04 נובמבר 2009 | 12:19 ~ 50 תגובות | תגובות פייסבוק

סוף העשור שמאלה

אז ב”הארץ” ממש שונאים את “סוף העולם שמאלה”, אה? ממש ממש שונאים. מעניין.



עברתי על רשימת מאה הסרטים שקיבצו אורי קליין, אורון שמיר ופיני שץ לפרויקט בחירת סרט העשור במיזם של עכבר און ליין ושות’ (שגם בעלי הבית שלי כאן, אורנג’, איכשהו שותפים לו). על פניו, רשימה נאה. לא מעט מסרטי העשור שלי (גם אני עוד על רשימה) נמצאים שם. ויש שם גם לא מעט הברקות שגרמו לי להבין שאני לא נורא-סופר-מקורי בבחירות שלי (בעיקר “אלפנט” ו”הדוויג והשארית העצבנית”).



אבל רגע… רשימת המאה הזאת – אם אני מבין נכון – אינה המצעד עצמו, אלא רשימת המועמדים. לכן יש בה תמהיל, נכון? סרטים שרק מבקרים אוהבים, מל סרטים שרק הקהל אוהב. רוב הסרטים הכי קופתיים בארץ בעשור האחרון מיוצגים בה: “שרק” (לדעתי הסרט הכי קופתי בארץ בשנות ה-2000), “הארי פוטר” ו”שודדי הקריביים”. אני לוקח על עצמי הימור שאף אחד מעורכי הרשימה לא היה ממקם את אחד הסרטים האלה בחמישייה הראשונה שלו, נכון? וגם סרטים ישראליים יש ברשימה. אבל כאן, אין תמהיל. סרט שעורכי הרשימה לא אהבו, נשאר בחוץ. סרט שכן, נכנס. בלי קשר לכמות צופים. וכך קרה העיוות המשונה, הרוויזיוניסטי ממש, ש”סוף העולם שמאלה”, אחד מחמשת הסרטים הכי נצפים בארץ בעשור האחרון, לא נמצא ברשימה. לעומת זאת “אור” ו”כיפור”. ברשימה שמטרתה לייצג טעם אישי, אני מבין. ברשימה שאמורה להיות תפריט הבחירה של הקוראים יש כאן אג’נדה ברורה שמוחקת את הקולנוע הפופולרי לטובת דיקטטורה של מבקרים, יד מכוונת. לכאורה, הסרטים הכי מדוברים והכי קופתיים בקולנוע הישראלי בשנות ה-2000 נמצאים ברשימה: “חתונה מאוחרת”, “בופור”, “ואלס עם בשיר”, “לבנון”, “עג’מי”, “ביקור התזמורת”, “כנפיים שבורות”. אבל המגה-להיטים “אביבה אהובתי”, “איים אבודים” ו”אושפיזין” לא. “האסונות של נינה”, הסרט שזכה בהכי הרבה פרסי אופיר, גם לא. אבל הכי מציק לי זה “סוף העולם שמאלה”. כי כאן כבר נראה לי שזה כמו מסע טיהור עקבי ונקמני, להעלים את הסרט הזה – שהביא ב-2004 קרוב לחצי מיליון צופים – מעל דפי ההיסטוריה. ביזיון.



וכשמתעמקים ברשימה, רגעיה התמוהים הנוספים נחשפים לעומק. “רכבת לדרג’ילינג” היא הנציג היחיד לקולוע של ווס אנדרסון? יותר מ”משפחת טננבאום” או “עמוק במים”? שוב, רגע תמוה של דחיפת טעם אישי ברשימה שאמורה לשרת את הקהל הרחב. ומה עושה “מטריקס”, סרט מ-1999, ברשימת סרטי ה-2000?



ומעניין לא פחות לעיין מי הם היוצרים שיש להם יותר מסרט אחד ברשימה: לאיסטווד יש שלושה (“מיליון דולר בייבי”, “מיסטיק ריבר”, “גראן טורינו”), לטרנטינו יש שניים (“להרוג את ביל” ו”ממזרים חסרי כבוד”), לאלמודובר יש שניים (“דבר אליה” ו”לחזור”) , לכריסטופר נולן יש שניים (“ממנטו” ו”האביר האפל”), לאנג לי יש שניים (“נמר, דרקון” ו”הר ברוקבק”). אבל, משונה, גם לקים קי-דוק יש שניים (“אביב, קיץ, סתיו, חורף ואביב” ו”להרגיש בבית”) וגם, משונה ומפתיע, גם לגיירמו דל טורו יש שניים (“ילדים של אף אחד” ו”המבוך של פן”), וגם לאלפונסו קוארון יש שניים (“הילדים של מחר” ו”ואת אמא שלך גם”) וגם לאלחנדרו גונזלס איניאריטו יש שניים (“אהבה נושכת”, “בבל”). מישהו כאן מת על המקסיקנים והספרדים.



אם זו היתה רשימה פרטית, מצעד של אדם אחד המייצג את טעמו, זו דרך טובה להכיר אותו, יותר מאשר ללמוד ממנו איך נראה העשור האחרון. אבל אני, כמי שרוצה להיעזר ברשימה כדי להרכיב את העשור על פי טעמי, בסופו של דבר, לא מוצא בה שימוש רב. יש בה הברקות יפות, אכן. אבל גם כל כך הרבה בחירות תמוהות, ושכתובים היסטוריים, והתעלמויות שנעות בין המביכות למקומות, שאני כבר מעדיף לוותר עליה ולקבץ רשימת מועמדים משלי. אני אחכה לדצמבר.

