״מלחמת הכוכבים, אחרוני הג׳דיי״, ביקורת
״מלחמת כוכבים, אחרוני הג׳דיי״. המסדר הראשון מכה שנית
מה הופך את ״מלחמת הכוכבים, אחרוני הג׳דיי״ לסרט שהכי הלהיב אותי מסדרת ״מלחמת הכוכבים״ מזה עשורים? אני חושב שהתשובה ברורה לי: ריאן ג׳ונסון, הבמאי והתסריטאי, הוא פשוט חכם יותר ומוכשר יותר מכל מי שנגע בסדרה הזאת לפניו. ולא פחות מכך, יש לו כבוד ליצירה המקורית ולעשייה ההוליוודית בכלל. לאורך כל הקריירה שלו, ג׳ונסון היה בוחן ז׳אנרים. לוקח ז׳אנר הוליוודי קלאסי ומתבונן בו מכל צדדיו ומייצר יצירה עצמאית שהיא בה בעת הומאז׳ אבל גם ניסוח מחדש. אמנם, אף אחד מסרטיו הקודמים לא התקרב לקנה המידה ההפקתי של ״אחרוני הג׳דיי״ – ועצם העובדה שהוא הצליח לצלוח את הפקת הסרט עצום המימדים הזה, ומבלי שדיווחו לנו בשמועות שהוא פוטר או הוחלף, מעידה על האמביציה של מי שנדמה היה לנו כיוצר מופנם וצנוע עד עכשיו – אבל בכמה רגעי מפתח בסרט, ג׳ונסון מתבונן ביצירה המקורית של לוקאס, ובהומאז׳ המבדר של ג׳יי.ג׳יי אברמס, וחוזר אחורנית אל אבות הסוגה – הווארד הוקס, דיוויד לין, מייקל קורטיז, וויליאם וויילר – ושוב מנסה, כהרגלו, לבדוק את הז׳אנר מכל צדדיו, לרגעים מעתיק ועורך מחוות, לרגעים מנענע את הז׳אנר והופך אותו על פיו.
ג׳ונסון חתום על ״אחרוניי הג׳דיי״ כבמאי ותסריטאי. כתסריטאי (ועד כה חשבתי שג׳ונסון הוא קודם כל תסריטאי עילוי, גאון ממש) הוא ממשיך את המהלך שהתווה אברמס ב״הכוח מתעורר״: כשם שסרטו של אברמס עקב אחרי המהלכים הדרמטיים של ״מלחמת הכוכבים: תקווה חדשה״ ועדכן אותם לדמויות חדשות ועלילה חדשה-אך-דומה, כך לא מעט מהביטים הדרמטיים של ״אחרוני הג׳דיי״ נשענים על הבסיס שנבנה ב״האימפריה מכה שנית״: לוק סקייווקר הוא יודה, האי שלו הוא דאגובה, יש כוכב לכת שיכול להזכיר את עיר העננים של לנדו קרליסיאן (למרות שהסצינות שהכי מזכירות את רגעי עיר העננים מתרחשים על גבי משחתת של המסדר הראשון), ובעיקר המתח הדרמטי העיקרי: תהליך החניכה של גיבורת הטרילוגיה, החיפוש שלה אחרי הוריה וההבנה שהצד האפל של הכוח קרוב אליה מאוד. כל אלה הם אכן קווי המתאר של ״האימפריה מכה שנית״ המופיעים גם ב״אחרוני הג׳דיי״. אבל מכאן, ג׳ונסון מעז להעמיק מבט ולשאול את השאלות שלוקאס ואברמס לא שאלו: למשל, דיון שלם, שהופך להיות לב הסרט, בכל מושג הגבורה. כל סדרת ״מלחמת הכוכבים״ מבוססת על קיומו של גיבור. זו סדרה הנסמכת על מיתוסים, שבנויה כמעין מיתולוגיה עתידנית (מלפני שנים רבות), ושבבסיסה בנויה על פי המודל הסיפורי המכונה ״מסעו של הגיבור״ (בטרילוגיה הנוכחית זה ״מסעה של הגיבורה״). אבל ג׳ונסון מבקש לבחון מה היא גבורה. ב״אחרוני הג׳דיי״ אנחנו נתקלים שוב ושוב, בסצינות רבות, גם באקשן וגם בדיאלוגים, בתפיסת העולם שאומרת לנו שגבורה משולה לטיפשות, או יהירות (או גבריות). גבורה אמיתית, הסרט חושף, היא זו שלא נראית דווקא בפעולות גרנדיוזיות, ובמשימות התאבדות, אלא במהלכים הסמויים מהעין. זה מהלך דרמטי שגם מבקש לבדוק את התבנית המקובלת של סיבה ותוצאה. אחת מעלילות המשנה המרכזיות בסרט – עלילה שתופסת דקות מסך ארוכות וכוללת לא מעט פיתולים והרפתקאות (ובמרכזה עומדת דמות מוצלחת מאוד שמגלם בניסיו דל טורו) – מתגלה לבסוף ככזאת שהיתה בדיעבד מיותרת לחלוטין, מבוססת על הנחות שגויות ואף חסרת אחריות. יותר מזה: במקום להציל את המצב, היא דרדרה אותו אנושות. אבל זו עלילת משנה שגורמת לנו להבין משהו משמעותי על אחד הגיבורים שלנו, פו דמרון (אוסקר אייזק), מי שנראה לנו בסרט הקודם כגיבור העשוי ללא חת ואילו בסרט הזה הוא אדם חמום מוח, קצר סבלנות ומתגלה כמי שמהווה איום למורדים לא פחות מהאויבים האמיתיים. ובתוך כל זה מתנהל הקונפליקט הבסיסי בין כוחות האור וכוחות החושך, שבטרילוגיה הנוכחית מעורבבים ביניהם היטב כשאנחנו לא לגמרי בטוחים האם הסדרה תפנה אל האור כמו הטרילוגיה הראשונה או אל החושך כמו הטרילוגיה השניה.
