טחינה
זהו אחד מאותם רגעים שבהם אני יכול רק לגלגל עיניים בייאוש ולתהות מה הטעם לכל זה. אני קורא ב"עין הדג" שהשם העברי ל"No Country for Old Men" של האחים כהן יהיה "ארץ קשוחה". שזו רקיקה הגונה בפרצופו של קורמק מקארתי – כנראה טיפוס שבג.ג לא שמעו עליו – שעל ספרו "לא ארץ לזקנים" (שתורגם באחרונה לעברית) הסרט מבוסס. מזל שאין עיבוד מתקרב ל"החטא ועונשו" שמפיציו בארץ יוכלו לקרוא לו "חטא קטלני" או "עונש קשוח".
לא כתבתי דבר עד כה על תרגומי השמות ל"מעבר ליקום" ול"כאריות לכבשים", כי לפחות ברמה המצלולית הרגשתי שהם עובדים, גם אם הם לא מדייקים. אלא שיועצי השפה שלי מסבירים לי ש"מעבר ליקום" הוא תרגום איום ונורא ל"Across the Universe". "מעבר ליקום" פירושו "Beyond the Universe" ולא Across. תרגום נאמן יותר למקור היה יכול להיות "ברחבי היקום". אני, מצידי, כל עוד לא קוראים לסרט "היקום הוא שיר", בלבול קטן במילות יחס הוא מס שאני מוכן לשלם – כל אחד והרגישות האלרגנית שלו (אם כי, אני מזכיר למפיצים: יועצי עברית ותרגום הם כוח עבודה שאתם חייבים במשרדיכם. מה שקורה מבחינת תעתיק ברוב הכרזות הוא קטסטרופה).
כנ"ל לגבי "כאריות לכבשים". מתברר שהציטוט המקורי לקוח משיר שכתב חייל גרמני במלחמת העולם הראשונה – אולי אפילו הגנרל מקס פון גאלוויץ בכבודו ובעצמו – ובו הוא מהלל את החיילים הבריטים שנלחמו כאריות, אף על פי שמפקדיהם התנהגו ככבשים. כך שהתרגום "כאריות לכבשים" נשמע טוב, אבל הוא לא ממש מדויק. העניין כאן הוא לא אחד שטורף את השני, אלא הפער בין האריות בחזית והכבשים בעורף, כששניהם מאותו צד של המתרס. הנה הסיפור המלא על מקור השם (באדיבות ענבל).
ואיך "כאריות לכבשים"? בתום ההקרנה לעיתונאים אמש דיווחו כאן שניים. חןחן כתב "כאריות לכבשים הוא לא ממש סרט. הוא תשדיר תעמולה של המפלגה הדמוקרטית" (שזה רע?) ודניאל הוסיף אחריו "ממש סרט משעמם". לא יודע, אני מכיר היטב את הרטוריקה הפופוליסטית של רוברט רדפורד, רטוריקה שהיא אבן יסוד של הקולנוע ההוליוודי הפסאודו-ליברלי, ומבחינה קולנועית וגם דמגוגית אני לרוב חי איתה בשלום, ואף יותר מזה. אצטרך כמובן לראות את הסרט. מי שראה אתמול מוזמן כבר להמליץ או להזהיר בהרחבה.
