27 יוני 2011 | 19:56 ~ 5 תגובות | תגובות פייסבוק

הוריקן דישי מכה שנית

חלפה שנה מאז ששאול דישי התחיל לפעול באופן פומבי נגד האקדמיה הישראלית לקולנוע. בשנה שעברה זה היה בניסיונו להביא לפסילת “המדריך למהפכה” ממועמדות לפרס הסרט. בחודשים האחרונים דישי מנהל קמפיין מוצלח למדי בבלוג שלו וברשימת התפוצה שלו שמתנהל תחת ססמה עיקרית אחת: להביא דמוקרטיה לאקדמיה.

 

אלא שמעולם לא היה ברור לי למה הכוונה ב”דמוקרטיה לאקדמיה”. במיילים המוקדמים ששלח עלתה התחושה שדישי דורש שכל שינוי בתקנון יעמוד להצבעת כלל חברי האקדמיה, שזה מתכון בטוח לא לדמוקרטיה אלא לאנרכיה. הרי כל מוסד דמוקרטי מנוהל על ידי הנהלה, או ממשלה, נשאלת השאלה רק איך נבחרת ההנהלה. בידיעה שפורסמה הבוקר ב”הארץ” הדרישה כבר נשמעת מעט ברורה יותר: שכלל חברי האקדמיה יהיו שותפים לבחירת מוסדות ההנהלה. זה כבר נשמע הגיוני.

 

בחודשים האחרונים קרה דבר מעניין: מה שהתחיל כמסע שנראה בתחילה כהתקף ספאם מצד דישי גרר אחריו כמה התפתחויות מרתקות. זה התחיל מכך שגידי אורשר, חבר הנהלת האקדמיה, כתב לדישי תגובה אישית וביקש ממנו לפרסם אותה בבלוגו, תוך שהוא מבהיר שזו תגובתו האישית והפרטית ולא תגובה רשמית. כמה ימים אחר כך, אותו טקסט נשלח בתפוצה מלאה לכל חברי האקדמיה בתור תגובתה הרשמית של האקדמיה נגד דישי.

 

התגובה הזאת עבדה הפוך ממה שהאקדמיה ציפתה. בהדרגה התחילו להביע בדישי יותר ויותר קולנוענים בעלי שם, שחתמו באתרו בשמם ואף שלחו מיילים לאקדמיה התומכים בדישי. החבורה התאגדה והפכה לגוף אופזציונרי אמיתי, שהיום נפגש עם הנהלת האקדמיה. בדרישה ל… לא לגמרי ברור לי.

 

התגובה של אורשר דווקא היתה מעניינת בעיניי וחושפת אמת גדולה יותר ממהלכיו של דישי. הרי כל מי שתדברו איתו על האקדמיה יקטר עליו ויטען נגדו. אני, שרק מתבונן מבחוץ על פעילותה ואיני חבר בה, חושב שהגוף הזה הוא סוג של קריקטורה עצובה. וזה הרי פלא. כי יש בארץ לובי קולנועי חזק למדי, של יוצרים ומפיקים, שיודעים לטלטל גופים מאובנים ולשנות את המצב מבפנים. אז איך זה שבאקדמיה זה לא קרה? מסיבה אחת פשוטה: כי לאף אחד לא באמת אכפת.

 

מרק רוזנבאום הודיע בסוף הטקס שעבר שהשנה תהיה שנתו האחרונה. זה אומר שבקרוב צריך להיבחר יו”ר חדש במקומו, לא? אז איך זה שמבין כל אלה שמצדדים בדישי ובאקטיביזם שלו אין אפילו אחד שקם ואמר “אני מציע את עצמי כמועמד להחליף את רוזנבאום, אני אעשה את השינויים האלה מבפנים”? כי אני חושש שאין מישהו שזה באמת אכפת לו.

 

הרי איפה איגודי התסריטאים והבמאים? איגודי המפיקים? איפה שח”ם? כולם גופים שטילטלו כאן מוסדות הרבה יותר כוחניים וחזקים מאשר האקדמיה. איפה דורון צברי ואורי ענבר? איפה הלהט של רני בלייר ועמית ליאור? איפה מוש דנון? הרי ברור שאם מישהו אחד מהם – שלא לדבר על כולם יחד – היו מחליטים לנער את האקדמיה, היא היתה מתנערת די מהר. אבל, כאמור, נראה לי שזה לא באמת עד כדי כך חשוב לאף אחד. חוץ מדישי.

