27 פברואר 2024 | 19:48 ~ 2 תגובות | תגובות פייסבוק

"חולית 2", ביקורת (ובונוסים)

"חולית 2". ג'יהאד בחלל

דיברתי על "חולית 2" בפודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. האזינו בספוטיפיי או לחצו להאזנה כאן

נתחיל מהסוף: "חולית 2" הוא סרט מעולה. הוא מעולה כי דני וילנב הוא במאי נפלא, מוכשר וחכם, שמצליח להיות בעת ובעונה אחת גם לירי וגם עצום מימדים, גם אכזרי וגם אנושי. הוא פיוטי יותר מג'יימס קמרון, הוא גרנדיוזי לא פחות מכריסטופר נולן והוא חריף ואכזרי כמעט כמו דיוויד פינצ'ר. כבר עשר שנים, מאז "אסירים", שווילנב הקנדי נמצא בתוך הוליווד ועושה סרטים מצוינים, שרק הולכים ונהיים מרשימים יותר מסרט לסרט. הכישרון העצום של וילנב גורם לכך ששני סרטי "חולית" שלו שיחד משלימים את עלילת הספר שכתב פרנק הרברט ב-1965 – מצליחים להפוך גם רגעים חלשים, צפויים, או בעייתיים בתסריט לרגעים מרשימים ועוצמתיים מבחינה קולנועית. הוא כמעט אף פעם לא עושה את הבחירה הקולנועית הברורה מאליה, והחלטות הבימוי שלו מפתיעות ללא הרף.

אבל עם כישרון גדול, ועם קנווס כה ענק שכמו "אופנהיימר" צולם כולו במצלמות איימקס – באה גם אחריות גדולה, ואי אפשר להשאיר את "חולית 2" רק כסרט אקשן והרפתקאות בידורי. כמו ספרו של פרנק הרברט מ-1965 שעליו הוא מבוסס, גם סרט מדע הבדיוני הזה, המתרחש בכוכבים אחרים, הוא בוודאי משל למשהו עכשווי ומקומי. אבל משל למה?

"חולית 2" מסיים את עלילת הספר המקורי, שפוצל לשני סרטים. כשיצא הסרט הראשון ב-2021, זה היה אחרי עיכובים בגלל מגיפת הקורונה. וכאילו קללה עתיקה רודפת את הסדרה הזאת, סרט ההמשך יוצא אחרי עיכובים בגלל שביתות התסריטאים והשחקנים בשנה שעברה, וגם כי אולפי וורנר שבשנים האחרונות עברו טלטלות והחלפת בעלות חיכו עד ליציאת הסרט הראשון וקבלתו בציבור לפני שהחליטו לאשר את הפקת הסרט השני. בימינו, סרטים כאלה לרוב מצולמים בבת אחת ומפוצלים אחר כך. וילנב, שחזר למדבריות אבו דאבי וירדן כדי לצלם את הסרט השני אחרי שהפקת הסרט הראשון הסתיימה, רואה בכך דווקא יתרון ולא חיסרון: "קיבלתי הזדמנות לחזור לאותו עולם שכבר הייתי בו בסרט הראשון ולא רק לתקן את כל הטעויות שעשיתי בסרט הראשון, אלא גם לשפר אותם. כשבמאים מסיימים סרט, כל מה שהם רואים זה רק את הטעויות שלהם, אני קיבלתי את ההזדמנות לתקן אותן, והיתה לי אמביציה שהסרט השני יהיה טוב".

וילנב דיבר במסיבת עיתונאים וירטואלית שהתקיימה בלונדון איתו ועם שחקני הסרט. "מסיבת עיתונאים וירטואלית" היא מושג חדש ומעצבן שנולד בעקבות הקורונה, ובה עיתונאים מהעולם מקבלים גישה לצפייה באירוע תקשורת שמשודר בלייב, אבל שאין להם שום יכולת להשתתף בו באופן אקטיבי, אלא רק לצפות בו באופן פסיבי, ולקוות שמישהו יגיד שם משהו מעניין. "מעולם לא עזבתי את אראקיס", אמר וילנב. "הסרט החדש הוא לא סרט המשך, אלא חלק שני של הסיפור המקורי ונכנסנו לפרה פרודקשן מיד אחרי שסיימנו את העבודה על הסרט הראשון".

