28 פברואר 2011 | 11:16 ~ 19 תגובות | תגובות פייסבוק

ציוץ המלך

בסופו של דבר, ובאופן די מדהים, יצא שצדקתי בהימוריי יותר מאן תומפסון, שממנה אני מחזיק בכירת חזאי האוסקרים. אבל צריך לתת לה קרדיט משמעותי: תומפסון אמרה מתחילה העונה, עוד אי שם בדצמבר, ש”נאום המלך” יזכה. כשכולם אמרו “הרשת החברתית”, היא התעקשה על “נאום המלך”. רק לפני כחודש וחצי, כש”נאום המלך” זכה גם בגילדת המפיקים וגם בגילדת השחקנים, כל שאר החזאים (כולל אני) יישרו קו לתחזית שהיא החזיקה בה מלכתחילה. כבוד.


==============


זה היה האוסקר הכי מצויץ – המובן הטוויטרי של המילה – אי פעם. בחיי, נראה לי שהאקשן האוסקרי הכי גדול ברשת סביב האוסקר היה בטוויטר, ולא בפייסבוק. פייסבוק ואוסקר כנראה פשוט לא הולכים טוב יחד.


זה התחיל בזה שמנחה הטקס, ג’יימס פרנקו, עלה כבר בתחלת הערב עם הסלולרי שלו לבמה, צילם ושלח לייב לטוויטר עוד לפני שוך מחיאות הכפיים. ואז המשיך להעלות תמונות מאחורי הקלעים לאורך כל הערב. הן מרוכזות כולן כאן. אבל האטרקציה העוד יותר גדולה היא קטעי הוידיאו הקצרים שהוא צילם לאורך הערב. כמו זו, שבה הוא ואן מעדכנים את הקהל בזמן ההפסקות שיש להם חטיפי אנרגיה מודבקים מתחת לכסאות, אם הם רעבים. או מסג’ הידיים שאן עושה לג’יימס מאחורי הקלעים. או הכניסה שלהם לבמה, רגע אחרי קטע הווידיאו הראשון עם המכונית מ”בחזרה לעתיד”.


איימי מאן, אחת הזמרות האהובות עליי, עשתה לייב טוויט של האוסקרים מהסלון שלה, כולל הפרסומות. מאן, כזכור, היתה מועמדת לאוסקר על השיר שלה מ”מגנוליה”. והיא משבחת את גווינת פלטרו על הביצוע שלה: “אני חושב שהיא נשמעה נהדר. אתם צוחקים? אני אף פעם לא מצליחה לשיר בשידור חי בטלוויזיה בלי לזייף”.  היא רוצה את רוברט דאוני ג’וניור כמנחה האוסקר הבא, ושל כל משדרי הפרסים בכלל. והיא לא מבינה למה לדחוף את כל השירים המועמדים יחד, ולא לאורך הטקס כולו. אם כי השנה היה שיפור: “בשנה שבה אני הופעתי (באוסקר) הכריחו אותנו לשיר את כל השירים כמחרוזת. כל אחד מיתנו קיבל דקה”. איזה כיף, לייב טוויט של איימי מאן. בקרוב הדיסק?


הקומיקאי פאטון אוסוולט ליווה גם הוא את האוסקרים בטוויטר, והוא רוצה כמנחי השנה הבאה את שני הזוכים שהכי הצחיקו אותו: רנדי ניומן ולוק מתיני, הצעיר עם האפרו מ-NYU שזכה בפרס הסרט הקצר.


===============


אני מקווה שבזאת נגמרו לי כל פכי האוסקר, ושלא יצוצו עוד במהלך היום כשהמוח יחזור לפעילות. מילא. זהו. דיברנו עליו מספיק. עכשיו כמה חודשי מנוחה מהאוסקרים עד איזור נובמבר, עוד כתשעה חודשים.


==============


ומה קורה עם פרסי אופיר? כלום לא זז שם, אה?

נושאים: בשוטף

19 תגובות ל - “ציוץ המלך”

  1. איריס 28 פברואר 2011 ב - 11:43 קישור ישיר

    אני מחבבת את ג’יימס פרנקו, שחקן טוב והכל, אבל הוא היה מנחה גרוע. לא שאן הייתה יותר טובה אבל לפחות היא ניסתה.

