חברי עידן אלתרמן יביא מחר את שיתוף הפעולה שלו עם המג'יקל מיסטרי טור לזאפה הרצליה. את המופע שלהם, "Alt+Shift", ראיתי לפני כשבועיים בחולון ונהניתי כהוגן. עידן ושות' בחרו לקט שירים מקסימים – מהביץ' בויז ועד טראוולינג ווילבוריז – ותרגמו אותם לעברית. התוצאה שנונה מאוד. לרגעים, התרגום מדויק מאוד, כמו ב"כל דבר שהיא עושה הוא קסם" של פוליס, לעתים הוא מבודח וכמעט פרודי, כמו בהפיכת "נערות קליפורניה" ל"נערות חיפה", וברגעים המושלמים יותר זה איפשהו בין לבין: תרגום שנשאר נאמן למקור אבל נותר מודע לכך שצריך לשות מילים למטרות מצלול, חריזה, טמפו, אבל גם תקופה ומקום. ההברקות של אלתרמן ושות' מגיעות לרגעים ממקומות לא צפויים. לפעמים הוא לא רק מתרגם מילה שתתאים בחריזה, אלא שאפילו תתאים לתנועת השפתיים, ואז זה לא סתם גרסת כיסוי לשיר, אלא ממש גרסת דיבוב. זה מוצלח לא תמיד אנחנו שמים לב למילות השירים במקור אבל אנחנו זוכרים את הצלילים מהזמזום מהזיכרון, וכשהמילה מתאימה גם בחרוז, גם בטמפו וגם בצליל זה מבדר כמו לראות לוליין מצלח לתפוס את כל חמשת הכדורים שהעיף לאוויר.

אבל הקטע שהכי אהבתי בהופעה הוא זה שמראה שגם במוזיקה ההערכה שלנו קשורה לקונטקסט של זמן, מקום וז'אנר. באחד השירים בחר אלתרמן דווקא לתרגם הפוך, מעברית לאנגחית. הוא תרגם את "רקדי" של ישי לוי לאנגלית, מילה במילה, השאיר את הלחן, אבל האט את הקצב ושר אותו בסגנון לאונרד כהן. זה מבריק, כי כל אשכנזי שונא מזרחית (וגם כל ירושלמי שונא מזרחית) חייב להודות שהתקת השיר מהטמפו והשפה משנה את השיפוט שלנו אותו. אמש ביצע אלתרמן את השיר ב"הינשופים" (קפצו לדקה ה-30). והנה הקלטה מההופעה בחולון מלפני שבועיים:

ציוץ