מתוך "עולם אחר" של איתן ראובן

עודכן עם תגובתו של אלון גרבוז.

בשורה כפולה שיגרו הלילה איתן ראובן ושלומי אבינר, מפיקי סרט הזומבים הפוסט-אפוקליפטי "עולם אחר" לחברי האקדמיה: א) מסיבות טכניות, הם מושכים את הסרט מהקרנות האקדמיה השנה ומעבירים אותו לתחרות של 2013. ב) "עולם אחר" יהפוך בקרוב לסרט הישראלי הראשון בתלת מימד.

הנה המייל שהם שלחו:

לצערנו עקב בעיות טכניות באולם ההקרנה בסינמטק החלטנו בלב כבד לבטל את ההקרנה בהתמודדות על פרסי אופיר 2012 ולעבור לתחרות של 2013.

להלן הנסיבות: הצלם המוכשר בנג'י כהן הוזמן למספר הקרנות אקדמיה והבחין כי עוצמת ההקרנה חלשה מהמקובל ומכיוון ש"עולם אחר" הינו סרט אפל וחשוך בחלק לא קטן מהסצינות, הוא התריע בפנינו כי חשוב שנבצע בדיקות דחופות טרם ההקרנה. הגענו עם צוות טכני ובידינו שני עותקים כאשר אחד מהם בהיר יותר במכוון לבדיקות. סצינות חשובות ומרשימות במיוחד נראו חשוכות יתר על המידה. למען הסר ספק, העותק נבדק באולם בסינמה סיטי והיה מרשים במיוחד. השקענו בסרט מיליון דולר, דם, יזע ודמעות וגם שלוש שנים מהחיים – לא הגענו עד לנקודה הזאת כדי להתפשר ולהקרין אותו בצורה שלא מכבדת את הסרט, את אנשי הצוות וכמובן שאתכם חברי האקדמיה.

הודענו להנהלת האקדמיה ולאחר שבוצעה בדיקה והנושא אומת, הוחלט שנתמודד באופיר 2013. הודענו כי נסרב להקרין את הסרט בכל מקרה בסינמטק ונעדיף לפרוש לחלוטין מאופיר אם תנאי זה לא ימומש. הובטח לנו כי ב-2013 האקדמיה תעבור לאולמות חדישים של הסינמטק. חשוב לציין כי תגובת הנהלת האקדמיה הייתה מהירה, מקצועית ועניינית ואנו רוצים להודות לאילנה ומאיה על הטיפול המסור.

ולחדשות הטובות: מפיקי הסרט "עולם אחר" (ANOTHER WORLD)  מאשרים כי הסרט ישוחרר בשתי גרסאות – גרסה סטנדרטית וגרסת תלת ממד (3D) , למעשה זה יהיה פיצ'ר ישראלי ראשון בתלת ממד.

===================

נתחיל מהסוף: אז הנה סרט האימה התלת מימדי שמשה אדרי דיבר עליו בראיון ל"גלובס" לפני כמה חודשים. איתן ראובן, במאי הסרט, מעדכן שהסרט יעבור בקרוב המרה לתלת מימד על מערכת דה-וינצ'י ריזולב.

אבל החלק הראשון של ההודעה היה מלא הפתעות. מצד אחד, אני לגמרי מבין את העניין של לפרוש מפרסי אופיר. זה כבר ממש הרגע האחרון, וממילא סרט כזה צריך קודם כל לעבור דרך קהל ופסטיבלים ורק לבסוף להגיע לאקדמיה. לערוך את הקרנת הבכורה העומית לסרט זומבים דווקא באקדמיה זה סוג של טירוף. בוודאי אם עוד מתוכננת הוצאה תלת מימדית שלו בעתיד, דבר שבטוח יניב לסרט לא מעט יחסי ציבור וכותרות, אותם עדיף לו למנף להצבעת האקדמיה הבאה. זה, אגב, נכון לדעתי לכל הסרטים ואני חוזר ואומר: אם האקדמיה לא משנה את חוקיה לפחות שהמפיקים יעשו את זה וולונטרית: קודם קהל ופסטיבלים, ורק אז אקדמיה. בייחוד אם אתם עושים משהו שהוא קצת אחר ממה שצפוי בקולנוע הישראלי.

אבל בחיי שזו פעם ראשונה שאני שומע שיש בעיה עם ההקרנה הדיגיטלית בסינמטק תל אביב. האם הבמאים והצלמים של שאר 30 הסרטים האחרים בתחרות לא שמו לב לזה, או שקרה שם משהו בעת האחרונה? ההקרנות הדיגיטליות שאני ראיתי בסינמטק היו מצוינות (למעשה, את "הוגו" ראיתי בתלת מימד פעמיים, וההקרנה בסינמטק היתה טובה יותר – בהירה, צלולה, חדשה ונהדרת – מההקרנה ברב חן בכיכר דיזנגוף).

