"הכפיל", ביקורת
"הכפיל". נפילה ומתח
דיברתי על "הכפיל" בחלק השני של פודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. האזינו בספוטיפיי, או כאן או לחצו להאזנה כאן
אם עדיין לא ראיתם את "הכפיל", דעו שאתם מפספסים את הסרט הכי כיפי בקולנוע כרגע. השבוע עדיין ניתן לתפוס אותו באולמות האיימקס, מחמם את המושבים עד בואו של "פיוריוסה" בסוף השבוע הזה. מה שנחמד הוא ש"הכפיל" קצת נראה כמו פארודיה על אחורי הקלעים של צילומיו של סרט כמו "מקס הזועם" או "פיוריוסה": "הכפיל" מספר על סרט המצולם באוסטרליה והאפקטים והפעלולים שיש בו מאוד מזכירים את אלה מ"מקס הזועם: כביש הזעם", כך שיהיה נחמד לראות את שני הסרטים האלה ברצף, כש"הכפיל" הוא בעצם מופע החימום ל"פיוריוסה", הסרט הכי מצופה של הקיץ.
"הכפיל" מנסה להיות ארבעה סרטים בכרטיס אחד – סרט אקשן, תעלומת רצח, קומדיה רומנטית ופארודיה קולנועית – ובאופן מפתיע ומרשים ומפתיע למדי הוא מצליח להצטיין בארבעתם. זה עיבוד חופשי מאוד לסדרה "The Fall Guy" משנות השמונים (חפשו את לי מייג'ורס, כוכב הסדרה ההיא, המוכר יותר בתור סטיב אוסטין, בתפקיד קטן בסצינת הקרדיטים בסוף הסרט), שבו ריאן גוסלינג מגלם פעלולן שמתאושש מפציעה ונקרא לחזור לעבודה על סט של סרט מדע בדיוני ענק המצולם באוסטרליה, בבימויה של אהובתו לשעבר (אמילי בלאנט). בהגיעו אל הסט, מתוך כוונה להחזיר אליו את האקסית, הוא מקבל משימה מהמפיקה (האנה וודינגהם מ"טד לאסו") למצוא את כוכב הסרט שנעלם, רק כדי לגלות שמישהו בהפקה מנסה להפליל אותו ברצח שהוא לא ביצע. עלילת הסרט – אותה כתב דרו פירס ("איירון מן 3") – מבוססת על כך שהתרגום המילולי לשם האנגלי המקורי "Fall Guy", הוא גם "השעיר לעזאזל". כך שמסרט שבו הגיבור צריך לפצח תעלומה, הוא הופך לסרט במודל ההיצ'קוקי שבו הגיבור נרדף על לא עוול בכפו וצריך להוכיח את חפותו.
מעבר לכימיה הנהדרת בין ריאן גוסלינג ואמילי בלאנט, שבתוך סרט שטותי למדי מגלמים ברצינות ובחן את זוג האוהבים–שונאים–כועסים–נוטרים–אוהבים מחדש, "הכפיל" הוא סרט מלא בדיחות פנים קולנועיות. חלקן ציטוטים מפורשים מסרטים אחרים (עם חיבה יתרה לסרטיו של מייקל מאן), וחלקן בדיחות מבוססות שפה קולנועית, כאלה שסטודנטים לקולנוע (ומבקרי קולנוע) ילקקו את האצבעות מהן, בדיחות על שוטים, קאטים וזוויות צילום. זה סרט שמצליח לענג גם מבקרי קולנוע סנובים וגם קהל שסתם רוצה מכות, פיצוצים או נשיקות. כולם מקבלים כאן משהו.
