12 ינואר 2010 | 09:30 ~ 20 תגובות | תגובות פייסבוק

מונולוג פנימי

גילדת התסריטאים פירסמה אמש את שמות המועמדים לפרס התסריט השנתי שלה. המועמדים לתסריט מקורי הם: “500 ימים עם סאמר”, “אווטאר”, “בדרך לחתונה עוצרים בווגאס”, “The Hurt Locker”, “יהודי טוב”. המועמדים לתסריט מעובד הם: “ג’ולי וג’וליה”, “Crazy Heart”, “סטאר טרק”, “Precious” ו”תלוי באוויר”.



רגע, “בדרך לחתונה עוצרם בווגאס” מועמד ו”ממזרים חסרי כבוד” לא? איך זה יתכן? ובכן, מתברר שבגלל חוקים שונים ומשונים של גילדת התסריטאים, “ממזרים חסרי כבוד”, “לחנך את ג’ני”, “כוכב בהיר”, “מחוז 9 “, “למעלה” ו”In The Loop” לא עומדים בתקנון הפרסים ולכן הם לא יכלו לבוא בחשבון בשלב המועמדויות. חלקם בוודאי יהיו מועמדים לאוסקר.



וגם אגודת הצלמים פרסמה את המועמדים שלה לפרס הצילום: “אווטאר”, “Nine”, “הסרט הלבן”, “ממזרים חסרי כבוד” ו”The Hurt Locker”. וואו, איזו תחרות מרתקת בעיניי. מי יזכה? הצילום הדיגיטלי, התלת מימדי, עצום המידות של “אווטאר” או הצילום הפשוט, הקטן והנטורליסטי ב-16 מ”מ של “The Hurt Locker”? ייצוג מלחמת העולם בצילום כרומו נוצץ וצבעוני ב”ממזרים חסרי כבוד”, או גרמניה טרום-מלחמת העולם בצילום כרומו נוצץ ושחור-לבן ב”הסרט הלבן” של מיכאל האנקה?



============


מישהו שאל בתגובות, אפרופו נתוני הקופה של “אווטאר” (אל מול מחירי הכרטיס הגבוהים של הסרט), למה לא מפרסמים את מספר הכרטיסים שנמכרו לכל סרט (כמו שעושים בארץ) במקום לפרסם את סך כל הכנסותיו בדולר (מטבע שערכו משתנה על פי האינפלציה). מתברר שהוא לא היחיד ששואל את השאלה הזאת. אני לתומי חשבתי שהתשובה ברורה: כי בהוליווד לא מתעניינים בכמות האנשים, אלא בכמות הדולרים, זה כל מה שחשוב. אבל דיוויד פולנד מספק תשובה קצת יותר מנומקת בדיוק לסוגיה הזאת, ומסביר למה מספר הכרטיסים הוא נתון חסר ערך, למי שעוקב אחרי נתוני ההכנסות של הסרטים ההוליוודיים.


==========


יש כאלה הטוענים שוויס אובר הוא כלי תסריטאי ירוד (ע”ע הסצינה של רוברט מקי ב”אדפטיישן”). אבל הנה רשימה יפה של 34 סרטים עם השימוש הכי מוצלח בוויס אובר. אני הייתי מוסיף לשם את “בלייד ראנר”.


==========





נושאים: בשוטף

20 תגובות ל - “מונולוג פנימי”

  1. מיכאל 22 12 ינואר 2010 ב - 12:06 קישור ישיר

    אף פעם לא הבנתי מדוע יוצאים כנגד הווייס אובר. זה לעולם לא מזיק. לפעמים זה לא כזה תורם, אבל זה כלי לגיטימי.
    במיוחד שצריך לעבד קומיקס/ספר/סיפור קצר ואין מנוס מלעשות בזה שימוש.

  2. יניב אידלשטיין 12 ינואר 2010 ב - 12:36 קישור ישיר

    אני לא בטוח ש”ממזרים” עומד גם בתנאי התקנון של האוסקר. לדעתי יש בסרט הזה פחות מ-50% אנגלית.

  3. איתן 12 ינואר 2010 ב - 12:49 קישור ישיר

    pictures from all countries shall be eligible for the annual awards listed in Rule One Paragraph 3 as long as they satisfy the Motion requirements of the other applicable rules, and contain English language
    subtitles if released in a foreign language.,

    יניב – זו הפסקה הרלוונטית מתוך תקנון האקדמיה. “ממזרים” יכול להשתתף.

