התזמון, מבחינתי, מצמרר. בדיוק אתמול ישבתי לראות את החלק השני בסרט התיעודי של מרטין סקורסזי על ג'ורג' הריסון, החלק בו מתיידד הריסון עם ראווי שנקר, גדול המוזיקאים של הודו, שלימד אותו לנגן בסיטאר, וההבנה של הריסון שהוא לעולם לא יהיה נגן סיטאר גדול באמת והחלטתו לנטוש את הכלי. והנה הבוקר מגיעה הבשורה שאמש נשם ראווי שנקר את נשימתו האחרונה ונשמתו זבה את גופו בבית חולים בסן דייגו. הוא היה בן 92 בעזיבתו.
בסוף הסרט על ג'ורג' הריסון מתארת אשתו, אוליביה, את רגע מותו, והאור שהחדר הוצף בו ברגע שבו "הוא עזב את גופו". אני תוהה מה נשמע על רגע מותו של ראווי שנקר.
כמו רבים מבני דורי (ומבוגרים ממני) אני אכן חייב לג'ורג' הריסון את ההיכרות עם הכלי הזה שנקרא סיטאר (שהריסון ניגן בו בשירי הביטלס, כמו למשל ב"Within You Without You"), ועם גדול נגני הסיטאר בעולם, ראווי שנקר. ההיכרות נעשתה בזכות הקונצרט למען בנגלדש שהריסון הפיק בתחילת שנות השבעים והזמין גם את שנקר להשתתף בו. השורה הכי מצחיקה בהופעה שייכת לו. אחרי קטע מוזיקלי קצר הקהל מוחא כפיים. שנקר, מעט במבוכה, אומר: "תודה רבה. אם כל כך נהניתם מהקטע שבו אנחנו מכוונים את הכלים, אני מקווה שתיהנו מהנגינה אפילו יותר". הנה הרגע הזה. על הבמה שנקר ולהקתו, ואיתם אחד מגדולי מתופפי הטאבלה עלי אקבר קאן:
continue reading…
תגובות אחרונות