גולדן גייט
אז מי יהיה המבקר שיכתוב על סרטים ישראליים ב"ישראל היום" לצד נחמן אינגבר? אלון רוזנבלום, עורך האתר "סרט". הביקורת הראשונה שלו, על "נודל", אמורה להתפרסם בהמשך השבוע, אם וכאשר יתחיל העיתון לצאת.
========
כבר שני אנשים כתבו בתגובות כאן על בעיית הבום בפריים ב"מדוזות". ראיתי את הסרט כבר פעמיים ואני מבטיח לכם, באחריות, שאין שום בום בפריים. "אבל ראינו!" תענו, ואני מאמין לכם. אבל ברוב מוחלט של המקרים בו אתם רואים בום בפריים דעו שהבעיה היא עם המקרין ולא עם הצלם. חומר הגלם המצולם מכיל איזורים שלא אמורים להיות מוקרנים, אותם חוסמים באמצעות גייט המולבש על המקרנה שתוחם את הפריים למידותיו המדויקות. הקרנה בגייט לא נכון, או הקרנה כשהפריים לא ממורכז נכון מול העדשה (או הדפסה שגויה של כותרות התרגום במקום לא נכון), יגרמו לכך שתראו את החלק העליון של הפריים שאמור להישאר מוסתר. ואז הבעיה אינה רק הבום בפריים אלה של כל הקומפוזיציה שמתפרקת, עודף ה-head-room של הדמויות.
בסינמטק תל אביב היתה שנים בעייה של הקרנה בגייט לא נכון. נראה לי שהיא הסתדרה כבר. בתיאטרון ירושלים באופן עקבי אני רואה כמעט כל שנה בפסטיבל סרטים בגייט לא נכון. לא ברור לי למה הם לא מצליחים לסדר את זה שם. ובטח יש עוד מקומות. זה טראגי עבור הקולנוענים, שמשגרים את הסרט שלהם ואז צריכים לראות את עבודתם מושחתת על ידי מקרינים בלתי מיומנים (שלפעמים גם מדביקים את הגלגלים שלא לפי הסדר הנכון, ולעיתים מקרינים במהירות לא נכונה, ולעיתים מקרינים עם כמות אור לא נכונה). וזו אחת הסיבות לכך שהמדיום הדיגיטלי יביס את הצלולואיד. בדי.וי.די של "מדוזות" – אלא אם ממש לא שמתי לב – תראו את פריים ה-1:1.85 המקורי והמדויק, עם הקומפוזיציות המצוינות של אנטואן הברלה, הצלם הצרפתי הנפלא של הסרט – ולא יהיה אף בום בפריים.
==========
הכותרת הכי גדולה מרשימת הסרטים של פסטיבל ונציה – לפחות מנקודת מבט מקומית – היא שאין שם אף סרט ישראלי. גם לא בין הסרטים הקצרים. כלום. זה מפתיע כי זה הפסטיבל המז'ורי הראשון השנה שיהיה נטול נוכחות ישראלית. הבאים בתור הם הפסטיבלים בטורונטו ובניו ניורק ואז שאר פסטיבלי הסתיו בצפון אמריקה. הפסטיבלים האמריקאיים מכילים לרוב את המיטב מהפסטיבלים האירופאיים, והגדולים שבהם דורשים רק בכורה צפון אמריקאית כדי להיכלל בהם, כך שאני מניח שבקרוב נתחיל לשמוע על הסרטים הישראליים שהתקבלו לטורונטו ואולי גם לניו יורק.
והכותרת השניה מוונציה היא הרטרוספקטיבה המדהימה למערבוני הספגטי, אלה שלא בוימו על ידי סרג'יו ליאונה. נראה לי כמו שיעור מאלף בקולנוע. חלק גדול מהסרטים האלה לא ראיתי מעולם. האם יש סיכוי שדבר כזה אי פעם יגיע ארצה?
ובינתיים: פסטיבל לוקרנו – שייפתח ביום רביעי – מציג תוכנית מרשימה של קולנוע מהמזרח התיכון עם סרטים שנוצרו בשנים האחרונות מלבנון, מצרים, סוריה, הרשות הפלסטינית וישראל. בין הסרטים הישראליים שיוצגו: "אור", "הטיול הפנימי", "עטאש", "חסד של אמת", "עבדי השם" ושני סרטים חדשים שלא הכרתי קודם – "זוהר" הקצר (32 דקות) של יסמין נובק ו"יפן יפן" הארוך (65 דקות) של ליאור שמריז.
==========
ויה MCN: מחווה מקסימה לצלם המנוח לזלו קובאץ' עם מבחר סצינות מסרטים שהוא צילם.