אבל נשאלת השאלה: אם אכן ההקרנה בסינמטק לא עומדת בסטנדרטים של אנשי "עולם אחר" למה לא להקרין את הסרט במוזיאון תל אביב (קולנוען אחד, שיש לו סרט בתחרות השנה, אמר לי שלדעתו הקרנת הדי.סי.פי הכי טובה בארץ כרגע היא זו של המוזיאון, שהותקנה לפני חודשים ספורים), או בסינמה סיטי (משה אדרי הוא הרי מפיץ הסרט). על כך עונה לי ראובן שתקנון האקדמיה מחייב את היוצרים להקרין את סרטם לפחות פעם אחת בסינמטק. וממילא, בגלל שכל העניין קרה ברגע האחרון, האולמות בסינמה סיטי ובמוזיאון היו תפוסים ואי אפשר היה להזיז את ההקרנה שכבר נקבעה.

טוב. אני לא יודע להכריע. האם יש באמת בעיה בסינמטק, או אולי קפדנות יתר של יוצרי הסרט, או חיפוש אחר תירוץ לדחייה? לא יודע. מה שכן, נראה לי שלא משנה מה הסיבה, אנשי "עולם אחר" עשו את המהלך הנכון. סרטם היה הולך לאיבוד בתחרות השנה. בהנחה שהסרט לפחות סביר ומעלה ויניב תשומת לב מקומית ועולמית כשיופץ מסחרית, זה יועיל לו כשיגיע לתחרות אופיר הבאה, לפחות בקטגוריות הטכניות. ראובן מעדכן אותי שסרטו יופץ מסחרית הרבה לפני תחילת הקרנות האקדמיה של השנה הבאה.

תוספת: תגובתו של אלון גרבוז, מנהל סינמטק תל אביב:

אין לי ספק שזה נסיון התחמקות מהקרנות האקדמיה. אם ההקרנה בסינמטק לא מוצאת חן בעיניו יכול היה להקרין בכל המקומות האחרים, מה גם שההקרנה שנועדה להערב קרובה מאוד למועד תחילת ההצבעה. היתכן שלא מצא לנכון להזמין את סינמה סיטי, או מוזיאון, או קולנוע לב? באשר לאיכות ההקרנה בסינמטק אין עוררין. הציוד החדיש ביותר והאיכותי ביותר הקיים.

בבדיקה של הסרט הזה אכן היתה בעיה. הם התבקשו להביא עותק אחר ואף קבעו מועד לטסט. הם לא טרחו להגיע.

פוסט זה נכתב מתוך אולם 3 ביס פלאנט ראשון לציון, בהמתנה ל'עידן הקרח 4'. אינטרנט אלחוטי חינם יש, קליטה סלולרית אין. ואיך יהיה? מסביב רק דיונות. מדבר. חסרה רק שיירת גמלים. בתור חובב קולנוע, פנים יס פלאנט ראשל"צ הוא גן עדן. בתור ראש"לצי לשעבר, החוץ שלו (שאותו ראיתי היום לראשונה לאור יום) הוא מעין גיהנום. לא רק שההאנגר העצום הזה בנוי על הדיונות של ראשון, דיונות – מהאחרונות על קו החוף של ישראל – שבנעוריי כל כך נלחמו כאן על שימורן*, אלא שהקמת המתחם הזה הוא סוג של אסון אורבני לעיר הזאת.

זו בעיה של כל מערב ראשון, עיר של קניונים מוקפים בחניונים, פרבר המנותק מהעיר, שקורא לכל מי שמסביב להגיע אליו עם מכונית ומייבש אגב כך את מרכז העיר. אין יותר בתי קולנוע במרכז ראשון לציון. האחרון, רב חן ברחוב ז'בוטינסקי, נסגר לפני כשלושה חודשים, כדי להעביר את קהל מרכז העיר אל פאתיה. אם ראשי עיריית ראשל"צ חשבו שככה הם יהפכו את העיר לאימפריה, הרי שיקרה ההפך. מרכז ראשון תהפוך לעיר רפאים, ורק איזורי הקניונים והניאונים יפרחו.

קחו מכונית ממנהטן וחצו את גשר ג'ורג' וושינגטון לכיוון ניו ג'רזי ותראו שזה מה שקרה שם. המון קניונים בפאתי ערים, קופסאות הנטועות כאי במרכז מגרשי חניה עצומים, רצף שלהם בזה אחר זה. וביניהם, עוד ועוד מגה-פלקסים. ופה ושם, ממש כמו ביס פלאנט, לונה פארק, סיקס-פלאגס כזה או אחר. מקום התכנסות לכל בעלי המכוניות הכל העיירות הסמוכות. אבל הערים עצמן מיובשות וגוססות בתוכן. העסקים נוטשים לטובת הקניונים, וכשהחיים במרכז העיר מפסיקים להיות עירוניים, גם התושבים מתחילים לנטוש, ורק בעלי ההכנסות הנמוכות, שלא יכולים לעזוב את העיר, נשארים בה. העיר הולכת ומתפוררת.

