בשניה ה-53
1.
בשבוע שעבר הצגתי לכם חמישה סרטי אימה קצרים שהתחרו בתחרות על שם רותם מוריה ז"ל. בינתיים התקיימה התחרות ונבחר הזוכה. צוות השופטים בחר בסרט "סייקו בוי" של אדם רובסון בתור הזוכה. זה סרט קצר ולעניין (באורך של טריילר לסרט ארוך) והוא עשוי נהדר. ואכזרי כהוגן. הנה הוא.
לפדרו אלמודובר יש סרט חדש. כשזה מגיע לאלמודובר נראה שהכל כבר מסודר בזמנים ידועים מראש: הוא ייצא בספרד במרץ ודי ברור מאליו שהוא יוצג במאי בקאן – השאלה רק אם בתוך התחרות או מחוצה לה. ובישראל הוא מן הסתם יהיה שייך לקולנוע לב שיציעו אותו לפסטיבל ירושלים כסרט פתיחה, הם יגידו לא, אז הם יוציאו אותו שבוע לפני הפסטיבל בתחילת יולי (הכל ניחושים וספקולמיות שלי, כן? אבל זה מבוסס על הרבה סרטים קודמים של אלמודובר). ואחרי "העור שבו אני חי" הקודר והאלים, נראה שאלמודובר בוחר ללכת לכיוון הקליל והקאמפי – לי הטיזר הזה עשה ההפך מטיזינג, צר לי. זה נראה כמו סרט חדש של ז'אן-פול גוטייה. הסרט נקרא באנגלית "I'm So Excited" (על שם השיר של הפוינטר סיסטרס שמופיע בטיזר הנ"ל), ובספרדית "Los Amantes Pasajeros" ("אהבת הנוסעים"?). אני מניח שבעברית יקראו לזה משהו עם "אהבה" (יש כבר התיישנות על "אהבה בשחקים"?).
מתוך "ליל כלולות" של רמה בורשטיין ("למלא את החלל")
בשבועות הקרובים, מדי מוצאי שבת, אעלה כאן סרט גמר מההיסטוריה של בית הספר לקולנוע בירושלים על שם סם שפיגל. את הסרטים האלה, למיטב ידיעתי, אי אפשר כרגע למצוא בשום מקום אחר ברשת. חלקם, כמו זה שאיתו אנחנו מתחילים היום, נדירים למדי. מבחינתי זו הזדמנות להתוודע ליצירות הבכורה של כמה מהיוצרים הבכירים שפועלים כעת.
והראשונה: רמה בורשטיין. היום היא כבר הבמאית של "למלא את החלל", הסרט הישראלי הנצפה ביותר ב-2012 עם 210,000 צופים, וזוכת פרס אופיר על הבימוי והתסריט. אבל ב-1994 היא עדיין היתה רמה דרימר (שם אדיר לבמאית), חילונית, סטודנטית לקולנוע, בוגרת המחזור השני של סם שפיגל. 18 שנה לפני שהיא הפכה לחלוצה מקרב נשים חרדיות שיוצרת סרט המוקרן בפני הקהל הרחב, בהפצה שומרת שבת, ועדיין הופך ללהיט.
והמדהים הוא שצפייה בסרט הגמר שלה, "ליל כלולות", חושף את העובדה שעם רבי נחמן ובלי רבי נחמן, טעמו של אמן נותר עקבי: גם כאן הדבר הראשון שבולט הוא השימוש האקספרסיבי מאוד בצילום, צבעוניות ותאורה, ובעיסוק בחתונה – ובפוטנציאל הטראומטי שיש באירוע הזה. במקרה של "ליל כלולות" זה נראה כמעט כמו סרט אימה גותי.
שימו לב גם לחבריה לכיתה של בורשטיין שעבדו איתה על הסרט: טלי שמש ("מועדון בית הקברות") הפיקה, דרור סבו ("נו אקזיט") צילם.
צפו ב"ליל כלולות" של רמה בורשטיין (דרימר), אחרי הקפיצה:
שבועיים לסוף 2012. המירוץ לאוסקר מתחיל להתבהר, ובשבועיים הקרובים נעסוק לא מעט ברשימות עשרת הסרטים הטובים של השנה של מבקרים בולטים ועיתונאים. והנה אנחנו מתחילים עם ה"ניו יורק טיימס". שם בוחרים שני מבקרי הקולנוע הראשיים של העיתון, איי.או (טוני) סקוט ומנולה דרגיס, להכליל גם סרטים ישראליים בטופ-טן שלהם.
"לא בתל אביב"
ב"לא בתל אביב" של נוני גפן התאהבתי בתחילת אוגוסט, בזמן שהוצג בפסטיבל לוקרנו, ראיתי אותו בפעם הראשונה וכתבתי עליו טרום ביקורת. הצילום בשחור-לבן של זיו ברקוביץ', העלילה המטורללת, המוזיקה ובעיקר רוח הנעורים, זה היה מבחינתי המודל לקולנוע הישראלי העצמאי האלטרנטיבי שצריך לצמוח כאן. עכשיו הוא מגיע להקרנות מסחריות. הנה ביקורת:
רגע, לפני שאנחנו מתחילים לטום הידלסטון מ"הנוקמים" יש משהו להגיד לכם:
זו תזכורת, המוגשת לכם בשיתוף עם וויסקי ג'יימסון, לתחרות שאנחנו מקדמים כאן: אתם מביימים גרסה משלכם בת דקה בדיוק לסרט מוכר, מעלים ליו-טיוב (הקפידו לפעול לפי כללי התחרות), צוות שיפוט צופה בהם ומשגר את המצטיין או המצטיינת ללונדון לגמר הנוצץ של התחרות הבינלאומית של ג'יימסון. קבלו קצת השראה.
