במעלה השפיגל
בית הספר לקולנוע סם שפיגל הוציא מארז של ארבעה די.וי.דיאים ובו 20 סרטים כפי שדורגו על ידי מנהלי פסטיבלים מהעולם (אף אחד מהם, אגב, לא מישראל סליחה, טעיתי. אחד מהם, אילן דה-פריס, ישראלי). המארז יוצא לסיכום חגיגות יום ההולדת ה-20 לבית הספר, ולמרות שכבר יש לי את המארז עם מיטב סרטי בית הספר שהופק לכבוד חגיגות יום הולדת ה-15, עדיין שמחתי לקבל את החפיסה, כי להפתעתי יש שם שלושה סרטים שלא ראיתי קודם, וכמה סרטים שלא היו לי קודם בדי.וי.די. אשמח להשלים פערים בהקדם.
ויותר מעניין: בדיסק הבונוס מופיע הסרט "דרייבר", שביים יהונתן אינדורסקי, בוגר המחזור האחרון ומי שנבחר למצטיין המחזור. הסרט יוקרן במקבץ הסרטים הקצרים השלישי בפסטיבל ירושלים הקרוב. הסרט – שמצולם כמעט כולו בתוך מכונית, ומשחקים בו ערן איווניר ומיכאל וייגל (שניהם פשוט הדהימו וריגשו אותי), ועוסק בשני יהודים חרדים שלכאורה נדמה שהם נמצאים במשימת "שנור", גיוס כספים מנדבנים – מוכיח לי שבשנים האחרונות סם שפיגל הופך יותר ויותר ל"מעלה". זו מחמאה גדולה לבית ספר "מעלה", אבל גם צריך לסמן נקודה לחשבון נפש של בית הספר, כי כרגע "דרייבר" עושה "מעלה" יותר טוב מ"מעלה" (אם כי, מודה, לא אהבתי את הסוף של "דרייבר").
ועוד עניין שמצא חן בעיניי במארז: מי בוגר סם שפיגל היחיד שיש לו שני סרטים במארז? זו בוגרת: טליה לביא. כל המארז וכל התפריטים בדיסקים מעוצבים בהשראת סרטה, "שיבולת בקפה" (תרגיל שנה ב'). כנראה כהומאז' לנוכחותו המאסיבית על העטיפה וכדי לתת לה קונטקסט, גם הסרט הזה נמצא בדיסק הבונוס. אבל "חיילת בודדה" שלה נמצא בזכות עצמו בין 20 הסרטים הנבחרים (במקום השישי).
הסרט שמנהלי הפסטיבלים הכי אהבו? "המנון" של אלעד קידן. אני בעד. סרט נהדר.
שני הסרטים (מהמארז) שאני הכי אוהב? "סיור מודרך" של בנימין פרידנברג ו"חיילת בודדה" של טליה לביא. ניסיתי להבין למה דווקא הם, ונדמה לי שאולי הבנתי: יש בהם חוש הומור. רוב סרטי סם שפיגל – טובים, מעניינים, מרגשים, מוצלחים והוטים ככל שיהיו – פשוט נורא מדכאים.
ולגבי "סיור מודרך" ובנימין פרידנברג אפשר להוסיף כי הוא כמונו – אוהב סרטים ישנים ומבליט את השפעתם על חייו. בלי אנטוניוני ואלן רנה לא היה "סיור מודרך" מה שהוא. הערפל היה מאבד את משמעותו והבחורה לא היתה שוכבת כשרגליה מונחות על הקיר. באמת סרט נפלא.
סם שפיגל בית ספר טוב לקולנוע. הוא מוציא יוצרים שנחושים לעבוד, ולעיתים נדמה לי שזה כל מה שחשוב
זה מארז מכירה? מתי מפיצים את זה לחנויות?
לעיתים גם לא
המהפכה תושלם כש"סרטי סם שפיגל" תוצרת מעלה יזכו סו"ס להכרה… פסטיבל י-ם עפי"ר מתקשה לעכל סרטים תוצרת מעלה שאינם "סרטי מעלה" קלאסיים, טובים שככל שיהיו. וזה מדאיג אותי, כי אני צופה מגמה בשנים הקרובות ש"סרטי מעלה" תוצרת מעלה יהפכו למוצר נדיר יותר ויותר.
שלומי, אני מקווה מאוד שאתה טועה, בתור אחד שעוקב מקרוב אחרי סרטי "מעלה" אני חייב לציין שיש מגמה נפלאה שם, שאני מקווה שתמשיך, אם בעבר היה סרט או שניים טובים מתוך עשרה, עכשיו זה ההפך, לטעמי, שמונה טובים ושניים הם פ'סדר. אני דווקא חושב שזה מאוד מאוד יפה שלא כל הסרטים עוסקים בעניינים יהודיים והילכות ופוליטיקה, אלא יש שם סרטים על אנשים, ודרמות מן החיים, לעיתים אלו אנשים מאמינים, מה שמוסיף כמובן מימד לדרמה, אבל ממש, וזה טוב, לא משהו שהוא הכרח במעלה. אחד הסרטים שיותר אהבתי שם השנה, היה "מי בא לאבא"? שלטעמי הוא פשוט סרט טוב, ולא הייתי מופתע אם היו אומרים לי שנעשה בסם שפיגל.
אני חושב שיש כרגע איזון מאוד בריא ב"מעלה" ואני מקווה שהוא יישמר ויישאר.