  4. סבסטיאן 12 ינואר 2010 ב - 12:51 קישור ישיר

    אני הייתי מוסיף גם “עידן התמימות”, “מלאכים בשמי ברלין” ו”ימים ברקיע” לרשימת הוויס-אוברים…

  5. גיא טל-אור 12 ינואר 2010 ב - 13:48 קישור ישיר

    רוה, ידידך ניקי פינק מדווחת על חיסולו של “ספיידרמן 4” ואתחול של המותג! חדשות עצומות. זה אומר שאין יותר סם ריימי, טובי מגוויר וקירסטן דאנסט! היפ היפ הוריי!!!
    (אני יודע שבעל הבלוג דווקא חיבב את הטרילוגיה של ריימי, אבל יש כאלה שמרגישים היום כאילו תפילותיהם נענו).

    סוף סוף חדשות שהן לא אווטאר…
    אבל בכל זאת, מילה על אווטאר (כדי שלא אהיה אוף לגמרי) –
    שונאים יקרים, אנא הסבירו לי כיצד נכנס התסריט המושמץ של אווטאר למועמדים לפרס גילדת התסריטאים? פרס שאינו מושפע משיקולי יוקרה ורייטינג. פלא אמיתי, הלא כן?

  6. גור 12 ינואר 2010 ב - 15:25 קישור ישיר

    אני לא מבין איך אוואטר יכול להיות מועמד לתסריט המקורי. אני מסכים שזה סרט מדהים, מסחרר ונהנתי מכל שניה, אבל אני חושב (בעצם אני משוכנע) שאין שום דבר מקורי בתסריט.

  7. hamlet 12 ינואר 2010 ב - 15:42 קישור ישיר

    Voice over can be essential.
    Like you i like it in Blade Runner
    It works good also in The Big Red One
    and in Sonny Boy

  8. נוי קוגמן 12 ינואר 2010 ב - 16:29 קישור ישיר

    ליניב: אולי אני מפספס משהו, אבל איזה תקן יש לאוסקר עם אנגלית? גם סרטים זרים יכולים להיות מועמדים.

    ואני מסכים שהתסריט של אוואטר לא כזה משהו, במיוחד מבחינת סיפור האהבה בין נייטרי לג’ק. זכותו של יאיר לחשוב אחרת, אבל נדמה לי שאם הסרט לא היה עם כאלו אפקטים גילדת התסריטאים לא הייתה מקנה לו מועמדות (יש קונצנזוס די רחב על הבנאליות שלו).

  9. עזב אחרי סימסטר 12 ינואר 2010 ב - 16:46 קישור ישיר

    אווטאר אולי יהיה הסרט הכי רווחי של כל הזמנים, אבל מישהו יודע במקרה מהו הסרט הכי נצפה? זאת אומרת הסרט שהכי הרבה אנשים על פני כדור הארץ צפו בו, בין אם בקולנוע, דיוידי טלוויזיה או הקרנה בטיסה. אני וכמה חברים ניסינו לשער, והניחוש שלנו הוא שזה בטח איזושהי קומדיה רומנטית, אולי אישה יפה. מישהו יודע?

  10. נוי קוגמן 12 ינואר 2010 ב - 17:05 קישור ישיר

    אני לא חושב שיש נתונים על הקרנות סרטים בטיסות ובטלוויזיה. הניחוש הכי טוב שלי הוא ‘חלף עם הרוח’, שהוא הסרט הרווחי ביותר בכל הזמנים אם לוקחים בחשבון אינפלציה.

  11. עזב אחרי סימסטר 12 ינואר 2010 ב - 17:39 קישור ישיר

    תודה נוי. מכיר את הנתון על חלף עם הרוח אבל לדעתי אין סיכוי שיותר אנשים ראו אותו מאשר את אישה יפה. אחותי הקטנה היא מדד טוב לדברים האלה, היא לא תשרוד את הכותרות פתיחה. מה גם שאני לא מאמין שמחוץ לארצות הברית איזושהי תחנת טלוויזיה יכולה לשדר את השלוש ומשהו שעות האלה בלי שהצופים יברחו. אישה יפה לעומת זאת, משיטוט קטן בגוגל, הוא אחד מהמשדרים הכי נצפים בספרד לאורך השנים, ואני לא מאמין שזו דוגמא יוצאת דופן

  12. כפירם 12 ינואר 2010 ב - 18:17 קישור ישיר

    כאילו… הנסיכה הקסומה??
    איך אפשר להכין רשימה כזו ולהשמיט את הוויס-אובר המופתי של פיטר פאלק?

