מדברים אליהם (שלושה עדכונים)
שני עדכונים קצרצרים בהמשך לפוסט של אתמול, ועוד אחד:
א. קיבלתי בלילה עדכון ש"מחוברים לחיים" חצה במהלך חג השבועות את קו 300,000 הכרטיסים. זה קרה בשבוע העשירי. האמת, זה לא מפליא. אתמול ראיתי איך ב-17:00 מתמלא סינמטק 4 בעשרות בני גיל הזהב שבאים לראות את הסרט. האולמות עדיין מלאים. "מחוברים לחיים" הוא כבר הסרט הכי קופתי לשנת 2012 בישראל. האם הוא יצליח לחצות גם את ה-400,000 ולעקוף את "דבר אליה" מלפני עשר שנים (מעניין: גם "מחוברים לחיים" וגם "דבר אליה" הם סרטים על קשר בין אדם המשתקם מתאונה ובין המטפל שלו. האם זה מה שעושה את זה לקהל הישראלי? סיפורי שיקום?)? האם מישהו כאן זוכר סרט שאינו דובר עברית או אנגלית (או גרוזינית) מתולדות ימי ההפצה בישראל שמכר יותר כרטיסים? טריפו? קורוסאווה? ברגמן? פליני? קוסטורציה? מישהו מכר יותר? מי יודע?
ב.
אחרי הזכייה בפרס הראשון בפסטיבל פריבורג בשוויץ, ממשיך "אף פעם לא מאוחר מדי" את מסע הפסטיבלים הבינלאומי שלו. היום התפרסמה התוכנייה לפסטיבל אדינבורו ה-66 שיפתח ב-20 ביוני ו"אף פעם לא מאוחר מדי" הוא הסרט הישראלי היחיד המשתתף בו. ב-1 ביולי, למחרת ההקרנה באדינבורו, יגיע "אף פעם לא מאוחר" להקרנת אקדמיה בסינמטק תל אביב.
ג.
קבלו עדכון: הקרנת הסרט "פיינאל קאט" של גיורגי פאלפי, סרט מופלא המורכב כולו משוטים ממאות סרטים אחרים (וכנראה חידון הטרווייה הקולנועי הגדול בתבל), יוקרן ביום ראשון הקרוב, 3.6, ב-22:00 בסינמטק תל אביב במסגרת פסטיבל הסטודנטים (ולא ביום חמישי הבא כפי שפרסמתי במקור). אחרי ההקרנה, ב-23:30, אנחה מפגש עם פאלפי שיענה לשאלותיכם מהקהל.
הנה קטע מתוך "שיהוק", סרטו הראשון. סרט ללא מילים:
והנה קטע מתוך "טקסידרמיה", סרטו השני והחולני לגמרי:
מחכה ל"פיינאל קאט" אבל נראה לי שדווקא "השעון" של כריסצ'ן מרקליי הוא חידון הטריוויה הקולנועי הגדול בתבל.
טוב, זו ממש נבירה ארכיאולוגית בנפכי הפצת הסרטים בישראל, ועצם העובדה שאני בכלל זוכר דבר כזה בתקופה שבה הייתי ילד ממש קטן היא מדהימה כשלעצמה, אבל: נדמה לי ש"הבלונדיני עם הנעל השחורה", קומדיה צרפתית עם פייר רישאר (שלארח מכן זכתה גם לעיבוד קולנועי עם טום הנקס בראשית ימיו) רצה בתל אביב למעלה משנה תמימה בבית קולנוע אחד, וזכתה להצלחה עצומה גם בערים אחרות. אין כמובן נתוני מכירות כרטיסים מראשית שנות השבעים, אבל מן הסתם מכר המון כרטיסים.
ונדמה לי שגם קפה בגדד כשהוא יצא, הציג בלב בתל אביב יותר משנה וחצי.
"קפה בגדד" רץ בתל אביב במשך 80 שבועות.
"פריסיליה מלכת המדבר" היה על המסכים 93 שבועות.
