"מחילה". חג המולד בראש השנה

אחרי שהביאו כמעט 600,000 צופים לצפות ב"מכתוב" לפני שנתיים, מנסים גיא עמיר וחנן סביון ("עספור") לעשות לעצמם נס ראש השנה ולשחזר את ההישג. "מחילה", סרטם החדש שהופק בזריזות יוצאת דופן (עמיר וסביון גם ביימו הפעם), מכיל את התמהיל שהפך את "מכתוב" ללהיט: קומדיית פשע וגנגסטרים עם רוטב ידישקייט מלמעלה. הסרט, שמתרחש בעשרת ימי תשובה שבין ראש השנה ליום הכיפורים, הופץ במיוחד עבור החגים ומנסה לעשות את מה שאנחנו כמעט לא מכירים בקולנוע הישראלי: סרט חגים. האמריקאים אלופים בזה, עם כל סרטי חג המולד וחג ההודיה שלהם, אבל הקולנוע הישראלי די מקפיד להתעלם מלוח השנה – חוץ מ"אושפיזין" ומ"לילסדה", שהופץ בזמן אמת בכלל בנובמבר, ו"הרפתקאה בשחקים", סרט יום העצמאות שהופץ בקיץ.

סביון ועמיר יוצרים מעין אגדה חסידית שבמקום להיות ממוקמת בשטעטל באוקראינה במאה ה-17 מתרחשת בישוב באיזור עוטף עזה במאה ה-21. מספרים על שאול וניסן, שני יהודים בעשרת ימי תשובה, שבגלל חטאיהם, ובעיקר בגלל שלא נהגו כבוד זה בזה ולא סלחו לעברות שבין אדם לחברו, איבדו אוצר גדול. לתפקיד הגביר נכנס אלון אבוטבול, בתור הגנגסטר המקומי, ותפקיד הקוזאקים מוענק לבדואים ולחמאסניקים, כאילו "חור בלבנה" של אורי זהר לא לעג לקלישאות האלה לפני 55 שנה. וכך, רק אחרי שיעשו תיקון, ייפעלו לטובת שלום בית ויידעו לראות איש ברעהו את מעלותיו ולא את חסרונותיו, ורגע לפני "כל נדרי" ותחילת צום יום הכיפורים, יגלו השניים שהאוצר הגדול היה כל הזמן מתחת לאפם, והוא יקר מכל זהב וכסף. האמת, זה מתוק להפליא.

סביון ועמיר כנראה מבינים משהו מהרוח של הקהל הישראלי, שלא מחפש רק הומור וצחוק, אלא גם כאב. ב"מכתוב" השתוממנו איך פיגוע מרובה הרוגים במסעדה בירושלים יכול להיות נקודת מוצא לקומדיה, ועובדה. הפעם נתהה איך סרט שכל כמה דקות נשמעת בו אזעקת "צבע אדום" יצליח לבדר את צופיו ולא להיות טריגר להתקפי חרדה. ואולי חרדה היא הבסיס לקומדיה הישראלית (אזעקות ונפילות קסאמים מככבים השנה גם ב"בשורות טובות" של ארז תדמור, שגם עליו אנחנו מהמרים כלהיט עתידי לכשייצא).

גם "מחילה", כמו "מכתוב", עוסק בתיקון ותשובה: שאול וניסן הם שני פושעים זוטרים, האחד אידיוט השני טמבל, שלומדים להיות צדיקים, האחד חוזר בתשובה אבל זקוק למחילת חברו כדי להשלים את התיקון הרוחני שלו. חבל אמנם שסרט שכל כך מחנך לעשיית מעשים טובים ולהיות בני אדם, לא מיישם את מה שהוא מטיף לו ועוסק בסטריאוטיפים מיושנים ובאלימות פזיזה, שקצת חותרים נגד הרעיון הכללי. יש לב בסרטים של סביון ועמיר, אם תמצאו אותו קבור מתחת הציניות והקלישאות שהם לא מצליחים להשתחרר מהם. "מחילה" פחות מלוטש וקצבי מ"מכתוב", אבל אחרי פתיחה איטית ומגושמת, הוא חותך למרדפים ולבדיחות שהופכים את חציו השני של הסרט לרצף גאגים לא רע. יהיה רצון שנזכה במהרה בימינו בסרט המשך: שאול וניסן נוסעים לאומן.

(פורסם ב"כלכליסט", 2.10.2019)

ציוץ