הקמת יס פלאנט על שטח אדמה טרי, דרומית לאיזורי הקניונים הוותיקים יותר של ראשון, מעיד על כך שבקרוב גם האיזור הזה ייכבש על ידי קופסאות מסחר מוקפות באוקיינוסים של חניונים. מכיוון שזה על העורק שבו נפגשים נתיבי איילון דרום עם כביש 431, זה מקום שיהיה מאוד נוח להגעה לתושבים מאשקלון ואפילו ממודיעין (על 431, המרחק ממודיעין למערב ראשון הוא כ-25 דקות). האתרים האלה ישגשגו, אבל לב ראשל"צ יקמול.

לא שאכפת לי, כן? סתם, סנטימנטים.

===============

*) יש שתי קבוצות שנלחמו ונלחמות על שימור הדיונות שבין ראשון לאשדוד. אחת, הם אנשי האקולוגיה. נראה שהם מפסידים בקרב ונראה שהדיונות כולן הולכות להיסלל בקרוב. השנייה היא אנשי המאפיה של כל גוש דן. דיונות ראשון לציון היו מפוסמות בילדותי כמקום המושלם להיפטר ממנו מגופות המחוסלים במאבקי המאפיות בעיר ובאיזור. היי, הנה רעיון לסרט: כל מחוסלי העולם התחתון שקבורים בחולות ראשון, מתעצבנים על הראש של יס פלאנט שמעיר אותם בלילות וקמים מקברם ותוקפים את המתחם. זומבים בסופרלנד.

והנה מגיעים הנתונים הרשמיים מסוף השבוע האחרון בקופות, ואכן ההערכות היו מדויקות. "עלייתו של האביר האפל" מוביל בראש בפער של כמעט שתיים מהסרט הבא בתור ("מדגסקר 3") עם הכנסות בסך 535,360 דולר (או 2.14 מיליון שקל). שזה שקול לכ-60,000 כרטיסים (בחישוב שחלק מהכרטיסים נקנו להקרנות האיימקס היקרות יותר). כלומר, אכן, יותר מ"האביר האפל" מ-2008.

ושימו לב גם לנתון ההכנסות של "עלייתו" פר אולם. הוא מוצג בכחצי מהאולמות שבהם מוצגים סרטי האנימציה (שמוצגים פעם בדו-מימד ופעם בתלת מימד, פעם בעברית ופעם באנגלית), רק 25 אולמות, ומול אולמות מלאים לחלוטין.

ואני רואה גם ש"אמיצה" לא תפס בארץ.

ואכן, זה היה סוף השבוע הקופתי ביותר בישראל השנה. תשעת סרטי האולפנים ההוליוודיים שמדווחים ל"בוקס אופיס מוג'ו" הכניסו בקופות בישראל 6.5 מיליון שקל בסוף השבוע. תוסיפו לזה את שלל סרטי האנימציה הלא-הוליוודיים שמציפים את אולמות הקולנוע, ואת וודי אלן שעובד מצוין ואת שלושת הסרטים הישראליים שעובדים לא רע, ותגיעו למספר גדול אף יותר מזה.

הנה, לכבוד הקיץ, הקאמבק של טבלת שוברי הקופות:

בואו נעשה סדר בשלל הכותרות מהחודש האחרון על הנוכחות הישראלית בפסטיבל ונציה, שתהיה השנה עשירה במיוחד. אתמול כבר פורסמו הכותרות על מחווה לעמוס גיתאי, וקבלתם של פרויקט "מים" והסרט "חיותה וברל" לפסטיבל. אז ננסה לרכז הכל.

א. "למלא את החלל" של רמה בורשטיין בהפקת אסף אמיר יתחרה בתחרות הרשמית. זו התחרות שבה מוענק פרס אריה הזהב. סרטי בכורה זוכים בפרס הזה לעיתים רחוקות, אבל כשזה קורה, זה מסמן את הסרט כאירוע משמעותי. "נעורי איוון" של טרקובסקי, למשל. או "השיבה" של אנדריי זוויאגינצב. או "לבנון" של שמוליק מעוז.

ב. ארי פולמן יהיה אחד השופטים בתחרות הרשמית. בראש חבר השופטים יעמוד מייקל מאן.

