25 דצמבר 2019 | 20:51 ~ 3 תגובות | תגובות פייסבוק

“מלחמת הכוכבים: עלייתו של סקייווקר”, ביקורת

“מלחמת הכוכבים: עלייתו של סקייווקר”. המתים אינם מתים

בפודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה אירחתי את לי להב, לשיחה על “מלחמת הכוכבים: עלייתו של סקייווקר”. האזינו בנגן משמאל או כאן

לא ככה זה היה אמור להיגמר. לפני שלוש שנים פחות חמישה ימים הלכה לעולמה קארי פישר, חמישה חודשים אחרי שסיימה לצלם את תפקידה בתור הגנרלית והנסיכה ליאה אורגנה במלחמת הכוכבים: אחרוני הגדיי“. אחרי ששני הפרקים הקודמים בטרילוגיה החדשה והאחרונה בסדרת מלחמת הכוכביםעסקו בפרידה מדמויות העבר שלה, היה ברור שפרק הסיום יוקדש לדמותה של הנסיכה ליאה. מותה של השחקנית שיבש את התוכניות האלה. קולין טרברו, שהיה אמור להיות הבמאי והתסריטאי של הסרט, פרש ממנו זמן קצר אחר כך, עדות לכך שהוא ואולפני לוקאספילם לא הצליחו להסכים על גרסה חדשה לסיפורו של הפרק האחרון. גיי.גיי אברמס, הבמאי של הכוח מתעורר“, הוזעק לבוא ולהציל את המצב. היה ברור שקרה כאן משהו דרמטי: טרילוגיה בהשקעה ענקית, ועם הכנסות במיליארדים, ועם ציפיות שנבנו כבר 42 שנה, ורגע לפני הסיום מובטח לסדרה השחקנית הראשית מתה. אז מה עושים?

אחרוני הגדיי“, לפיכך, הוא אלתור תסריטאי. לרגעים נדמה שהסצינות אולתרו תוך כדי כתיבה מבלי להביט לאחור. בכל סצינה יש איזושהי המצאה עלילתית שמעוררת קימוט מצח ותהיה מאיפה זה בא פתאום?”. כיתוב הפתיחה של הסרט, שזוחל על המסך באותיות צהובות ומספר את נקודת המוצא העלילתית, נפתח במילים המתים יכולים לדבר!”. הקיסר פלפטין, שאת מותו בידי דארת ויידר ראינו בסוף של שובו של הגדיי“, חזר במפתיע והוא מקים לעצמו צבא חדש. וכך מתחיל סיפור שאין לו שום קשר לנקודה שבה נפרדנו מהדמויות בסוף הסרט הקודם והמצוין, אחרוני הגדיי“. “המתים יכולים לדברגם היה יכול להיות שמו של הסרט, שאכן עוסק בכך שבעולם של הגדיי והסית, מי שמת יכול לחזור. רמז לכך שהסדרה יכולה להימשך לנצח.

והנסיכה ליאה, מה איתה? אולפני דיסני, בעלי הבית של לוקאספילם“, הבטיחו מיד אחרי מותה (באופן די פזיז, לדעתנו) שהם לא ישכפלו אותה באופן דיגיטלי עבור הסרט, למרות שבשלוש השנים שחלפו היכולת הטכנולוגית של יצירת דמויות דיגיטליות על בסיס שחקנים מוכרים השתדרגה מאוד, כפי שראינו באיש מזל התאומיםעם וויל סמית. כל מה שהיה להם ביד הם פחות מעשר סצינות שבהן מופיעה קארי פישר, שצולמו לשני הסרטים הקודמים אבל לא נכנסו אליהם. על אברמס וצוותו הוטלה משימת ההתאבדות כפוית הטובה לסגור את כל הסאגה הזאת, לנעול סיפור בן תשעה סרטים, ולתפור אותו סביב חומר הגלם המוגבל הזה.