אבל בסרט הזה ג׳ונסון הוא גם במאי מרשים שמבין שאחד מאבני היסוד של הז׳אנר הוא ה-set-piece, סיקוונס הרפתקאות גדוש פעילות, ובסופו נקודת מפתח ויזואלית. מהבחינה הזאת, ״אחרוני הג׳דיי״ הוא סרט מרהיב בעוצמתו הקולנועית. עם כל חיבתי לג׳י.ג׳יי אברמס, ולמרות שמצאתי את ״מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר״ שלו מהנה מאוד, הופתעתי מהעובדה שסרטו היה כה מצומצם ברגעים שיש בהם גדולה ויזואלית. ״אחרוני הג׳דיי״ הוא סרט שנשען שוב ושוב בדימויים שמצליחים לסכם בתמונה עוצמתית אחת את הסיפור כולו, ואגב כך מעשירים את עולם הדימויים האיקוניים של הסדרה.
אחד ההישגים הגדולים של ג׳ונסון כתסריטאי וכבמאי הוא האופן שבו הוא מחזיק את הטון של הסרט. לסרטים כאלה, בוודאי ברוחו של ג׳ורג׳ לוקאס, נוטים לכיוון הרציני מדי, לעיתים נפוח. אבל ג׳ונסון שוב ושוב (בעיקר בחצי הראשון של הסרט) מתחשבן עם רצינות היתר של הסרטים הקודמים. שוב ושוב, סצינה שיש בה רגעים רציניים, דרמטיים, מצועפי מבט, יסתיימו באתנחתא קומית שחותכת את הסצינה ואת הדמויות. יש בסרט רגעים חוזרים של השתטות (goofiness), שמציגים את גישתו של ג׳ונסון לפרויקט: שילוב בין רצינות ובין קלות ראש.
אבל הנה העניין האמיתי כאן – ושהזכיר לי את מה שחשבתי על ״לופר״, סרטו הקודם של ג׳ונסון – מעבר לכל הרצון שלי לפרק את הסרט לאמצעי המבט והכתיבה שלו, יש כאן קודם כל סרט הרפתקאות כביר. החל מסצינת הקרב הנהדרת ממש בפתיחת הסרט, ועד למתקפה על אגם המלח האדום בסופו, זהו סרט הרפתקאות אפי, מרובה מערכות, רב עלילות ודמויות, ארוך מאוד, ושהצליח להחזיק אותי מרותק ונלהב לכל אורכו, ובכמה סצינות הוא הצליח להפתיע אותי. וזו הסיבה שכה נהניתי מ״אחרוני הג׳דיי״: זה לא רק סרט הרפתקאות מצוין, אלא גם סרט של יוצר שאני מרגיש קרבה אליו, שיושב כמוני מול הסדרה הזאת, מעריץ את גיבוריה, אבל גם מוכן סוף סוף לשאול שאלות מהותיות לגביהם – לאן הם הולכים, מה מניעיהם, והאם אנחנו עדיין מנויים על השקפות העולם המקוריות של הסדרה, שהוא מנסה כעת לעדכן אותם ולהטיל ספק בחלקם.
תוספת: רוצים דיון נלהב ומלא ספוילרים בכל מה שאהבנו ב״מלחמת הכוכבים, אחרוני הג׳דיי״? האזינו לפודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה בו אירחתי השבוע את האנימטורית לי להב, ויחד ניתחנו את הסרט כמעט סצינה סצינה ודמות ודמות. אם ראיתם ואהבתם, לא כדאי לכם להחמיץ. האזינו כאן או כאן
========
איימקס או אטמוס?