נושאים: בשוטף

50 תגובות ל - “סוף העשור שמאלה”

  1. קילרוי 4 נובמבר 2009 ב - 12:39 קישור ישיר

    העניין הזה מעלה אצלי את השאלות הבאות:
    מה באמת מגדיר את טעם המבקרים מול טעם הקהל הרחב?
    מהו הגורם לפער בין שתי הקבוצות?
    האם מדובר בתבניות מובהקות החוזרות על עצמן?
    ומה הפער הזה אומר על מקומו של מבקר הקולנוע כגורם משמעותי המשפיע על הרגלי הצפייה של הקהל?

  2. C2 4 נובמבר 2009 ב - 12:54 קישור ישיר

    עם כל הכבוד, מיהו אותו אורון שמיר ששם עצמו לגבש כזו רשימה? ולמה אתה גוזר מכך ש”הארץ” לא סובל את הסרט? כולה מבקר רציני אחד ועוד “מבקר” עלום שם מאתר קיקיוני

  3. רון 4 נובמבר 2009 ב - 13:30 קישור ישיר

    יש גם בעיה עם סדר ההצגה. היות ומותר לבחור רק 3-5 סרטים אני מוכן להמר שאלו שמתחילים באותיות האחרונות בא”ב יקבלו אחוזים נמוכים כי לאף אחד לא יהיה כח לחזור ולבטל בחירה ישנה

  4. אבי 4 נובמבר 2009 ב - 13:31 קישור ישיר

    למה ל”האשים” את הארץ, אורי קליין הוא הנציג היחידי של הארץ.
    שים לב גם לנותני החסות של ה”תחרות” עכבר העיר און ליין, ואורנג’ טיים שבלוג סנימסקופ מתפרסם בו. כמו הרבה “תחרויות” בעולם הסרטים, גם התחרות הזו, כולל מועמדיה הם תרגיל ביחסי ציבור. כל קשר בינם לבין אומנות הקולנוע הוא מקרי בלבד

  5. עמיצי 4 נובמבר 2009 ב - 14:15 קישור ישיר

    יותר מטריד אותי שלמרות עשור לא ענקי מבחינת קולנוע הבחירה בין כל הסרטים היתה לא קלה (ויש עוד כמה שהם לא ברשימה). לעומת זאת בקושי מצאתי שירים לבחור מתוכם. האם הטעם המוזיקלי שלי נהפך לאקלקטי מדי?

  6. חיים 4 נובמבר 2009 ב - 14:27 קישור ישיר

    סוף העולם שמאלה, הוא סרט גרוע, נוראי, אז מה אם הוא היה שובר קופות? גם נפגש בסיבוב היה שוב קופות אז הוא נכנס לרשימת העשור של שנות השמונים? הסרט לא זכה בפרסים או ביקורת טובה, ובצדק. עם כל אהבתך לאבי נשר (אהבתך הלא מובנת לי) לא נראה לי שאם פעמיים בוסקילה של זאב רווח היה שובר קופות היית טוען שהוא צריך להיות בסרטי העשור רק כי הרבה קהל שלא מבין קולנוע בא לראות אותו. וסוף העולם שמאלה לא רחוק באיכותו מפעמיים בוסקילה.

  7. אחד שמשמאלה 4 נובמבר 2009 ב - 15:13 קישור ישיר

    יש לך צדודית מאוד יפה

  8. אורון 4 נובמבר 2009 ב - 15:15 קישור ישיר

    אשתדל לענות ברצינות לתהיות שהועלו פה:
    יאיר – הסקת המסקנות שלך מוזרה בעיניי. רוצה לדעת מה קרה שם, בישיבה בה נולדה רשימת המאה? הגענו ל”הסודות”. אף אחד לא היה בעד, למרות דיון. ואז נזרק “מה עם ‘סוף העולם שמאלה’? שתיקה מביכה. ואז עברנו לסרט הבא ברשימת ההצעות. בקיצור, החלף את המילה “שונאים” ב”אדישים” ותקבל תמונה שקצת יותר קרובה למציאות. איך זה יכול להיות שקיימת מן אדישות כזאת לגבי סרט ששבר קופות? אם תשאל אותי, מפני שהוא לא מספיק טוב. מי שישים לב, יגלה עשרה ישראלים ברשימה. כולם הועדפו, בשקלול של כולם, על-פני סוף העולם שמאלה. אבל זה הולך יופי עם תיאוריית ההתנקלות הביקורתית לאבי נשר, אז שיהיה.
    בקשר להימור שלך – שודדי הקאריביים הראשון לגמרי בעשיריה הפרטית שלי. בחמישיה לא, צודק.
    כל הסרטים הישראליים שהזכרת כ”הועלמו על-ידי יד מכוונת”, נידונו. מבטיח לך. נבחרו אחרים במקומם, שהיו טובים יותר, לדעת מי שבחר.
    למה משונה שיש שני קים קי דוק? מבחינתי היו צריכים להיות גם שני בונג ג’ון הו. הקולנוע הדרום-קוריאני הוא מהחשובים בעשור, ודוק הוא אהוב הקהל (וגם המבקרים). בקשר ללטיניים – לדעתי לכולם מגיע ובכל מקרה כבר צחקנו על עצמנו, אל דאגה 🙂
    אני מאוד מקווה שתוכל להבין איך הרשימה תוכל לעזור לקהל הרחב, שהוא קצת שונה ממך, למרות שאין בו אפילו סרט אחד של אבי נשר.

