22 אוקטובר 2010 | 09:00 ~ 7 תגובות | תגובות פייסבוק

"שנחאי", ביקורת

 

 

וואט דה פאק? מאיפה נחת עלינו פתאום הסרט הלא ברור – אך הכה אסתטי – הזה? מאיזו תחתית חבית גירדו אותו?

 

 

 

פורסם ב”פנאי פלוס”, 20.10.2010

 

 

 


1.

ג’ון קיוזק הוא הגרסה הצעירה (והלבנה) של מורגן פרימן. כשקיוזק בוחר בסרט אי אפשר לדעת אם הסרט יהיה מצוין או מחורבן, להיט או פלופ. לאיש יש את הטעם הכי משונה בבחירת פרויקטים, לעיתים נדמה שהוא פשוט לוקח מה שנותנים לו וככה יוצא שהוא יופיע ברגע אחד בלהיט ענק (“2012”) ושניה אחר כך בסרט זניח לחלוטין (“שנחאי”). לרוב השתתפות בסרטים זניחים היא עדות לירידת מניות של שחקן, אבל קיוזק – ממש כמו פרימן (ואגב, גם כמו קווין ספייסי או אדוארד נורטון) מזפזפ בין הצלחה לכישלון, איכות וטראש. ואיכשהו, הוא תמיד מצליח להישאר סימפטי, שחקן שנעים להיתקל בו, ואיכשהו גם כשהוא עושה זבל, הצחנה לא נדבקת בו.

 

2.

כל זה לא בא לומר ש”שנחאי” הוא זבל, כלל וכלל לא. מהרבה בחינות זו אחת ההפקות המרשימות ביותר שראיתי באחרונה, ורולר הקרדיטים בסוף מכיל ערימה של שמות אדירים. ועדיין, זה פרויקט משונה עד תמוה. הפקה אמריקאית שצולמה באנגליה ובתאילנד ומתרחשת בסין, עם במאי שבדי, צלם צרפתי ומלחין גרמני, עצומה במימדיה, שמנסה להיראות כמו הפקות הראווה של שנות ה-60. ובכן, דיוויד לין זה לא.

 

אני מניח שהכוונה של התסריטאי, חוסיין אמיני (בריטי יליד אירן שעיבד יפה את “כנפי היונה”, אבל מאז התעסק בסרטים תקופתיים די מייגעים), היה ליצור מעין הומאז’ סיני ל”קזבלנקה”. השנה היא 1941, חודשיים לפני ההתקפה על פרל הרבור. היפנים כובשים את רוב סין, ורק שנחאי נותרת בינתיים עיר חופשיה, והיא מעין עיר מקלט שמארחת באופן שווה גם אמריקאים, גם יפנים וגם נאצים (ואגב, גם יהודים שברחו מאירופה, אבל זה לא נמצא בסרט). כמו “קזבלנקה” יש לנו סיפור על נאמנויות מתנגשות – נאמנויות למדינה ונאמנויות בין גברים/נשים – יש פעילת רזיסטנס ומפקד משטרה מקומי, והגבר האמריקאי שביניהם. ג’ון קיוזאק מגלם מרגל אמריקאי שמגיע לסין תחת הכיסוי שהוא עיתונאי פרו-נאצי. עם הגיעו הוא צריך לחקור מי רצח את חברו הטוב ביותר. בתסריט המאוד לא כריזמטי של חוסייני, התעלומה, התשוקה והמתח מתנדפים, ועד שנגיע לשלב שבו הרוצח מתוודה, כבר לא יהיה לנו אכפת, בעיקר כי נדמה שהכל בסרט קורה באופן אגבי. השוו את הסרט הזה ל”מכאן ועד עולם”, שמתרחש בדיוק באותם ימים, וסופר לאחור לקראת אותו יום ממש, שבו היפנים הפציצו את פרל הרבור והאמריקאים נכנסו למלחמת העולם השנייה. יתכן ויש ב”שנחאי” איזושהי ביקורת על הנייטרליות האמריקאית בעת מלחמת העולם השנייה, עד הרגע שבו היא הופצצה באופן אישי. ואכן, הגיבור שלנו מתחיל להבין שיש סיכוי שיפן מתכננת משהו, אבל הוא עסוק יותר בלחזר אחר המרגלת הגרמניה ולהתאהב באשת הגנגסטר המקומי, שהיא במקרה גם מבכירי הרזיסטנס הסיני נגד הכיבוש היפני. והשואו-דאון הסופי? זה על לבבות שבורים. סיפור קצת טריוויאלי בשעה שהעולם עולה באש סביבם.

