משפחת מושונוב מתבקשת להגיע לשער 12
רשימת סרטי התחרות הרשמית ומסגרת "מבט מסוים" בפסטיבל קאן פורסמה אתמול. מה שהדיווחים שכחו לציין זה שהתחרות הרשמית מכילה שני סרטים בהשתתפות בני משפחת מושונוב: הבן, מיכאל מושונוב, מופיע ב"תהילים" של רפאל נדג'רי, והאבא, מוני מושונוב, מופיע בסרט האמריקאי "We Own The Night" של ג'יימס גריי, לצד חואקין פיניקס, מארק וולברג ורוברט דובאל. זה סרטו הראשון של גריי מזה שבע שנים, מאז "רחובות מושחתים" המעולה בשנת 2000.
עדכון: דבורית מעדכנת שהידיעה הזאת התפרסמה היום בשער האחורי של "ידיעות" מאת אמיר קמינר. מה שבעיקר מעלה את השאלה: האם היא היחידה מבין קוראי הבלוג הזה שעדיין קוראת עיתונים?
"We Own The Night" הוא במקרה "דרך ראנדישן"?
עכשיו טוענים שהרוצח מאונבסיטת מק-ג'ורג'ייה, שאב את השראתו מהסרט הקוראני "שבעה צעדים". הוא גם מצולם בתמונה שהיא מין חיקוי של כרזת הסרט. מישהו ראה את הסרט הזה? האמנם יש דברים בגו?
רק רציתי להגיד לך שאחרי שקראתי את הכתבה בידיעות אחרונות שבוע שעבר של אותו כתב- ששכחתי את שמו כרגע -חשבתי בדיוק אותו דבר: איך לעזאזל אתה מציע רעיון לבטל את מימון סרטי קולנוע ע"י המדינה?!??…
מעבר לעובדה שהוא הפגין חוסר ידע בכל הקשור לרווחים של סרט קולונע ( שלא צריך דוקטורט בכלכלה ואו בקולנוע כדי להבין את זה), הוא גם שוקל לבטל את אחד הדברים שלדעתי הם חשובים לא פחות מצבא חזק ותרומה לנזקקים: עידוד יצירה ופיתוח התרבות והאמנות.
איך בכלל נותנים לכתבה כזו להיכנס לעיתון? את מי צריך לפטר את הכתב שמילא לא הבין את ההשלכות אך לא ביצע תחקיר ראוי על הדברים שכתב או העורך שאיפשר את פרסום הכתבה המבוססת על דעה שאין לה כל בסיס קונקרטי ואחיזה במציאות?
כל פעם שאני קורא כתבות קולנוע שמלאות בשגיאות ובהתייחסות לא רצינית אני חושב לעצמי מה קורה בכתבות על נושאים בהם אני מבין פחות – מדע, בריאות ואפילו פוליטיקה. האם גם שם מתפרסמות כתבות כאלה אותן אני קורא ולא שם לב שהן לא רציניות ?
רוה לעדן: כן.
לא שכחו את המושונובים. ידיעות, שער אחורי (אמיר קמינר).
אני לא קוראת עיתונים. מדי פעם נזכרת שיש "הארץ" באינטרנט. אם אני אצל ההורים אני 'עוברת' על העיתון (כלומר: משקיעה חמש דקות שלמות).
היום, למשל, היה כתוב במעריב שדני לרנר קיבל את פרס הבמאי לסרט בינ"ל בפסטיבל פיניקס. הידד!
רוה לסטיבי: חבל ש"ימים קפואים" לא בקאן, ככה היתה שם נציגות גם לסנדרה שדה, אמא של מיכאל מושונוב.
ידיעות אחרונות זה לא עיתון.
יאיר, למרות שפנאי פלוס שייך לקבוצת ידיעות, יש להודות בעובדה שידיעות אחרונות הוא לא ממש עיתון. יותר קרוב למגזין צבע אקטואלי יומי (וגם זו הגדרה מעודנת).
רז, מה שעצוב זה שבימינו הארץ גם לא רחוק מזה
אני מת על כל המתלקלקים כאן שלא תמיד ברור לי המניע שלהם להתלקלקות הזו.
להוד.