אבל האטרקציה העיקרית בסרט היא דיוויד ליץ', במאי שכבר מזמן שמתי עליו עין, והוא עולה כאן מדרגה בדרך לקריירה מרשימה כבמאי. "הכפיל" – שליץ' קיבל כמשימה מוזמנת מאולפני יוניברסל – הוא למעשה סרט אישי עבורו. ליץ'י התחיל את דרכו בהוליווד ככפיל (הוא היה הכפיל הקבוע של בראד פיט, מ"מועדון קרב" ועד "מר וגברת סמית", ועבד בכל הסרטים של הצמד וושאובסקי, חוץ מ"מטריקס" הראשון), השתדרג לבמאי צוות הצילום השני, אלה שאחראים לאקשן והפעלולים, מ"וולברין" ועד "קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים". ואז הפך לבמאי ומפיק, יחד עם שותפו בראד סטאלסקי, בסדרת סרטי "ג'ון וויק", שהפכה לגן עדן לפעלולנים. כבמאי, לא כל סרטיו מוצלחים באותה מידה – "שואו והובס" היה אידיוטי, "רכבת הקליע" היה מפוספס – אבל "פצצה אטומית" וכעת "הכפיל" היו ממתקי קולנוע–על–קולנוע שנעשו עם הומור ועם טונות של הברקות קולנועיות, שמעידות שליץ' מצטיין כשנותנים לו לערוך מחוות לסרטים של אחרים.
בשנים האחרונות מתנהל קמפיין בהוליווד להוסיף לאוסקרים קטגוריה לפעלולנים – אלה שנוהגים במכוניות, מתהפכים איתן, ונופלים מבניינים. המלהקים יקבלו אוסקר משל עצמם החל מהשנה הבאה, אבל הפעלולנים עדיין לא. גילדת השחקנים כבר מעניקה להם פרס (ליץ' זכה באחד כזה על "זהות אבודה", אחד מסרטי האקשן הטובים של המילניום הנוכחי), אבל באוסקרים עדיין מסרבים. במידה רבה "הכפיל" מתפקד כמו סרט תעמולה מצוין בקמפיין להעלאת המודעות לתפקידם של הפעלולנים על הסרט. במציאות שבה עוסקים לא מעט בפעלולי מחשב ויצירה פרי מעשה AI, "הכפיל" מזכיר שבסופו של דבר יש גם אנשים בשר ודם שהתפקיד שלהם הוא לעשות את כל הדברים הכי מסוכנים בסרטים האלה. בשבוע האחרון, למשל, פורסם דבר מותו של טוני מקפאר, שהיה הכפיל של כריס פראט בסרטי "עולם היורה" (שדיוויד ליץ' היה במאי הפעלולים בו) ו"שומרי הגלקסיה". לא פורסם ממה הוא מת, אבל פעלולנים נותרו אנשי הצוות היחידים בעולם הקולנוע שנהרגים או נפצעים בעת מילוי תפקידם – מ"מהיר ועצבני", דרך "הארי פוטר" ועד "דדפול 2" (שביים ליץ'), פעלולנים נהרגו על הסט מפעלול שהשתבש. הוליווד אולי לא ששה להעניק להם פרסים – אולי כדי לא לעודד התנהגות פזיזה, או אולי כדי לא לחשוף את העובדה שהכוכבים לא באמת יודעים לעשות את מה שהדמויות שלהם יודעות לעשות – אבל "הכפיל" חוגג את העובדה שהשחקנים נהנים מפרסום והצלחה על חשבון הפעלולנים שלהם, שעושים להם את העבודה השחורה. סצינת הכותרות בסרט מציגה באופן אירוני שגם לגוסלינג – שמגלם פעלולן – היו למעשה חמישה פעלולנים נוספים שעשו עבורו את העבודה, והם נראים בדיוק כמוהו. וכך, בדיחה פנים הוליוודית על מה שקורה בהפקות הוליוודיות גדולות, מקבלת נפח רציני, שמצדיעה באהבה בווירטואוזיות לחיילים האלמוניים של התעשיה.
(אגב, את כוכב הסרט–בתוך–הסרט מגלם ארון טיילור–ג'ונסון, שיש כאלה שמדליפים לתקשורת שהוא אמור לגלם את ג'יימס בונד הבא, ו"הכפיל" מספק סיבות טובות להתנגד לליהוק הזה. בת זוגו, סם טיילור–ג'ונסון, מככבת גם היא כרגע בבתי הקולנוע בתור הבמאית של "Back to Black" על איימי וויינהאוס).
(גרסה מורחבת לביקורת שפורסמה ב"כלכליסט", 21.5.2024)