    C2 – עם כל הכבוד, אין לך כבוד, אחרת לא היית משתמש בניסוח מליצי ומילים כמו “קיקיוני”. אבל לי יש. אז שתדע, שאני לא שמתי את עצמי. פנו אליי, הופתעתי (אפילו יותר ממך), התרגשתי והסכמתי. יכול להיות שאתה מתאים ממני, אבל אני במקרה מבקר קולנוע בשלוש וחצי שנים האחרונות בעכבר, אז חשבו שם שאהיה בחירה טבעית יותר. ואני לא מתכוון להתנצל על זה.

    רון – בכל סדר הצגה יהיו בעיות, ונראה לי שאתה קצת מזלזל בקהל הבוחרים. אבל הצע סידור אחר, הוגן יותר. אני בטוח שישמחו לאמץ אותו אם הוא מוצלח יותר. ברצינות.

  9. ג'יי 4 נובמבר 2009 ב - 16:20 קישור ישיר

    הבעייה היא לא עם הרשימה אלא עם המפיצים הישראליים שלא מביאים את הסרטים הטובים באמת למסכי הקולנוע.
    לכן צודק אורון שזה ביזיון שאין בונג ג’ון הו ברשימה (ובכלל עוד קולנוע דרום קוראיני שהוא החשוב והמחדש בעשור זה), אין גם גוני טו, אין באטל רויאל ועוד רבים וטובים.
    לגבי אבי נשר, מדובר בבימאי מיותר וחסרונו אינו מורגש. עוד לא ראיתי סרט אחד טוב שלו, למרות של”זעם ותהילה”, למשל, היה פוטנציאל להיות הסרט הישראלי הטוב בכל הזמנים. אבל הביצוע היה כושל. דיזינגוף 99 והלהקה הם מהסרטים הגרועים ביותר שיצא לי לראות בחיי. את הסודות וסוף העולם שמאלה כבר לא טרחתי לראות.

  10. היסטוריה 4 נובמבר 2009 ב - 16:25 קישור ישיר

    שניכם שכחתם שני סרטים ישראלים ששברו קופות – ללכת על המים של פוקס, ואת אהבה קולומביאנית. איך אפשר בכלל להתייחס אל כיפור כאל סרט? זה כמו לשים שם רצף פרסומות של גימל יפית. בייחוד אחרי שעשו סרטי מלחמה כמעט מושלמים כמו ואלס עם בשיר בופור ולבנון.אורי קליין הוא משכתב היסטוריות ידוע. זה לא ממש עוזר – בסופו של דבר הסרטים שישרדו הם הסרטים שיקרינו בטלוויזיה בעוד עשר שנים. וזה לא יהיה אור וכיפור.

  11. מרגוליס 4 נובמבר 2009 ב - 16:35 קישור ישיר

    סוף העולם שמאלה הוא סרט בורקס די מביך. אני עדיין מנסה להבין מה ההתלהבות ממנו.

  12. (יובל) 4 נובמבר 2009 ב - 16:38 קישור ישיר

    לא רואה שום סיבה ש”סוף העולם שמאלה” ישובץ לבחירה ברשימת סרטי העשור. זה לא מדד קופות, זה מדד טעם של שלושה אנשים שהתבקשו לבחור את הסרטים הטובים ביותר של העשור לטעמם. יש מישהו שבאמת חושב שסוף העולם שמאלה הוא סרט מספיק טוב כדי להיכנס לרשימה כזאת?

    עם זאת, מסכים עם הטענה נגד השיבוץ של דארג’ילינג במקום טננבאום.

  13. קובי 4 נובמבר 2009 ב - 16:49 קישור ישיר

    אני מצטער אבל כל רשימת 100 מועמדים שמתעלמת מסרט קטן בשם “דוני דארקו”, היא רשימה פגומה ואפילו סתם מעצבנת.

    וזה בכלל לא קשור לטעם.

  14. רונן 4 נובמבר 2009 ב - 17:50 קישור ישיר

    אני דווקא בסך הכל מאוד מרוצה מהרשימה, ואם בכלל היו בה קצת יותר מדי סרטים ישראליים (אבל זה מובן לאור העובדה שאנחנו בישראל). למעשה, לא היה אף סרט שרציתי לבחור אותו (לחמישייה המובילה שלי) ולא היה ברשימה; שני סרטים שחסרים לי (אישית) ברשימה של 100 הטובים בעשור הם ‘דוני דארקו’ שהוזכר כבר לעיל ו’החולמים’ של ברטולוצ’י.
    מה שכן, אני מצטרף לעמיצי: הבחירה בסרטים היתה קשה כקריעת ים סוף, הבחירה בסדרות היתה לא קלה, ואילו בקטגוריית השירים מצאתי בקושי ארבע שהיו איכשהו לטעמי.

  15. עילום שם 4 נובמבר 2009 ב - 18:41 קישור ישיר

    בחרתי

    סינקדוכה ניו יורק, שמש נצחית, אבודים בטוקיו, אינטליגנציה מלאכותית, חתונה מאוחרת – רק כי רציתי גם סרט ישראלי.

    נשארו בחוץ בכאב לב:
    ואת אמא שלך גם
    דרכים צדדיות
    להרגיש בבית
    זה יגמר בדם.

    אני חושב שהרשימה שגיבשו החבר’ה מעכבר העיר היא על הכאיפק סך הכל. כמובן, שעל כל בחירה ניתן לתהות על מה ולמה סרטים מסויימים נשארו בחוץ או נכנסו פנימה. זה ויכוח מיותר ואינסופי. אבל האמת, אני לא יודע איך נכנס האחרון של ווס אנדרסון, סרט מעפן בקטע מבהיל שלא הבנתי ממנו כלום והשתעממתי ואני דווקא מחבב את הבמאי הזה.