  2. ניקנור 28 פברואר 2011 ב - 12:35 קישור ישיר

    יאיר, אני מאוד מאוד מעריך אותך בתור מבקר. נכון, יש אבל באופק. מהכתיבה שלך ניכר שאתה באמת אוהב את העבודה ולהוויתי זה עושה אותך טוב במקצוע שלך. אבל (הנה הוא) אשמח אם תוכל להסביר את אובססיית הימורי האוסקר שלך. זה באמת מעניין אותי, אני לא כותב את זה ממקום פרובוקטיבי, אני שמח בשבילך שקלעת לדעתם של חברי האקדמיה האמריקאית, אבל מה זה אומר? למה זה חשוב בכלל? במה זה יותר שונה מלהמר אם הפועל פתח-תקווה נגד אשדוד יהיה איקס או שתיים? איך הימורים במי יזכה קשורים בכלל ליצירה של הזוכים? זה לא קצת ללכת למוזיאון ולהתפעם עמוקות מהמסגרת? שלום ותודה

  3. ניקנור 28 פברואר 2011 ב - 12:36 קישור ישיר

    *במה זה שונה

  4. R 28 פברואר 2011 ב - 13:06 קישור ישיר

    קטעי הוידיאו של פרנקו מזכירים את “אי שם” של סופיה קופולה (אפשר גם להגיד שהם יותר מעניינים).

  5. סטיבי 28 פברואר 2011 ב - 13:30 קישור ישיר

    היה מעניין לראות בטוויטר את הדעות השונות של הבלוגרים. ואת ההומור. איברט, כמובן, מלך בראש.
    ובחדשות: IFC בינתיים היחידים שמדווחים שהבמאי גארי וויניק נפטר אמש בגיל 50. הוא ביים את התאוויי ב”מלחמת הכלות”, והפיק את “רסיסי אפריל”, שפטרישה קלארקסון היתה מועמדת לאוסקר על תפקידה בו. והיה תומך ידוע בקולנוע אינדי ובקהילת הקולנוע הניו יורקית.

  6. נראה לי שטקס האוסקר, ואני אומרת את זה רק לאור הבחירות של הטקס מאתמול, הוא משהו שכבר אבד עליו הכלח. אחרת, איך יהיה ניתן להסביר את העובדה ש”אומץ אמיתי” לא זכה באף פרס, ושכריסטופר נולן בכלל לא היה מועמד בקטגוריית הבמאי? מאכזב.

  7. איתן 28 פברואר 2011 ב - 14:28 קישור ישיר

    לפני שאני מציץ בכל הציוצים – אני רוצה את סנדרה בולוק כמנחה של האוסקר הבא.

  8. חיים 28 פברואר 2011 ב - 14:47 קישור ישיר

    ניקנור, זה לא דומה בכלל להימורי טוטו שם מנסים להעריך מי הקבוצה החזקה יותר. בהימורי האוסקר בבלוג לא מתייחסים לאיכותו (חוזקו) של הסרט, אלא מנסים לנחש את טעם חברי האקדמציה ומסתמכים על תוצאות שלל הטקסים שלפניו.

  9. גיא אורבניאק 28 פברואר 2011 ב - 21:19 קישור ישיר

    לדעתכם אנשים שמנסים לחזות את האוסקר הם חסרי חיים?
    אז איך נגדיר כאלה שיושבים כל היום ומתעסקים עם חוסר החיים של אותם אנשים??

  10. גור 28 פברואר 2011 ב - 22:02 קישור ישיר

    דניאל לנואה: אני בוחר להכנס לבלוג ולקרוא את ה”בירבורים” של רוה. מה איתך? מי מכוון לך אקדח לראש?

    וניקנור, ההימורים לטעמי הם חלק מהספורט שהוא אהבת הקולנוע, מאחורי הקלעים של הקולנוע, שיחה על קולנוע וכו. זה כמו שאוהבי כדורגל מדברים על הגביע, אוהבי תיאטרון מדברים על הטוני, אוהבי מוזיקה מדברים על הגראמי, אוהבי המדע מדברים על הנובל ואוהבי העיתונות מדברים על הפוליצר (וכמובן שיש עוד המון דוגמאות).
    לדבר על הפרסים זה לא כמו לדבר על המסגרת, אלא כמו לדבר על הכבוד היוקרתי בו זוכה התמונה במוזיאון.

  11. לביא 28 פברואר 2011 ב - 22:25 קישור ישיר

    לסיכום, הטקס לא היה כל כך מאכזב. אפשר להגיד שכל סרט קיבל את שלו:

    נאום המלך- השחקן (שהגיע לו), התסריט (שאולי לא היה מקורי, אבל כתוב מצויין) והסרט (לא אנחנו בוחרים, אז בואו נישב בשקט ונגיד תודה שזה לא הילדים בסדר.) רק חבל שראש לא זכה…

    התחלה- 4 קטגוריות טכניות, זה מכובד מאוד, יותר מאווטאר (החלק החזק בשני הסרטים הוא החלק הטכני).

    הרשת החברתית- תסריט, הפרס המרכזי שהסרט זכה בו, וזה גם בערך הדבר הכי טוב בו.

    פייטר- לדעתי לא מגיע לסרט לקבל שני פרסים על המשחק. הסרט היה זניח ביותר, והמשחק על גבול הגרוטסקי והלא אמין.