ג. "מנתק המים" של עידן הובל בהפקת איתן מנצורי יוצג במסגרת השניה של הפסטיבל "אוריזונטה". המקבילה של ונציה ל"מבט מסוים" של קאן.

ד. Venice Days היא מסגרת עצמאית, עם ניהול אמנותי נפרד, שהוקם על ידי איגוד הבמאים האיטלקי ב-2004 כדי להיות התשובה של ונציה ל"השבועיים של הבמאים" של קאן. השנה יהיו במסגרת הזאת שני סרטים ישראליים: "הירושה" שביימה היאם עבאס בהפקת אריק ברנשטיין ו"חיותה וברל" שביים עמיר מנור (שזיכה בפסטיבל ירושלים את שני שחקניו, יוסף כרמון ורבקה גור, בפרסי המשחק). את "חיותה וברל", ממש כמו את "למלא את החלל", הפיק אסף אמיר. אגב, באנגלית קוראים ל"חיותה וברל" "אפילוג", שלטעמי זה שם הרבה יותר מוצלח ("חיותה וברל" נשמע לי כמו "ברל מאת אניטה שפירא").

ה. עמוס גיתאי יזכה למחווה מיוחדת בפסטיבל, ויוקרנו שם סרטיו העלילתיים שהוקרנו בעבר בתחרות בוונציה, ביניהם "ברלין-ירושלים", "עלילה" ו"התנתקות". אלברטו ברברה, שחוזר השנה לנהל את ונציה (הוא עזב לפני עשר שנים לטובת קאן), מחבב את סרטיו של גיתאי.

ו. שבוע המבקרים של ונציה, עוד מסגרת עצמאית שהוקמה בהשראת מסגרת מקבילה בקאן, תיפתח עם הקרנה מיוחדת (מחוץ לתחרות) של "פרויקט מים", מקבץ סרטים קצרים ישראליים-פלסטינאים שהופקו לקראת פסטיבל הסטודנטים בתל אביב, שערכה יעל פרלוב. הסרטים "טיפות עיניים" של מוחמד בכרי ו"טיפות" של פיני טבגר הוקרנו בפסטיבל ירושלים. סרטו של טבגר זכה בפרס הסרט הקצר הטוב ביותר.

ז. אריאל ורומן הוא ישראלי לשעבר שחי בארצות הברית וכתב וביים כעת את הסרט "אייסמן", הפקה של חברת מילניום בתקציב של 20 מיליון דולר בו מגלם ג'יימס פרנקו מחסל מאפיה. פרנקו נכנס לפרויקט אחרי שאל פצ'ינו פרש ממנו. ווינונה ריידר מגלמת את אשתו. גם הסרט הזה יהיה בוונציה.

כמעט כמדי שנה, פסטיבל טורונטו מקדים את מסיבת העיתונאים של ונציה בכמה ימים וככה הורס להם את כל ההפתעות. כל מה שהוא בכורה עולמית בטורונטו, אתם יודעים שלא יהיה בוונציה. וכל מה שהוא בכורה בינלאומית, אבל לא היה באף פסטיבל קודם, אתם יודעים שיהיה כמה ימים לפני כן בבכורה עולמית בוונציה.

למשל: "זייתון" של ערן ריקליס יוצג בבכורה עולמית בטורונטו. עוד ישראלים בבכורות עולמיות: "לופר", סרט המסע בזמן של ריאן ג'ונסון (בהפקת רם ברגמן); ו"Late Quartet" סרטו העלילתי של ירון זילברמן ("הכוח לשחות") עם כריסטופר ווקן, פיליפ סימור הופמן ולירז צ'רכי (עדי עזרוני היתה שותפה להפקה). ובקישור קלוש, גם "חנה ארנדט", הביוגרפיה הקולנועית שביימה מרגרטה פון טרוטה, שצולמה בחלקה בישראל.

ולא מהזווית הישראלית: "אטלס של עננים" של האחים וושאובסקי וטום טיקוור; "ארגו" של בן אפלק; והחדשים של דיוויד או ראסל, ניל ג'ורדן, דרק צ'יאנפראנס ("בלו ולנטיין"), נוח באומבך, ג'וס ווידון (בגרסה שלו ל"מהומה רבה על לא דבר" של שייקספיר).

בבכורות הבינלאומיות נמצא סרטו של הישראלי לשעבר אריאל ורומן, "אייסמן", שהופק על ידי חברת מילניום (אבי לרנר, דני דימבורט, בועז דווידזון), מה שאומר שבכורתו העולמית תהיה בוונציה.

אבל יש גם את "To the Wonder", סרט חדש של טרנס מאליק (זריז!), שגם הוא מן הסתם יהיה בבכורה עולמית בוונציה.

