למה הסכמתי?
תגידו, מישהו כאן ראה אחד מהסרטים של טיילר פרי? מישהו ממליץ על אחד מהם? בסוף השבוע יצא באמריקה סרטו הרביעי תוך שנתיים, "למה התחתנתי?". זה יוצא בערך אחד כל חצי שנה. שניים נוספים כבר בעבודה. כמו שלושת הקודמים גם הסרט הזה הפך מיד להצלחה קופתית. התקשורת המיינסטרימית האמריקאית מרימה גבות מול ההצלחה, בעיקר כי המילייה של הסרטים האלה זר להם, אבל אחרי להיט רביעי ברציפות הם לפחות נותנים לו כבוד (נדמה שהמבקרים האמריקאים כבר סלחנים יותר כלפיו). "הניו יורק טיימס" שלח כתב אל החזית, מרחק שלושה בלוקים מהמערכת, כדי לתאר את התגובות של הקהל בסרט. נשים שחורות עומדות בתור ארוך ויוצאות מהסרט מתמוגגות. רוג'ר איברט נתן לסרט הראשון שלו כוכב אחד ודי שנא אותו, אבל הקהל של טיילר פרי טוען שהסרטים האלה קורעים מצחוק, וגם מרגשים, כי הוא מתאר בדיוק רב את החיים בבית אפריקאי-אמריקאי.
הסרטים מבוססים על הצגות תיאטרון מצליחות בהיסטריה בדרום ארצות הברית, שפרי היה המחזאי הבמאי והכוכב שלהן. מהתקצירים ומהתמונות זה נראה לי כמו איך שייראו סרטים שיביים זאב רווח על פי הצגות כמו "בנים גידלתי ורוממתי" או "אני פה בגלל אשתי". אבל חוץ מהעובדה שטיילר פרי מרתק אותי כתופעה תקשורתית עוד לא ראיתי אף סרט שלו. מישהו ממליץ?
==============
תגידו, מישהו היה במפגש עם דיוויד לינץ'? איך היה?
============
אם תכננתם לנסוע לסיינט לואיס או ללוס אנג'לס לחזות בגרסאות הסינג-א-לונג האמריקאיות של המיוזיקל של באפי, או אם תכננתם להעלות אותו בעצמכם בארץ, שימו לב: רשת פוקס הוציאה הודעה שהיא אוסרת כל הקרנה פומבית של סדרותיה. הנה הפרטים. ללא מעט אמריקאים זה הולך לדפוק את האלווין המתקרב.
============
לפני כמה חודשים שאל אותי דורון צברי אם הוא יכול להציע את שמי כמועמד אפשרי לנציג במועצת הקולנוע. גמגמתי כהוגן. מה אני יודע על מועצות, הרי צריך שם פוליטיקאים ואנשים שדופקים על שולחנות ומנסחים מכתבים ודואגים למקורבים. וחוץ מזה, עניתי, כל עוד רוני מילוא עומד בראשות המועצה, המקום הזה ממילא פארסה מרוקנת מתוכן, ומה הטעם להיות קשור בביזיון כזה. בינתיים מילוא עזב. עכשיו מיכה חריש יו"ר המועצה. ואיגודי הבמאים והתסריטאים הציעו לשר התרבות שמות של נציגים אפשריים למועצה. נחשו שמו של מי שם. אני כמובן מצפה ששר התרבות יגיד "כולם כן, חוץ מההוא". אבל מה אם יגידו לי שבאמת רוצים שאשב במועצת הקולנוע? מה אעשה אז? אהרהר בנושא ואעדכן.
=============
ולקינוח: ניקי פינק, הראיון.
לינץ' היה מקסים. הכי שונה מהסרטים שלו, נינוח ושליו.
לא יצאנו בתובנות גדולות על הקולנוע, התשובות שלו היו ברמת הנחמד אבל באופן כללי זה היה מרגש והמעמד היה מרשים. כיף לשבת ולהקשיב ליוצר קולנוע בסדר גודל כזה שבא עם המון סבלנות ורצון טוב.
נדמה שהייתה אווירה מעולה (למרות הבחור ששאל אותו האם הוא חולה נפש).