ניטפוק: אילן דה-פריס, אחד מ-20 השופטים שבחרו את סרטי סם שפיגל המצטיינים, נחשב ישראלי לעניות דעתי…
בקשר לסרטים, מסכים לגמרי עם הבחירה ב"המנון" ושמח עד מאוד לראות את "סיור מודרך" המופתי. שניים מסרטי הסטודנטים הטובים ביותר שיצא לי לראות, בכל מסגרת שהיא. הרשימה המלאה חושפת את מה שכבר ידוע – כמות היוצרים הבכירים שסיפק בית הספר הזה לקולנוע הישראלי היא די חסרת תקדים. אני לא יודע אם זה טוב או רע…
האמת, יאיר, הפתעת, לא מתאים לך.
נתחיל מזה שתמיד חשבתי שאילן דה פריס (מנהל פסטיבל ירושלים בזמן בחירת הסרטים) ישראלי – האמת לא נראה לי שטעיתי.
סיור מודרך עם חוש הומור??? ברגעים אלה הבמאי בוכה.
לעומת זאת – המנון, בידים טובות, מלחמה אחרת , בית, טוליה , טולקה מאמא, קרב תרנגולים – ניסו שיהיה בהם.
אולי לדעתך אם סרט שמנסה להשתמש בחוש הומור שלא חוצה אלייך מדכא – אני חושב שזו הבחנה מוזרה, בטח למבקר.
אבל -אבל – אבל – אבל
אתה באמת הבחנת בין מעלה לסם שפיגל ע"פ השוואה בין סרטים שמתעסקים עם אלוהים ואמונה? או על ידי במאים עם שיוך דתי? יהיו וימשיכו להיות תלמידים דתיים בסם שפיגל ומסיבות ברורות לכל הפחות ברורות לעין.
האם אתה חושב שלבית ספר דתי יש מונופול על סרטים עם הגות אלוקית או לחלופין לסם שפיגל מונופול על סרטי קונפליקט –
אם כן -זה באמת מנצח את ההבחנות עד כה – כהכי מוזרה.
להשוות בין מעלה לסם שפיגל (שנפתחו באותה השנה) זה מחשבה פרובנציאלית. אפילו אם לא אוהבים את סם שפיגל .
בינתיים מעלה לא הוציאו מארז של עשרים שנה.לא?
==============
רוה לאיילון: צודק. לא שמתי לב לשמו של אילן דה-פריס. תיקנתי. ואת השאר לא הבנתי.
פרס אופיר 2011: "יותר איטי מלב" פרש מהתחרות ולכן בתחרות השנה יהיו 27 סרטים
טוב. פרידנברג לא בוכה זה בטוח. בוא נסגור את העניין הזה כאן ועכשיו, אני לא מתיימר להכיר את הבחור, לפי הסרט די ברור שאי אפשר להכיר אותו גם אם ממש רוצים.
אבל לפי הצפייה בסרט, נראה שהוא בחור די חריף, לא פלא שבימים אלו עומדים לצלם סדרה קומית שהוא כתב.
אם יורשה לומר, קביעות קצת תמימות וחסרות מודעות למה שקורה בקולנוע הישראלי בשנים האחרונות, ואם לדייק, בכלל בישראל. הכיפה כבר מזמן לא אומרת כלום, ואדם כמוך צריך לדעת על זה יותר מכולם. אגב, בימים אלו משודרת בטלוויזיה סדרה דתית משובחת שהמכנה המשותף בין כל יוצריה מורכב מהעובדה שהם דתיים וגם בוגרי סם שפיגל
אוי ברברברברברבה כמה התגעגעתי!
ומעניין שבסדרה הזו יש דמות שקוראים לה ביני, צירוף מקרים?????
"סם" הוא אובר רייטד ונוטים לייחס למקום איכויות כמעט מיתיות תודות למערכת יחסי ציבור מסיבית. יש עוד כמה מחלקות מצויינות.
כבודו של סם במקומו מונח. אבל מערכת היחצ המשובחת של בית הספר היא בהחלט הסיבה לכל ההייפ הזה. כל כך הרבה כסף בית הספר הזה שם על מהדורות דיוידי של סרטים קצרים שראינו שוב ושוב ושוב. וכמה הייתי מת למהדורה משולשת של מיטב הקצרים של אוניברסיטת תל-אביב!!! שם היו כמה יצירות מופת אמיתיות, חלקן מבמאי הקולנוע המובילים בארץ כיום. מה לעשות שהחוג באוניברסיטה משקיע את משאביו בדברים חשובים יותר מלנסות להוכיח לעולם שהוא גדול ונפלא וחשוב.
אלון – תודה על תגובתך. כיף לשמוע…
לאיילון – מארז עשרים שנה ל"מעלה" לא יצא, אבל יצא מארז ח"י שנים. עם זאת, המארז יצא בכמות עותקים מוגבלת מאוד – כי כנראה את מעט התקציב שיש ל"מעלה" מעדיפים להשקיע במקומות אחרים, לא ביח"צ.
עדכון מהקרנות האקדמיה:
ערב פתיחתו של פסטיבל ירושלים, סרט נוסף פרש מהתחרות: "יותר איטי מהלב" של יוני זיכהולץ.
ונותרנו עם 27.
הקרנות האקדמיה יוצאות לפגרה והן יתחדשו עם תום הפסטיבל בירושלים, כך ש"עמק תפארת" המסקרן של הדר פרידליך וגם "אורחים לרגע" (לשעבר "שקרים בז'") המעניין של מאיה קניג יראו אור ראשון של מקרנה בירושלים. ויש גם את "איש ללא סלולרי" של סאמח זועבי, שבכלל לא מתמודד על האופיר.
את השאר ראיתי. מומלץ לשים לב במיוחד ל"אחותי היפה" של מרקו כרמל, וגם ל"הנותנת" של הגר בן אשר, שאמנם יש בו חסרונות, אבל הוא מרשים מאוד, ועם צילום אדיר (וסצינת פתיחה מדהימה).