"ההוביט, מסע בלתי צפוי". ביג פוט
למעשה, מוקרנים בישראל כרגע ארבעה סרטים שונים ששמם "ההוביט: מסע בלתי צפוי", סרטו החדש של פיטר ג'קסון והחלק הראשון בטרילוגיה שעדיף לו לא נעשתה כלל. ארבעת הסרטים מאכלסים 18 הקרנות נפרדות היום ביס פלאנט בראשון לציון: גרסה אחת מוקרנת בדו מימד. גרסה שניה מוקרנת בתלת מימד. גרסה שלישית מוקרנת בתלת מימד בהקרנת HFR של 48 פריימים בשניה (High Frame Rate), המוקרנת בכמה אולמות בודדים ביס פלאנטים וסינמה סיטיאים בלבד. גרסה רביעית היא באיימקס, בה ניתן לצפות רק ביס פלאנט ראשון לציון. הסקרנות האמיתית שלי מ"ההוביט" חדש נבעה מהחידוש של הצילום וההקרנה ב-48 פריימים בשניה. זה חלום ותיק של לא מעט צלמים ובמאים להגדיל את קצב הקרנת הסרטים, לבטל עד כמה שאפשר את אפקט ההבהוב של המקרנה ולהגדיל את איכות התמונה והרזולוציה. כל השנים השאיפה הזאת נתקעה על סלעי החומרה (והכלכלה): להחליף את מנועי המסרטות ואת התריסים בעדשות כדי שיוכלו להקרין בקצב החדש, ולהתחיל לשנע גלגלי פילם גדולים יותר (כפול פריימים אומר כפול צלולואיד), אז זה מעולם לא קרה, מלבד כמה ניסיונות כאלה בסרטים קצרים שהופקו לאטרקציות בלונה-פארקים, אבל עכשיו, כשהמקרנות דיגיטליות וקצב הפריימים הוא רכיב תוכנה ולא מנגנון מכאני, זה מתאפשר סוף סוף. ג'קסון הוא הראשון שעושה את זה. continue reading…
מכיוון שכבר ברור מאליו ש"עלובי החיים" יזכה בגלובוס הזהב לקטגוריית המיוזיקל/קומדיה, נותרה התחרות על הדרמה פתוחה. "לינקולן" מוביל – ואחרי המועמדויות לגלובוס הזהב היום, גילדת השחקנים אתמול ואגודת מבקרי הברודקסט שלשום, הוא הפך למועמד המוביל לזכייה באוסקר (עם זאת, עדיין אל תפסלו את "ארגו", שנראה לי שהוא עדיין מועמד בולט וחזק מאוד, גם אם הוא מביא פחות מועמדויות). הנה המועמדויות שפורסמו כעת. הנקודה המקומית: אין מועמדות ל"למלא את החלל" בקטגוריית הסרט הזר, סימן לא טוב.
דרמה:
אחרי שראיתי את "ההוביט" אמש אני מבין היטב למה גיירמו דל טורו פרש ממנו. מדובר באחד התסריטים הגרועים ביותר שאי פעם נכתבו על ידי אנשים שחשבנו שהם תסריטאים מעולים (ושזכו על כך באוסקר). באמת, לא מוצאים את הידיים ואת הרגליים בבלאגן שהולך שם. אז הנה, כדי להרגיע אותנו שדל טורו באמת עזב כדי לעבוד על משהו משלו, ביום יציאת "ההוביט" אנחנו מקבלים את הטריילר לסרטו החדש, שייצא ביולי 2013: "Pacific Rim". או בקיצור: רובוטים נגד מפלצות.
צפו בטריילר אחרי הקפיצה:
continue reading…
הערב התפרסמו המועמדים לפרסי גילדת השחקנים. מחר יתפרסמו המועמדים לגלובוס הזהב. המירוץ לאוסקר מתחיל להצטמצם.
המועמדויות לגילדת השחקנים (SAG) לכאורה צפויות למדי, אבל בפועל מפתיעות וחושפניות למדי כי הן מצמצמות מאוד את רשימת הפייבוריטים שעד הבוקר מנתה כעשרה סרטים. צריך לזכור שהשחקנים מהווים את הקבוצה הגדולה ביותר מבין מצביעי האקדמיה, לכן צריך לשים לב להעדפותיהם. אין מתאם מוחלט בין המועמדים שלהם ובין מועמדי האוסקר, אבל הזוכה כמעט בוודאות נמצא שם. והנה ההלם: "כוננות עם שחר" נעדר. מה שאומר שכרגע מסתמן שהסרט הזה יהיה חביב הפרסים בקרב אגודות המבקרים, אבל לאו דווקא בקרב הגילדות וחברי האקדמיה. המועמדים הם חבורה מבוגרת למדי.
לפרס אנסמבל השחקנים, המקבילה שלהם לפרס הסרט הטוב, מועמדים:
– "ארגו"
– "אופטימיות היא שם המשחק"
– "לינקולן"
– "עלובי החיים"
– "מלון מריגולד האקזוטי" (!!)
בקרב המועמדים האישיים הופתעתי במיוחד מהמועמדות של ניקול קידמן ל"העתונאי", שהוא בעיני הסרט הרע של השנה. משונה.
תגובות אחרונות