31 דצמבר 2009 | 12:30 ~ 23 תגובות | תגובות פייסבוק

איש העשור של "סינמסקופ": גולום


עם כל הכבוד ל”אווטאר”, לדעתי הקולנוע שלפני גולום אינו הקולנוע שאחרי גולום. לפני כ-15 שנה לג’יימס קמרון היה חזון: הוא רצה לביים את הסרט הראשון שבו הגיבור הוא דמות ממוחשבת לחלוטין, ושנאמין שהוא אמיתי. ולא בסרט אנימציה. הוא תכנן לעשות את הניסוי הזה ב”ספיידרמן”, אחד הסרטים שהוא עבד עליהם בשנות ה-90. את דמותו של ספיידרמן הוא רצה לבצע במחשב, ללא שחקן. זה היה קל, כי לספיידרמן יש מסיכה על הפנים, לא צריך הבעות פנים או עיניים. לבסוף, בגלל שלל סיבות, קמרון פרש מ”ספיידרמן” וסם ריימי, שהחליף אותו, השתמש ברוב הסצינות בשחקן או פעלולן עם מסיכה. רק בכמה שוטים בודדים, ורחוקים מאוד, ספיידרמן הפך לישות מונפשת דיגיטלית.


זה לא היה רק החזון של קמרון: הרצון להיות הראשון שמייצר דמות אמינה במחשב בתוך סרט לייב אקשן היה הגביע הקדוש של לא מעט קולנוענים, מג’ורג’ לוקאס ועד סטנלי קובריק, וניסיונות היו כל הזמן (למשל: יודה הממוחשב ב”מלחמת הכוכבים: מתקפת המשובטים מ-2002) אבל הראשון שממש הצליח בזה היה פיטר ג’קסון כשברא במחשב בלבד את דמותו של גולום בטרילוגיית “שר הטבעות”. בין בכורת הסרט הראשון (2001) לבכורת הסרט השלישי (2003) הטכנולוגיה כה זינקה, עד שבסרט השלישי גולום נראה אמין, אמיתי ובעיקר מרגש ומעורר הזדהות. היו אף כאלה שטענו שהגיע הזמן לחשוב על מועמדות לאוסקר לדמות דיגיטלית. גולום נוצר לא רק במחשב, אלא בשיטה היברידית של שילוב בין שחקן אמיתי ומחשב: שחקן (אנדי סירקיס במקרה הזה) עוטה על עצמו חליפה עם חיישנים המתרגמת את תנועות גופו ופניו למידע ממוחשב ממנו נבנית אחר כך דמות ממוחשבת, אבל עם תנועה אנושית. שנה אחר כך השתמש רוברט זמקיס בטכנולוגיה הזאת כדי לשכפל את טום הנקס ב”רכבת לקוטב”, ואחר כך ב”בייוולף” ו”רוחות חג המולד”. אחד השיאים של השימוש בטכנולוגיה הזאת, ועדות לקפיצות הנחשוניות שמדע המיחשוב עושה, היה לפני שנה ב”בנג’מין באטן” של דיוויד פינצ’ר. שם כל התחלת הסרט מבוצעת בשיטה של גולום, אבל הפעם על דמות אנושית ולא שדון מהאגדות. כעת השתמש בה ג’יימס קמרון ב”אווטאר”, והבא בתור הוא סטיבן ספילברג בסדרת סרטי “טין טין” שהוא עובד עליה עם ג’קסון. אבל האופן שבו גולום גרם לקהל להאמין לו, בשעה שהוא לא יותר מדמות ממוחשבת, היא המהפכה האמיתית והגדולה של העשור הזה, במקום בו הטכנולוגיה פוגשת את האמנות, ובאחיזת עיניים, נוצרת אמת רגשית.

נושאים: סיכום העשור

23 תגובות ל - “איש העשור של "סינמסקופ": גולום”

  1. חיים 31 דצמבר 2009 ב - 12:58 קישור ישיר

    די! זה לא קולנוע אמיתי אתה מדבר על טבנולוגיה, אולי תעשה בלוג על התפתחויות באלקטרוניקה? אתה מבאס אותי. מה עם קולנוע אמיתי? האחים כהן, סקורסזה, PT אנדרסון? הם לא צריכים מחשבים לעשות קולנוע אלא כשרון אמיתי לקולנוע

  2. גיא טל-אור 31 דצמבר 2009 ב - 13:35 קישור ישיר

    רק תיקון קטן לבחירה הראויה והמנומקת: גולום הוא לא איש, הוא הוביט (יש שיגידו שגם זה כבר לא).

