20 יולי 2011 | 16:13 ~ 4 תגובות | תגובות פייסבוק

חלם תפארת

אתמול פרסמה נירית אנדרמן ב”גלריה” סיכום מקיף ומרשים של כל הפיאסקו סביב הפרסים בפסטיבל ירושלים, והמחיר שהבלאגן הזה עשוי להפיל על כל תעשיית הקולנוע הישראלית. חלמאות גמורה כל מה שקרה שם. מאז שבת שמעתי בעצמי כמה וכמה סיפורים על אחורי הקלעים של הפסטיבל וצוותי השיפוט, ונשמע שהברדק בירושלים חוגג. מצער.

 

================

 

ב”סקרין דיילי” מסכמים את פרסי פסטיבל ירושלים ומאזכרים את עניין ביטול הפרס לסרט הביכורים. אני תוהה האם ב”סקרין דיילי” יופיע דיווח יותר אישי ויותר מפורט על כל מה שקרה מאחורי הקלעים בצוות השיפוט כי מייק גודרידג’, העורך של “סקרין דיילי”, היה אחד השופטים.

 

================

 

צפו היום ב”מותרות” של דוד אופק בערוץ יס דוקו. האופן שבו אופק מצליח למצוא דימוי ויזואלי/דרמטי שהופך את הסגר הישראלי על עזה לסצינה סוריאליסטית במיוחד שכמו נתלשה הישר מתוך “והספינה שטה” של פליני. ולאבנר שביט ב”וואלה”, אופק אומר דברים שכדאי לשים לב אליהם על השינוי שחל בנקודת התצפית של הבמאים הדוקומנטריים בישראל בשנים האחרונות:

 

“בדור הקודם של היצירה התיעודית על הכיבוש הנטייה היתה לעקוב אחר הסבל של הנכבש, אבל אז הבנו שיש כאן בעיה, כי זה לא לעניין שבמאי ישראלי שחי בניחותא יעשה סרט על מצוקה של אחרים ואז יילך ויסתובב איתו בכל מיני פסטיבלים ברחבי העולם. בפסטיבל סאנדנס, למשל, החליטו לחלק חלק מכספי הזכייה של סרט תעודה גם למושאי התיעוד שלו, כדי לצמצם קצת את הקיטוב בין הגורל של הבמאים ושל הדמויות שהם עשו עליהם סרטים. מבחינתנו, הפתרון כרגע זה להפחית את ההתמקדות במי שאנחנו לא חיים את החיים שלו”.

 

והוא מתייחס שם גם לבלאגן של פרס סרט הביכורים בפסטיבל ירושלים ואומר בקול רם את הדבר הנכון: מרגע שחולק הפרס, אסור היה לבטלו.

 

=================

 

ארי פולמן יקח הפסקה השבוע מהעבודה על “הקונגרס” כדי לעמוד בראש חבר השופטים בפסטיבל סארייבו. נקווה שלא יפסלו שם אף פרס שהוא וצוותו יבחרו להעניק.

נושאים: בשוטף

4 תגובות ל - “חלם תפארת”

  1. ערן 20 יולי 2011 ב - 18:03 קישור ישיר

    וואי וואי – לקרוא את הכתבה אצל אנדרמן זה פשוט ייאוש טוטאלי
    שניצר – אתה כזה אידיוט

    ==================

    רוה לערן: איך מקריאת הכתבה אתה מגיע למסקנה שדווקא שניצר הוא זה שראוי לגנאי, כששניצר הוא אחד הבודדים בסאגה הזאת שעשה את העבודה שלו כהלכה.

  2. צור שפי 20 יולי 2011 ב - 18:56 קישור ישיר

    המסקנה שלי מקריאת הכתבה של אנדרמן היא שמי שהיה כאן לא בסדר היה בעיקר ריאק. הוא פשוט לא עמד בסיכום מוקדם איתו. מהנקודה הזו התחילה השתלשלות ארועים מצערת שכנראה ניתן היה לטפל בה יותר טוב אבל להטיל הכל על כתפי המארגנים זה לא הוגן. דווקא הפרובנציאליים מהלבנט היו במקרה הזה יותר נאמנים לנורמות של אתיקה מאשר אנשי העולם הגדול (והישן) מאירופה. העובדה שהאחרונים תומכים בקולנוע הישראלי ראויה להוקרה אבל לא צריכה להוות עילה להתרפסות, כאשר הם טועים צריך להגיד את זה.

  3. יונה 21 יולי 2011 ב - 10:25 קישור ישיר

    חי נפשי, אני עדיין לא מצליח להבין איך מתנהלת ההצבעה על הסרטים. מה זה אומר “הצבעה גלובלית”? זה כמו משכורת גלובלית? ודווקא לאחר הכתבה הזאת נשמע שהעסק קצת יותר מסובך, מכיוון שמשתמע שקולו של ריאק אכן הכריע את הכף בהצבעה המקורית.

  4. אורי בן-דב 22 יולי 2011 ב - 16:15 קישור ישיר

    שמעתי את איתן אבן, חבר בחבר השופטים, אתמול ברדיו. שמעתם?
    העובדות:
    – ההצבעה הייתה 4-3 כלומר על חודו של קול.
    – מצד שני – החבר מארטה הצביע ראשון.
    – הם לא ידעו שהוא לא אמור להצביע (כמו שהפסטיבל אומר).
    הדעות:
    – הייתה המון טפשות בכל העסק (הכוונה בעיקר לצרפתי).
    – הוא לא יודע עם דובר שהבחור לא יצביע בקטגוריה הזו.
    – הכי עצוב, והכי מפחיד: מאז פרישתה של ון-ליר, הפסיטבל הירושלמי בצניחה חופשית בכל קטגוריה ובעיקר ביוקרתו בעולם.


השאירו תגובה