הנה הרשימה המלאה של הסרטים שעליהם פורסם היום. פסטיבל טורונטו כה גדוש בסרטים, שסרטים נוספים יצטרפו לרשימה הזאת בימים הקרובים (ויה אינדי-ווייר):

World Premieres
"Looper" (Rian Johnson) (Opening Film)
"Cloud Atlas" (The Wachowskis & Tom Tykwer)
"Argo" (Ben Affleck)
"The Silver Linings Playbook" (David O Russell)
"Love, Marilyn" (Liz Garbus)
"Free Angela And All Political Prisoners" (Shola Lynch)
"The Place Beyond The Pines" (Derek Cianfrance)
"Midnight's Children" (Deepa Mehta)
"Hyde Park On Hudson" (Roger Michell)
"Great Expectations" (Mike Newell)
"Inescapable" (Rubba Nadda)
"Twice Born" (Sergio Castellitto)
"English Vinglish" (Gauri Shinde)
"The Perks Of Being A Wallflower" (Stephen Chbosky)
"Thanks For Sharing" (Stuart Blumberg)
"End Of Watch" (David Ayer)
"Imogene" (Robert Puccini and Shari Springer Berman)
"A Late Quartet" (Yaron Zilberman)
"Much Ado About Nothing" (Joss Whedon)
"Frances Ha" (Noah Baumbach)
"The Time Being" (Nenad Cicin-Sain)
"Writers" (Josh Boone)
"At Any Price" (Ramin Bahrani)
"Venus And Serena" (Maiken Baird)
"Byzantium" (Neil Jordan)
"Quartet" (Dustin Hoffman)
"Ginger And Rosa" (Sally Potter)
"A Liar's Autobiography" (Ben Timlett, Bill JOnes, Jeff Simpson)
"Foxfire" (Laurnet Cantet)
"In The House" (Francois Ozon)
"The Impossible" (JA Bayona
"Hannah Arendt (Margarethe Von Trotta)
"Mr. Pip" (Andrew Adamson)
"Capital" (Costa-Gavras"
"The Attack" (Ziad Doueriri)
"Zaytoun" (Eran Riklis)
"The Deep" (Baltasar Kormakur)
"Dreams For Sale (Nishikawa Miwa)
"The Last Supper" (Lu Chuan)

International/North American Premieres
"To The Wonder" (Terrence Malick)
"Anna Karenina" (Joe Wright)
"The Reluctant Fundamentalist" (Mira Nair)
"The Company You Keep" (Robert Redford)
"Jayne Mansfield's Car" (Billy Bob Thornton)
"A Royal Affair" (Nikolai Arcel)
"Dangerous Liasons" (Hur Ji-Ho)
"Thermae Romae" (Hideki Takeuchi)
"Caught IN THe Web" (Chen Kaige)
"Dormant Beauty" (Marco Belloccchio)
"Everybody Has A Plan" (Ana Piterbarg) w/Viggo Mortensen
"Kon-Tiki" (Espen Sandberg
"Reality" (Matteo Garrone)
"A Few Hours Of Spring" (Stephan Brize)
"The Hunt" (Thomas Vintenberg)
"The Iceman" (Ariel Vromen)
"Lore" (Cate Shortland)
"No" (Pablo Larrain)
"OUtrage Beyond" (Takeshi Kitano)
"Rust And Bone" (Jacques Audiard)
"The Sapphires" (Wayne Blair)
"Tai Chi O" (Stephen Fung)

Canadian Premiere
"The Sessions" (Ben Lewis)

זה עלה לרשת לפני שלושה ימים ורק הרגע קראתי על זה לראשונה בפייסבוק של דבורית שרגל, אבל זה משונה ומשעשע ושווה את 13 הדקות שזה הולך לגזול לכם עכשיו. ג'רי סיינפלד השיק סדרה אינטרנטית שכנראה מחברת בין שלושת הדברים שהוא הכי מתעניין בהם: קומיקאים, מכוניות וקפה (באנגלית זה מסתדר באליטרציה יפה). בחצי מהפרק, שצולם במישיגן ובו סיינפלד נוסע עם לארי דיוויד לשתות קפה (דיוויד מזמין תה), המכונית מצולמת בחושניות, בחצי השני זה הקפה שמצולם באותה חושניות.

זה אתר הסדרה. הפרק השני יעלה ב-2 באוגוסט ובו יארח סיינפלד את ריקי ג'רווייס במכונית אחרת.

דיר בלאק! הפוסט הזה עוסק בדקות האחרונות הבאטמן/נולן השלישי. אם לא ראיתם, אין לכם מה לחפש כאן.