  3. רז-ש 31 דצמבר 2009 ב - 14:08 קישור ישיר

    תיקון קל, הסרט שבו גולום ריגש את הצופים והביא לקריאות (וקמפיין) להעניק לאנדי סיקריס מועמדות לאוסקר על אף שהוא לא נצפה בסרט, הוא הסרט השני- שני הצריחים- ולא השלישי.
    ואני מסכים עם המגיבים לפני, על אף החיבה שלי לגולום, היה עדיף להגדיר את זה כ”הקפיצה הטכנולוגית של העשור”, או “החידוש הגדול של העשור” ולא איש העשור. מה הקשר בין זה לבין איש? 

  4. לוטוס 31 דצמבר 2009 ב - 14:39 קישור ישיר

    קולנוע מונפש הוא קולנוע אמיתי לא פחות מהקולנוע הניאו-ריאליסטי האיטלקי.
    קטיגוריאלית כל מה שהוא תמונה זזה זה קולנוע ואף סרט סטילס כמו המזח של כריס מארקר הוא קולנוע אפילו איכותי ומשובח.
    כל מה שתורם לאבולוציה של האמנות ה-7 הוא בחזקת מחייה מתים, כי אין ויכוח שמאז הסתלקות דור נפילי הקולנוע עבר הקולנוע מידרוג.
    מה עוד שבעידן השיעתוק וריבוי הערוצים מאופיינים הקולנוע והטלויזיה באינפלציה של אימא’גים ובתחושת דהזוו במרבית היצירות, עד שבא אבאטר והלב מתרנן בשמחת היצירה, החדשנות והמבע/שפה קולנועיים.

  5. הגמד 31 דצמבר 2009 ב - 14:54 קישור ישיר

    ל-לוטוס: סחטיין על הווקבולרי. אני בקושי משתמש במילים שיח, רפלקסיביות ו-ארכיטיפ(ואת זאת אני משתדל להסביר). מצד שני אין לי מושג למה התכוונת בסוף. אז אני מניח: אוניברסיטת תל אביב?

  6. לוטוס 31 דצמבר 2009 ב - 14:55 קישור ישיר

    לאחר שראיתי את המייקיניג אוף אבאטר ,את המצלימה הוירטואלית ואת המשחק במיזאנסצינת הבלו סקרין כולי נפעם מהאבסטרקטיזציה שעוברת מהות הבימוי בעידן הדיגיטלי. קמרון הוא חלוץ וחדשן קולנועי חשוב והוא פורץ בו סכר שהקולנוע עומד להכנס בו בגדול.
    היכולת ליצור יוניברס בתלת מימד, כמו בפנדורה, לוקח את חווית הצפייה בסרטים למקום חדש וגם חזרתו של התור לאולמות הקולנוע מורידה לחץ מהוליווד ומלחמתה בפירטיות
    ונותן לה לפחות 10 שנים של שקט תעשייתי.

  7. לוטוס 31 דצמבר 2009 ב - 15:01 קישור ישיר

    ל-גמד, אכן בול קלעת, אני מיוצאי מחיקו.

    הסטיימנט האחרון מנסה להבהיר את שמאז הוידאו קליפ, הפרסומות והניוז כמעט כל מה שקיים במציאות צולם בכל זוית אפשרית עד ששרף כל אימאג’.
    איפה ימי התום שנאנוק איש הצפון ומסילות רכבת בסרט של דזיה ורטוב הרחיבו את גבולות הדמיון ותודעת הצופה?

