״פורמולה 1״. קליף בות, נהג מירוצים

דיברתי על ״פורמולה 1״ בפודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. האזינו בספוטיפיי או לחצו להאזנה כאן

ג׳וזף קוסינסקי אוהב ספיד. איש האפקטים שהפך לאחד הבמאים הקופתיים של הוליווד כעת, התחיל עם אופנועי אור ב״טרון״, המשיך עם מטוסי קרב ב״אהבה בשחקים: מאווריק״ וכעת עובר למכוניות מירוץ ב״פורמולה 1״ (מ-F-18 ל-F1). בראד פיט הוא כוכב הסרט, אבל כשניסיתי להשיג כרטיסים להקרנות הטרום בכורה של הסרט באיימקס בניו יורק גיליתי שהכל מלא. הסרט היה להיט עוד לפני יום הבכורה הרשמי. ואם יורשה לי להמר, זה לא בגלל פיט – שמגלם בסרט פראפרזה על הדמות שלו ב״היו זמנים בהוליווד״, עליו זכה באוסקר – אלא בגלל קוסינסקי. הוא אולי עדיין לא במאי כוכב כמו פול תומס אנדרסון או אלפונסו קוארון, אבל אחרי ״אהבה בשחקים: מאווריק״ יש לו כבר מוניטין של במאי שיודע לשלהב קהל (שימו לב גם לסרטים הפחות מוכרים שלו, והיותר טובים שלו, ״אבדון״, ו״רק הגיבורים״, שני סרטים מצוינים שראויים לקאמבק).

קוסינסקי לא עושה סרטים, הוא בונה סימולטורים. אחרי שהוא גרם לצופי האיימקס להרגיש איך זה להטיס מטוב קרב, הקהל רץ לראות מה הוא עושה עם מכוניות פורמולה 1. ״פורמולה 1״ הוא סרט השני שקוסינסקי עושה עם המפיק ג׳רי ברוקהיימר (אחרי ״אהבה בשחקים״), מה שהופך אותו ליורשו של טוני סקוט המנוח, שאחרי שביים את ״אהבה בשחקים״ המקורי, סיפק לברוקהיימר את ״ימי הרעם״, סרט מירוצי המכוניות שהפגיש לפני 35 שנה את טום קרוז וניקול קידמן.

לטובה ולרעה, התסריט של ארן קרוגר ל״פורמולה 1״ עובד בדיוק לפי הפורמולה, עוקב אחרי ההוראות, מנקודה לנקודה. לרעה, כי זה הופך את הסרט למוכר וצפוי – נדמה שהתסריט לקח את המבנה שכבר הוכיח את עצמו ב״אהבה בשחקים: מאווריק״ והעתיק אותו לעולם מירוצי המכוניות. לטובה, כי זה עובד. זה כמו רימייק לעשרה סרטים אחרים, בטכנולוגיה משוכללת יותר. גם לסרט הזה אפשר לקרוא ימי הרעם, פשוט בגלל הסאונד הרועם שלו, זה סרט שמוגש באוקטן גבוה ובפול ווליום. פיט הוא נהג מירוצים ששיאיו מאחוריו והוא סוחב על גבו טראומה מהעבר. הפרטנר הישן שלו (חאווייר בארדם) מזמין אותו לעשות קאמבק, הפעם בתור המפקד/הבוס שלו. וכדי לנצח במירוץ הוא גם צריך להיות החונך של נהג מירוצים צעיר ויהיר (דמסון אידריס). זו בדיוק עלילת ״אהבה בשחקים: מאווריק״. אבל הפעם במקום מטוסים יש ״טיל על גלגלים״, כמו שכינה קוסינסקי את מכוניות הפורמולה 1 באחד הפרומואים לסרט.