  16. עדן 4 נובמבר 2009 ב - 22:25 קישור ישיר

    אני משער שהסיבה ש”דוני דארקו” לא ברשימה היא שהוא בכלל לא הופץ בארץ.

  17. רז-ש 4 נובמבר 2009 ב - 22:32 קישור ישיר

    לא כתוב שם שזו רשימת מאה הסרטים הטובים. זו רשימת מועמדים לעשרת הסרטים הטובים. הרעיון הוא שיהיה לכל אחד לבחור את חמשת הסרטים הכי טובים לדעתו. על העיקרון הזה יש להעדיף סרטים מעוררי מחלוקת שחלק מאוד אהבו אותם וחלק שנאו, על פני סרטים שכולם חשבו שהם בינוניים. ככה אני הבנתי את זה לפחות. אני מצאתי בקלות את כל העשרה המועדפים עלי ברשימה שם. אם הייתי צריך לדרג יותר מ10 כבר הייתי בבעיה. אבל התבקשתי חמש וזה היה קל.
    אם מישהו אחד בארץ מדרג את סוף העולם שמאלה בעשיריה, שלא לאמר החמישיה, הפותחת שלו של העשור אז אני חושב שהוא בבעיה רצינית של טעם.

  18. דני 5 נובמבר 2009 ב - 0:35 קישור ישיר

    מה עם דוני דארקו? גארדן סטייט? יוקרה? האיש שבפנים? שוטרים לוהטים?

  19. חננאל 5 נובמבר 2009 ב - 0:56 קישור ישיר

    רשימות סרטים זה חרא

  20. ברק 5 נובמבר 2009 ב - 1:10 קישור ישיר

    מי מדרג, מבקרים אחרים או הקהל הרחב ? כי אם היו שואלים את הקהל הרחב (נניח סקר), “סוף העולם שמאלה” היה מקבל ציונים גבוהים מאד [בטח שברגע העליון של המאה, אם לא למעלה מכך].
    יש הבדל תהומי בין רשימות סיכום של מבקרים לבין רשימות סיכום על פי בחירה של הקהל. ומכיוון שרוצים לעשות רשימת בחירה של הקהל, השמטת סרט שהוא אחד מחביבי הקהל הגדולים ביותר של העשור היא באמת צורמת.
    הדעה הצינית, “האומנותית” (והאישית) של המבקרים והמגיבים כאן, כנגד נשר, היא ממש לא רלוונטית לעניין בחירת הקהל הרחב.
    וכל הכבוד ליאיר רווה שכמבקר קולנוע עדיין מסוגל להתחבר לקהל. זה חשוב ביותר.

  21. דן 5 נובמבר 2009 ב - 1:46 קישור ישיר

    איזה כיף לראות שכולם שואלים איפה דוני דארקו. מצטרף לכך.

  22. גונקל 5 נובמבר 2009 ב - 3:36 קישור ישיר

    את החמישה שלי מצאתי בקלות, ועוד נשארו ספיירים. סה”כ בשבילי זאת רשימה די ממצה ומצוינת, שגורמת לעשור הזה להיראות אפילו קצת יותר טוב ממה שהוא באמת היה. אם כבר, חסר לי “שעת הזאב” של הנקה, אבל זה בטח בגלל שהוא לא הופץ בארץ, ובכל אופן גם “מחבואים” הוא יצירת מופת.

  23. משתומם 5 נובמבר 2009 ב - 7:03 קישור ישיר

    בקיצור, ישבו קליין המשמים ושני אומרי הן אלמונים וקבעו כי הקהל הוא מטומטם. אכן איזה קהל טמבל זה שמעלה בדעתו לאהוב יותר את סוף העולם שמאלה מאשר את כיפור? האם הקהל דביל גם בבחירה בסרטים זרים או שהשיתוק המוחי פוגע בו רק כשזה מגיע לקולנוע ישראלי? אולי פשוט צריך להחליף את הקהל ולגמור כבר את הסיפור המביך הזה?

  24. איש מקצוע 5 נובמבר 2009 ב - 12:30 קישור ישיר

    סליחה – אבל מי אמר שרק הקהל חושב אחרת מקליין? בתור איש מיקצוע, וחבר אקדמיה, אני מזכיר לכם שאביבה אהובתי, ואיים אבודים זכו במלא אוסקרים. כיפור לא זכה בכלום. גם הברנז’ה לא היתה בוחרת את הסרטים כפי שהם. היחידי שהאקדמיה לא חיבקה ומצא את עצמו בחוץ זה סוף העולם שמאלה, למרות שאני באופן אישי חשבתי שהסרט מצוין כמו רבים מסרטיו של נשר שהוא הקולנוען החשוב בישראל של העשרים שנה האחרונות (איזה עוד קולנוען ישראלי מציג רזומה שכולל בתוכו קלאסיקות כמו הלהקה, דיזינגוף 99, סוף העולם שמאלה, וזעם ותהילה?) קליין מדבר בשם עצמו תמיד, והערצתו ליוצרים כמו גיתאי היא מגוחכת, כמו הנסיון לשים סרט קטן ואומנותי כמו אור באותו מקום לצד חתונה מאוחרת – זאת בדיחה. גם אור לא קיבל פרסי אקדמיה רבים אם אני לא טועה, בטח לא כמו אביבה אהובתי שזכה בפרס בשיתוף עם אדמה משוגעת. בקיצור בדיחה..