יחסית למצב הטראגי והקטסטרופלי שאיתו הוא יצא לדרך, אברמס עשה בסופו של דבר עבודה לא רעה. בכל רגע נתון בעלייתו של סקייווקרצריך לזכור שזה סרט על קביים, שבמידה רבה נראה יותר כמו ההמשך של רוג 1מאשר של אחרוני הגדיי” – כלומר, סיפור צדדי ביקום של מלחמת הכוכביםשמתמקד בדמויות המשניות ולא בדמויות הראשיות שאיתן יצאנו לדרך. לכן, הפתרון של אברמס הוא לייצר כמה שיותר להטוטים והסחות כדי שלא נשים לכך לב ולרצף את הסרט בקטעי פעולה, קרבות והרפתקאות. כסרט הרפתקאות בחלל הוא מהנה ומוצלח למדי. אברמס מודע שבעוד אנחנו באים כדי לדעת מה יעלה בגורלן של הדמויות, אנחנו זוכרים מהסרטים בעיקר את הרגעים האיקוניים הוויזואליים מתוכם, ולכן הוא דואג שיהיו מספיק כאלה. הדימוי המהמם של כוכב המוות המרוסק בתוך הים הגועש של אנדור הוא מן רגע כזה שמעביר את המסר שבעוד הסיפור בסרט צולע, בכל הקשור ל-set-pieces, קטעי האקשן והקרבות העצומים, הוא דווקא מהנה למדי.

הבעיה העיקרית בעלייתו של סקייווקרהיא שברגע שהתסריט המקורי לסרט נקבר יחד עם קארי פישר ותסריט חדש היה צריך להיכתב, נדמה שכל מה שאברמס עשה היה לחשוב איך גורגלוקאס היה עושה את זה?”. הרי כל הטרילוגיה החדשה נולדה מתוך רצון לרענן את הסאגה הזאת ולהביא אותה לדור חדש, לספר סיפור מנקודת מבט נשית, לדבר על גורל ועל בחירה. והנה מגיע הסרט הסופי, אחרי שני סרטים מלהיבים ומקוריים הרבה יותר, והוא נראה כמו בחירה מיושנת ובטוחה שיוצאת מברירות המחדל. כל מה שקורה בסרט, קרה כבר קודם. עד כדי כך, שכל מה שקורה בשעה האחרונה של הסרט, קרה כבר בשעה הראשונה. הכל חוזר על עצמו, ושוב ושוב אברמס בוחר את הבחירה הקלה והצפויה, כדי להביא את הסרט הזה לסיומו. לרגעים כמו בקו העלילה שהופך את עלייתו של סקייווקרלגרסת החלליות לדנקרק” – זה אפילו מרגש, מסר של אחדות ושותפות גורל שמהדהד חזק לא רק בעולם שסוע חברתית ופוליטית, אלא גם בתוך קהילת מעריצי הסדרה ששני סרטיה האחרונים פיצלו וסכסכו בין פלגיה.

בהיותו סיום, הוא אכן מפגיש אותנו לחיבוקים ונשיקות והייפייבים עם כל הדמויות המרכזיות בסדרה פעם אחת נוספת (אנחנו לא מתיימרים לחשוב שבפעם האחרונה כי דיסני וכסף, אז לכו תדעו), ועם ביקור חוזר באנדור (משובו של הגדיי“) וטאטואין (ממלחמת הכוכביםהראשון). זה צפוי, זה אפילו כמעט בנאלי. אבל באופן משונה זה מספק, גם ללא הקתרזיס שכה יחלנו לו.

(גרסה מורחבת לביקורת מ”כלכליסט”, 22.12.2019)

נושאים: ביקורת

3 תגובות ל - ““מלחמת הכוכבים: עלייתו של סקייווקר”, ביקורת”

  1. טל 27 דצמבר 2019 ב - 2:55 קישור ישיר

    תקראו את הפאקינג קומיקסים או שתשחקו את כל המשחקים הישנים ותראו את הclone wars ואז תדברו על “כל הדברים הבנאלים בסרט”… זה סרט שנבנה למעריצים שרופים לא תחבורה של מבקרי קולנוע, אפילו השמות של הלגיונות של הsithtroopers הם שמות של sith lords. אז תעשו טובה כי אני צרחתי מרוב אושר בסרט

    • הגמד 28 דצמבר 2019 ב - 10:03 קישור ישיר

      ואני הרגשתי שבזבזתי שעות מהחיים שלי.
      אבל לפחות לא קראתי את הקומיקסים, או עשיתי את שאר בזבוזי הזמן שהזכרת…
      שמח שמישהו ניהנה.

  2. חובבן 29 דצמבר 2019 ב - 13:36 קישור ישיר

    תודה על הזהרה
    בהחלט אין לי כוונה לקרוא את כל הקומקיסים, ונראה לי שאדלג על יצירת המופת הזאת.


השאירו תגובה