09 פברואר 2010 | 14:00 ~ 8 תגובות | תגובות פייסבוק

"אף פעם לא מאוחר מדי", עדכון שביעי

אמש השיק הצמד אלפנט פרייד את סיבוב ההופעות הבינלאומי שלו בהופעה אינטימית (אך מפוצצת) בלבונטין 7, רגע לפני שהם טסים לפסטיבל האינדי sxsw בטקסס (שמתקיים במקביל לפסטיבל הקולנוע באותו שם, שגם הוא הפך בשנים האחרונות לכן שיגור ליוצרים עצמאיים), ומשם לסיבוב דו חופי ברחבי ארצות הברית. אבל הבוקר, חצי מאלפנט פרייד, עדו פלוק, חוזר לעדכן אותנו על המתקדם עם שלו הסרט העצמאי, “אף פעם לא מאוחר מדי”. תזכורת: בפוסטים הקודמים תקראו את שלל הדיסקליימרים שלי (משפחה וכו’), וכן דיווחים של פלוק מהצילומים ותחילת תהליך העריכה. עכשיו, רגע לפני הראף-קאט, מתחילים להביט קדימה אל שלב הפוסט-פרודקשן.


אליך, עדו:



“אחד הדברים המעניינים בצילום במצלמה ששומרת את החומרים במצב “raw” הוא היכולת לשנות כמות מכובדת מאוד של פרמטרים שאת ההחלטה לגביהם לרוב לוקחים בלחץ על הסט: איזון הצבעים בתמונה, רמת השחור והלבן, חשיפה, וכו’. אבל הבעיה היא, שכשמצלמים בפורמט הזה, ועורכים בדרך הכי זולה שאפשר (בלי להעביר את החומר דרך איזשהו כיול ראשוני) רוב העריכה נעשית במצב raw, לא מכוייל ואפרורי למדי. זה מסוכן. כי לפעמים, ההבדל כל כך גדול, ששוט יפהפה יכול להיעלם מהעין, כי הוא פשוט לא עובד באפרפרות של ה-raw. אבל איזה מין קולנוענים היינו אם לא היינו לוקחים סיכונים?

“ועדיין, כדי לראות ולהבין מה אפשר לעשות עם החומרים, ביקרנו, כשכמה שוטים כאלה באמתחתנו, בחדרי פוסט פרודקשן כדי לבדוק עד כמה גדול ההבדל. הנה פריים לדוגמא מתוך שוט של ציפורים נודדות בשמורת החולה (תודה לעידו קירילה מאופוס, ולחן רביד מפוסט אופיס)”.


לפני:

never too late


אחרי:


never too late

נושאים: בשוטף

8 תגובות ל - “"אף פעם לא מאוחר מדי", עדכון שביעי”

  1. אנונימי 9 פברואר 2010 ב - 16:22 קישור ישיר

    היי עידו, תסתכל באתר של cineform. אין לך כל צורך בנדיבות הלב של האנשים המצויינים הללו- למצלמה שלך יש היכולת היחודית לפתח את החומרים לצבעוניות הרצוייה ללא כל רינדור או שינוי בלתי הפיך (היישום נקרא firstlight). תיקוני הצבע שאתה מראה כאן הם הדור הקודם של שיטת העבודה.

  2. עדו 9 פברואר 2010 ב - 17:01 קישור ישיר

    היי אנונימי,

    מודעים ליישום. אנחנו בודקים את כל האפשרויות.

    תודה!

  3. מאיה 9 פברואר 2010 ב - 19:34 קישור ישיר

    רק אני חושבת שה”לפני” יותר יפה?
    אני כנראה ממש לא מבינה מהחיים שלי ובצילום.

  4. במחשבות 9 פברואר 2010 ב - 21:23 קישור ישיר

    את לא היחידה מאיה, זה כנראה עניין של טעם. השאלה האמיתית היא לא מה יותר “יפה” אלא מה יותר “נכון” לסצינה שממנה נלקח הפריים.

  5. גל ינאי 10 פברואר 2010 ב - 0:22 קישור ישיר

    אני לא יודע מה עישנתם… אין מה לדבר, השוט השני נראה נפלא! השוט הראשון נראה דרק.

  6. שלום עליכם 10 פברואר 2010 ב - 8:50 קישור ישיר

    השוט הרשון נראה יותר טוב.אבל גם יותר אפלולי ודכאוני.

  7. ליאת 11 פברואר 2010 ב - 11:28 קישור ישיר

    הראשון פשוט נראה כמו קונוע ישראלי
    וזה מה שהעין הבלתי מורגלת שלנו רגילה לראות השמיים בישראל מלאים באביך ובחול כל הזמן. אתם מכירים את זה שאתם נוחתים בחול וזה נראה כאילו מישהו ניקה את המסך. אז ככה נראה השוט השני. מעולה. אני מאוד אוהבת

  8. נון 14 פברואר 2010 ב - 10:07 קישור ישיר

    השוט השני מוציא הרבה יותר איכויות, פשוט תענוג. אני חייב לציין יאיר שלקרוא פוסטים כאלה מקומיים וצנועים גורם לאדם לאהוב קולנוע יותר ויותר.

    ולצוות שבפוסט אני מאחל הרבה הצלחה ומבטיח שלפחות מושב אחד בקולנוע אפשר כבר להזמין מראש.


השאירו תגובה ל - גל ינאי