===========
עסקי "בופור"/"ביקור התזמורת" כבר מתישים אותי. אבל הנה עוד סיבובונצ'יק קטן על הסיפור הזה שכבר חשבתי שנסגר וכנראה עוד לא ממש. אחרי שביום שישי ג'פרי וולס חתך את "בופור" כי הוא שמע שמפיקיו פנו לאקדמיה האמריקאית כדי להלשין על "ביקור התזמורת", שלחתי אליו מייל מופתע כדי לדעת עוד פרטים. חשבתי שהוא פיצח את התעלומה, ושהוא גילה מי מאנשי "בופור" התקשר למי מאנשי האקדמיה ומה בדיוק הוא אמר לו. סיפרתי לו שזה די ביג דיל בארץ כי עד כמה שאני יודע איש מצוות "בופור" לא התקשר לאף אחד באקדמיה האמריקאית, ושעל פי מה שידוע לי, ומה שדיווחתי בבלוגי, אנשי "בופור" פנו לאקדמיה הישראלית כדי שתברר מה קורה במקרה שהסרט הנשלח נפסל, והאם יהיה אפשר לשלוח במקומו סרט חלופי. האקדמיה הישראלית, שעד אז ישבה בחיבוק ידיים ונמנעה מלהתערב בפרשה, פתאום קלטה כנראה שכשמפיקי "ביקור" מצהירים על "47 אחוזי אנגלית בלבד" יש כאן משהו נוח מדי. הדאגה של אנשי "בופור", מול חוסר האונים של האקדמיה, היתה מוצדקת. החלפנו בינינו כמה מיילים אתמול. הוא סיפר לי שמי שאמר לו שאנשי "בופור" פנו לאקדמיה האמריקאית היה אהוד בלייברג. אני עניתי לו שאלא אם בלייברג יודע משהו ספציפי שטרם פורסם, כל נושא ההלשנה הזה הוא בראש שלו. ואם כבר, אז יש מקום לשאול האם ההצהרה על 47 אחוזי האנגלית נעשתה בכנות, או שצוות "ביקור" קיווה שאיש לא ישים לב לכך שהסרט דובר אנגלית. מה שקרה בפועל הוא שאנשי "ביקור" שלחו את סרטם לאוסקר כשהם יודעים – אני משוכנע בכך – שיש סיכויים טובים שהם ייפסלו, ואחרי שזה קרה, במקום לחייך במבוכה ולהגיד "ניסינו, נתפסנו" ואז לתמוך ב"בופור" הם גם מלכלכים עליו והפכים אותו למשת"פ הראוי לקלון.
ואני מזכיר: "ביקור התזמורת" הוא סרט מקסים, שזוכה לביקורות נהדרות ויעשה חיל בקופות באמריקה, וגם יגרוף לא מעט פרסים מטעם גופים פחות פדנטיים מהאקדמיה. אבל הסיבה לאהבה המומטרת עליו היא בדיוק הסיבה לכך שהוא נפסל: הסרט באנגלית. לקהל האמריקאי העצלן קל להתחבר אליו. וזה בסדר שהוא באנגלית. האנגלית בסרט מושלמת. היא משוחקת נפלא, היא נכונה לעלילה. כל טיעון על מקומה בסרט מוצדק. אבל היא מונעת מהסרט להתמודד על פרס הסרט הזר באוסקרים (כל פרס אחר פתוח בפניו). זה הכל. בקיצור, וולס פרסם הבוקר תיקון להצהרה שלו והתנצלות בפני צוות "בופור". הפוסט הזה נותר נכון לעכשיו נטול תגובות. כנראה שחוץ מבלייברג וממני לאף אחד כבר לא אכפת. בצדק.
===============
ועל פי המודעה בסוף השבוע כבר ראו את "ביקור התזמורת" 175,000 איש, וממש כמו "כנפיים שבורות" – זוכה פרס אופיר הקודם שנקנה להפצה על ידי סוני קלאסיקס – גם הוא זכה בפסטיבל טוקיו. זה קרה אתמול. ובדיוק באותו יום הוא זכה בפרס הראשון בפסטיבל אירו-אסיה באנטליה, טורקיה. את "נודל", שפתח בשבוע שעבר את פסטיבל הקולנוע הישראלי של פוגי, ראו (על פי יחצניתו) כבר 170,000 אלף איש. אם המספר הזה אמין, זה המון לסרט הזה שהייתי בטוח שיגיע גג ל-120,000.
================
בשורות הפצה: "Redacted" של בריאן דה-פלמה נקנה להפצה בארץ על ידי סרטי אורלנדו. הסרט יקרא בעברית "מצונזר". עוד אין תאריך יציאה. ו"החיים על פי דן", עם סטיב קארל וז'ולייט בינוש, הגיע למקום השני בטבלת שוברי הקופות בסוף השבוע ויגיע לישראל לקולנוע לב בינואר.
================
זר ברכות, בשיא הכנות, לאורי קליין על זכייתו בפרס סוקולוב. שאפו, תשואות וקידה קלה של ענווה. מטעמים דרמטיים אני אוהב למקם אותי ואותו בשני מחנות שונים – הוא בבריכה האולימפית, אני בבריכת הפעוטות – ולהדגיש את הפערים בינינו בטעם, בסגנון ובתפיסת ביקורת הקולנוע כז'אנר עיתונאי, אבל בסופו של דבר זה לא יותר ממרד ילדותי נגד דמות פטריארכלית שגדלתי עליה, שהעשירה אותי ושנהניתי תמיד גם להתווכח עימה, אבל גם להחכים (וגם להתעצבן כהוגן). אמנם אחרי ק' מגיע תורו של מבקר קולנוע בר' לזכות, אבל אני חושב שבשנה הבאה צריך לדלג ישר לש', שניצר. אין עוד מבקרים בקנה המידה של קליין ושניצר, לא יעזור כמה שאנחנו – הילדים – אוהבים לזעוף נגד הסמכות שלהם.
