אז מה הסרט הישראלי הקופתי בכל הזמנים?
עדכון: נכון לאתמול, "בופור" מכר 270,856 כרטיסים בשבעה שבועות.
קראתי לאחור את שלל התגובות מיום העצמאות ונתקלתי בדיון שהתנהל ושהחמצתי סביב השאלה מהו הסרט הישראלי הקופתי בכל הזמנים. כמה מגיבים זרקו מיני מספרים, חלקם מדויקים, חלקם מופרכים. אז בואו נעשה קצת סדר.
על פי נתונים שפירסם בסוף שנות השבעים מרכז הסרט הישראלי במשרד המסחר והתעשייה (ותודה למאיר שניצר שעזר לי לאמת את הנתונים שהיו בידי) אלה הסרטים הישראליים שמכרו הכי הרבה כרטיסים בארץ:
"אסקימו לימון": 1,350,000
"קזבלן": 1,203,000
"סאלח שבתי": 1,200,000
"שני קונילמל": 900,000
"לופו": 865,000
"כץ וקרסו": 865,000
"מבצע יונתן": 812,000
מתוך שבעה סרטים, ארבעה ביים מנחם גולן ושניים הוא הפיק. רק "שני קונילמל" לא קשור אליו. יש האוהבים להזכיר שביחס לגודל האוכלוסיה באותה תקופה (1963) "סאלח שבתי" הוא אולי הסרט הקופתי בכל הזמנים בכל העולם, אבל אני נצמד למספר הכרטיסים ולא ליחס הכמות מול מספר התושבים.
אחרי שנות השמונים זו קרן הקולנוע הישראלי שעוקבת אחר מכירת הכרטיסים לסרטים הישראליים. הסרט היחיד שהיה שובר קופות אבל לא הופק באמצעותה בשנות השמונים והתשעים היה "שתי אצבעות מצידון", שהופק על ידי דובר צה"ל אבל לא ברור כמה כרטיסים הוא מכר (מכיוון שהוקרן בסוף שנות השמונים לכל חייל בשירות פעיל אין ספק שהוא זכה לקהל צופים עצום, אבל אין בידיי תיעוד כמה מתוכם רכשו כרטיסים).
אלה הסרטים הקופתיים ביותר של קרן הקולנוע מ-1980 עד 2000:
"מאחורי הסורגים": 600,000
"בלוז לחופש הגדול": 285,000
"החיים על פי אגפא": 220,000
"חולה אהבה בשיכון ג'": 205,000
"הקיץ של אביה": 200,000
"שורו": 200,000
"נועה בת 17": 193,000
"אחד משלנו": 188,000
"צלילה חוזרת": 160,000
"סיפורי תל אביב": 157,000
"שירת הסירנה": 118,500
בין "חולה אהבה בשיכון ג'" (1995) ועד "חתונה מאוחרת" (2001) יחלפו שש שנים עד שסרט ישראלי נוסף יחצה את קו 200,000 הכרטיסים.
ולא רק הקולנוע הישראלי: בפעם האחרונה שסרט כלשהו מכר בישראל יותר ממיליון כרטיסים זה היה בדיוק לפני עשר שנים, ב-1997, עם "טיטאניק".
יאיר,
כמה כרטיסים מכר "בופור" עד עכשיו?!
אם אני לא טועה, הסרט כבר מכר משהו בסביבות ה300 אלף, לא?!
אני חושב ש"בופור" יהיה הסרט הראשון מזה 10 שנים שיחצה את קו המיליון, בעצם!!… אני חושב ש"בופור" יהיה הסרט שירוויח הכי הרבה בישראל אי פעם, ואני לא אתפלא עם גם בעולם!
אני גם חושב ש"בופור" יהיה הסרט הישראלי הראשון מזה 23 שנים שיקבל מועמדות לאוסקר, והסרט הישראלי הראשון שיזכה.
רוה לדני: דני סידר?
אוף טופיק:
הנה דבר שהוא מסוג הדברים שמצחיקים רק אותי:
באחד הסרטים שעלו השבוע בארה"ב משחק שחקן בשם סטיב אוסטין.
http://www.imdb.com/name/nm0042524/
מעניין כמה הוא קיבל בעבור הופעתו בסרט (ניחוש: פחות משישה מיליון דולר…)
רוה לאיתן: אל תגיד לי שאתה לא מכיר את מתאבק ה-WWE "סטון-קולד" סטיב אוסטין. יש תרבות גם אחרי 1979.
למי שבכ"ז סקרן.
על-פי נתוני מרכז הסרט, "שתי אצבעות מצידון" 900 אלף צופים ולא שזה ממש חשוב, אבל מנתוני מרכז הסרט, 1 קזבלן 2 סאלח שבתי 3. אסקימו לימון
רוה לכולם: הרגע הבנתי שחתום למחיקה הוא שיש קולר.