שניהם סרטים דוברי אנגלית. "מחוברים לחיים" דובר צרפתית, וההצלחה שלו פנומנלית (למרות שלטעמי, גם "קפה בגדד", ובטח ש"פריסיליה מלכת המדבר" סרטים הרבה הרבה הרבה יותר טובים).
ראיתי את "שיהוק" לפני שנים בבודפסט בעותק 35. זה סרט נהדר ומשונה. או להיפך. בכל מקרה, המון זמן אני מנסה להיזכר איך קוראים לו. איזה כיף שהעלת את זה (:
בהיעדר מספרים של פעם, קשה להיות מדויק. אבל אם מדברים על "פיל גוד מובי", אני מעריך ש"גבר ואשה", הרומנטי והמזמר של קלוד ללוש הביא בזמנו קהלי ענק, יותר מ"מחוברים לחיים", והיו "עמנואל" הארוטי, השת"פים של סופיה לורן ומרצ'לו מסטרויאני ועוד ועוד.
מצאתי מודעה להמחשה: סרט מלחמה רוסי (עוד ז'אנר פופולרי בישראל של פעם) בשם "בלדה לחייל" משנת 1960, שמתחיל הקרנה בחיפה "לאחר שכבש 100,000 לבבות בתל-אביב", כלומר 6 שבועות בקולנוע חן הענק (וממשיך שבוע 7 ביפאור יפו, הוא אלהמברה העתידי). ללמדך, שמספרי קהלים נמסרו אז רק, אם בכלל, בנקודת היציאה מתל-אביב וכרמז ועידוד והשראה לצופים בפריפריה.
בניגוד לסיכומי הביניים הכל-ארציים של "מחוברים" שכבר כעת סימנת אותו כריווחי של 2012, הלהיט של פעם חרש את הארץ במשך שנה ויותר עד שהביא עדויות, ואלה כאמור, לא נמדדו, אלא במקרים נדירים.
=============
רוה לשליט: תודה. "מחוברים לחיים" הוא הקופתי בסרטי 2012 עד כה. לא מחויב שהוא ישאר כזה גם ב-31.12.2012, אם כי הוא בוודאי יהיה גבוה בצמרת (ואם סרט יעקוף אותו זה יהיה רק סרט אנימציה לכל המשפחה). כאמור, הוא עדיין מאחורי "דבר אליה", אבל אם אחר כך צריך לנדוד עד לשנות הששים כדי למצוא סרט דובר צרפתית/איטלקית/ספרדית שהביא כמות כזו של צופים זה רק מגביר את ההישג של הסרט הזה (שהוא, אגב, טוב יותר מ"גבר ואשה", לטעמי. סרט שתמיד מצאתי אותו בלתי נסבל).
יאיר, אני לא מתווכח עם ההישג המספרי של "מחוברים", אם כי מעניין לנתח אותו. אני גם לא מתעקש על שנות ה-60. בשנות ה-80 אני זוכר את "להתראות ילדים", האחרון של מאל, שהוקרן כ-12 שבועות דומני (מספרי שבועות היתה פעם הדרך היחידה לציין ולהבליט הצלחת סרט, שננטשה מתישהו בעידן הקומפלקסים), בקולנוע פאר ועוד שם גם "מסע העסקים של אבא". "פאני ואלכסנדר" של ברגמן מאותו עשור הוצג גם הוא שבועות ארוכים בקולנוע צפון. בכוונה בחרתי בקולנועים גדולים, ולא בסטודיו-תכלת-פריז הזעירים שהיו אכסניה טובה ועיקרית לסרטים הזרים.
כל ההשוואה הזו היא בערבון מוגבל. פעם לא הייתה טלויזיה רב ערוצית. בנוסף כמות האוכלוסיה (ומקורה) הייתה במספרים אחרים. בשנות השישים היו בישראל 2 מיליון איש. בשנות השבעים 3 מיליון ובשנות השמונים 4 מיליון… כל קימוט של המיספרים של הצופים הוא באחריות המקמט בלבד.. הנתונים טובים רק בהשוואה לזמנם – מול הסרטים שהתחרו איתם. איכות הסרטים – זה כבר שאלה אחרת לגמרי. כאן הניתוח הוא לגיטימי לחלוטין.