סרטי מירוצי מכוניות הם תת–ז׳אנר שמחבר בין שני ז׳אנרים מוכרים יותר: סרטי האקשן וסרטי הספורט. סטיב מקווין ופול ניומן כבר נכנסו למכוניות מירוץ על סטים של סרטים ויצאו מהם מכורים לאדרנלין, ועכשיו תורו של בראד פיט. ולמרות שיש בסרטים האלה איזו נוסחה שחוזרת על עצמה, לא כולם מוצלחים באותה מידה. בשנים האחרונות ראינו את ״גראן טוריסמו״ האמריקאי ואת ״פול ספיד״ הישראלי, שלא הצליחו להצטיין. ומולם את ״פורד נגד פררי״ וכעת את ״פורמולה 1״, שייכנסו לרשימות סרטי המירוצים הטובים שנעשו. הסיבה לכך היא כנראה היכולת הטכנית של הבמאי ליצור תחושה לא רק של שצף אדרנלין, אלא של סכנה. אם יש משהו באמת אפקטיבי במה שעושה קוסינסקי ב״פורמולה 1״ זה לא רק העובדה שהוא הכניס את השחקנים עצמם ואת המצלמות לתוך המכוניות, אלא שהוא הצליח ליצור תחושה משכנעת שכל הפניית הגה עשויה להסתיים בהתרסקות, בוודאי כשמאחורי ההגה יושב גיבור הסרט, שיש לו איזושהי משאלת מוות שאיתה הוא נכנס למכונית. זו לא רק הצלחה טכנית של צילום, עריכה ואפקטים, אלא גם הרגע שבו התסריט, נדוש ככל שיהיה, כן מצליח להיות אפקטיבי כשהוא לא מרחם על הגיבורים שלו ומעיף אותם על גדרות הביטחון של מסלול המירוץ.

בסרט שנמשך שעתיים וחצי אי אפשר להתעלם מהעובדה שיש רגע שסצינות מירוצי המכוניות מתחילות להיות מונוטוניות. כשזה טוב, סצינות המירוצים עצמן – כמו שירים במיוזיקל – מקדמות את העלילה ואת מערכות היחסים של הדמויות ולא מציעות רק כוריאוגרפיה. יש כמה כאלה, שבהן המכוניות הן חלק מהעלילה. אבל לרגעים הן הופכות למגרעת שלו. יש לסרט סיפור ודמויות, ואפילו סיפור אפקטיבי בפשטות שלו, אבל העובדה שתאגיד מירוצי פורמולה 1 היה שותף להפקה אולי גרמה לכך שכמה מכוכבי המירוצים, כמו גם המירוצים עצמם, מקבלים דקות מסך ארוכות מדי, כמו לצפות בערוץ הספורט בפול ווליום.

ויש גם את אפל בסיפור. היא מימנה את הסרט, וזוכה כאן בשובר הקופות הראשון שלה כאולפן קולנוע (אוסקר כבר יש לה, על ״CODA״). אבל כשאפל בתמונה תהיו בטוחים שלא רק התוכן מעניין אותם אלא גם הטכנולוגיה ודרך הפצת הסרט. אפל פיתחה מצלמה חדשה לאייפון שהותקנה בתוך מכוניות המירוץ, והיא משתמשת בסרט כדי לשווק את משקפי אפל ויז׳ן פרו. קליפ אימרסיבי (בתלת מימד ו-180 מעלות) מתוך אחורי הקלעים של הסרט כבר זמין לצפייה באתרי הדמו של משקפי ויז׳ן פרו. אולי הצצה לאיך יראו הסרטים הבאים בהפקת אפל.

כשמודעים לכל הכוחות התאגידיים שמנהלים את ההפקה הזאת, קל ליפול לציניות ולראות רק איך הסרט הזה משרת אינטרסים מסחריים שאינם אמנותיים. ובכל זאת, יש כאן צוות שיודע לספק בידור. וזה כל מה שיש כאן, מאה קמ״ש עם מאה אחוזי כריזמה.

(גרסה מורחבת לביקורת שפורסמה ב״כלכליסט״, 1.7.2025)

ציוץ