  25. שלום עליכם 5 נובמבר 2009 ב - 15:27 קישור ישיר

    חתונה מאוחרת זה הסרט הישראלי הכי טוב של העשור.השאר מוערכים יתר על המידה(כולל עג’מי וואלס עם באשיר).
    זכרונות מרצח,שבעה צעדים,2046,בלתי הפיך,הרמוניית ורקמייסטר הם הסרטים הטובים ביותר של העשור.
    ולאבי נשר והחלטורות שלו אין מקום ברשימה כזו.
    אולי בסרטים הגרועים ימצא את כבודו הראוי.

  26. עדן 5 נובמבר 2009 ב - 17:20 קישור ישיר

    הסרט הטוב של העשור הוא טרילוגיית שר הטבעות. אם מסתכלים על כל השלושה בתור סרט אחד שום דבר אחר לא משתווה לזה, עם כל הכבוד האדיר ליצירות מופת כמו “זה ייגמר בדם” ו”רקוויאם לחלום”.
    הישראלי של העשור – חתונה מאוחרת.

  27. mook 5 נובמבר 2009 ב - 19:52 קישור ישיר

    איש מקצוע,
    כמה לא מוזר שרגע אחרי שציינת שנשר הוא הקולנוען החשוב בישראל של העשרים שנה האחרונות, יצא שרק סרט אחד מתוך הארבעה שמנית אפשר לתחם ב”עשרים שנה אחרונות”.
    או שלא הבנתי ובעצם הסאבטקס של ההודעה שלך הוא “השיא בעצם כבר מאחוריו” או ש, כמו בעל הבית, גם אתה נותן לנשר יותר מדי קרדיט. נשר הוא אולי הקולנוען *היחיד* מבין אלו שפעלו פה לפני הרנסנס שהתחיל בראשית הניינטיז שגם מצליח לצוף בעשור האחרון, אבל כמעט כל שם של במאי צעיר שעשה קצת רעש בעשור האחרון יעורר יותר ציפייה מחוץ לכתלי הבלוג.
    למעשה גם לא ברור לי למה בעל הבית מוציא קצפו על *עוד* רשימה מיותרת דווקא בגלל הסרט הנ”ל: גם ברשימת עשרים סרטי הקולנוע הישראליים של כל הזמנים שפירסמו אנשי ידיעות (יהודה סתיו, יהודה נוריאל ו… ו… ו… עוד אחד שברח לי שמו) בתחילת 2009 וכללו לא פחות מ-6 סרטים מן העשור האחרון (כולל ‘*כיפור’*), לא נמצא מקום לסרט הכה מהולל ‘סוף העולם שמאלה’.

  28. עמרי 6 נובמבר 2009 ב - 0:06 קישור ישיר

    אורן שמיר
    סתם מישהו, שחושב שהוא מבין משהו, לקטלג סרטים באוזן לא עושה אותך מבקר, הטורים שלך מביכים בחוסר הידע שלהם, וניסיון דל לעשות פרובוקציה בשקל.
    חבל שזאת הרמה, אורי קליין הוא מבקר בעל עין חדה וביקורות חכמות וטובות, כנ”ל גם יאיר רווה מהצד השני, שלא נשכח את שמוליק דובדבני, איש בעל אהבה עמוקה וידע נרחב בקולנוע ישראלי.
    אורן שמיר הוא קוריוז מביך

  29. איש מקצוע 6 נובמבר 2009 ב - 0:18 קישור ישיר

    גם אורי קליין הוא מביך. אני בוחר לצפות סרטים רק אם הוא לא אהב אותם. והכי נורא שאם קוראים אותו בעיון רואים שהוא נסחף אחרי גלים. לדוגמא בהתחלה הוא לא התלהב מואלס עם בשיר אבל אחרי שכל המבקרים התלהבו הוא הצטרף. מדובר באיש שכל מה שגורם קורת רוח לצופה יוצר בו חוסר נחת. הוא פשוט לא אוהב קולנוע, הוא אוהב ביקורות קולנוע, וזה מדיום אחר.
    לגבי מה שאמר פה MOOK:
    הרנסנס של הקולנוע הישראלי מאפיין יוצרים שאין להם המשכיות כמעט בכלל.
    תסתכל על הסרטים הגדולים הם כולם כמעט הבלחות של יוצרים שעשו שני סרטים בינוניים פלוס ואז יצירת מופת, או יוצרים שעשו סרט ראשון מוצלח שמי יודע אם יהיה לו המשך.
    חתונה מאוחרת – דובר לא עשה שום דבר שווה צפייה מאז.
    כנפיים שבורות – אני לא יודע מה אתכם, אבל מבחינתי כל הלהוציא את הכלב מגדלים באוויר של ברגמן זה דרמות מביכות וסטודנטיאליות, בטח בהשוואה להבטחה של סרטו הראשון.
    ביקור התזמורת – לקולירין יש סרט ראשון שלא היה משהו בכלל – המסע הארוך, בטח לא עומד לצד הקסם של הסרט השני שלו.
    עג’מי – סרט ראשון של היוצרים.
    ואלס עם בשיר – מישהו יכול להשוות את זה לסרטים הקודמים של ארי פולמן? למרות שאת קלרה הקדושה אהבתי, ואולי הוא קצת יוצא דופן בעניין הזה.
    אדמה משוגעת – דרור שאול עשה לפני כן פיצ’ר שנקרא סימה ועקנין מכשפה. לא צריך לפרט. מבצע סבתא – שולט!! אבל זה סרט קצר, והוא לא באמת סרט קולנוע.
    איים אבודים – סרט ראשון של רשף לוי – הוא אמנם כתב את אהבה קולומביאנית שהוא סרט מגניב ועוד לטלוויזיה אבל כבמאי זה פעם ראשונה ונראה אם יהיה לזה המשך. יש תחושה שהוא מתפרש על הרבה תחומים ובכלל אני לא בטוח אם הוא יביים עוד סרט.
    בופור – סידר הכי יוצא דופן ברשימה. כי שני הסרטים הראשונים שלו זכו בפרסי האקדמיה. אבל לדעתי הם לא מתקרבים ברמתם לבופור העוצמתי. מעניין אם הוא יצליח ליצור עוד משהו כזה.
    לבנון – סרט ראשון.