  8. גור 31 דצמבר 2009 ב - 16:26 קישור ישיר

    אתם רציניים? רווה לא מדבר על התפתחות טכנולוגית בלבד. הוא אומר שהקולנוע אינו אותו הקולנוע לפני ואחרי הופעתו של גולום. החיבור הרגשי שנוצר בין הדמות המונפשת והצופה היא החידוש האמיתי ולא הצד הטכני. הצד הטכני הוא רק הכלי ולכן אני מבין את החשיבות הרבה שנותן רווה לגולום. מדובר בסרט שלדעת רבים הוא מעולה, סרט שזכה בהמון כבוד מהמון אנשים, מבקרים, אמנים ויוצרים וסרט ששינה את פני הקולנוע הפופולרי המודרני לעד. הרבה יותר מעניין ורלוונטי בעיני מכל מה שעשה סקורסזה בשנים האחרונות (שהיה ברובו זבל נוראי שמבייש את עברו) והרבה הרבה מרוב הסרטים שעשה אנדרסון מעולם (ליתר דיוק, כל הסרטים שלו למעט האחרון). 

  9. דוקטור קולנוע 31 דצמבר 2009 ב - 16:45 קישור ישיר

    גור צודק בענק. בחירתו של רווה מלאת השראה. גולום היה פריצת דרך.

  10. חיים 31 דצמבר 2009 ב - 16:58 קישור ישיר

    לכל בוגרי מחיקו והדיקטטורה של סם שפיגל, אם זה קולנוע בעינכם אז אתם כנראה לא תצלמו סרט לעולם, כי פה בארץ אין לכם אפשרת ליצור את הזבל הוליוודי של קמרון, ספילברג ושאר הפנטזיונרים.

  11. ערן 31 דצמבר 2009 ב - 17:11 קישור ישיר

    לא השתכנעתי (לגבי גולום).

  12. גונקל 31 דצמבר 2009 ב - 18:03 קישור ישיר

    וזו אולי, בתמצית, הסיבה ש”אווטאר” הוא בסופו של דבר כישלון בעיני. יש לו עוד המון בעיות אחרות, ובאמת שקצרה היריעה, אבל בסופו של יום, “אווטאר” מתמגד ליד “שר הטבעות”, למרות שהאפקטים בו הרבה-הרבה יותר טובים, כי פיטר ג’קסון, עם כל ההסתיגויות, הוא במאי עם ניצוץ של טירוף שיכול להוליד נבל קולנועי גדול כמו גולום (בעזרתו האדיבה של טולקין, נכון), וקמרון הוא טכנוקרט וירטואוזי אמנם, אבל כזה שלא מסוגל לברוא ולו דמות אחת זכירה, לא כתסריטאי ולא כבמאי.

  13. נוי קוגמן 31 דצמבר 2009 ב - 18:09 קישור ישיר

    אוקיי, חיים:
    1) האם מה שאי אפשר לייצר בארץ אינו קולנוע?
    2) האם “פנטזיונרים” זו מילת גנאי באמנות?

  14. לוטוס 31 דצמבר 2009 ב - 18:23 קישור ישיר

    בעוד 10 שנים 3מימד יהיה נחלת הכלל

    מה חבל ששר הטבעות אינו ב-3מימד

    קולנוע איכותי אפשר לעשות גם עם מצלימת וידאו בכל מקום ההי דפינשן לא בשמיים.

    נכון שקמרון הוא לא קובריק, עכשיו נראה מה עם עליסה בארץ הפלאות ב-3 מימד של טים ברטון, שאולי גם הוא נבוב תימטי אך גאון ויזואלי

    ואוף טופיק, לפרנקופונים שביננו, ראיון עם קופולה
    http://www.ecrans.fr/Francis-Ford-Coppola-Tout-est-faux,8787.html

  15. תומאס 31 דצמבר 2009 ב - 18:51 קישור ישיר

    גונקל (12)-
    T800 .

  16. קורמן 31 דצמבר 2009 ב - 19:09 קישור ישיר

    ציטוט של ז’אן קלוד קארייר מתוך ספרו “שפת הסתרים של הקולנוע”:

    “לא מזמן שאל מישהו: “מחשבים יעשו סרטים ביום מן הימים?”
    ומישהו ענה לו: “בוודאי. ומחשבים אחרים ילכו לצפות בהם”.”

    אנימציה ממוחשבת ותלת מימד הם ללא ספק העתיד.
    אבל בכוחם להחריף את הפער בין קולנוע מסחרי וקולנוע אמנותי. בהתאם לחזון הרדום (עד כה) של רובר ברסון, נדמה לי שהעתיד הוא סרטי קולנוע וסרטי סינמטוגראף – שני עולמות מקבילים שספק אם אי פעם ייפגשו.

