קראתי הבוקר ב"הארץ" שההרכב המנצ'סטרי Hurts יגיע להופעה ברדינג 3 (זאת, כמובן, בהנחה ששבוע לפני ההופעה הוא לא יבטל את הגעתו במחאה על הכיבוש הישראלי בשטחים). אבל זאת הזדמנות מצוינת עבורי לדון רגע בצמד הזה, שאחראי לאחד השירים שהכי נדבקו לי למוח בחודשים האחרונים ובשום אופן לא מצליח להשתחרר משם.

הבעיה: אני נער אייטיז. ו-Hurts מפציצים אותי בקונפטי של נוסטלגיה לפופ האייטיזי. הפופ הכי גילטי-פלז'רי (באייטיז הכי מדברים נורא בלועזית), שנשמע כמו מאתיים להקות נשכחות מלפני קצת פחות משלושים שנה. זה משומש ונדוש וקיטשי. אבל אני פשוט מת על זה ומזמזם את זה בלי הרף.

אבל מה שהכי מצחיק אותי אצל Hurts הוא איך הווידיאואים שלהם למעשה מספרים את הסיפור כולו. ללהיט שלהם "Wonderful Life" נעשו שני וידיאו-קליפים. זה הראשון. בעיני הוא נורא מצחיק:

כלומר, ככה הם ראו את עצמם בהתחלה. גותים כאלה, מנגנים בקטקומבות, המשך ישיר לבאוהאוס, הקיור או סיסטרז אוף מרסי. עד שהגיעה חברת התקליטים, אני מניח, ואמרה: רגע רגע, אתם לא באוהאוס, ושחור לבן זה נורא מדכא. אתם וואם!, אתם ספנדאו בלט, אתם רוברט פאלמר. ואז הם הלכו וצילמו קליפ שני, בצבע. והוא, בעיני, אפילו עוד יותר מצחיק. אם היו צריכים ליצור פרודיה של האייטיז, בסאונד ובמראה, ככה זה היה נראה:

הבעיה היא שהשיר נורא ממכר, ומעורר אצלי געגועים להמון להקות אלקטרוניות מאנגליה ומגרמניה שתמיד נורא חיבבתי (לדיסק שלהם הם קראו "Happiness", כשם הדיסק של הרכב אלקטרוני אחר שנורא אהבתי, The Beloved). הנה דוגמה להרכב דומה מלפני כמה שנים שבא ונעלם, אבל שנורא חיבבתי. ואם תהיתי למה אני שומע את "Wonderful Life" ונזכר בהול אנד אוטס, התברר לי מאוחר יותר שאת הרימיקס לשיר עשה ארתור בייקר, מי שגם הפיק שירים להול אנד אוטס (השתקם יפה מאז המאסר, מתברר).

ויש לי תחושה ש-Hurts הם וואן היט וונדר. אף שיר אחר שלהם לא מתקרב לזה. אני טועה?

ואם כבר "Wonderful Life" והאייטיז, הנה יצירת המופת מ-1987 בעלת אותו שם, ששר ברנש ושמו בלאק. השיר מקסים, ויש לו את אחד הקליפים הכי יפים אי פעם, ובאופן די מדהים, קליפ שלא התיישן. מישהו שם ראה את הקליפים שעשה אנטון קורבין לדפש מוד, ויצא לא רק לחקות, אלא להוסיף לתוכם כמות יפה של רגש – ובלי גרם של ציניות – שמבדילים אותו מהקליפים של קורבין. אין שוט אחד בקליפ הזה שאינו מושלם:

וזה די משונה: שני זמרים עם קול עצוב ששרים כמה העולם יפה, לא?

ציוץ