שימו אוזניות והאזינו לשיחה שלי עם ערן קולירין על ״מעבר להרים ולגבעות״

האזינו לפודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה, והשבוע אני מארח את ערן קולירין לשיחה על סרטו החדש, וגם על הגששים ועל שלמה ארצי. לחצו על הנגן או הורידו כאן

אחרי שהוקרן בפסטיבל קאן, במסרת ״מבט מסוים״, והיה מועמד לפרס אופיר בקטגוריית הסרט הטוב ביותר, מגיע בסוף השבוע סוף סוף אל המסכים סרטו החדש של ערן קולירין, ״מעבר להרים ולגבעות״. קולירין, שעינג את העולם עם ״ביקור התזמורת״ ואז עשה תפנית לכיוון האבסטרקטי עם ״ההתחלפות״, מוצא בסרט החדש את קו האמצע: סרט נגיש, שנון, מרגש, שמסוגל לתקשר עם קהל רחב, אבל שהוא גם יצירה שמביטה על העולם מנקודת מבט יוצאת דופן, קצת עקומה, אירונית לרגעים, צינית לרגעים אחרים, ובתור רגעי ההזרה יש גם אהבה גדולה לדמויות שכל הזמן שוגות, מבלי שהן יבינו למה. דמויות שעושות טעויות, אבל ללא זדון. אנשים שחיים חיים קטנים, מבלי שהם יזכו להציץ לרגע אל התמונה הגדולה שתעניק למעשיהם קונטקסט. אז הסרט עושה את זה עבורם, הוא מנסח את חיים כסדרה של מעמדים אבסורדיים.

״מעבר להרים ולגבעות״ מספר על משפחה בורגנית אחת שגרה איפשהו בפאתי ירושלים או מודיעין. חיי שגרה נוחים – האבא בצבא קבע, האם מורה, בת מתבגרת בעלת דעות אקטיביסטיות קיצוניות (בהשוואה למיינסטרימיות של ההורים), בן מתבגר שהוא כמו אדם בלתי נראה, אאוטסיידר. משפחה הזאת היא הארצישראליות הישנה, שנעה לצלילי הזמר העברי, בין נעמי שמר לשלמה ארצי.

קולירין מנהל משא ומתן נהדר עם מוזיקה בסרטיו: ״מעבר להרים ולגבעות״ הוא סרט שהפסקול המוזיקלי שלו נותן רקע לחיי הדמויות, ממש כמו שהמוזיקה – או היעדרה – אפיינו את גיבורי ״ביקור התזמורת״.

בפודקאסט הקולנוע השבועי של סינמסקופ ברדיו הקצה אירחתי את קולירין לשעה של שיחה. דיברנו, למשל, על האופן שבו שירים, להם הקשיב כל בוקר, עזרו לו לכוונן את הטון ואת הטמפו של הסרט; על נעמי שמר ושלמה ארצי ונחמה הנדל; ביררתי איתו מה פשר שם הסרט, שנשמע כמו ציטוט משיר, אבל הוא לא; דיברנו על קולנוע של חרדה, ועל ההשפעה של היצ׳קוק על הסרט שלו.

ולבסוף דיברנו גם קצת על סרטו הבא, ״ויהי בוקר״, עיבוד שלו לרומן מאת סייד קשוע, שאמור להצטלם השנה, ברגע שקולירין יוציא את שאריות ״מעבר להרים ולגבעות״ ממחזור הדם שלו, ויימצא את המוזיקה שתיתן לו את האופי ואת הטון לסרט הבא.

ציוץ