================
הקליפ הזה, של כוכבי ערוץ 1 נלחמים בערוץ 2 כפי שרק פלמ"חניקים ותיקים יודעים לעשות, די שיעשע אותי. עצוב, כמובן, שזו הפקת המקור היחידה של הערוץ בכך-וכך שנים האחרונות. ועצוב, כמובן, שבפעם האלף מאדיר הערוץ את חשיבותו אך ורק בזכות הארכיון שלו, ולא בזכות שום תוכנית עכשווית (חוץ מ"שום, פלפל ושמן זית", שאחרי כל כך הרבה שנים באוויר הייתם מצפים שצלמיה כבר יידעו לא לרכון מעל סיר מהביל כי העדשה מתכסה אדים, אבל ברשות השידור אין גרף למידה). ובכל זאת, על הקו בין מודעות עצמית בריאה ובין הודאה בפתטיות עצמית, הסרטון הזה לכל הפחות מהנה ביותר.
=================
ועוד סרטון, הפעם עצמאי: מיכל אנסקי ושלי פדרמן מציגות – אלף ואחת שימושים לטחינת גמל משכם.
אכן ברכות לאורי קליין.
והעניין הוא שאנחנו כבר לא בבריכת הפעוטות יותר, ואכן ר' מגיע אחרי ק'.
ולגבי התרגומים, האם מצאו שם עברי ל"גוד לאק צ'אק?"
(שאיכשהו הבנתי שזה לא "צ'אק בר המזל" אלא שהוא בעצמו מביא מזל?). ושוב, ייאוש התרגומים כה גדול עד שטוב שלא קראו לחדש של האחים כהן "הקשישים מתו מצחוק" או כל דבר בסגנון זה. ואחרי כך וכך שנים של ממשל רפובליקאי, תנו קצת תעמולה דמוקרטית, לא?
בעניין "גוד לאק צ'אק", השם שנבחר לסרט הוא "בין הסדינים של צ'אק" – אבל זה כבר לא משנה, כי בערך יומיים אחר כך כך הקרנת הסרט בארץ בוטלה.
"ארץ קשוחה" – לא שם טוב, אם כי היו הרבה גרועים ממנו. עד שהסרט ייצא בארץ יש עוד כמה חודשים, ואולי עדיין לא מאוחר לגרום למפיצים לשנות אותו. אם עשינו את זה ל"סופרבאד" אין סיבה שזה לא יעבוד גם הפעם.
אני לא ממש יודע מה הברכות שלי שוות – אבל גם אני אצטרף למברכים את אורי קליין. וארשה לעצמי להצטרף בחוצפה למטאפורה של יאיר, ולהניח אם כך שאני ראשן באיזו שלולית שהצטברה מהפעוטות הרטובים, עת יצאו מהבריכה שלהם (או משהו כזה…)
הסרטון של הערוץ הראשון הוא הדבר הכי טוב שיצא משם מאז ימי ילדותי החד-ערוצית. פשוט מעולה! ואני אפילו לא יודע אם זה מצחיק או עצוב.
אה, והכי חשוב – אם יש קמפיין למען "לא ארץ לזקנים – כבר תרגמו את זה, אז למה לתרגם שוב?", Count me in.
כי "המצפן הזהב/הוב" היה נראה לי מקרה מוזר, חבל שהוא יהפוך לסדרתי.
ברכות גם ממני לאורי קליין, מבקר הקולנוע האהוב עליי
לא יודע מה עם האחרים אבל אותי הצלחת לשכנע ועכשיו ברור לי לגמריי שבלייברג הוא זה שעורר את המהומה בעתונות הישראלית עוד בטרם נערכה ההצבעה והוא זה שפנה בשאלות תם לאקדמיה האמריקאית ואח"כ לזו הישראלית.
אין לי ספק שבלייברג הוא זה שהתיישב לספור בקפדנות את המילים בסרט "ביקור התזמורת" ואח"כ העביר לרווה "מסמך רשמי" לעניין.