ואם יאיר בתגובה שלו כותב שבית הקולנוע לוקח 60% ואילו המפיץ לוקח 20% אתה סגור ויודע שאלה נתוני אמת? כי באמת של הדברים במקום שבעל בית הקולנוע לוקח 60% המפיץ לוקח לכל היותר 8% וברוב המקרים 6% ועוד יותר ברוב המקרים, הוא בכלל לא שם בסרט ישראלי. אז נאשים את יאיר שהוא לא כתב רציני, או שהוא לא עשה תחקיר, או שסתם הוא מציג נתונים שלא מתייחסים לאותו השלם (את המשפט הזה לא תבין)?
ואם ההיפ סביב הקולנוע הישראלי כיום הוא בכמות צופים (שגם יאיר סופר ומנופף בהם כל רגע) אז לא נראה לך שעסקינן בעסק ושלא מדובר בתרבות? (תרבות נמדדת בכמות צופים?) ואם הכותרת היא עסק אז למה לי בכלל נתונים כדי לקבוע (עקרוני) שהציבור לא צריך לתמוך בעסק? כי אתה מבין (אמור להבין הכוונה) לבד שבשום מקרה מדינה לא צריכה להיות חלק בעסק. ואם אתה מדבר תרבות אז זה עניין אבסולוטי שלא מצריך שום נתונים מסחריים כי ברגע שאתה מכניס לויכוח נתונים מספריים השאלה התרבןותית (המהותית) נסוגה ואני יכול לשאול למה בעצם המדינה צריכה להשקיע כספים (והרבה) כדי להעשיר את מי שכבר יש לו ממלא (בתי קולנוע/מפיצים)? בסוגריים. בתיאטרון (כאן אני מרגיש שאתה כבר תאבד אותי לגמריי) המדינה משקיעה המון כסף ציבורי אבל הכסף הזה חוזר בסופו של יום לתיאטרון שגם הוא בבעלות ציבורית. כך גם במחול וכך גם באופרה וכך בכל האומנויות. אז למה בקולנוע הציבור צריך להשקיע באופן שהנהנה מהרווחים הוא בעל ההון? אני מניח שלא הבנת את מה שכתבתי עד כה (אבל אתה לא לבד אז אל תתבאס). ס"ה ניסיתי לומר לך שהשאלה של השקעה ציבורית בקולנוע היא הרבה יותר עקרונית ומהותית מהתשובה הפשטנית שיאיר נתן לה ב"שבע לילות" ("ידיעות אחרונות", לכל המשמצים) והיא דורשת דיון הרבה יותר רציני, בייחוד בשאלה במי משקעים ולמה. ו"בופור" לעניין זה, הוא בהחלט סימן שאלה גדול.
ולעדן.
במקום להתיימר להבין (כי אתה לא מבין גם כשנדמה לך שאתה כן) תנסה פשוט תנסה להפעיל שכל ישר ושיקול דעת ביחס לכל מה שאתה קורא. אבל נראה לי שזו בקשה מופרזת כי אתה לא מבין מה בין רכילות לנושא מהותי.
התגובה הזו נכתבה בהתרסה וברוגז וזו תהיה הפתעה מוחלטת אם היא תשרוד הלילה, כי אני פשוט ובעדינות אומר שהבלוג כמו גם המגיבים בו, תמהוניים לחלוטין.
רוה לחתום: אם היית בן אדם קצת פחות מעצבן, כעוס ומרושע, היית יכול לכתוב את כל התגובה הנ"ל באופן שהוא אינו אגרסיבי, מתנשא ומלא בוז, אלא באופן שאפשר יהיה להבין ממנו את הנימוקים לטענות הבהחלט ראויות שלך, ושגם יחלקו עם ההמון הדל את המידע שברשותך, שהוא כנראה מוסמך ומדויק יותר מהמידע שברשותו של כל אחד אחר על הפלנטה הזאת. ואגב, אני מסכים לגמרי עם כמה מטענותיך, ולא מסכים עם אחרות, אבל אין סיכוי שאפתח דיון מול מתקפת מיצי עיכול מרירים שכאלה. ובזאת בא לומר: שמעתה, תגובות אלימות ימחקו (ע"ע וילנצ'יק), ותגובות דעתניות ומנומקות, גם אם מציגות תפיסה מנוגדת וכועסת, יישארו.
