לילה לבן
איזה אימייל מקסים קיבלתי: טל לוטן – שעוקבת בבלוג האנימציה שלה אחרי אירוע פסטיבל אנימיקס, שננעל היום בסינמטק תל אביב – נדבקה בקדחת האנימציה סביבה ואחרי פגישה לקפה עם אנימטור עמית היא הקדישה את הלילה של בין חמישי לשישי ליצירת סרט אנימציה קצר, כתגובה למפגש ההוא, וביום שישי כבר העלתה אותו ליו-טיוב. וכך מזדמן לי, לראשונה כאן, לא לנקק לבלוג של טל אלא לאמבד בשעה טובה את הסרטון הראשון שלה:
והסרטון, כפי שמצוין בתחילתו, הוא הומאז' למפגש שלה עם האנימטור אבי עופר, שבזכות הסרט הזה התוודעתי לראשונה לשמו ולאתרו. הנה סרט אנימציה שלו שזכה בפרס בפסטיבל האנימציה בתל אביב בשנה שעברה:
ומי זכה בפרסי האנימציה הישראלית בפסטיבל השנה? גם על זה טל לוטן מדווחת.
==============
והנה בשורות נהדרות: ג'ים ג'רמוש מתכנן לצלם את סרטו הבא בתחילת השנה הבאה, ויש לו כבר את טילדה סווינטון, מייקל פסבנדר ומיה ואסיקובסקה מלוהקים, אבל עוד אין לו את כל התקציב. והוא גם עובד על סרט תיעודי על הסטוג'ס (הלהקה של איגי פופ, למען הסר ספק), ועל אופרה על ניקולה טסלה. התמוגגתי מ"גבולות השליטה", סרטו האחרון. וכל המידע הזה מגיע בכלל מראיון לאתר "פיצ'פורק" המתמקד בקשר של ג'רמוש למוזיקה.
===============
אחרי שטוד מקארתי כתב בבלוגו על תהליך בחירת הסרטים לפסטיבל ניו יורק, מתברר שהקטע הזה – שבו מבקרי קולנוע לשעבר הולכים לעבוד בפסטיבלי קולנוע אבל אז רצים לבלוגים שלהם כדי לספר מה הם ראו – הופך לטרנד מסקרן למדי. והנה סקוט פאונדס, גם הוא מוועדת המיון של פסטיבל ניו יורק, כותב באריכות טקסט המתפעם מ"הרשת החברתית" של דיוויד פינצ'ר, שיהיה סרט הפתיחה של הפסטיבל – ככל הידוע לי, זו הביקורת הראשונה על הסרט בכל מדיום. לפי התיאורים והסופרלטיבים אני חושב שאפשר להתחיל לדבר על אוסקרים בקונטקסט של הסרט הזה.
==============
וידוי: אני די מחכה ל"פיראנה 3D ".
===============
עוד וידוי: תכננתי להעלות אתמול ביקורת מסודרת על "חיים בזמן מלחמה" של טוד סולונדז אבל פשוט לא יכולתי לכתוב עליו מילה. צר לי, הבמאי הזה פשוט עושה לי צמרמורות, הוא gives me the creeps. אני לא יודע מה הסיפור האיש והפרטי שלו ואיזה מין חוש הומור מעוות יש לו, אבל מבחינתי הסרטים שלו כל כך מתענגים על אונס ופדופיליה שהם כמעט מפלילים. סלחו לי, אבל אין שם סאטירה חברתית, זו התבוססות ברוע, ויש לי תחושה שהוא מתמוגג מזה (מה שכן, לפחות בסרט החדש יש צילום נורא יפה של אד לחמן – אחרי כמה סרטים שהיו מכוערים גם מבפנים וגם מבחוץ).
לא מסכים איתך על הסרט של סולונדז. בדיוק אתמול ראיתי את 'ברוכים הבאים לבית הבובות' שלו והרגשתי את מה שאתה מתאר, תחושה שעוברת גם ב'אושר' ו'אגדות וסיפורים', אבל דווקא 'החיים בזמן מלחמה' הוא בעיניי הסרט הכי בוגר, רגוע ולא פרובוקטיבי שלו. ואני גם מאמין שאין במאי שחקנים-ילדים או כותב דיאלוגים מוכשר ממנו בעולם כרגע – איכויות שמוכחות לדעתי בסרט האחרון במיוחד
סרטון מקסים… אבל למה באנגלית? הרי שני אנימטורים ישראלים מדברים בעברית, לא?
שמתי לב שבהרבה סרטי אנימציה קצרים בארץ היוצרים נותים לתת שמות באנגלית, ואף לעיתים דמויות, עלילות ודיאלוגים שהם בפירוש זרים לנוף המקומי (אמריקאים, לרוב). לא נראה לי שיכולה לצמוח כאן תעשיית אנימציה משמעותית כל עוד האנימטורים המקומיים נוטים שלא ליצור בשפת אמם, בתרבותם שלהם. הרי כמו שחקנים בשר ודם, הניואנסים באנימציה הם בעלי משמעות אדירה. לרוב, יוצר יכול להיות וירטואוז בכל הניואנסים רק אם הוא יוצר מהמקומות הכי הראשוניים שלו, וזה לרוב בשפת אמו – אפילו אם היא שפה נידחת שרק כמה מיליונים דוברים אותה. אחרת, לרוב זה יוצא מגושם.
