פסטיבל קאן מתחיל היום ושצף הכותרות כבר די מסחרר. כזכור, קאן הוא בעצם שוק הקולנוע הכי גדול בעולם, לכן רוב הכותרות שמגיעות משם הוא על חוזי הפצה שנחתמים שם בין מפיצים, מפיקים ויוצרים.

פיסת הניוז הגדולה ביותר שיצאה רגע-לפני קאן, וגם רגע-לפני-יום העצמאות, קשורה במקום שבו הוליווד פוגשת את ישראל: אבי לרנר ודני דימבורט נפרדים! לא, זה פאקינג ביג דיל. כזכור, אני מאוד אוהב לעקוב כאן אחר מעלליהם של לרנר ודימבורט – הראשון הוא בעלי הדרייב אין ברמת אביב, השני היה מנהל ההפצה של גולן-גלובוס – שהקימו לתחייה את הימים העליזים של קנון בחברת ההפקה שלהם, "ניו אימג'/מילניום", אבל עשו את זה בשנינות. מחברת בי-מוביז (שתמיד היתה לי חיבה פרוורטית אליהם) הם הפכו לשחקן הוליוודי מרכזי למדי. ניו אימג'/מילניום היתה למעשה חברת ההפקה ההוליוודית שהנפיקה הכי הרב סרטים בשנה מכל אולפן אחר. והשנה, הם גם לכדו את הלהיט הקופתי הכי גדול שלהם עם "בלתי נשכחים" של סילבסטר סטאלון (בקרוב סרט ההמשך).

ועכשיו, אחרי 30 שנה יחד, הם מתפצלים. לרנר ובועז דווידזון, איש הקריאטיב של החברה, נשארים בניו אימג'. אבל דימבורט לוקח איתו שניים מבכירי החבר ועורק לחברה שהיתה אלמונית עד אתמול: "רד גרניט", חברת הפקה והפצה של ריזה עזיז. דימבורט יהיה מנהל הרכש הבינלאומי של החברה. ובום! יממה אחר כך, יוצאת הידיעה שאותה "רד גרניט" קנתה את זכויות הסרט "הזאב מוול סטריט", עיבוד לרב מכר (שיצא גם בעברית), שליאונרדו דיקפריו רוצה להפיק ולככב בו, ושיש סיכוי שמרטין סקורסזי יהיה מעוניין לביים אותו.

זה יהיה מעניין: בעולם שבו לרנר ודימבורט מתחרים זה בזה, מי ינצח? האם יצמחו לנו שתי חברות בסגנון "ניו אימג'", שמתחות בסרטי אקשן קצת צ'יזיים שעושים הון בזכות מכירות בינלאומיות מוקדמות? או שפתאום יתברר שדימבורט בלי לרנר יכול לייצר סרטים בעלי פרופיל איכותי יותר? (יש לזכור: הפרידה בפועל תיעשה רק בעוד מספר חודשים, העסקה עם ליאונרדו דיקפריו לא קשורה לדימבורט).

===============

ובינתיים, הארווי וויינסטין נמצא בשוונג: הוא רכש את זכויות ההפצה הבינלאומיות לסרט הבא של פול תומאס אנדרסון, שצילומיו יתחילו בקיץ. זה הסרט שבעבר נקרא "המאסטר" ושהיה אמור להיות סאטירה על הסיינטולוגיה, אלא שמאז נדמה היה שהפרויקט הזה נגנז ושל אנדרסון התחיל לעבוד על עיבוד לספר של תומאס פינצ'ון. אבל מפה לשם, מתברר שאנדרסון שיכתב את התסריט, שעכשיו מתחיל במלחמת העולם השנייה, ועדיין מספר על אדם (פיליפ סימור הופמן) שמחליט להקים דת חדשה, אבל לא ברור אם זה עדיין קשור לסיינטולוגיה.

ובדיל צנוע יותר, וויינסטין רכש את זכויות ההפצה לסרט הצרפתי (האילם) "האמן" (או "הארטיסט") שהתווסף ברגע האחרון לתחרות בקאן. מדובר בסרט אילם ושחור לבן העוסק בהוליווד של 1927 שבדיוק עוברת לקולנוע מדבר. נשמע מעין "סרט אילם" של מל ברוקס, אבל תוצרת צרפת. מישל הזאנוויציוס, שסרטי "OSS 117" שלו היו נורא מצחיקים בעיניי, ביים.

===============

האייטם הבא נמצא כאן לטובת בת ה-9 ובני גילה: ברט ראטנר ("X מן 3", "שעת שיא") יביים את הגרסה הקולנועית לראשון בסדרת ספרי "39 רמזים", שילדי כיתה ד' שאני פוגש קוראים עכשיו בשקיקה. הזכויות נמצאות בבעלות סטיבן ספילברג, שרצה לביים אבל לא מצא זמן בין "סוס מלחמה" עליו הוא עובד עכשיו ובין "לינקולן" עליו יתחיל לעבוד בקרוב. יש כבר 11 ספרים בסדרה.

=================

וברגעים אלה מתפרסמות הביקורות הראשונות על סרט הפתיחה של קאן, "חצות בפריז" של וודי אלן. הקונסנזוס מסתמן לכיוון של סרט חביב, מצחיק, אבל מיושן נורא.

ציוץ