השיער שלו – זה כבר סיפור אחר…
ראיתי את "יומנה של אישה שחורה זועמת". סליחה, ראיתי עשרים דקות מ"יומנה של אישה שחורה זועמת" לפני שהחלטתי לסגור את הטלויזיה ולראות משהו יותר מצחיק. למשל, הטבח בדרפור.
למרות שלא הייתי במפגש עם לינץ', מה שאור ציין זה מה שבדיוק תהיתי עליו: איך אדם שמקדם מדיטציות עושה סרטים כאלו?
הוא נמצא במוד אחר כשהוא יוצר?
לטיילר פרי יוצא פעם בשנה בערך,הסרטים שלו הם קומדיות קלילות במיוחד עם מסר ברור אפילו יותר מידי ברור,והוא תמיד משחק תפקידים ראשיים בסרטים של עצמו.וכולם עושים ממנו סיפור גדול כי הוא לפני שהוא נהיה במאי הו היה הומלס,לומרות שבאמת מגיע לו כבוד,ואני אישית די נהנתי מ-2 הסרטים שלו,למרות שלא ממש סרטי איכות,אבל אף אחד לא ממש מצפה שהם יהיו הסרטים שלו שראיתי הם,
יומנה של אשה שחורה וכעוסה[Diary of a Mad Black Woman] שלפעמים אפשר לתפוס בערוץ Hot fun
ויומנה של אשה שחורה וכעוסה 2 [Madea's Family Reunion] שאפשר להשיג כרגע בבלוקבסטר.
בתחיל השנה יצא לו עוד סרט בשם Daddy's Little Girls שהצליח קופתית פחות מהסרטים האלו[http://www.boxofficemojo.com/people/chart/?view=Writer&id=tylerperry.htm] אבל לפי מה ששמעתי מדובר בסרט חביב,אבל לא ראיתי אותו.
למרות הקופתיות של הסרטים שלו בארצות הברית[יחסית לסרטים דלי תקציב] משום מה הם כמעט ולא יוצאים להקרנות בשום מקום בעולם ויוצאות לדי וי די,או שהוא נגנז לגמרי.
לינץ' הוא אחד מגדולי הבמאים הפועלים היום ו"אינלנד אמפייר" שלו הוא הסרט הגדול והחשוב ביותר של שנות
ה2000 , לצד הסרט שפתח את המילניום "הרמוניות וורקמייסטר" של בלה טאר, ואת עולם הדימויים ההזוי והאלים של הסרטים שלו הוא מעלה בתהליך המדיטציה כבר מאז ימי "ראש מחק".
השם "אינלנד אמפייר" מסביר את הכל – האימפריה הפנימית של לינץ'- התת מודע שלו.
אותי ממש מצחיק ה-URL של אתר איגוד הבמאים והתסריטאים: http://www.film-e-good.org.il.
נראה כמו פארודיה גרועה על שמות חברות הבועה הישראליות. מי הגאון שבחר את זה?
הצעד הראשון שהייתי ממליץ ליושבים במועצת הקולנוע זה לבדוק מה אפשר לעשות בנוגע להצהרתו של ראש הדירקטריון של מפעל הפיס.
ש. כצנלסון אמר בכנס הכלכלי לקולנוע ישראלי שהתקיים לפני כחודש שהוא היה רוצה להעביר לקרנות הקולנוע 5% מסך הכנסות מפעל הפיס. לפי בדיקה שערך כתב "הארץ" מדובר בסכום שהוא פי שלוש מהתקציב הקיים!
כמובן שהוא סייג את ההצהרה הזו והוסיף כי ההחלטה ומימושה תתקיים רק באישור הממשלה.
פוליטיקה כבר אמרתי?
התשוהנ של לינץ' לשאלה איך אדם שמקדם מדיטציה ונראה מאוד רוגעו ושליו עושה סרטים כאלה הייתה כמו התשובה שלו לרוב השאלות: זה מתחיל מרעיון ומשם זה מתפתח לסרט, ציור או כיסא. הסרטים שלו הם כאלה כי אלה הרעיונות שהיו לו. הוא אמר שהוא לא בטוח עם הסרטים יכולים לבטא את השלווה שבמדיטציה אבל אמר שהוא מקווה שכן והוא יעשה סרט כזה עם יבאו לו רעיונות כאלה. כרגע אין לו רעיונות לסרטים אבל יש לו רעיונות לציורים והוא מקווה לצייר כשיחזור לארה"ב בנובמבר. חוץ מזה, הוא הרכיז שפילם חייב למות, קרא לתלמידי קולנוע לפעול למען שלום בישראל (דרך המדיטציה) והיה נחמד מאוד. רק שהכל נגמר מהר מדי. חוץ מזה, התנועות שהוא עושה עם היד בזמן התשובות לשאלות כבר נהפכו לקאלט בקרב מי שהיה במפגש.