אתמול שאל המגיב עידו באיזור התגובות של "עלייתו של האביר האפל", ביקורת:

יאיר, למה אתה כל כך בטוח שבאטמן שרד בסוף וזה לא היתה פנטזיה של אלפרד? ובעולם המעוגן במציאות של נולאן, איך באטמן נשאר בחיים? גם אם הוא הצליח לברוח כמה שניות לפני הפיצוץ, פיצוץ אטומי די אמור להחריב כל מי שברדיוס הקרוב.
לדעתי, המוות, שאלפרד התייחס אליו כבלתי-נמנע, הוא הסיום שהכי מכבד את הסיפור הספציפי הזה (באטמן של נולאן) ואת הצופים. וכנראה רק מישהו כמו נולאן, עם ההערצה שרוכשים לו והקבלות המסחריות, יכל לסיים טרילוגיה מסחרית בצורה כזאת.

ובכן.

אני מודה. היה רגע בסרט שבו תהיתי לעצמי האם לשם האחים נולן חותרים: שמרוב זה שברוס וויין מרבה לדבר על כך שבאטמן הוא רק סמל, ועל חשיבותה של המסיכה, ומה שיקרה הוא שבסוף ברוס וויין ימות ובלייק (ג'וזף גורדון לוויט) יקום בתור באטמן חדש. תהיתי ביני ובין עצמי האם בכל תולדות הקומיקס קרה שבאטמן לא היה ברוס וויין. אבל אם מישהו היה הוגה באמת רעיון כזה, זה היה קורה בשלב שבו נדמה לנו שביין (שמתם לב ש"ביין" זה "ברוס וויין" מכווץ?) הורג את באטמן/וויין ובלייק מסתובב בעיר והופך לגיבור קטן בזכות עצמו.

אבל לא. זה לא מה שקרה בסוף. ברוס וויין לא מת בסוף. הוא בהחלט חי בסוף הסרט, ובהחלט בפירנצה, יושב מול אלפרד בחופשתו השנתית ומוכיח לו שלמרות הכל, הוא כן הקשיב לו ולמד ממנו והבין (בעקבות עצתו של אורי גבריאל בכלא) שדווקא הרצון לחיות מפיח בו כוחות הרבה יותר גדולים מאשר הרצון למות.

כדי לשלול כל אופציה אחרת בנראטיב, צריך פשוט להיזכר בסיקוונס הנפלא החותם את הסרט. הכל שם מוליך יפה-יפה לזה שבאטמן חי וקיים.

א. פוקס (מורגן פרימן) מתייעץ עם אחד הטכנאים שלו לגבי בעיית הטייס האוטומטי ב"עטלף" ואיך ניתן לפתור אותה. הטכנאי אומר "אבל מישהו כבר טיפל בבעיה. יש כאן פאץ' שהותקן בתאריך….". פוקס שואל מי התקין את הפאץ', והטכנאי אומר "ברוס וויין". וכאן אנחנו מבינים שבניגוד למה שחשבנו עד כה, ובניגוד למה שבאטמן אמר לאן התאוויי לפני כשתי סצינות, הטייס האוטומטי בהחלט עובד, כלומר שלא היתה לו בעיה לנטוש את העטלף מעל המפרץ, ולתת לו להמשיך לטוס הלאה אל האוקיינוס הפתוח עם פצצת האטום. וויין בעצם רצה לביים את מותו.

ב. בלייק מגיע למנהלת העזבון של ברוס וויין, אחרי שכולם חושבים שהוא מת, לקבל את מה שהושאר לו. שם אנחנו מגלים ששמו האמצעי הוא רובין. אה. כלומר, שהוא לא יהיה באטמן עתידי, אלא רובין עתידי. זו הרמה להנחתה לקראת סרט המשך נוסף. נולן אולי לא יביים (ובייל לא יככב בו), אבל אני בספק אם הוא יצליח להימנע מלהפיק אותו ולהיות אחראי על תכניו.

ג. גורדון מגיע אל גג בניין העירייה ורואה שזרקור העטלף, שהיה שבור וחלוד בתחילת הסרט, עכשיו מתוקן. באטמן רק מחכה שיזעיקו אותו שוב.

ד. אלפרד, שהיה בטוח שהרע שבתרחישיו אכן התממש וברוס וויין אכן נהרג, מגלה שדווקא הטוב שבתרחישיו התגשם, כשהוא רואה את וויין ואת קייל מולו בבית הקפה הפלורנטיני.

ה. בלייק מגיע לאחוזת וויין (שהפכה לבית יתומים) ומגלה שהבאט-קייב עובדת ומחכה לו. פייד לשחור.

לפי כל אלה, נראה לי שהסוף של "עלייתו של האביר האפל" אינו דו-משמעי כלל, אלא מאוד מאוד סגור. ברוס וויין חי, הוא מצא לו בת זוג (יותר מוצלחת מקים בייסינגר) וגם סיידקיק.

מישהו חושב אחרת?