    לכן נא לא לזלזל ביוצר כמו אבי נשר. הבלחות יש להרבה יוצרים. קריירה זה כבר עניין אחר.

  30. איש מקצוע 6 נובמבר 2009 ב - 0:20 קישור ישיר

    אגב – עג’מי בעיני הוא הסרט הישראלי הכי טוב של השנים האחרונות. זה מפגש של תסריט משובח עם קולנוע ריאליטסי עוצמתי.

  31. יעקב 6 נובמבר 2009 ב - 3:45 קישור ישיר

    מותר להכניס סרטים שנכשלו בקופות אבל בעלי חשיבות ארוכת טווח, זה טבעי ולא חסרות דוגמאות.

    מלהולנד דרייב בעיני סרט מהגדולים ביותר ועד כמה שאני יודע הוא נכשל בקופות. מבקרים טענו שלינץ` צוחק מהצופים שלו. אבל נחמד לראות שיש מי שמעריך אותו כראוי.

    ומותר גם לא לשבח את סוף העולם שמאלה בלי להחשב לנקמן מגונה. פשוט כי הוא לא נמצא ראוי. גם אם אתם תבחרו מאה סרטים יבוא מי שיאשים ו”יוכיח” שאתם עושים לו דוקא ויהיה משוכנע בזה.

    מפתיע איך דעות שונות גורמות לאנשים לפתח קונספירציות שוא.

  32. יוסי 6 נובמבר 2009 ב - 8:53 קישור ישיר

    אין מבקר קולנוע טוב מקליין.

  33. אמשיך לענות, כל עוד מרשים לי:
    דוני דארקו לא ברשימה כי הוא לא הוקרן מסחרית בישראל. ככה פשוט, והיה לי חבל אישית, מאוד.
    בקשר לרכבת לדארג’ילנג – קצת מוזרות לי התגובות פה. כשדיברנו על ווס אנדרסון, הייתה הסכמה פה אחד שזה הסרט הכי טוב שלו (אני אישית מחבב יותר את בוטל רוקט, בגלל הבוסריות). בנוסף, הסרט הזה נחשב קונצנזוס בקרב כל מי שאני מכיר. והוא המלצה קבועה שלי למי שרוצה סרט קליל וכיפי אבל לא מטומטם. פעם ראשונה שאני נתקל בעוינות כלפיו. באמת שחשבתי שדווקא פה הייתה בחירה מייצגת ל”טעם הקהל”. אני באמת מצטער.
    בנוגע למטריקס – גם אני לא ממש מבין מה הולך פה… הדיבור היה על מטריקס כטרילוגיה, כלומר על הסרט השני והשלישי שיצאו בעשור הנוכחי. מוזר. כנראה באג במטריקס 🙂

    לכל מי שלא מחבב את קליין, אגלה לכם שלא הוא התעקש על כיפור של גיתאי. סתם, כדי שלא תשנו את דעתכם אבל תדעו מה *באמת* קרה במקום לשער השערות.

    ועמרי מתגובה 28, שמע, החרבת את הביטחון העצמי שלי (וגנבת לי ו’ אחת. בוא נסכם שאשאיל אותה מיאיר רווה). אני עובד באוזן כבר כמה זמן ולא יודע מה זה לקטלג סרטים, או איך זה קשור לעבודה השניה שלי כמבקר. אכן מביך. ומביכה יותר היא העובדה שאינני יודע לייצר פרובוקציות שערכן עולה על שקל. חלומותיי להתעשר מכתיבת טורים התנפצו. אם תסלח לי, אני חושב שאלך להתפטר ולהתאבד עכשיו.

  34. עדן 6 נובמבר 2009 ב - 13:06 קישור ישיר

    אני אמנם מכיר קצת את האיש אז אפשר להגיד שאני משוחד, אבל אורון שמיר הוא מבקר מצוין שתמיד מעניין מה יש לו להגיד. בד”כ יש לו אבחנות חדשות ומקוריות על הסרטים שהוא רואה והוא אף פעם לא נסחב לפלצנות כמו כמה מדור המבקרים הישן או להתאהבות בכתיבה של עצמך כמו כמה מהדור החדש.

  35. ווס אנדרסון 6 נובמבר 2009 ב - 13:16 קישור ישיר

    להסתפר ולהתאבד
    או להשתפם
    חודש השפם
    והשטן

  36. סטיבי 6 נובמבר 2009 ב - 13:31 קישור ישיר

    מצחיק שהיתה אצלכם הסכמה ושלא נתקלת בעוינות כלפיו קודם לכן, כי מנקודת המבט שלי ובין רבים ממכריי “דארג’ילינג” הוא הסרט הכי פחות טוב של ווס אנדרסון.