ברור לי גם שבלייברג הוא זה שפנה לכל מיני בלוגרים אמריקאים והאיץ בהם להעלות קושיות אצל האקדמיה האמריקאית.
חבל לי רק שכל הפעילות המבורכת הזו, שנעשתה כמובן בתום לב, לשם שמיים ולמען הסדר הטוב, מתקלקלת עכשיו כשהוא לא מברך ולא מוחא כפיים לאנשי "בופור" שכל העת ישבו להם סתם בצד בחיבוק ידיים
מצד אחר.
מעניין כמה זמן יכול אדם לרקוד ולהאמין שאף לא אחד רואה מה בוער לו על הראש.
"כאריות לכבשים" זה על משקל "דמעות לפחדים" המיתולוגי.
ו"ארץ קשוחה" מקומם כי הספר כבר יצא בעברית והכל, אבל זה לא לגמרי מוציא את הסיפור מהקשרו, רק הופך את זה לקצת יותר פשטני.
אגב…
ב-30.10 יש הקרנה של עותק מחודש של "הברדלס" של לוצ'ינו ( באיטלקית ולא לוקינו) ויסקונטי. סרט מעולה!:).
נודל הוא באמת סרט יוצא דופן.
קשה להסביר איך סרט "קטן" באופן יחסי, שגם לא רכב על גלי הצלחה של הצלחה בטקסים או יחצנות גדולה ולא עשה המון רעש בשנה האחרונה, ובנוסף אליו יש המון סרטים ישראלים מצויינים השנה שהוא נבלע ביניהם (בופור, ביקור התזמורת ועוד סרטים רבים) – עדיין הצליח להביא כמות גדולה מאד של צופים ישראלים לקולנוע.
ובאמת מרבית מכרי וחברי ראו את הסרט הזה ונהנו, וגם אני.
כנראה שלפעמים לא צריך סיפור גדול, טקסים נוצצים או דרמות עצומות בשביל להצליח – לפעמים פשוט צריך סרט קטן שיש בו 90 דקות של הנאה שתגרום לאנשים להמליץ עליו לחבריהם.
ואינגבר, הוא כבר קיבל פרס?
אני למה אתה מוחק תגובות של אנשים שלא אוהבים מה שנעשה פה עי אנשים מהארץ אבל אני לא מבין למה אתה ממשיך לנסות לגלגל אחריות דווקא על ביקור התזמורת כאשר הדבר היחידי שזה עושה זה לקשור גם אותך לתוך הסיפור. (מצד שני אתה אען הייתה חלק מהסיפור כאשר שלחת מיילים ועוררת מהומה)
בכל מקרה אני די נוטה להאמין למארק רוזנבאום, כתרי שחורי גידי אורשר ואחרים שהיו מעורבים בפרשה וכתו שאכן ללא הנשמות הטובות כהגדרתם מהארץ אזי היינו ביקור התזמורת שמייצג את דעת הרוב היה מייצג וכנראה נבחר לסרט הזר הטוב ביותר, כמובן שגם ההגיון הפשוט של כל מתבונן מהצד יכול להבין מה הלך פה לבד.
אני מסכים עם כל מילה שיאיר לפיד כתב(האם גם הוא לשיטתך ממומן עי בליינברג?)
נראה כמה דקות תחזיק התשובה הזו עד שתמחק עי מנגנון שטיפת המוח של הבלוג הזה
יש משהו מעניין בכך שלא שומרים על התרגום של שם הסרט זהה לשם הספר. זה יכול למנוע, ולו במעט את המשפט המיותר וחסר הערך: "הספר היה יותר טוב".
כמובן, שאם היו עושים זאת עם השם בשפת המקור כםי שעשו לדוגמא עם There will be blood שמבוסס על סיפור בשם Oil, אז הצידוק היה מלא.
אבל עדיין, כל עוד זה ירחיק כל מיני מתחכמים (ששמעו על הספר בדיוק לפני יומיים) שיגידו את המשפט הנוראי ההוא.
מה שלבטח יקרה עם "רודף העפיפונים".
לדעתי ד"א, הבלט היה יותר טוב משניהם.
גדול!! הסרט של הערוץ הראשון פשוט מעולה.
אני בעד להתחיל כאן עצומה הקוראת לערוץ הראשון להפוח את זה לסדרה.