 

וכנראה בצדק. האקדמיה זקוקה לרוויזיה כה מוחלטת בכל התקנונים והנהלים שלה, ותפקיד היו”ר הוא תפקיד התנדבותי. וזו פשוט יותר מדי עבודה לעשות בהתנדבות. אולי זה מתאים לפנסיונר של התעשייה. אבל מצד שני צריך שם מישהו מאוד מעודכן שבקיא בכל מה שקורה בעולם, איך מתנהלות אקדמיות עמיתות בשאר המדינות, ולהביא את האקדמיה הישראלית במהירות למאה ה-21. בחיי שאין סעיף אחד בתקנון האקדמיה שהוא הגיוני ולא דרוש מחיקה וכתיבה מחודשת.

 

מעיון ברשימת האנשים התומכים בדישי צץ מולי שמו של מיקי רוזנטל. מישהו אנגרטי מאוד עם ניסיון עשיר בניהול וניעור. וגם, מישהו שכמעט ואין לו שום נגיעה אישית לסרטים המופקים כאן. לכאורה, גם לדודי זילבר ולאהוד בלייברג – גם הם ממחנות האופוזיציה –  יש נתונים להיות יו”רי אקדמיה טובים, בעיקר כי נראה שהם כנראה היחידים בארץ שבאמת מתלהבים ומוקסמים מענייני הפרסים והפוטנציאל הבינלאומי והשיווקי שלהם. הבעיה איתם תהיה דומה לזו של רוזנבאום: בגלל שהם מפיקים מאוד פעילים וסרטים שלהם בוודאי יהיו מועמדים כל שנה, הם לא יוכלו לקדם שום שינוי משמעותי מבלי שיואשמו שהם בעצם דואגים לפרויקטים של עצמם. זה, בעיני, אחד הדברים שכנראה שיתקו את רוזנבאום בעשור שלו כיו”ר האקדמיה (אחרת אני לא יכול להסביר איך אחד האנשים הכי חזקים בתעשיית הקולנוע בארץ, שהביא לכל כך הרבה הישגים בחקיקה, שתדלנות ושינויי מדיניות בכנסת ובזכייניות הטלוויזיה – גם זה תפקיד שנעשה בהתנדבות ומתוך להט העשייה – עשה כה מעט כיו”ר האקדמיה).

 

עד שלא יקום האיש הזה כלום לא יקרה באקדמיה. והאיש הזה צריך לבחון את תפקידה של האקדמיה לעומק. כרגע, כל מה שהגוף הזה עושה הוא לארגן חלוקת שני פרסים בשנה. זה לא (רק) מה שאקדמיה אמור לעשות. וממילא גם את זה הם עושים באופן איום. יש לגוף הזה פוטנציאל רבה יותר גדול. סחתיין על דישי שבסופו של דבר הצליח לגייס לעצמו בני ברית לטלטל קצת את הסירה הזאת ולהעיר את נוסעיה מתנומתם. אבל עכשיו הגיע הזמן לקברניט חדש. וזה לא דישי.

 

אני יכול להציע את ארי פולמן לתפקיד היו”ר?

נושאים: בשוטף

5 תגובות ל - “הוריקן דישי מכה שנית”

  1. דבורית 27 יוני 2011 ב - 21:56 קישור ישיר

    אבל למה אין לינק לבלוג של דישי?
    http://www.news1.co.il/blog/dishi/

  2. אבנר 27 יוני 2011 ב - 22:56 קישור ישיר

    זה מאבק לא חשוב. הרבה רעש שלא ישנה כלום. כלום.
    הדבר היחיד שמטריד את הגורמים הבולטים בתעשיה היום הוא המצב של שוק ההפצה המונופוליסטי בכל מה שקשור לקולנוע ישראלי. זה סיפור הרבה יותר גדול מהאקדמיה שממש מזמין עיתונאי קולנוע סקרן וחטטן או מישהו ממועצת הקולנוע להתעסק בנושא.

  3. ברונסון, צ'ארלס 29 יוני 2011 ב - 9:30 קישור ישיר

    כנראה שלא תהייה ברירה – ו”איוושת הרוח בצמרת תתחלף בנענועים עזים מתחתית הגזע”.

    והקוֹל – ממש ברוּחַ טוֹבָה/טוֹבָה.

    (כמו לומר: חִיוּבִית בלבד).

  4. רשע 29 יוני 2011 ב - 9:31 קישור ישיר

    כולנו מקווים שהאקדמיה היא הסנונית הראשונה שתהיה מבשרת את בואו של אביב המלחמה בקרנות שכולן בלי יוצא מהכלל מתנהלות בצורה בלתי שקופה וכל מה שלא שקוף כנראה מסתיר הרבה.

  5. חנן 29 יוני 2011 ב - 10:23 קישור ישיר

    ========== ההודעה נמחקה מפאת כמות עצומה של לשון הרע וספק דיבה שהיה בה. חנן, אם יש בידיך מידע מבוסס כלשהו על טענותיך, אנא שלח לי באופן אישי למייל, כי באופן פומבי כנראה אין לך שליטה על המקלדת שלך. =================


השאירו תגובה ל - אבנר