"חולית" הראשון התחיל את סיפורו של פול אטריידיס (טימותי שאלאמה), שאביו מתמנה להיות הנציב העליון של כוכב הלכת המדברי אראקיס, כוכב מדבר מכוסה דיונות, שבין גרגירי החול שבו מפוזר מינרל יקר ערך בשם "התבלין" (או "המרקוח", כפי שהוא תורגם בספר במקור לעברית בתרגומו של עמנואל לוטם ז"ל, שהלך באחרונה לעולמו, ושהמילים שהוא תרגם מופיעים לכל אורך כתוביות התרגום בעברית). המשפחות השליטות בגלקסיה שולטות בתורנות באראקיס כדי לקצור את התבלין, שמעניק כוחות עלטבעיים ואת היכולת למסעות בין גלקטיים (אריק רות, שכתב את הגרסה הראשונה לתסריט של "חולית", כתב אחרי זה את התסריט של "רוצחי פרח הירח" שגם הוא סרט על לבנים שרוצחים ובוזזים אדמה של ילידים עבור משאבי הטבע שלהם, שם זה נפט).

בסרט השני, התושבים הילידיים של אראקיס, הדררים, מתקוממים נגד השלטון האימפריאלי על הכוכב שלהם. פול, במהלך שמושאל הישר מתוך "לורנס איש הערב", הוא צעיר לבן, בן למשפחה השלטת והכובשת, שנמשך אל התרבות הילידית של בני אראקיס והופך להיות המנהיג שלהם. יאמר לזכותו של וילנב שהשפעותיו של דיוויד לין ב"לורנס איש ערב" באה לידי ביטוי לא רק בעלילה, אלא גם ביכולת להפוך את המדבר לקנווס קולנועי מפואר, לא מבחינת גודל ההפקה והרהב, אלא גם בשפה הקולנועית המשוכללת והמתוחכמת שאיתה הוא מספר את סיפורו סיפור ישן נושן על מושיע לבן שמשחרר את המדוכאים המקומיים ומנהיג אותם לקרב נגד התרבות ממנה הוא מגיע, שלה הוא מפנה עורף ושבה הוא בוגד. דיוויד לין עשה את "לורנס איש ערב", ג'יימס קמרון יצר מהתבנית הזאת את "אווטאר", ועכשיו מגיע "חולית 2", כי איכשהו הנראטיב הזה כנראה תמיד יזין את ההפקות הכי גרנדיזיות בהוליווד. (ותודה לאל שווילנב מושפע יותר מדיוויד לין מאשר מדיוויד לינץ', שגם ניסה את כוחו בעיבוד כושל ל"חולית").

כשיצא "חולית" הראשון המציאות של מלחמות עולם ענקיות נראתה כמו היסטוריה עתיקה. נדמה היה שווילנב נמשך לספר, לבניית העולם וליצירת סאגת חלל משלו, בקנה המידה של "מלחמת הכוכבים" של ג'ורג' לוקאס, שכיום כבר ידוע שהוא השאיל לא מעט מהרעיונות של "חולית" כדי ליצור את התסריט המקורי שלו, אבל שזה סיפור שנראה כאילו מציג היסטוריה עתיקה, של שבטים נלחמים, של מלחמות גלובליות, כל מה שחשבנו שעבר מהעולם. אבל מאז, העולם השתנה. רוסיה פלשה לאוקראינה בפברואר 2022 ומחבלי החמאס פלשו לישראל באוקטובר 2023 והציתו מלחמה שכמותה לא נראתה בישראל שנות דור. פתאום התמונות הרחוקות, הבדיוניות, העתידניות, של "חולית 2" גורמות לצופיו לנוע באי נחת בכיסא, סרט מדע בדיוני שפתאום מצלצל בראש כמו פעמון אזעקה אקטואלי. אנשי אראקיס, דיירי המדבר, שמנהגיהם, אמונתם ושפתם, נראית דומה לזו של הבדואים בחצי האי ערב ומדבריות המזרח התיכון. אז מי הם בני משפחת הרקונן שמייצגים רוע אבסולוטי, נאצי וקניבליסטי שפולשים אל אראקיס וטובחים בהם? הסרט מתחיל בסצינה שמספרת על כך שבני הרקונן ביצעו טבח בבני משפחת אטריידיס, משפחתו של פול, "מבלי שהם אפילו יכריזו על מלחמה". הכל צמרמורות.