    ואולי כן?

    אלהים! אלהים! הלוואי ואחיה לראות דרמה ריאליסטית עכורה מרומניה או איראן – בתלת מימד.

  17. סבסטיאן 31 דצמבר 2009 ב - 20:21 קישור ישיר

    טום ברוקס מהבי.בי.סי הכניס את “לבנון” למקום הרביעי בסרטי השנה שלו.

    חשבתי שזה שווה אזכור. מי יודע, אולי זה יגרור עוד דיון מביך בסגנון הנ”ל…

  18. עמיצי 31 דצמבר 2009 ב - 23:36 קישור ישיר

    כרגע הטכנולוגיה בעיני פשוט גדולה ומסובכת מדי בשביל היוצרים. רבים וטובים נפלו בזה, גאונים הצליחו ליצור סרטים לא אחידים בעלי נפילות קשות.
    העניין הוא לא הטכנולוגיה אלא מה עושים איתה. בהרבה מהסרטים שאתם רואים יש תלת מימד ואפקטים דיגיטליים שפשוט לא רואים אותם ובכך הצלחתם. אני מעדיף את זה על שפע הניסיון לרגש בכוח.

  19. חיים 1 ינואר 2010 ב - 9:56 קישור ישיר

    לנוי קוגמן:
    1.לא אמרתי שאי אפשר לעשות קולנוע בארץ, אמרתי שאי אפשר לעשות אוואטר או מסע בין כוכבים בארץ. גם מה שמיוצר בארץ לצערי הוא קולנוע די מגעיל, אני מעדיף סרט מדע בדיוני מטופש על עוד סרט של רשף לוי.
    2. פנטזיונרים זה פנטסטי, זה נפלא, סתם ניסיתי להכליל כמה במאים בקטגוריה אחת.

  20. רותם 1 ינואר 2010 ב - 10:03 קישור ישיר

    אני מתווכח שמאז מות הנפילים הקולנוע עבר מידרוג. יש כל כך הרבה במאים נפלאים, תסריטאים מדהימים, צלמים (דו-מימד) בלתי נשכחים. או שאתם לא מחפשים מספיק או שאתם לא רוצים לאהוב. אבל הקולנוע “הישן” חי וקיים בלי אוואטר. זה שאוואטר בו בזמן לוקח אותו קדימה זה סיפור אחר. והימים שבהם קולנוע הרחיב את הדמיון ממסילות רכבת וציידים בשלג עברו יחד עם התום של העולם. לדעתי זה קיים בהתמקדות ביום יומי ובנסיונות להחזיר אותנו לדברים עצמם ובלי לברוח לכל העולמות האחרים.

  21. דוקטור קולנוע 1 ינואר 2010 ב - 10:23 קישור ישיר

    חיים, אין לך דימיון. אפשר לעשות הכל בכל מקום. הקולנוע הישראלי כבר הוכיח שהוא לא נדון רק לדרמות ריאליסטיות. אם תרצו אין זו אגדה.

  22. חיים 1 ינואר 2010 ב - 10:33 קישור ישיר

    אתה צודק, אין לי דמיון, אבל לפי התגובה שלך אתה שופע בדמיון לא מודרך. שים בצד את ואלס עם באשיר, יש לך דוגמא לסרט עם משהו ויזואלי, אפקטים, מיחשוב? ולא, לבנון או אהבה אסורה לא נחשב.
    אני מצטער אם אני יוצא כאן מעצבן, סך הכל אני איש די נחמד, באמת…

  23. מיכאל 22 1 ינואר 2010 ב - 12:59 קישור ישיר

    ובלי שום קשר, ראיתי אתמול ‘השומרים’ – הגרסה הרגילה, בת השעתיים וחצי.
    מצויין, מרתק, חתרני. טוב יותר אפילו מ’ונדטה’, עיבוד נוסף לקומיקס של אלן מור. שמתי לב שרבים שנאו ‘השומרים’ עקב אי היכרותם עם הקומיקס המכונן והמדהים.
    חבל. כל הקטילות מצד אנשים שלא יכולים להסיק ולעבד מידע במהירות טיפה מעל הממוצע, ממש מרגיזות…
    הסרט הוא עיבוד של כמעט 95 אחוז מהנובלה הגראפית. יצירת מופת.


השאירו תגובה