לינץ' לא אמר משהו שלא שמענו ממנו בהזדמנויות אחרות, רק שהפעם הוא גם עבר שניים וחצי מטרים ממני, ולא היה מסך שיחצוץ.
הנאום באנגלית(?) של רנן שור בתחילת הערב היה מוזר משהו, אבל מילא.
לינץ' עצמו היה נחמד ביותר, והתייחס הרבה יותר לקולנוע ממה שחששתי (הייתי תחת הרושם שזה יהיה ערב מסיונרי של מדיטציה טרנסצנדטלית).
חבל שהמפגש היה קצר כל כך, למרות ההססנות בפתיחה, נותרו כמה שאלות שלא נשאלו בגלל קוצר הזמן – כנראה בגלל לו"ז עמוס של לינץ'. למרות המוכניות של התשובות שלו שנראה שהוא חוזר עליהן שוב ושוב, בהחלט הייתי נכנס לעוד מפגש כזה איתו.
אני מניח שתמונות וקטעוני וידאו יצוצו בצינוריות המקובלות בעתיד הקרוב.
היה באמת מאוד מרגש לראות את לינץ' בסינמטק.
העותק של "לב פראי" היה מחורבן והרגיש כמו גריינדהאוס.
אז אני מבין שאותו עותק של לב םראי עובר בכל הארץ…
משום מה קיוויתי שאחרי ההקרנה לפני שבוע וחצי בסינמטק מישהו ניסה להשיג עותק חדש וראוי יותר. מעניין שרא מחק, הוותיק מלב פראי בעשור וחצי, נמצא בעותק טוב, בעוד שלב פראי הוא פשוט מרתיח באיכותו.
סיילור: "לולה, אני צריך להגיד לך משהו" – קאט פראי ולא קשור לכלום – לולה: "אה, זה מסביר הרבה דברים" (ציטוט מהזיכרון, אבל הקטעים החסרים – באמת חסרו בהקרנה).
לפחות לא עשיתי שום ספוילר…
האמת
אכזבה קלה
שליליות וכעס הורגים את היצירתיות
ולכן עלינו לתרגל מדיטציה טרנסצנדנטלית.
זה מה שלמדתי מדויד לינץ', פחות או יותר.
אולי יש לו פיצול אישיות ואנחנו ניהלנו דיאלוג עם ד"ר ג'קיל בעוד שציפינו לפגוש את מיסטר הייד.
נו מיילא
אבל למה רווה, למה? פפפפ.
רוה לדבורית: אולי הם התכוונו למישהו אחר.
לצפות שמישהו בסינמטקים בארץ יביא עותק תקין של סרט היא דרישה ששקולה לבקש מפוליטקאי לדבר אמת.
ואינלנד אמפייר הוא אולי הסרטים החשובים ביותר של שנות ה-2000, בכך שהוא מראה שאם יש לך שם, הצרפתים יסכימו לממן כל קישקוש שיוצא ממך. הסרט הזה הוא בערך ההפך הגמור מ"הרמוניות ורקמייסטר".
במקרה של "אינלנד אמפייר" היה עדיף שהדברים היו נשארים בתת מודע של לינץ'.
לדורון
הגרסה של לב פראי שהוקרנה אתמול הייתה מהארכיון של החברה ולא מהסנמטק זה יחסית עותק טוב יותר ממה שראית.
לרותם,
דברים דומים נאמרו על "תור הזהב" של בונואל
בשנות ה30 ועל יצירות סוריאליסטיות אחרות.