 

וכך, במקום הקפדה על עלילה סוחפת, הסרט הזה מקפיד מאוד על עיצוב תקופתי גרנדיוזי, ועל תאורה מושלמת. באמת, אם הייתי נותן ציונים לסרטים על סמך איכות התאורה שלהם, הסרט הזה היה מקבל חמיש כוכבים. בראבו לתאורה, בראבו.

 

 

3.

במאים שבדיים. זה הדבר עכשיו. “הנערה עם קעקוע הדרקון” ו”הנערה ששיחקה באש” מציגים בארץ. “תנו לאדם הנכון” זכה לרימייק אמריקאי. ואת “שנחאי” מביים השבדי מיקאל הולפסטרום, במאי מסקרן מאוד ששמתי עליו עין לפני כמה שנים. סרטו הקודם היה המותחן המאוד מוצלח “1408 ” גם הוא עם ג’ון קיוזק. ב”שנחאי” הוא מנהל צוות סופרסטארים מעורר קנאה: צ’או-יון פאט, אליל סרטי הפעולה של ג’ון וו, וגונג לי  – הסינים; ומולם קן ווטנבה (“הסמוראי האחרון”) ורינקו קוקיצ’י היפנים. ונדמה שיותר משהוא מושפע מדיוויד לין, הוא מושפע מז’אנג יימו, כי אין שוטים שאינם גרנדיוזיים בסרט. כל זווית צילום מפעימה ומרשימה. אבל ככל שהסרט נראה טוב, כך מתחוור מרגע לרגע כמה הוא ריק מכל בחינה אחרת.


נושאים: ביקורת

7 תגובות ל - “"שנחאי", ביקורת”

  1. X 22 אוקטובר 2010 ב - 10:43 קישור ישיר

    באסה, דווקא נראה כמו דרמה היסטורית נחמדה לחורף ו”1408″ היה סרט אימה מאוד מוצלח.

  2. איתן 22 אוקטובר 2010 ב - 10:55 קישור ישיר

    רינקו קיקוצ’י יפנית, לא סינית (ושחקנית מעולה. לא רק ב”בבל”. גם ב”אחים בלום” הבינוני היא זהרה).

    ==============

    רוה לאיתן: תודה. תיקנתי.

  3. ענבל 22 אוקטובר 2010 ב - 15:05 קישור ישיר

    תיקנת את הלאום שלה אבל שיבשת את השם. קיקוצ’י, לא קוקיצ’י

  4. אוהד קאופמן 22 אוקטובר 2010 ב - 15:51 קישור ישיר

    האם ההשוואה לז’אנג יימו היא רק בגלל הסצנות והצילומים המרשימים? כי לדעתי ובמיוחד בסרטים הראשונים שלו כן יש עלילה גם ותמיד יש סיפור מעניין ומרגש (אני מדבר פה על זאנג יימו).גם בטרילוגיה האחרונה שלו אמנם היו הרבה סצנות מרשימות אבל גם סיפור היה.
    את הסרט שנחאי עוד לא ראיתי אבל הצפייה בטריילר לא יוצרת צפייה גדולה.

  5. עופר ליברגל 22 אוקטובר 2010 ב - 20:37 קישור ישיר

    עניין היהודים שברחו מאירופה מוכזר בסרט, אם כי לא רואים אותם.

  6. JNH 23 אוקטובר 2010 ב - 0:21 קישור ישיר

    וילנצ’יק, תסביר לי בבקשה איך זה שעם כל הסלידה העזה שלך מהכתיבה של רוה אתה עדיין מוצא זמן להיכנס הנה שלוש פעמים ביום כבר ארבע וחצי שנים ולהגיב באובססיביות על כל פוסט ופוסט (על אף שאתה נמחק מיד לאחר מכן)?

  7. נתיש 24 אוקטובר 2010 ב - 13:55 קישור ישיר

    פשוט סרט רע, מכל הבחינות,דיאלוגים כמו מאיזו נובלה זולה ועלילה לא מעניינת. שימצא כבר את הבחורה ויעזוב אותנו בשקט.


השאירו תגובה ל - JNH