==========
ניקי פינק מסכמת מה הציג כל אולפן בסוף השבוע הקומיק-קון בסן דייגו.
ועוד ויה ניקי פינק: מה זו אירוניה? כשמופיע אייטם על מל גיבסון על המסך הדיגיטלי הענק באיצטדיון הבייסבול של הסן פרנסיסקו ג'יאנטס, והוא בחסות הנקניקיות הכשרות של Hebrew National. הסופר קית ראפל היה שם ותיאר בבלוגו.
הייתי בקומיק-קון בסן דייגו לפני שש שנים ועד היום האירוע זכור לי כחווייה גדולה. הכי נהניתי בפאנל עם קוין סמית' שהציג את סרטו החדש "ג'יי וסיילנט בוב מכים שנית" ואפילו קיבלתי חתימה ממישהו שהייתה לו פעם שורה אחת ב"מלחמת הכוכבים".
מזל טוב לאלון. זה אומר שהוא השתחרר ממרתפי ערוץ 1?
"האם יש סיכוי שדבר כזה אי פעם יגיע ארצה?"
לא.
לא ככה?
ליאור שמריז סיים סרט חדש? זה הסרט עם בני ציפר? סחתיין. אסופת הקצרים שלו היתה חריפה כמו שצריך.
סטיבי – יותר פשוט לנסוע לוונציה מאשר לחכות שיביאו רטרוספקטיבה כזאת לארץ…
יאיר – תסתכל ותתרגש
יש על זה גם יומית בעין הדג ו10000 כתבות בכל הרשת. המהדורה של 5 הדיסקים נראית מדהים ואני כבר מדמיין את עצמי פותח אותה. הגירסה החדשה (והWORKPRINT) מעניינות מאוד + סרט דוקומנטרי של 3וחצי שעות… מ-ו-ש-ל-ם
בקשר לבום בפריים במדוזות והגייט הלא נכון…
אני עובד כמקרין בקולנוע לב סמדר בירושלים והריני להודיעך שאנחנו מקרינים את הסרט בגייט 1:1.85 ועדיין הבום מציץ לו מהפריים. הסרט, כך אני יכול להבטיח, ממורכז בדיוק רב על המסך. לכן, בהנחה שהצלם המוכשר לא תכנן להכניס את הבום לפריים, הבעייה יכולה להיות נעוצה רק בהדפסה. ועל כך, אפשר רק להצטער.
1. קצת היסחפות לקרוא לרטרוספקטיבה של מערבוני ספגנטי "רטרוספקטיבה מדהימה".
2. למען הדיוק ההיסטורי רוב מוחלט (אם לא כל) של מערבוני הספגנטי כבר הוקרנו בשעתו בארץ וברבים מהם ניתן עדיין לצפות גם היום (באופן אקרעי) בערוצי הסרטים השונים.
3. שום שיעור מאלף לא אמור לצמוח לאף אחד מצפיה בכל הסרטים האלה. אולי שיעמום מאלף
4. אין שום טעם לצפות ברטרוספקטיבה של מערבוני ספגנטי משום שהם בס"ה היו חוליה בשרשרת אופנה קולנועית שתפסה את הזרם המרכזי של הקולנוע האיטלקי. האופנה הזו תחילתה בראשית שנות השישים עם הופעת גל סרטי ההרקולסים למיניהם, עבר למערבוני הספגאטי וסיים דרכו באמצע שנות השבעים עם שוך גל סרטי אימה. שום בחינה של חוליה אחת בשרשרת הזו לא תוכל להסביר למי שיש לו עניין בהיסטוריה קולנועית, מה גרם לתופעה שבה יוצרים איבדו כל זהות אומנותית אישית/מקומית וכל אומנותם התרכזה בעשייה ז'אנרית שחיקתה אומנות קולנוע אמריקאי בהיבטים שונים.
1. על טעם וריח אין כוח להתווכח
2. מסך גדול מול ערוצי טלוויזיה. אין מה להשוות.ואקראיות היא לא כמו מנה גדושה של אסופה.
3. ראה 1.
4. אם לא תתחיל לבחון חוליה אחת מהשרשרת בחיים לא תגיע לשום מקום. אפשר לשלול הכל ולהשאר עם ידיים ריקות או להתחיל מאיפושהו.
אוף טופיק, אבל האם ייתכן שהקיץ הזה מלא ביצירות מופת? זה הרושם שאפשר לקבל ממבט בציונים שהסרטים מקבלים בימד"ב. בארבעת השבועות האחרונים, כמעט כל סרט שפותח בגדול מקבל 8 ומעלה. הסימפסונז נמצאים כפסע מהסנדק עם ציון לא ייאמן של 8.7 וכ-20 אלף קולות. לא זכורה לי תופעה כזאת בשנים האחרונות.