וורנר, מפיצי "עלייתו של האביר האפל", עדיין לא שיחררו מספרים לגבי כמות מכירות הכרטיסים לסרט, אבל למעשה לא באמת צריך. התמונה באולמות הקולנוע די מדהימה. הכל מלא. ואנחנו נמצאים ביום שני, לא בסוף השבוע. כך נראו בחצי השעה האחרונה האולמות באתרי בתי הקולנוע, להצגות שהתחילו בין 21:50 ל-22:15:

איימקס, יס פלאנט ראשון לציון

סינמה סיטי ראשון לציון

סינמה סיטי גלילות

יס פלאנט רמת גן

יס פלאנט חיפה

לב דיזנגוף סנטר

המדהים והאירוני (טוב, לא עד כדי כך אירוני) הוא שדווקא ברשת גלובוס מקס, הרשת האחות של חברת הפצת הסרט, כמעט כל ההקרנות של 22:00 היו ריקות (חוץ מבאר שבע ונתניה). אז או ששם לא אוהבים את באטמן (או קולנוע, או את רשת גלובוס מקס), או ששם לא מזמינים באינטרנט כרטיסים מראש וברגעים אלה ממש משתרכים תורים עצומים של צופים מחוץ לקופות כדי להיכנס לסרט.

=================

מה עוד אני לומד מהשיטוט האינטרנט הזה?

1. שנכון לעכשיו, ארבעה ימים אחרי שנפתח יס פלאנט בראשון לציון, נראה שיש מספיק צופים באיזור דרום גוש דן כדי למלא גם את יס פלאנט וגם את סינמה סיטי. יהיה מעניין לראות בהמשך הקיץ, כשכוחו של "האביר האפל" ידעך, איך שני המגה-פלקסים האלה עובדים זה לצד זה. האם האחד יזלול את הקהל של השני, או שיהיו מספיק צופים לשניהם?

2. ככה ממנפים להיט. מי שחשב שזו שטות להוציא את "הדילרים" או שאר סרטים ישראליים מול הסרט הכי ענק של השנה, לא חושב כמו בעל בית קולנוע. ב-21:50 בסינמה סיטי גלילות התחילו ארבעה סרטים יחד: "עלייתו של האביר האפל", "הדילרים", "המשגיחים" ו"העולם מצחיק". מרגע ש"האביר האפל" התמלא, כל מי שהגיע לראות אותו ולא השיג כרטיס נכנס במקום זאת לסרט ישראלי. וככה שלושת הסרטים האלה הוצגו במקביל אליו באולמות קטנים יותר, אבל כמעט מלאים לחלוטין.

"אתם אומרים לי שאת אלון אבוטבול ראו השבוע יותר מאשר אותי?"

סוף השבוע האחרון היה צפוף בבתי הקולנוע. אין לי מספרים מוחלטים או רשמיים – המפיצים לא נותנים! – אבל האולמות היו מלאים ברובם. הסרט במקום הראשון הוא כמובן "עלייתו של האביר האפל", אבל מספרים סופיים אין. הסרט עלה רק ביום שישי, אז נתוניו ישקפו סוף שבוע מקוצר. אבל מעלעול במצב המכירות באולמות של הסרט, גם המקוצר הזה כנראה יביס בקלות את הנתון של "האביר האפל" מ-2008. הסרט מכר אז 52,000 כרטיסים בשלושה ימים. אני מעריך ש"עלייתו של" מכר לפחות את זה, אם לא יותר, ביומיים.

"מדגסקר 3" ו"הדיקטטור" עברו בסוף השבוע (ואולי קצת לפניו, בעצם) את קו 200,000 הכרטיסים. "עידן הקרח 4" ו"ספיידרמן" עברו את קו ה-100,000 כרטיסים.

ובחזית הישראלית: מתברר ש"המשגיחים" עובד לא רע בכלל, ולאט לאט צובר קהל. הוא הגיע אחרי עשרה ימים ל-17,000 צופים. בתחילה חשבתי שזו איוולת להוציא את הסרט בימי בין המיצרים, בימים שרוב הדתיים והמתחזקים, שהם קהל יעד מובהק של הסרט, לא הולכים לקולנוע. אבל כעת אני חושב שאולי זה דווקא עבד טוב. הסרט עובד לא רע על סמך הזמזום שנוצר סביבו, וביום שני, אחרי ט' באב, יתחילו להגיע הדתיים שבשלושת השבועות האחרונים רק שמעו על הסרט. האם בשבוע הבא "המשגיחים" יתחזק? יהיה מעניין לראות.

"הדילרים", שנדחס ב-13 בתי הקולנוע שלו לאולמות הקטנים (כל השאר נלקחו לטובת סרטי הקיץ ההוליוודיים) הביא בסוף השבוע הראשון שלו 7,500 צופים. מספר סביר בהחלט.

