16 ספטמבר 2022 | 10:45 ~ 0 תגובות | תגובות פייסבוק

"Moonage Daydream", הסרט התיעודי על דיוויד בואי, ביקורת

הסרט התיעודי על דיוויד בואי. באיימקס, בפול ווליום, בעיניים עצומות לרווחה

דיברתי על הסרט התיעודי על דיוויד בואי בפודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. האזינו בספוטיפיי או כאן

באופן מפתיע השיר שפותח את "Moonage Daydream", הסרט התיעודי על דיוויד בואי שעולה היום בבתי הקולנוע לשבוע אחד בלבד, הוא "Hallo Spaceboy", ברימיקס של הפטשופ בויז מ-1995. לכאורה לא השיר הכי קאנוני בדיסקוגרפיה של בואי לפתוח איתו סרט כזה, אבל למעשה מדובר בהברקה: השיר הזה הוא כמו מיני-אוטוביוגרפיה או אינדקס של כל הנושאים שהעסיקו את בואי הזמר ושבהם עוסק הסרט: חלל, זמן, אבק כוכבים, חיזרים, ביסקסואליות וכאוס. ברט מורגן (במאי "הילד נשאר בסרט", והסרט התיעודי על קורט קוביין) עורך מונטאז' אודיו-ויזואלי טריפי, שמיועד למעריצים מיטיבי לכת של בואי, זה לא בואי למתחילים. מורגן, שגם ערך בעצמו, ליקט קטעי ארכיון שמציגים רק את בואי הפומבי. זו לא ביוגרפיה סדורה, אלא קטלוג של הדמויות והפנים שבואי הציג לעולם, בראיונות טלוויזיוניים ובהופעות על במה. אלה הפנים המשתנות תמיד של בואי, והסתירות שהיו בו – מאמן שחיפש את הקצה ושאף לאתגר קהל, ליוצר שחיזר אחר הקהל, הרגיש ששעתו להצליח הגיעה, והפך לסופרסטאר שממלא איצטדיונים ולכוכב קולנוע. הסרט הוא קליידוסקופ מסחרר שהולם באישונים. אין כתוביות המציגות את השנים ואת השירים, או אפילו את הסרטים שמהם לקוחים הקטעים, אבל אם אתם אוהבי בואי, אתם כבר אמורים לזהות אותם לבד.

מה שמעניין בסרטיו של מורגן (הראזינו לראיון שלי איתו מ-2015 בהמשך הפוסט) זה שהוא עושה סרטים שמבטאים את נקודת המבט המאוד סובייקטיבית של גיסוריו. הוא מדברר את מוחם. ב"הילד נשאר בסרט" הוא הציג באופן מבריק ופורץ דרך את סיפור חייו של המפיק רוברט אוונס (כפי שהוא כתב אותו בממואר שעל שמו נקרא הסרט), מבלי לעמת אותו עם נקודות מבט סותרות. "קורט קוביין: Montage of Heck" הוא מבט אל מוחו ומחשבתו של קורט קוביין. שוב, לא ביוגרפיה דפיניטבית, אלא הצצה להתבגרותו של אמן. וכעת, מורגן עבר מ-montage ל-moonage, ומספר את הביוגרפיות המשתנות של בואי, כפי שהוא עצמו הציג אותן לעולם. הרצף כה מסחרר שלעיתים זה נראה כמו יצירה אבטרקטית שמקומה במוזיאון, מהסוג שבואי האמן – לא הזמר – היה בוודאי שמח להיות חתום עליה. זו צפייה מסחררת, שהופכת לחוויה עילאית בעיקר בזכות טיפול הסאונד הפנומנלי שביצע טוני ויסקונטי, המפיק הכמעט קבוע של בואי, לשיריו. המיקסים מרהיבים וקטעי ההופעות הישנים נשמעים טריים לחלוטין. אם תוכלו, צפו בסרט באיימקס, לאיכות סאונד מקסימלית.

תמצאו שיחה שלי עם ברט מורגן, על סרטו הקודם על קורט קוביין, החל מדקה 8:00 בלינק הזה.

נושאים: ביקורת

השאירו תגובה