  37. עמרי 6 נובמבר 2009 ב - 14:15 קישור ישיר

    אורון שמיר היקר, נחמד לראות תשובה, ועוד תשובה מתפלפלת.
    אבל זה לא מספיק, לדעתי (ואני חושב שרבים יסכימו איתי) יש צורך בידע פורמלי נוסף על ידע לא פורמלי בקולנוע כדי לבקר אותו, קריאה בספר כזה או אחר וצפייה בסרט כזה או אחר לא הופכת אותך למבקר סרטים. תשובה צינית שמנסה לפרק לגורמים מונחים רק מוכיחה את הצעירות שלך, צא ולמד. . הטור שלך על בתי הספר לקולנוע בישראל ב”עכבר” מוכיח זאת.
    חוץ מלפרסם טריילרים חדשים בטור שלך, אין באמת תרומה ממשית לביקורות שלך.
    תעשה קצת קולנוע, תבין איזה עולם זה, תבין שמקומו של אבי נשר זהה למקומו של איתן גרין, השתמש ברוח הצעירה שלך כדי לפרק את התכתיבים הישנים ולא כדי לשרת אותם.

  38. הצעה לקוריוזרי אורון 6 נובמבר 2009 ב - 14:50 קישור ישיר

    אורון, אתה לא צריך להתאבד – זה צעד קיצוני ורבים יסכימו שאולי אפילו מוגזם. יש אלטרנטיבות פחות כואבות כגון התגייסות לצבא קבע, או עבודה במשרדי המכס והבלו.
    מצחיקים הנסיונות של אזובי קיר אלמונים להתעלק על סרטיו של אבי נשר, הקולנוען האהוב ביותר בישראל. כשסרטו החדש יצא למסכים בשנה הבאה, הקהל ינהר בהמוניו לבתי הקולנוע, התקשורת תחגוג עם תגליות הסרט, אורי קליין ישנא ויזדרז לצאת בביקורת מזלזלת וחבורת הקנאים המרירה תוכל לנבוח עוד קצת בזמן שהשירה עוברת.

  39. נוי קוגמן 6 נובמבר 2009 ב - 17:30 קישור ישיר

    אם אני אקרא עוד תגובה אחת בסגנון “מה? ברור שהסרט X שולת/מעפן והבמאי שלו גאון/גרוע ומי שלא מסכים איתי לא מבין בקולנוע!” אני אצא למסע רצח המוני, או משהו. לא כולם חושבים כמוכם, וצריך לכבד דעות שונות, ועל אחת כמה וכמה בתחום סובייקטיבי לחלוטין כמו קולנוע.

    חוץ מזה, כל העניין של “אני אראה רק סרטים שהמבקר X שנא” נמאס עלי כמעט באותה מידה. אז מה, “איש מקצוע”, בגלל שאורי קליין לא אהב אותם לא ראית את וול-E, האביר האפל או ממזרים חסרי כבוד?

  40. איש מקצוע 6 נובמבר 2009 ב - 19:50 קישור ישיר

    לנוי קוגמן – האמת שכן. וחוץ מוול-אי שלא אהבתי אהבתי מאד את שאר הסרטים שקליין שנא.אהבתי מאד את איים אבודים וקליין כתב עליו ביקורת גרועה. מה בכלל הטעם של קליין? הרי אותו סרט בצ’כית יקבל ביקורת הפוכה מסרט באנגלית או בטח בעברית. ראה ביקורתו של אמיר קוסטריצה שאם היה עושה את זה סרטיו בעברית מרביתם היו מכונים ע”י קליין בורקס עממי. כנ”ל אגב אל מודובר. אתה יכול לראות דמות בסרט ישראלי מדברת על הכוס שלה ואת קליין כותב על זה ביקורת טובה עם השמרנות האשכנזית המיושנת שלו?

  41. איתן 6 נובמבר 2009 ב - 19:51 קישור ישיר

    בעניין ווס אנדרסון, 2 דברים:

    1. אני דווקא ממסמפטי דארג’ילינג. כיף של סרט בעיניי. מהיותר טובים שלו לדעתי.

    2. באופן אירוני, “מועדון סינמסקופ” של החודש מקרין סרט של ווס אנדרסון. ההוא שפעם קראו לו “המרוץ לצמרת של מקס פישר”, אבל בשמו המקורי הוא פשוט “ראשמור”. יהיה נחמד להיזכר בסרט הזה.יום שישי, ה-27/11 ב-14:00 בסינמטק הרצליה. כמה ימים לפני יום ההולדת שלי. אולי אני אביא משהו.

  42. איש מקצוע 6 נובמבר 2009 ב - 19:52 קישור ישיר

    תגובתי הקודמת התייחסה למה שכתבת על המבקר.
    לגבי אוהב או לא אוהב סרט כזה – כל מה שניסיתי להראות שהגל החדש בקולנוע הישראלי עוד לא ביסס יוצר מוביל שסרטיו הם קונצנזוס בקהל או בביקורות, ויש פה יציאות חד פעמיות שאין להם המשך. אני אפילו לא יודע להסביר למה זה.