יאיר, לשאלתך:
אני לא קורא עיתונים כבר כמה חודשים. בעבר הייתי נוהג לדפדף במוספי סוף השבוע השונים, עכשיו גם זה לא. אני גם לא צופה בטלוויזיה יותר, אלא אם משלמים לי. ואני לא אומר את זה בהתנשאות, אלא בטון ציני שידגיש את התסכול שלי מהמדיום, שהיה די חביב עליי בעבר הלא רחוק.
נ.ב
עוד מישהו מסוקרן כמוני מ"We Own The Night"?
שווה להציץ בצוות המרשים:
http://www.imdb.com/title/tt0498399/
רון (2), הגיבור ב"שבעה צעדים" נוקם באנשים שחטפו אותו והחזיקו אותו מבודד בחדר אחד למשך כשבע שנים, אאל"ט.
את האנשים שהוא הורג הוא הורג במכות, תוך כדי סצינת וואן שוט מרהיבה לרוחבו של מסדרון.
אני לא ממש רואה בסיס להשוואה.
לחתום למחיקה:
פקחת את עיניי ! אנא הסבר לי שוב כמה איני יודע כלום והמשך להעריף עלי מחוכמתך האינסופית. שהרי כל העולם הוא מדרך לרגלייך וכולנו כחגבים קטנים ותמהוניים המטרידים את מנוחתך. אילו רק היו מכירים כל עמי העולם בגדולתך וסוגדים לך יומם וליל אזי אין ספק כי עולמנו הקט היה מקום נפלא נפלא ומרהיב לחיות בו.
אגב, גם גל אוחובסקי פרסם תגובה למאמר האדיוטי מידיעות בטיים אאוט.
האמת שלא הבנתי את טענותיו של החתום, היה קצת מבולגן, אבל המפיצים מקבלים יותר מ-8 אחוז, בדוק.
לגבי השאר, זה באמת דיון עקרוני ומעניין, רק שאני לא יודע מאיפה אתה טוען שמחול ותיאטרון זה ציבורי. זה ממש לא נכון, ז"א לא כולם כמובן.
לחתום במחיקה:
אנשים כמוך שאולי מבינים יותר ממני בנושאים כגון: בעיות אחוזים כנראה שקצת קשה להם להתמודד עם טקסט פשוט בהבנת הנקרא. בו ננתח ביחד מה אמרתי:
"מעבר לעובדה שהוא הפגין חוסר ידע בכל הקשור לרווחים של סרט קולונע ( שלא צריך דוקטורט בכלכלה ואו בקולנוע כדי להבין את זה), "
רווח= הוצאות- הכנסות. הוא הסיק שהרווח של הסרט הוא תוצר ישיר של כמות הכרטיסים. הכרטיסים שנמכרו (ההכנסות). הוא לא התחשב בכל הגורמים שיאיר ציין בכתבתו שעליהם גם אני, בור שכמוני, חשבתי כשקראתי את כתבתו של אותו כתב. בנוסף בתגובה שלי לא התייחסתי לנתונים שיאיר ציין.
הדבר הנוסף שטענתי הוא:" לבטל את אחד הדברים שלדעתי הם חשובים לא פחות מצבא חזק ותרומה לנזקקים: עידוד יצירה ופיתוח התרבות והאמנות."
לדעתי אם המדינה לא תזרים כספים לקולונע לא יהיה פה קולנוע או הקולנוע שיהיה יהיה קטן ומינורי.הכסף חוזר לבעלי ההון בסופו של דבר כפי שאתה אומר, אמנם לא תקין, אך אין להסיק מזה שצריך להפסיק את ההשקעה בתחום זה.
לסיכום, לקחת את הדברים למקומות אחרים ומעניינים שלא התייחסתי אליהם(גם אליך אני מתחנף?) . אני בסכה"כ הגבתי לדעתו של כתב שלא התבססה על עובדות ושכל ישר ושברור -גם לאחר הדברים שהוספת- שצריך היה להתחשב בעוד גורמים.
עכשיו הבנת???
טרי גיליאם עושה סרט עם הגורילאז.
אם חושבים על זה, לא בטוח שמישהו היה מאמין לפני כמה שנים שהביטוי Grammy-winning animated rockers יהיה ריאליסטי.
אני דווקא קורא עיתונים
אבל ידיעות אחרונות זה לא עיתון.
מעוניינת בכרטיס זוגי לפסטיבל קאן בשבוע הבא-אני נמצאת שם בדיוק ומתה להכנס…
einatvi@013.net