    ברבור שחור- אולי קופח בחלק הטכני, אבל פרס השחקנית זה עדיין טוב.

    אהה… וכן, “אומץ אמיתי” יצא הלוזר. חבל, הייתי מעדיף שזה יהיה פייטר. הצילום של דיקנס פשוט מעולה.

  12. גל פל 1 מרץ 2011 ב - 11:44 קישור ישיר

    מחווה מוסיקלית משעשעת לזוכה הגדול “נאום המלך” ולמגמגמים באשר הם:
    http://vimeo.com/20472927

  13. רותם 1 מרץ 2011 ב - 15:25 קישור ישיר

    לביא לא אכנס כאן לוויכוח האם פייטר סרט זניח כן או לא, וגם לא על זה שהצד הטכני הוא הצד החזק של ההתחלה.
    אני אשמח להבין משהו: צילום זה טכני?

  14. לביא 1 מרץ 2011 ב - 21:41 קישור ישיר

    לרותם: התכוונתי שפרס האוסקר לצילום מחולק כחלק מהקטגוריות ה”טכניות” (לצד העריכה, הסאונד והעיצוב), לעומת הפרסים “המרכזיים” כמו תסריט ומשחק.
    אשמח לשמוע למה לדעתך “פייטר” אינו סרט זניח.

  15. ניקנור 2 מרץ 2011 ב - 8:49 קישור ישיר

    גור. אני חי בין מוזיקאים וחובבי מוזיקה, איש מהם לא מתעניין בתוצאות הגראמי, בעיקר כי בניגוד לאוסקר, זהו טקס מאוד לא גלובלי בחוסר-מהדורת-השבט שלו. וכך גם לגבי שאר הפרסים שהזכרת, זולת אולי פרס נובל שיש לו גם מימד היסטורי וחברתי מאוד משמעותי.
    חיים. זו בדיוק התהיה שלי. אז מה? מה הקשר של זה לקולנוע? למה זה חשוב לנסות להיכנס לראש של מאפרת מסינסינטי ולנסות לנחש מי עשה לה את זה השנה? ואגב, אני לא מתייחס בכלל לטקס או לתחרות עצמה, אלא רק לקזינוזציה שסביבם. וזה בדיוק כמו טוטו, כי גם שם המטרה היא לבדוק את קשת הגורמים שיאפשרו נצחון לקבוצה זו אחרת ולנסות ללכוד דווקא את ההפתעות. ולא כמו שאתה אומר- נסיון להעריך מי הקבוצה הטובה יותר- כי אם רק הקבוצות הטובות יותר היו מנצחות, כולנו היינו מיליונרים.

  16. גילעד 2 מרץ 2011 ב - 9:27 קישור ישיר

    מעיתון הארץ, מאמר מעניין מ NYT
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1217145.html

    ואפרופו, יעל שטרנהל על אובמה של דיויד רמניק
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1217954.html

    תיהנו

  17. גור 2 מרץ 2011 ב - 10:41 קישור ישיר

    ניקנור. לא אמרתי שכל חובבי המוזיקה מתעיינים בגראמי, אבל אתה לא יכול להתווכח עם העובדה שהוא טקס חשוב מאוד שמעניין רבים מאוד בעולם הקשורים לתחום. הגראמי מניע המון כסף ועניין בתעשיית המוזיקה העולמית, ולדעתי הוא לגמרי משקף את מדורת השבט המערבית.
    גם טקס האוסקר הוא טקס חשוב שמהווה את פסגתו של הדיון הקולנועי המערביאמריקאיפופולרי. כל השנה מדברים כאן בבלוג על ביקורות, דיעות, הכנסות, שיאים, טכנולוגיות וכו והאוסקר הוא השיא של הדיון הזה. וגם כאן מדובר בשיחת היום סביב מדורת השבט המטאפורית.

  18. חושב בקול רם 2 מרץ 2011 ב - 20:57 קישור ישיר

    איך לא התייחסת בכלל לביזיון של ההנחייה? כנראה הטקס הגרוע בהיסטוריה…

  19. רותם 3 מרץ 2011 ב - 9:57 קישור ישיר

    ראשית, יש טקס שלם לפרסים הטכניים “באמת” צילום, עיצוב אמנותי,סאונד, תלבושות ואיפור – הם חלק כל כך מרכזי מהקולנוע, שאולי בתודעה שלנו הם לא נחשבים כמרכזיים, אבל הם מרכזיים בדיוק כמו אלמנטים אחרים (ולפעמים אף יותר).
    למה הוא לא סרט זניח? כי הוא לוקח את השחוק והבנאלי והופך אותו לחי ומעניין. מצליח להאיר את הנקודות השחוקות באור אחר.


השאירו תגובה