טימותי שאלאמה, עדיין הילד של הוליווד גם בגיל 28, מגלם את פול, שדיבר בלחש בסרט הראשון ולמד לצעוק בסרט השני. "פול היה נער פרוויליגי בסרט הראשון שהיה צריך להתמודד עם טרגדיה, בסרט השני הוא הופך להיות האיש שמגשים את מה שהגורל שלו ייעד לו, אבל זה גורל שהוא עצמו לא מעוניין בו", תיאר שאלאמה את מסעו של הגיבור במסיבת העיתונאים.

רבקה פרגוסון, שמגלמת בסרט את ג'סיקה, אמו של פול, הציגה במסיבת העיתונאים את הבלבול שדמותה מעוררת בקרב המעריצים. "שואלים אותי כל הזמן אם אני רעה או טובה", ואז היא פונה לחבריה השחקנים בסרט ושואלת אותם "לכם זה לא קורה? יש עמימות בדמות שלי ואני לא יודעת מה לענות להם". דמותה של פרגוסון הופכת בתחילת הסרט השני לאם הנערצת, המנהיגה הרוחנית של תושבי אראקיס, מתוקף תפקידה בתור אמו של פול, שעל פי הנבואות שהוא עצמו רואה בעיני רוחו, הוא המשיח, המושיע שבא לגאול את בני אראקיס ולצאת לג'יהאד נגד בני הרקונן. כן, "חולית 2" הוא הסרט הכי פרוג'יהאדי שהוליווד אי פעם הפיקה, מאת הבמאי של "האשה ששרה", סרטו של וילנב מ-2010 שמתרחש על רקע מלחמת האזרחים בלבנון ושצולם גם הוא בירדן. כך שלווילנב יש כבר סנטימנט לסכסוכי האיזור הזה. מצד שני, לא מעט מהמושגים בספר ובסרט מגיעים מתוך המיסטיקה היהודית, ובראשם המילים שנאמרות בסרט שוב ושוב בעברית, "קפיצת הדרך". הנשים בעלות היכולת הנבואית לראות את העתיד ותקשר באופן טלפתי נקראות שוב, בעברית במקור בני גשרית. וספר המיסטיקה של הדררים נקרא ספר הזוהר (אזהר). "חולית 2" יכול להיקרא כסרט תנ"כי, על עולם אמוני טרוםדתי, או על מלחמות של קולוניות נגד אימפריות. אם תרצו, זה יכול להיות סיפורם של המכבים נגד היוונים, וכמה מסצינות הקרב המרשימות בסרט, מלחמת המעטים נגד הרבים, בהחלט מזכירות גרסה עתידנית של יהודה המכבי נגד חיל הפילים היווני. ומצד שלישי, סיפורו של פול אטריידיס מגיע ישירות מתוך המסורת הנוצרית הנער שצריך למות כדי לקום לתחייה בתור המשיח. איך שלא תגלגלו את עלילות "חולית" תגיעו למבוי סתום באשר למיזהמי בסיפור הזה בקונטקסט עכשווי, כי מראש הספר נכתב כערבוב של תרבויות מערביות ומזרחיות. אבל אין ספק שהוא הפך מסרט בדיוני לטקסט אקטואלי, בעולם ששוב בוער מרוב מלחמות ושרוצה שמישהו יעשה לו סדר מי הטובים ומי הרעים.

בקולנוע פגשנו כבר את לוק סקייווקר ב"מלחמת הכוכבים" ואת ניאו ב"מטריקס", כדמויות משיחיות שעוברות תהליך חניכה על ידי מנטור מבוגר, מבינות את האחריות שיש עליהן ושהופיעה בנבואה עתיקה ושתפקידה לאחד את המורדים ולהכניע את אימפריות הרוע. אבל בעוד גיבורי "מלחמת הכוכבים" ו"מטריקס" שאפו להביא לשלום, חירות ואיזון, פול אטריידיס ואמו ג'סיקה מכריזים על ג'יהאד, מלחמת קודש. ואולי זה ההבדל בין "חולית" ושאר סרטי המדעבדיוני האחרים יש בו משהו שמחרחר מלחמה, ולא שואף לשלום, החירות שפול מציע למאמיניו היא החירות לצאת למלחמה. מהבחינה הזאת, גם וילנב מגשים את הנבואה של עצמו, ומוכיח שהוא אכן גלגול חדש של רידלי סקוט. כבר כשהוכרז שווילנב יביים את סרט ההמשך ל"בלייד ראנר" זיהיתי שווילנב, כמו רידלי סקוט, הוא במאי שמזדהה עם רובוטים וחיזרים יותר מאשר עם בני אדם, שסרטיו האלימים לא מציעים נחמה הומנית, אלא גאולה באמצעות אלימות. "חולית 2" הוא כמעט אח תאום של "נפוליאון", סרטו של סקוט שיצא באחרונה, ויותר משהוא מושפע מ"מלחמת הכוכבים", נראה שהוא מושפע מ"גלדיאטור", סרטו זוכה האוסקר של סקוט, סרט שמציג את המוות בתור החירות העליונה והשאיפה הגדולה. הקולנוע ההוליוודי המסחרי – ואולי גם המצפון שלנו – הרגילו אותנו לשאוף ולצפות לסוף אחר, ששואף לאיזון. וילנב מציע לאורך כל סרטיו תפיסות עולם אחרות, אלימות, קודרות ופסימיות. היציאה מסרטיו כמעט תמיד מערערת.