  43. גל 6 נובמבר 2009 ב - 21:16 קישור ישיר

    אני לא מבין מה הקשר בין מספר הצופים למקומם של סרטים ברשימות הסרטים החשובים. ברשימת 20 הסרטים הישראלים הכי נצפים יש שלושה סרטי מתיחות. האם זה אומר שיהודה ברקן צריך להכנס למקום הראשון ברשימת הבמאים הישראלים החשובים? הרבה מעל סרט כמו דניאל וקס שבו צפו מעטים ועל כן לפי “שיטה” זו הוא זניח. תולדות הקולנוע מלאים בסרטים ובבמאים שרבים מסרטיהם כשלו בקופות ונחשבים לבמאים דגולים ןהשפיעו על רבים. מי זוכר את שוברי הקופות של תקופתם?
    למי שראה את הסרט הרומני הנפלא בפסטיבל חיפה: “שם התואר משטרה”, שזכה גם בפרס בקאן, אמר הבמאי שלו בראיון בהארץ משפט נהדר בעיני: “ראו את הסרט שלי 12000 צופים ברומניה. הייתי מרוצה מאוד. זה מספר הגיוני בשביל סרט כזה”. הוא צודק. מאיפה הגיעה התחרות שהופכת את עבר את המאה אלף או עבר את המאתיים אלף לחזות הכול? מה אנחנו אבי ניר?

  44. לא קבועה פה 7 נובמבר 2009 ב - 14:02 קישור ישיר

    שתי הערות:
    1. ההתנצחויות בין המגיבים פה (כולן, לא רק הרב-קרב בין א. שמיר למשמיציו) העניקו לי דקות ארוכות של צחוק והנאה, תודה לכולכם.
    2. לבחור את הסרט / עשרת הסרטים הטובים ביותר של העשור ואז עוד להתפלפל ולהתווכח על זה, זה טפשי כמו לבחור את מלכת היופי של שנת כך וכך או של העשור כולו.
    ושוב תודה על הזכות והעונג להציץ במלחמות אגו של “אנשי תרבות” שרלטנים.

  45. סטיבי 7 נובמבר 2009 ב - 17:27 קישור ישיר

    הנה הרשימות של ה”טלגרף”:
    http://www.telegraph.co.uk/culture/film/6501160/Top-100-movies-defining-the-noughties-00s-in-film.html
    וה”טיימס”:
    http://entertainment.timesonline.co.uk/tol/arts_and_entertainment/film/article6902642.ece

  46. גיא אורבניאק 7 נובמבר 2009 ב - 22:03 קישור ישיר

    אכן,יש כאן פתח לפיאסקו נוראי ,אם וכאשר מטריקס יגיע לטופ 10 של העשור למרות שהוא לא מהעשור הזה.
    אם כבר לפשל אז לפחות לשמור על אחידות:
    מועדון קרב,מגנוליה,אמריקן ביוטי,איש על הירח,גרין מייל,המקור וכ’ו וכ’ו וכ’ו יצאו אחרי המטריקס ,רובם הוקרנו כאן רק בשנת 2000,והם לא ברשימה ,מטריקס ירד מהמסכים בטרם הפציע המילניום ולכן ההכללה שלו הזויה לגמרי.

  47. אורון 7 נובמבר 2009 ב - 23:37 קישור ישיר

    טוב, כל עוד אני משעשע מגיבות לא קבועות פה, אאלץ להמשיך. וברצינות, כדי שהקוראים לא יתעייפו יותר מדי, זו ההודעה האחרונה שלי בנושא.
    אז עמרי:
    הבנתי את הבעיה שלך איתי – לא למדתי קולנוע, כלומר אין לי ידע “פורמלי”. בעיה מוכרת, למרות שהרבה מהמבקרים שאני מכיר נופלים לאותה קטגוריה. ואם אתה כבר נותן לי עצות לשיפור, שנראות לי כנות, למה ההתנשאות קודם? כי אתה מבוגר ממני? איך אני, כצעיר חסר הרבה דברים לטענתך, אמור לקבל ממך עצות כשקודמים להם משפטים שמסתכלים עליי מכל-כך גבוה?
    הדבר היחיד שלמדתי בינתיים, בזמן הכה מועט שבו אני כותב על קולנוע הוא שהדבר היחיד שמסמיך אותך להיות מבקר, הוא ביקורת שלך שהתפרסמה איפשהו. תאמין לי שאני לא חושב שאם קראתי איזה ספר וגו’. רחוק מכך. ובתור מישהו שתופס את עצמו כהכי לא מתיימר שאפשר בתחום שבו הוא מתעסק, קצת משונים לי הדברים שלך. אבל לפחות הבנתי מה אתה חושב עליי ולמה, ואני מוכן לשמוע ולקבל עצות, תמיד (ואם אפשר, אז בלי כל ההתפלפלויות או הדברים שמפריעים לך אצלי).

    לאמא של אבי נשר (תגובה מס’ 38):
    אין לי שום דבר נגד הבן שלך, ממש כמו שאין לי שום מושג מה כתוב בתגובה שלך. לא זכור לי שהתייחסתי אליו בתגובות שלי, אלא רק לסרט אחד ספציפי שלו עליו דובר בפוסט (ועוד אחד שצויין רק כדי להבהיר נקודה). אני מודה גם לך על הצעות העבודה, כמובן, אם אזדקק לממליצים אצור עימך קשר.

  48. עמית איצקר 8 נובמבר 2009 ב - 8:32 קישור ישיר

    החמישיה שלי:
    All about Lily Chou-Chou
    Hedwig and the angry inch
    Ken Park
    Oldboy
    אור

  49. שרון רז 9 נובמבר 2009 ב - 7:38 קישור ישיר

    משפחת טננבאום ועמוק במים הם סרטים נהדרים ומאוד אחרים, שמח שהזכרת אותם, את הרכבת בכלל לא יצא לי לראות, אתה צודק שהיה צריך להכניס את שני הסרטים הללו לרשימה שלהם

  50. יעקב 15 נובמבר 2009 ב - 19:36 קישור ישיר

    הרשימה שלי

    1. השיבה
    2. זה ייגמר בדם
    3. 4 חודשים 3 שבועות ויומיים


השאירו תגובה