כן כן סדרה ממש. סדרת סטירה על עולם הבידור והטלויזיה המתרחשת בעולם דמיוני בו הברנז'ה נלחמת מלחמה בשדה קרב על רייטינג. הם יוכלו לארח בכל פרק דמות אורחת מהערוצים המתחרים. לבנות עלילה שלמה. זה יהיה מצויין.
כבר היו דברים מעולם, כבר היו תקדימים בעבר על פרסומות שהפכו לסדרה (אפילו בארץ עם דובלה גליקמן אבל זו דווקא לא דוגמא כל כך טובה).
קדימה, למצוא תסריטאי מוכשר ולהתחיל לצלם.
h.w – לא לוצ'ינו ולא נעליים. לוקינו ויסקונטי.
כשתירגמתי את "מעבר ליקום" נאלצתי להשתמש בשם שבחרו המפיצים… אבל כשתירגמתי את השיר Across The Universe בגוף הסרט קראתי לו "ברחבי היקום".
פולי מ"הגששים" נפטר. יהי זכרו ברוך.
בימים כאלה, אני כועס על יו-טיוב ופליקס על כך שאין בהם יותר מערכונים של הגשש. ):
לגבי אורי קליין, אני לא יודע איפה למקם את עצמי. אם הוא בבריכה האולימפית, יאיר בבריכה של הקטנים ואורון בשלולית, איפה נמצא מי שמשתמש בסגנון הכתיבה של אורי קליין (ועוד יותר בשל שניצר) כדוגמה לאיך לא לכתוב ביקורת? אולי אני בכלל באתלטיקה קלה.
דווקא את זה יש. (והתגובות שם כבר מעודכנות.)
בעשרים השנים האחרונות הגיעו לארץ למעלה ממיליון עולים חדשים שהביאו איתם, בין היתר, תרבות משלהם, אבל התרבות הישראלית הישנה קצת נשכחה בתוך התמהיל הישראלי החדש שנוצר. כך קרה לי, למשל, שקניתי משהו בפיצוציה שעלה 7 שקלים, וכששאלתי, מתוך אינסטינקט, "מה שבע ?", המוכר לא הבין מה אני רוצה ממנו. "הגשש החיוור" הם בשר מבשרי. ציטוטים בגששית עולים בשפה המדוברת שלי מדי יום מבלי שאני ארגיש בכלל. וזה עולם הולך ונעלם.
וזו לא רק הכתיבה המושחזת – הם גם שחקנים טובים. מאז שהם לא יוצרים יחדיו, השתתף פולי בלא מעט סרטים (טלויזיה בעיקר), ותמיד היה תענוג לצפות בו. גם ביצירות פחות טובות, פולי היה העוגן המרכזי, המשענת להישען עליה ולבנות סביבה את שאר החלקים. כמו במקרה של ה"ביטלס", להבדיל, שגם אחרי פירוקם, ואפילו אחרי מותו של ג'ון לנון, השתעשעו הרבה אנשים באפשרות איחודם המחודש (שבמידה מסוימת קרה באנתולוגיה, כשהקלטות ביתיות של לנון הוחיו ע"י 3 הנותרים ב"free as a bird" ו"real love"), כך השתעשעתי אני באשליות ש"הגשש החיוור" ישובו ליצור יחד. ובכן, מהיום, לא עוד. עצוב לי.
איתן, הדבר השני אחרי שחשבתי "עצוב לי" כשקראתי שהוא נפטר הוא "לא יהיה גשש יותר, כמו שלא לא יהיה אף פעם איחוד אמיתי של הביטלס". כנראה ככה זה כשאתה חלק מצוות כזה. עם מותך, מתה גם התקווה שאי פעם יהיה איזשהו קמבאק של הצוות.
בנוסף לכך, "שלאגר" תמיד יזכר אצלי כסרט שראיתי באותו הקיץ שראיתי את הסרט המכונן של חיי "מפגשים מהסוג השלישי". לפי דעתי ראיתי אותם אפילו באותו בית קולנוע ("ארמון" ז"ל בחיפה, עם הגג הנפתח בקיץ).
ואני חושבת שהוא היה מצויין ב"הכל דבש" מכמיר לב, ואנושי מאוד.
פינגווין – גם אתה שוחה עימנו, רק נגד הזרם לטענתך. במילים אחרות, אתה לגמרי בענף הנכון. להתמרד נגד הממסד יכול להיות כיף לפעמים, כמו שטען יאיר, אבל זה לא שאי אפשר להעריך את מי שאתה מתמרד נגדו. במקרה שלי, זו הערכה ולא הערצה. במקרה שלך – אולי אף אחד מהם.
