלן ריקמן, הרפר לי (״אל תיגע בזמיר״), אומברטו אקו (״שם הוורד״), אנטון ילצ׳ין בגיל 27, ביל קאנינגהם ושרון ג׳ונס, שניהם מושאי סרטי תעודה מצוינים מהשנים האחרונות, מייקל צ׳ימינו, עבאס קיארסטומי, גארי מרשל (גיסו של רוב ריינר, הבמאי של ״כשהארי פגש את סאלי״), אדוארד אולבי (שמייק ניקולס עיבד למסך את המחזה שלו, ״מי מפחד מווירג׳יניה וולף״ עם אליזבת טיילור, שלמענה עזב אד פישר את דבי ריינולדס כשקארי פישר היתה בת שנתיים), קרטיס הנסון (״סודות אל.איי״), ביל נאן (ששיחק ב״בנוגע להנרי״, עם הריסון פורד, שביים מייק ניקולס על פי תסריט מאת ג׳יי.ג׳יי אברמס – כולם קשורים לקארי פישר!),  ריצ׳רד אדמס (הסופר של גבעת ווטרשיפ״), ועוד מבוגרי ״מלחמת הכוכבים״: קני בייקר (R2D2) ומי שגילם את גנרל אקבאר, בעל פני הדג. ועוד ועוד, כולל שמעון פרס ופידל קסטרו.

===================

ביום שלישי במצעד השנתי של רדיו הקצה, עם ההכרזה של ״בלאקסטאר״ של דיוויד בואי כשיר ואלבום השנה של מאזיני התחנה, ועם ההבנה שכל האלבומים הבכירים של השנה – של בואי, לנארד כהן וניק קייב – עוסקים כולם במוות – נפרד קוואמי מהשנה החולפת בנאום פשוט מאוד, אבל נוגע ללב מאוד. תוכלו לשמוע אותו כאן, לקראת סוף השידור. והנה הוא מהנייר. הכי פשוט, הכי עצוב:

תודה דייויד בואי,

תודה פרינס,

תודה לאונרד כהן,

תודה אלן וגה,

תודה פייף דוג,

תודה שרון ג'ונס,

תודה פיט ברנס,

תודה פרינס בי מPM Dawn,

תודה ליאון ראסל, קרוליין קרולי, ברני וורל, בילי פול, ואניטי, קית' אמרסון, גרג לייק, גלן פריי, מוריס ווייט, ז'אן ז'אק פרי, קולונל אברמס, ברוס גדולדיג מטוקסידומון, ג'ורג' מרטין, בלאק, קאשיף, סנדי פרלמן, בובי האטצ'רסון, רוד טמפרטון, סטיבן יאנג מ-Colourbox.

תודה גרי שנדלינג, תודה ג'ין וויילדר.

תודה אהובה עוזרי,

תודה גבי שושן,

תודה נחום היימן,

תודה צ'רלי מגירה.

תודה ג'ורג' מייקל,

תודה קארי פישר.

ציוץ