בסוף מסיבת העיתונאים הווירטואלית אמרה המנחה "ניפגש בעוד כמה שנים ב'חולית: משיח'". בגלל שזה היה אירוע רשמי של אולפני וורנר, ובגלל שאף אחד מהנוכחים באירוע לא סתר אותה, יש להניח שזו לא משאלת לב אלא הצהרה, ואכן יגיע סרט שלישי בסדרה, עיבוד לספר השני בסדרת "חולית" של הרברט. אלא שאם וילנב ישאר נאמן לסיפור של "חולית: משיח" (והופעת האורח הקצרה של אניה טיילורג'וי בתור אחותו של פול אטריידיס מוכיחה שזה אכן הכיוון) הסרט השלישי הוא לא זה שיביא שלום ואיזון לגלקסיה, אלא יחייב את פול שכעת כבר מוכר בתור אוסול מואדיב להילחם על שלטונו ועל מעמדו כקיסר. עלילת הספר דומה להפליא לזו של "הסנדק", כשפול אטריידיס הוא בתפקיד דון קורליאונה שרואה את המשפחות המתחרות זוממות להפיל אותו.

ואולי זו גדולתו של וילנב בכל סרטיו, ובראשם "אסירים" ו"סיקאריו" – הוא מצליח לגרום לצופיו לתהות מי כאן הרעים ומי הטובים, בעד מי עלינו להריע. והוא עושה את זה תוך כדי כך שאנחנו בסופו של דבר מריעים לסרט עצמו, על מורכבויותיו המוסריות והבימוי מלא התחכום שבו. יש בסרטיו משהו מאוד משוכלל, שקשה לקטלג באופן קל ונוח לעיכול. זה מטריד וזה גם מרשים. ולכן, המילים האחרונות הן של ג'וש ברולין, שחוזר לגלם בסרט את גרני האלק, המנטור של פול, ורגע לפני סוף מסיבת העיתונאים סיפק את התובנה הנפלאה הבאה: "הרגע קלטתי ש'חולית2' בעצם מספר את מסעו של דני וילנב. וילנב מספר את הסיפור של עצמו דרך הדמות של פול אטריידיס. אם עוקבים אחרי הקריירה שלו מאז 'האשה ששרה' ועד לסרט הזה, רואים שלאיש הזה אין תקרה, הוא רק עולה ועולה."

(גרסה מורחבת לטקסט שפורסם ב"כלכליסט", 26.2.2024)

נושאים: ביקורת

2 תגובות ל - “"חולית 2", ביקורת (ובונוסים)”

  1. Eran 6 מרץ 2024 ב - 22:02 קישור ישיר

    תענוג לקרוא. בנוגע לסיפור עם אווטאר, למיטב זכרוני זה היה ג׳וליאנו מר שקם וצעק באולם ולא מוחמד בכרי.

  2. יונתן 10 מרץ 2024 ב - 12:19 קישור ישיר

    ניהנה מאד מהביקורות והפודקאסט. סייימתי בדיוק לשמוע את הפודקאסט על חולית. כרגיל נתת ניתוח מאיר עיניים אבל יש לי הערה אחת קטנה. אמרת שהוא ביים את הסרט בצורה מאד ברורה ומובנת. ישבתי באולם עם עוד שלושה אנשים אינטילגנטים ויודעי ספר. שלושה מתוכנו לא הבינו מה קרה שם והאחד שהבין בא עם הכרה מוקדמת. חייב לציין שנראה שגם שאר הקהל לא הבין מה רצו ממנו. סרט שנראה כולו סימבולי, מלא דיאלוגים ומלא נואנסים למיטיבי לכת בלבד.
    הוא היה כמובן מרהיב למרות שציפיתי ליותר אקשן.


השאירו תגובה