ראשית לברווז, תודה ו…כן, השתחררתי ממרתפי הערוץ הראשון 🙂
מקווה שיילך בסדר ב"ישראל היום" 🙂
וכעת לגבי ההודעה המשמחת השנייה (הראשונה היא "בלייד ראנר פיינל קאט"), נראה שבעקבות "בלייד ראנר פיינל קאט" הכיס שלי יתרוקן בעוד כמה עשרות דולרים (40 לייתר דיוק) ב- 13 בנובמבר, כאשר ספילברג יוציא את "הפיינל קאט" שלו ל"מפגשים מהסוג השלישי". הדיסק יכלול את שלוש הגרסאות – המקורית של 1977, השנייה 1980 (ובה נראה דרייפוס בחללית) והגרסה המשופצת של ספילברג שיצאה ב- 1998. שלושתם יהיו על הדיסק יחד עם ראיונות חדשים וסרטון מאחורי הקלעים.
יאיר, אתה יכול להתחיל לצרוח משמחה (אם במקרה לא שמעת על זה קודם 🙂
די מרגש "מפגשים מהסוג השלישי". אחד הסרטים שאני הכי אוהב. לפני כמה שנים, אחרי שראיתי אותו המון פעמים בוידאו (נו, זוכרים?) יצא לי לראות אותו בעותק 70 מ"מ חדש בסינמטק של אמסטרדם. זה היה כ"כ מרגש לראות את הצבעים משתקפים על האולם, כ"כ סוחף. אפילו היו שם כמה סצינות קצרצרות שלא זכרתי מהגרסא ששודרה כאן בטלויזיה (אבל לא משהו משמעותי במיוחד). חמשת הצלילים האלה עדיין עושים לי צמרמורת.
ואלון – בהצלחה. 🙂
הספד:
עצוב, עצוב, עצוב. השחקן הגדול מישל סרו הלך לעולמו בגיל 79. תפקידיו המפורסמים היו ב"כלוב הציפורים" וב"נלי ומר ארנו". לאחרונה ריגש אותנו ב"פרפרים" וב"חג שמח", ורשימת תפקידיו – הגדולים והמביכים – עוד ארוכה. מישל פיקולי עוד חי.
יהי זכרו ברוך
מקווה שלא תתעלם מזה, יאיר
אינגמר ברגמן מת.
וזה לא העצב היחיד של הבוקר.
אינגמר ברגמן הלך לשחק שח מט עם השטן או אלוהים. הבמאי מת בגיל 89 🙁
עצוב מאוד.
ברכות ובהצלחות לאלון רוזנבלום, צפה הצקות אישיות ממני בנושא, במפגש האקראי הבא שלנו 🙂
ומכיוון שאני לא מהמערבבים, את תרומתי הצנועה להספדים של ברגמן אשאיר בפוסט המיועד לכך.
אגב בעיות בעותק של "מדוזות":
כשצפיתי בסרט, לא ממש הצלחתי להבין כיצד הוא קיבל מחמאות על הצילום. כן, הקומפוזיציות מצויינות, אבל הצבעים היו כל כך דהויים עד שהסרט נראה כמו עותק חבוט של סרט הולנדי משנות השבעים.
אלא שהיום צפיתי בסרט שנית בעותק בטא*, והסרט פשוט נראה נפלא (ולצערי זה הדבר היחיד שנפלא בו לדעתי, אבל זה כבר לפוסט אחר).
השורה התחתונה – העותק שמוקרן ב"לב רמת אביב" עושה לסרט עוול נוראי. לא לראות אותו שם בשום פנים ואופן.
__________
* אגב עותק בטא, אפשר לסגור את הדיון שהתנהל פה, בנוגע לשאלה האם לגופי שידור יש עותקי שידור של סרטים כשהם עוד מוקרנים בקולנוע, ובאופן ספציפי האם קיים ב"קשת" עותק של "הבופור":
https://cinemascope.co.il/?p=548#comment-38246
היום שזפתי במו עיני את עותקי הוידאו של "נודל", "הסודות" ו"מדוזות". אז זה נותן תשובה חיובית מוחצת לחלק הראשון של השאלה. בנוגע לחלק השני לעומת זאת, מסתבר ש"קשת" לא קנו את "הבופור" לשידור, אך הם כן קנו עריכה מחודשת של הסרט לכדי שלושה פרקים (קצת כמו הסיפור שהיה עם "מישהו לרוץ איתו", רק להפך). אז אין להם את הסרט, אך יש להם את הסדרה שתשודר אי שם בעתיד.
מה זה הסרט חסד של אמת ? מי יודע?
חסד של אמת הוא סרט קצר מעולה מסם שפיגל אם אני לא טועה