לא יודע מה לבחור
סיימתי לכתוב מה אני חושב על הסרט וישר רצתי לראות מה כתבת אתה. אני לא איש קולנוע ולכן שמחתי לקרוא בדיוק למה נהנתי כל כך מהסרט. השילוב של הישן אבל בצורה חדשה, התפחויות חדשות, קצת פוסטמודרנזים. אין טובים ורעים, הדמויות מורכבות.
מה שכתבת על עלילת המשנה המפותלת נכון, אבל מהווה מעט ספויילר לאחרים, שכן ברגעים מסוימים נראה שמשם תבוא הישועה. לדעתי חלק מההכנסה שלה היה דווקא בשל המסרים שאין טובים ורעים, ובעיקר יהיו גם את אלו שיעשו כסף מכל הזדמנות שיש להם. וכמובן גם לתת לנו הערכה מחודשת של הגיבור ( לחזק את ההערכה שכבר קיבלנו בתחילת הסרט עת קיבל סטירת לחי מצלצלת מליאה).
ויש עוד לא מעט מסרים ויש גם הרבה הומור.
להערכתי סרט שאראה עוד פעם בקולנוע.
לגבי סוג המסך. בעבר הלכתי ל-IMAX ומרגישים בתוך הסרט. הפעם הזומנתי להקרנה באולם קטן (3 סינמה סיטי גלילות). חוסר התלת ממד משאיר יותר מקום במוח ומאפשר יותר התרכזות בסרט ולכן אולי דווקא ללכת להצגה רגילה בפעם הראשונה. גם על מסך רגיל ולא גדול במיוחד האפקטים נראים נהדר
מוזמנים לקרוא את מחשבותי על הסרט (ללא התייחסות ספציפית לבמאי שאותו אני פחות מכיר, אלא בעיקר לחוויה כצופה)
https://www.שבוע-הספר.co.il/%d7%9e%d7%9c%d7%97%d7%9e%d7%aa-%d7%94%d7%9b%d7%95%d7%9b%d7%91%d7%99%d7%9d-%d7%90%d7%97%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%99-%d7%94%d7%92%d7%93%d7%99%d7%99-%d7%a1%d7%a7%d7%99%d7%a8%d7%94/
ראיתי שלשום את הכח מתעורר ואתמול את אחרוני הג'דיי, ורצף הזמן בעלילה בסרטים הוא מיידי. כל מה שמתרחש בין ריי ללוק הוא מאותו רגע בו הם נפגשו בסרט הקודם.
אז למה נתנו לריי להשמין כל כך? הפנים שלה שונות לגמרי וזה הפריע לי לאורך כל הסרט…
כדי שיהיה ללוקס מה לסדר בdvd.
[זה היה לגמרי הרמה להנחתה…]
טוב אז מה היה לנו
מרדפים שונים ומשונים
קרב חרבות רב משתתפים
פסיכולוגיה בגרוש
פילוסופיה בשני גרוש
חוסר היגיון לכל אורך העלילה
מוזיקה נהדרת
סצינת הבר המפורסמת, הפעם בקזינו
וכמה אפקטים שטרם נראו בסרטים הקודמים
הקיצר היה שוה..
המו שם כמה מהלכים לא ברורים. למשל המוות של סנוק. דמות מעניינת, עם פןטנציאל ובהינף חרב הרגו אותה. מהלך כזה היה שווה רק אם ההמשך הוא משהו עוד יותר מטורף (ומה שחשבתי שיהיה בהתחלה)- ריי וקיילו חוברים כדי לבדוק מה זה הדבר החדש הזה שמשתמש בכוח. לא ג'די, לא סית'. אבל לא היה לג'ונסון אומץ ללכת ולבדוק כיוון כזה. אז במקום קיבלנו את הברור מאליו ושוב מחזיר אותי למוות של סנוק- מיותר. דמות לא מסךיק מפותחת. בשנתיים האחרונות האינטרנט געש בתיאוריות על מיהו סנוק ומה מוצאו. ג'ונסון באיבחה אחת העיך הכל מהחלון
לפרק את המיתוס זה משהו שעושים מאחורי הקלעים לפני
שכותבים את התסריט ומצלמים את הסרט
ואז צריך לבנות מיתוס חדש, שיתפוס חלק ניכר מזמן המסך בסרט.
כשויידר מגלה ללוק שהוא אביו, הוא מפרק את המיתוס של האב המוצלח ומחליף אותו במיתוס חדש של אב רשע, וזה נעשה אחרי שללוק יש עוגן בעולם להישען עליו אחרי הזעזוע.