זה כנראה המייל המקסים ביותר שראיתי אי פעם.
ועוד קצת על ג'ים ג'רמוש:
'גבולות השליטה' של ג'רמוש ישודר ביס3 בשבת עוד שבועיים. היום כולו יוקדש לסרטים שג'רמוש ביים ולסרטים שכריסטופר דויל צילם. יהיה יפה להפליא.
בנוסף, בחמישי הבא ישודר ביס דרמה הפרק של 'משועמם' של HBO בו מתארח ג'רמוש בתפקיד עצמו.
אחרי עגמת הנפש המכונה "בנג'מין באטן" הייתי נזהר מאוד מציפיות גבוהות בכל הנוגע לסרט של פינצ'ר – וכשמתחילים להדביק לציפיות האלה את המלה "אוסקר", הייתי נזהר עוד יותר.
1.הסרטון של טלוטן מקסים. והסרטון של אבי עופר יותר ממקסים – הוא פיוטי ויפהפה.
2. לגבי הסרט של דיויד פינצ'ר – אני בבעיה. נתחיל מזה שאני בין היחידים בעולם שלא ממש מבין מה זה פייסבוק. אין לי מושג. מצד שני – זה דיויד פינצ'ר. יש לו זכויות בעולם הזה.
מצד שלישי – זה דיויד פינצ'ר. הוא גם חתום על בנג'מין באטן הצולע. והסרט הזה על יוצרי פייסבוק נראה לי במבט חיצוני כמשהו הוליוודי אופורטוניסטי אופייני – לקחת משהו מצליח ואופנתי ולעשות עליו סרט (מנחם גולן עשה מזה קריירה). וכדי להוכיח את זה- הסרט הבא של פינצ'ר הוא רימייק לסרט שוודי מצליח – עוד פטנט הוליוודי אופייני.
מצד 28 – לסרט הזה קשור גם אהרון סורקין. תסריטאי אס, שגם אם אני לא תמיד מבין את פרטי האירועים המתרחשים אצלו (נראה אותכם מסבירים לי על מה הצוות של "הבית הלבן" דיבר רוב הזמן) – אני תמיד מבין את הדרמות והיחסים בין הדמויות.
בקיצור – בעיה.
===============
רוה לאיתן: ראשית, אני חייב להודות שמאוד אהבתי את "בנג'מין באטן", אבל אני מודה שבין "באטן" ל"פייסבוק" אני כבר לא ממש יודע להגיד מי זה דיוויד פינצ'ר ואיזה מין אמן הוא ומה הנושאים או הסגנונות שמעניינים אותו. לכן עד כה נטיתי להתעלם מסרט הפייסבוק שלו, כי הוא נראה לי על פניו כמו סרט טלוויזיה בפוטנציה, ממש כמו שהיה הסרט על המלחמה בין ביל גייטס וסטיב ג'ובס. הביקורת של פאונדס (ובינתיים התפרסמה כבר עוד אחד של פיטר טראברס מ"רולינג סטון") גורמת לי פתאום לתהות שמא יש בכל זאת למה לחכות.
נדמה לי שכבר אימבדת פה לפחות 3 סרטים או קטעי סרטים של טלוטן: הקליפ ל"סרט רץ" של אהוד בנאי, הקליפ של "למיה יש אקדח" של כנסיית השכל וקטע מ"שיטת השקשוקה" (שזכה באסיף בשנה שעברה).
===============
רוה לכפיר: וואלה. אז אדייק: אני סוף סוף מאמבד סרט אנימציה קלאסית של טל לוטן, לא מחשב ולא סטופ-מושן, וזה כנראה מה שאני באמת מחכה לו מיצירתה (ממש כמו אבי עופר).
מדהים עד כמה היחס שלך לסולונדז דומה ליחסם של המבקרים דאז לחנוך לוין של ימי "מלכת האמבטיה" שכתבו על הצמרמורת, על חוש ההומור המעוות ואפילו, כמוך, מצאו שיצירתו מפלילה אותו: "סצינה על עיתונאי, הבא לראיין אלמנה צעירה, שבעלה נפל בתעלה – ומתעלס עמה באהבים – יכול להמציא רק מוח שטני, או חולה-רוח…"
ליובל – זה שלא קלטו את גדולתו של לוין זה לא אומר שסולנודז שווה משהו (הוא לא)
Buddy the spam here will drive me insane! Fix it!
Buddy this spam comments here are driving me crazy! Delte them!
I think this is one of the most significant info for me. And i am glad reading your article. But want to remark on some general things, The web site style is perfect, the articles is really excellent : D. Good job, cheers
Thanks for taking the time to share this, I feel strongly about it and love reading more on this topic. If possible, as you gain knowledge, would you mind updating your blog with more information? It is extremely helpful for me.