  13. יעקב 12 ינואר 2010 ב - 18:25 קישור ישיר

    גם לספור צופים זה לא מספיק מן הטעם הפשוט שהאוכלוסיה גדלה כל הזמן. אפשר לחשב יחס בין צופים לאוכלוסיה, אבל למי יש כוח וכמה זה כבר משנה. בכל מקרה אין את הכלים למערכת מידרוג אמינה, כמו שיש בתעשית הטלויזיה.

  14. נוי קוגמן 12 ינואר 2010 ב - 19:11 קישור ישיר

    “עזב אחרי סימסטר”, אתה שוכח שהזמנים השתנו. אין ספק שאם תעשה את הספירה בעשור האחרון בלבד, ‘חלף עם הרוח’ לא יהיה גם במקום ה-100. פעם הוא היה שובר קופות. לא ראיתי אותו, אבל אני מעריך שזה סרט מהסוג שפעם היה לצופה הקולנוע הממוצע סבלנות בשבילו והיום לא. חוץ מזה גם טיטניק ואוואטר (וחלק מסרטי הארי פוטר) ארוכים.

  15. רותם 12 ינואר 2010 ב - 20:50 קישור ישיר

    כל הטיעונים שמוצגות על הכרטיסים יכולים לחול על מחיר גם. לכן למעשה ההשוואות והמדרגים מוצלחים רק כדי להשביע איזה תאווה פנימית ולא יותר.

  16. מישהו 12 ינואר 2010 ב - 21:37 קישור ישיר

    תנו שם עברי לסרטו הבא של מתיו ווהן (אבק כוכבים) “Kick-Ass”, שיצא באפריל:

    http://zone.walla.co.il/?w=/2701/1630913

  17. כפירם 12 ינואר 2010 ב - 22:13 קישור ישיר

    ועוד חסרים ברשימה: “אני והחבר’ה”, “נאמנות גבוהה”, “ביג ליבובסקי”, “הקפיצה הגדולה”.
    ובטלויזיה היו את “שנות הקסם” ו”סיפורי עמים”, שתיים מהסדרות שהכי אהבתי בתור ילד. בעצם, גם ל”מסע בין כוכבים” ו”זינוק לאתמול” היה וויס אובר, לא?

    האמת, אני מת על וויס אובר. זה לגמרי עושה לי את זה. במיוחד אם מי שמבצע אותו הם אנשים כמו מורגן פרימן, פיטר פאלק, ג’ון קיוזאק או ריצ’רד דרייפוס.

  18. יוני 12 ינואר 2010 ב - 22:19 קישור ישיר

    כמו כל כלי קולנועי אחר – גם voice over יכול להעשות בטעם טוב וככל סיפורי אפקטיבי וגם באופן זול או כפיצוי על כשל תסריטאי. הכל תלוי בקונטקסט.
    זה נכון לגבי כל דבר אחר בקולנוע כמו פלאשבקים, אפקטים מיוחדים או עריכה מקבילה.

  19. ניר נ. 12 ינואר 2010 ב - 22:22 קישור ישיר

    off topic
    בקשה אישית.
    סרטי מטלון עומדים לגנוז את אחד הסרטים המופלאים של השנה:the fantastic mr. fox ולהחזיר את העותק שלו לחו”ל. אינני יכול להתחיל אפילו לתאר את חוויית הצפייה בפנינה הזאת. נראה לי שזה הזמן להתחיל לשלוח מיילים מנומסים המבקשים את הפצת הסרט והשארת העותק בארץ.

  20. זוהר 12 ינואר 2010 ב - 22:49 קישור ישיר

    וויס אובר יכול להיות דבר מצוין. חלק מהסדרות (החיים על פי נד, סקרבס, עקרות בית נואשות) והסרטים (משפחת טננבאום, אמלי) האהובים עלי השתמשו בוויס אובר. מצד שני, וויס אובר יכול להיות מאוד מאולץ – ישנם אינספור סרטי נעורים שהוויס אובר בהם יכול להסתכם ב”זה השולחן של הקולים, זה השולחן של החננים, זה השולחן של האדריכלים לעתיד, זה השולחן של הפירומנים, זה השולחן של מעריצי עדי אשכנזי”.


השאירו תגובה