ניק-לינק: ממש אהבתי את "וסרמיל", בניגוד לתחזיותיי.
וגם אני הצטערתי לשמוע על פולי..(הספד?)
מי אמר מערכונים של הגשש ביו-טיוב ולא קיבל?!
http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,698,209,16642,.aspx
אורון – מה זאת אומרת "בניגוד לתחזיותיי" ? האם אתה, כמו יאיר, מעדיף את סרטי ההרפתקאות הגדולים על פני דרמות ריאליסטיות ? אני ראיתי את "וסרמיל" לפני כמה חודשים ללא ציפיות, מכיוון שלא היכרתי אף אחת מהנפשות הפועלות, ואכן, הופתעתי לטובה, אבל לא "בניגוד לציפיותיי", מכיוון שלא היו לי ציפיות. לאחר שראיתי את הסרט, כתבתי עליו, כאן באתר את הטקסט (הקצר) הבא:
הייתי אתמול בהקרנת האקדמיה של “וסרמיל”. בתור סרט שאף אחד לא יודע עליו שום דבר, דווקא הופתעתי לטובה. הסרט מנסה להיות קצת “קן לואץ’ בבאר שבע”, ובמידה מסוימת הוא גם מצליח. חסר לו אמנם קו עלילה חזק, ולכן הוא לוקה במחלקת הרגש, אבל תיאור המציאות האפורה של בני נוער רוסים ואתיופיים שלא ממש מתחברים לשום דבר הוא אמין ומרתק, ונעזר במשחק טוב של רוב הקאסט (כמעט כולם בני נוער, ומן הסתם גם חסרי נסיון). זוהי עבודת בימוי מרשימה שנעזרת בצילום משובח (רם שוויקי). זה לא נראה כמו סרט שיגיע לקהל רחב, אבל זה כרטיס כניסה מכובד ביותר לעולם הקולנוע של במאי, שכמדומני, זהו סרט ראשון שלו
ועוד הערה קטנה: אני לא יודע, אורון, מי החליט לשלב בין מילותיך ב"עכבר" דווקא את הפריים הספיציפי הזה מתוך הסרט, אבל רק אציין שכשראיתי את הסרט, אותו שוט ספיציפי זרק אותי 20 שנה אחורה, לשוט מפורסם מתוך סרט ישראלי אחר: "אוונטי פופולו". מצד שני, עולם האסוציאציות שלי משונה הוא לפעמים.
ותסלח לי, יאיר, שאני לא לוחץ "play" על סרטוני "קומדי סנטרל" שצירפת היום. פשוט אין לי מצב רוח לזה. נכון שדרורית ואני כתבנו כבר כמה מילים, אבל אני חושב שראוי שתצרף כמה מילים משלך. אנחנו פחות או יותר בני אותו גיל (אתה מבוגר ממני בכארבע שנים), כך שפולי, אני מתאר לעצמי, אומר לי ולך דברים דומים, והייתי רוצה לשמוע את הצד שלך.
רוה לאיתן: קיבלת.
תמיד יש הלם קטן כשמישהו מפורסם מת. בניגוד לאנשים לא מוכרים שנהרגים בתאונת דרכים, או בקטטה אלימה, פה מדובר במישהו שאפשר לקשור לשמו השגים ומוניטין. כשקומיקאי נפטר, זה מוזר במיוחד כי הוא הקדיש את חייו לגרום לאחרים לחייך ופתאום, צריכים להיות רציניים ולהנמיך טון כשמזכירים את שמו. הבעיה היא שרוצים לכבד את זכרו ע"י הזכרות בדברים שעשה וישראל פוליאקוב, למרות נסיון דרמתי לא מבוטל, הוא קודם כל פולי מהגשש ונדמה שחייבים לצחוק כדי לכבדו באמת.
כמו דרורית, גם לי עלתה מהר מאוד המחשבה שכולנו מפסידים מכך שאפשר לשכוח מאיחוד אמיתי, אפילו חד פעמי, של הגשש החיוור. דווקא לא מזמן השתעשעתי במחשבה שמכיוון שהכותבים המקוריים שלהם כבר הלכו לעולמם, תהיה להם הזדמנות לעבוד עם כותבים חדשים (מודי בר און היה מושלם לדבר כזה), אבל זה כבר לא יקרה. חשבתי גם על זה שהגשש דומים לשלושת הסטוג'ס ולאחים מרקס, לא רק במספר המשתתפים, אלא גם כי לכל אחד יש את הדמויות שלו שמזוהות רק איתו. אמנם הגשש היו הרבה יותר מגוונים, אבל קשה לדמיין מישהו מחליף את פולי בתפקיד סרג'יו, או בתפקיד אבא של עצמאותה.