אז 'הלהקה' שלנו הוא רק מיתוס ? 🙁
גם ידוע שנורית מכר מיליון כרטיסים, לא? או שזו רק אגדה עממית?
יאיר אני מתרשם מהידע שיש לך בהיאבקות (מקצועית)
האם נזכה גם לקרוא פוסט פוסט ראסלמניה 🙂
זה מזכיר לי איך בשיעורי תולדות הקולנוע של נחמן אינגבר באוניבריסטת ת"א, יש 5 סרטים שהם הכי קופתיים או הכי הרבה צופים. כי חלק כמו "אלו חיים נפלאים" מוקרן כל שנה בחג המולד, חלק היה הדבר היחיד בקולנוע, חלק היה פולחן בקרב מספר מצומצם של אנשים שראו שוב ושוב. כך שהתשובה תלויה גם בשאלה.
אבל לי יש שאלה לגבי הנתונים: מה הכמות הממוצעת של כרטיסים לסרט ישראלי כל שנה? וכמה צופים ראו סרטים בארץ? האם החתיכה של הקולנוע הישראלי הצטמצמה ביחס לעוגה כולה או שמא כל העוגה הצמטצמה. וזה ביחס לעולם, ולסרטים "לאומיים" בארצות שאינן ארה"ב, הודו, צרפת, ואולי גם סין,יפן ובריטניה.
טוב, זה סוטה מהדיון אבל באמת נמאס לי. נמאס לי להתאכזב כל חודש מהתכנייה של סינמטק ת"א, לעבור יום יום ולגלות את לוח בתי הקולנוע של לפני חודשיים. אחרי הפסטיבל הצרפתי (שיש בו דווקא כמה דברים מעניינים, גם אם חלקם יופצו בהמשך ברחבי הארץ) מגיע שבוע שבו כל ערב מוקדש לשני סרטים שסיימו את סבב ההקרנות שלהם. אסקימוסים בגליל, שלוש אמהות, כשתראי נמר בשלג, נערת התווים ואפילו שיחות נפש. בשבת יש שידור חוזר של כולם. עם זאת כן יש שתי הפתעות – "המתים" של ג'ון יוסטו ו"בית מטבחיים 5" של ג'ורג' רוי היל, לזכרו של קורט וונגוט. רוצים להסתכן על איכות העותק?
בהמשך החודש מוקרנים סרטים דוקומנטריים שהוקרנו כבר בדוק-אביב או אפילו שודרו בטלויזיה. בסוף החודש הקרנת טרום בכורה ל"הסודות" של אבי נשר. אלון גרבוז, מנהל הסינמטק, כבר הגן בבלוג הזה על איכות ההקרנה באולמות, אז אני משער שהוא עצמו, או מישהו ממקורביו קורא גם את המילים האלה. האם הוא יוכל גם להגן על עוד תכנייה ממוחזרת, שגורמת להקפאת המינוי להראות אפשרות חמה מתמיד?
טוב, גם זה סוטה מהדיון, אבל אנחנו מודאגים! יאיר נעלם עם העבודות שלנו! הצילו את יאיר ואת העבודות!!!!
רוה לסטודנט: משעשע. שאפרסם את הציונים בבלוג? בכל אופן: שליח היה אמור להגיע אלי לאסוף את העבודות אך לא הגיע. הן מוכנות לאיסוף. אחד מכם מוזמן ללקטם.
אוף טופיק לא כל כך עצבני, אבל נרגש:
ספיידרמן 3 עוד 3 ימים, ספיירדמן 3 עוד 3 ימים.
אני לא יכול יותר. הציפיות בסופו של דבר יאכלו אותי.
איש מהנוכחים לא התמוטט כששמע ששיש (ישעיהו) קולר הוא חתום למחיקה. ההשערה שלי: איש מהנוכחים (לדעתי בני ה- 15-25 הם הרוב פה) לא שמע את שמו מימיו, וגם התעצל לעשות עליו גוגל.
אבל מה עם הסרטים משנת 2000 ועד היום?
כמה עשו הסרטים הגדולים של שנות ה-2000?
האם באמת המספרים של שנות ה-70 נשמעים אמינים? מעל למ-1,000,000 צופים? היום זה נשמע דמיוני, והאוכלוסיה גדלה כמעט פי 2!
יאיר יקר,
שכחת את:
הלהקה
דיזינגוף 99
בנות ( היחיד של נדב ליוויתן שעשה קופות )
הפנימיה ( שניסה להיות אסקימון לימון )של יעוד לבנון
וכמובן "לא שם זין שעשה לפחות 300,000 צופים ואולי אף מעל 400,000.