ריי מגלה שהיא נובודי ולבד וזהו, היא אפילו לא טורחת לעבור משבר כי אין שום שינוי במצב שלה.
גם ללוק אין משבר כי הוא כבר שבור מראש. בטח היה יותר מעניין להראות לוק אופטימי, לשבור אותו ולגאול אותו בסרט הבא.
סטאר וורז זה מיתוס ובלי מיתוס אין סטאר וורס
בשחיטת הפרות הקדושות שלו ג'ונסון מחריב את הפרנצ'ייז על המסך, והסרטים האלה יקרים ואיטיים מדי להפקה כדי לתקן. למארק האמיל לא תהיה הזדמנות לשקם את הפיכתו של לוק מדמות חיובית לכשלון ממורמר שברגעיו הטובים מקרין הולוגרמות.
בלי המיתוס מה שנשאר זו גרסה רצינית וכבדה מדי של סרט מארוול שבו אין מנצחים ולעלילה אין משמעות.
כמה קשקשת ועוד רצינית על סרט שהוא למען האמת קשקוש לא קטן.
הילדים ניסו ליהנות, אני ניסיתי ליהנות, הקהל מסביב ניסה ליהנות ולהתלהב
לצערי אף אחד מאיתנו לא ממש הצליח למרות המאמץ.
נראה שהסדרה די מיצתה עצמה וממחזרת וממחזרת וממחזרת.
נדהמתי לקרא כמה הגיגים ניתן לכתוב על זה.
לא יאומן שזה סרט שמשובץ בעשירייה הראשונה של נבחרת המבקרים,
איפה זה ואיפה סרטים מבריקים כמו תברח ופרנץ שבורכו בעומק רגש ושכל.
אני חושב שקשה למצוא עוד סרט מהזמן האחרון, שבו דעת הקהל כה נפרדת מדעת המבקרים – ועוד סרט הוליוודי רב-תקציב ועם משיכה שלא ניתן לעמוד בה, שכבר עשה את המיליארד שלו ברחבי העולם…
וזה מוזר, כי הייתי מצפה שמבקרים ידעו לראות טוב יותר ממני, לזהות שטיקים, תרגילים והטעיות; לשאול שאלות נוקבות ולחדור למעמקי היצירה ולשלוף ממנה את ה-CRUX ולהדגים לי איך היא בנויה באמת ומה היא מנסה לומר באופן שעושה אותה למה שהיא…
זה לא קרה כאן. מספר רב (מדי) של מבקרים נשמעים כמו FUNBOYS מהסוג המעריצי ביותר. חיגרים כסומים בארובה לכל כשל בסרט, שמן הסתם היה מוציא מהם תגובה חריפה אילו היה מובא בסרט אחר.
כשליו של הסרט הזה רבים מכפי שניתן יהיה למנות… (ואשמח לפרט אם אדרש), אבל אולי המרכזי שבהם הוא היותו מעשה-תצריף של אנשי שיווק, שהם שכתבו אותו באמת. מצג-השווא שראיין ג'ונסון מנסה להציג לנו (ולא מפתיע כשזה בא מדיסני, האולפן הדורסני ביותר כיום) כאילו הוא כתב לבדו את התסריט, כמו 'אוטר' שאינו מושפע מאיש ומאף אינטרס, מעולם לא היה כה בוטה. הייתי רוצה לראות את התסריט המקורי שלו על טיוטותיו. מעריך שלא נמצא שם קזינו מלא פרצופים אסיאתיים (לטובת הקהל הסיני), או אדמירלית נטולת כישורים (שנמצאת שם רק כי היא אשה שנועדה להיות 'חזקה').
הסרט, כמו גם הקודמים לו, וכמו גם 'סטאר טרק דיסקאברי' (בהפקת 'נער אייבראמס' קורצמן), הם בעיקרו
של דבר לעג לעבר וניתוץ כל שרידיו: בוז לערכים של פעם ורמיזה עבה לבני ה-35 ומעלה שבינינו שהמציאות החדשה הזו לא נועדה לנו, אלא לדור החדש, שאותו לא נוכל להבין (או להעריך).
שני חברי 'רד לטרז מדיה' אמרו את זה יפה כאן – https://youtu.be/DpHbLewg79c?t=2m40s
ומה המניע לכל זה? (וזה הקטע היפה) – מסחרי לחלוטין. אין כאן שום אמירה, שום עימות בין-דורי, שום הסתכלות פוליטית… הכל עניין של כסף, שיווק ודמוגרפיה.
ועוד קטע מאותם חבר'ה –
https://www.youtube.com/watch?v=YV9m8frtGHg
לא אותו הדבר, מה שהיה אז לעומת מה שהיום. לא אותו הדבר.