איתן – זאת אומרת:
כאשר הוקרן "וסרמיל" בפסטיבל ירושלים וזכה לשבחי שניצקליין, חשבתי לעצמי שזהו עוד אחד מאותם סרטי פסטיבלים שלא אוכל להתחבר אליהם. ואלה היו תחזיותיי המוקדמות שאין לבלבלן עם ציפיות. לסרט נכנסתי בדיוק כמוך – בלי לדעת עליו שום דבר מהותי, לקרוא עליו ביקורת או לגבש דעה טרום צפייה. יש מעט מאוד סרטים שאני נכנס אליהם עם ציפיות. לפעמים מתאכזב, לפעמים מרוצה. דוגמה – אל ההקרנה של "האביר האפל", אצעד בציפייה לחזות בסרט (הקומיקס) הטוב ביותר שנעשה אי פעם. ונולאן בחיים לא אכזב אותי…
אבל אם כבר שאלת – אני לא מעדיף סרטי הרפתקאות על-פני דרמות ריאליסטיות. אני סתם אוהב סרטים טובים. זה נורא נורא תלוי במצב הרוח, וטוב שיש גם קולנוע שמסוגל לבדר, וגם כזה שנוגע באמת.
הפריים הספציפי הוא יוצא דופן ביופיו בסרט הזה בעיניי, וגם אותו "הורסת" דמותו של עדיאל. כאשר חברו טוען שזה מזכיר לו את אפריקה, עונה לו עדיאל: "איזה אפריקה? אתה נולדת בכלל בסורוקה!".
(והערה אחרונה – זה לא שאני מגיב עד כדי כך לאט, יש לי בעיות טכניות עם הבלוג. בקיצור, זה לא אתה – זה הבלוג)
ומה עם "Eastern Promises" שהפך "לסימנים של כבוד"?!
אין כבוד לקרוננברג?!
רוה לשגיא: תראה, ביחס לסטנדרט הישראלי, זה המנסה לדחוס כל שם, לא משנה מקורי, לכמה תבניות, לא משנה כמה משומשות, גם "סימנים של כבוד" וגם "ארץ קשוחה" הם לא שמות קטסטרופליים. הם שדופים וחסרי מעוף, אבל הם לפחות לא מביכים. הבעיה עם "ארץ קשוחה" היא שזה סרט המבוסס על ספר מאת סופר שיש המחשיבים אותו לבכיר הסופרים האמריקאים הפעילים כרגע, ועוד ספר שתורגם לעברית ויש לו שם בעברית. כך שלא הצירוף "ארץ קשוחה" הוא המקומם אלא עצם הרעיון שצריך לתרגם את מה שכבר תורגם, ומה שמקומם הוא הבוז של מפיצי הסרטים לכל דבר שמריח מ… נו… איך זה נקרא – אה: אינטליגנציה. חבקו את הספר, טמבלים, אל תתרחקו ממנו.
אם אני יודע על איזה סרט אתה מדבר
האביר האפל הוא סרט איום,הביקורות חושבות כך ואפילו יותר גרוע הקופות[הקהל] חושב כך,צפה לאכזבה.ואם אני לא טועה ביטלו את יציאתו בארץ.
וואו, אתה באמת חי בסרט… אתה מתכוון לסרט שעדיין לא סיים להצטלם אפילו וכבר נחל כישלון אצל הביקורות והקהל כאחד? חסר תקדים!
אני, לעומת זאת, מדבר על הסרט הזה:
http://www.imdb.com/title/tt0468569/
ואם מאיזשהי סיבה בלתי אפשרית ובלתי הגיונית הוא ייגנז כאן בארץ… נה, על מי אני עובד? 🙂
כנראה שלא מדובר פה באותו סרט. האביר האפל שעליו מדבר אורון הוא סרט ההמשך לבאטמן מתחיל, ויצא לאקרנים בארה"ב רק בקיץ הבא (וכנראה שגם אצלנו, אפילו אם הביקורות יקטלו אותו).
לאיזה סרט התכוונת?