לורנר,
זה שמשהו קרה פעם לא אומר שהוא יקרה שוב
נדבר עוד 70 שנה שוב
המפגש עם לינץ' בהחלט היה חוויה. נו, כמו שכל מפגש בין דימוי לאדם נראה, אבל נראה לי שרוב הנוכחים גם יצאו עם מידה לא מבוטלת של אכזבה. לינץ' פשוט תרגל פוליטיקאיות מושלמת – לענות לשאלות (המון שאלות) אבל בלי לענות על כלום. והאמת שחבל, כי אנשים שאלו שאלות ממש טובות (טוב, חוץ מ"האם אתה שפוי" שדווקא עליה הוא ענה)והייתי שמחה לשמוע תשובה ישירה להן, בעיקר מיור כל כך שרוי במחלוקת בימנו.
אז זו בהחלט הייתה חוויה, אבל זה לא השתווה לכך שכתל אביבית אותי יותר ריגשה העובדה שהצלחתי להגיע עם רכב, ללכת לאיבוד שעה (לחה אין אפילו שלט אחד?)ולמצוא חניה (מאורע שכל תל אביבי גאה נוצר).
מזל טוב ליאיר רווה, התאום המרושע של יאיר רוה (אני מניח).
ולתל-אביבים או לינצ'אים שפספסו, יש גם לינץ' בסינמטק סניף ת"א מחר. פרטים בניק-לינק (שכוללים את הכיתוב הממש מצחיק לדעתי – "המאחרים לא יורשו להיכנס!!!". ועוד בצבע אדום כדם).
גם במפגש סם שפיגל לינץ' התעסק בתורת האידאות שלו בלי לומר הרבה בעצם. לפחות לא משהו שלא יכולת לקרוא איתו בכל ראיון בנאלי באינטרנט.
שלא יהיה ספק, האיש גאון קולנועי ואחד האוטרים הבודדים היחידים המוערכים בקולנוע כיום. אך העולם שהוא בונה כנראה אינו שונה יותר ממידת התקשורת שלו, הבן אדם הוא אמן המיסתורין והסתרה. האם הוא לא רוצה שנדע את כל מה שהוא יודע?
נדמה שהמיסתורין טבוע מאוד מאוד עמוק בתוכו.
ובעצם הוא לא באמת יכול לענות לשאלה שבאמת מטרידה את כולנו – "דיוויד, איך אתה עושה את זה?".
למעשה התיאור של דורון היה מדויק מאוד. הקטע שהוא תיאר הוא המשמעותי ביותר שנחתך. אין ספק שזה אותו עותק.
יאיר – רצית המלצה על הסרטים של טיילר פרי? אני לא יכול לעזור לך באופן אישי אבל נתקלתי בכתבה במוסף גלריה של "הארץ" היום – סוג של חצי המלצה על הסרט החדש שלו מתוך ה"ניו יורק טיימס":
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/913544.html
הייתי במפגש של לינץ' בחיפה. היה נחמד סך הכל, למרות שלפעמים הוא הגזים כשגם שאלות ששאלו אותו על קולנוע הוא גרר למדיטציה, כאילו הוא הבטיח לאגודת המדיטציה שהוא יזכיר אותם כל חמש דקות. לא היו תובנות גדולות גם בצפון.
קטע משעשע שהיה: כשהמנחה בא לסיים את החלק של השאלות, התפרצה אישה אחת לקחה את המיקרופון (המנחה ניסה להסביר לה שסיימנו, אבל היא התעקשה ואמרה "יהיה לו מאוד חשוב לשמוע מה שאני אומרת") והתחילה: "אני ממושב הררית, ישוב של עושי מדיטציה במקור ועכשיו באו תושבים חדשים והם לא עושים מדיטציה כי הם לא יודעים איך והם נורא עניים, האם קרן דיויד לינץ' מוכנה לעזור לנו?" אנחנו בקהל היינו בהלם, אבל לינץ' לא היסס וענה מייד "נשלח לכם כסף". היה די מביך. אין גבול לשנור.
הייתי אתמול בתל אביב.
בהרצאה לא הייתי, אבל שמעתי שהיה משעמם.
אבל כשלינץ' נכנס לאולם 1 לפני הקרנת "כביש אבוד"
זכיתי לשאול אותו שאלות בפורמט "ערב עם…" יחד עם עוד כמה אנשים.היה ממש כיף.