"העולם מצחיק" הגיע בסוף השבוע הזה ל-120,000 כרטיסים.

כלומר, לצד כל סרטי האקשן והאנימציה, יש עכשיו בבתי הקולנוע שלושה סרטים ישראליים שעובדים באופן לא רע. אחד הוא להיט רשמי, ושני האחרים מצליחים להביא אליהם קהל, עדיין במספרים קטנים, אבל מבטיחים.

באופן מדהים, כל הנתונים האלה מאוד מזכירים את טבלת שוברי הקופות של סוף השבוע המקביל של שנת 2008. גם אז יצא סרט באטמן שריסק את הקופות, גם אז היה סרט אנימציה של דרימוורקס שחצה את קו 200,000 הכרטיסים ("קונג פו פנדה"). גם אז היה סרט ישראלי שבדיוק חצה את קו 120,000 הכרטיסים ("איים אבודים"). וגם אז היתה קומדיה אמריקאית עם הרבה עברית שנעה לכיוון 200,000 הכרטיסים ("אל תתעסק עם הזוהן"). ההרבדל העיקרי שהוא שנראה ש"אמיצה", הפיקסאר של 2012, לא מצליח להביא את הקהל של "וול-אי", הפיקסאר של 2008.

מתוך דף הפייסבוק של אמיר קולבי

בלאגן הבוקר מגיע בחסות הפוסטר הירושלמי של "הדילרים". זה ריטואל קבוע ומעורר חימה – מעורר חימה מכל הכיוונים – שבו כולם מאשימים את כולם. זה התחיל עם פוסט של אמיר בר-קול בפייסבוק שקלט בירושלים גרסה אחרת של הפוסטר של "הדילרים" – ללא יובל שרף ומיכל גבריאלוב.

בתגובה פרסמו אנשי יונייטד קינג, מפיצי הסרט, תגובה בפייסבוק שלהם: "ככלל, חברת יונייטד קינג פועלת בהתאם להנחיות חברות השילוט בערים השונות. לצערנו, צנזור דמויות נשיות משילוט חוצות הינו תוצר של החלטה פסולה לטעמנו. בשנתיים האחרונות נאבקנו ללא הצלחה באותה הנחיה פסולה, ובמקביל יצאנו חדשות לבקרים לתקשורת לגבי צנזור בסרטים רבים. אנו נמשיך להאבק על מנת שההנחיות הבלתי שוויוניות הללו ישונו לאלתר."

זה כזה בולשיט. באמת. לבי צונח מייאוש כשאני רואה את הריטואל הזה, שכולל מסכת של גלגולי עיניים. יונייטד קינג מנסה להגיד "זה לא אנחנו, זו חברת שלטי החוצות", כאילו שהפוסטר נלקח מהם מכוח ועבר טיפול בידיים זרות. העיפו מבט בפוסטר הירושלמי: זה פוסטר אחר! זה צילום אחר! הרי ברור שמלכתחילה אנשי יונייטד קינג הכינו גרסה נטולת נשים לפוסטר של "הדילרים".

זה ריטואל קבוע. קבוע כמו שלכת או כמו חמסינים. יש בירושלים כמה וכמה שבאבניקים שמשחיתים פוסטרים עם נשים. זו גרסת הצניעות של תנועת אד-באסטרס. בעלי חברות הפרסום בירושלים, במקום להילחם במשחיתים, החליטו להילחם במפרסמים ומלכתחילה לא מסכימים לקבל פרסומות עם נשים לתלייה בירושלים, מחשש שישחיתו להם את הציוד. המפרסמים מצידם מסכימים. ואז קורה אחד משני דברים: יש רשת בתי קולנוע אחת, כולכם יודעים איזו, שביד אחד מוציאה לחברת הפרסום את הגרבה ה"צנועה" וביד השנייה הם מיד גם מוציאים הודעה לעיתונות תחת הכותרת "צנזורה בירושלים!". וכך הם גם משתפים פעולה עם חברת הפרסום, גם יוצאים נגדה, וגם זוכים לכותרת בתקשורת על היותם הקורבנות האמיתיים של המאבק הזה. יונייטד קינג טעו וחיכו שיתפסו אותם על חם כדי להוציא את ההודעה לעיתונות שבה הם מנסים להציג את עצמם כמי שנכפה עליהם הקמפיין הזה, בשעה שהם בבירור משתפי פעולה של חברות הפרסום: זו צנזורה עצמית שנובעת מפחד. זו צנזורה עצמית שמפרסם מרכזי כמו יונייטד קינג יכול בקלות למרוד בה אם רק יחליט שזו מטרתו.

אבל הפוסט המקורי של קולבי בפייסבוק היא זו שחושפת את הפרדוקס האמיתי שבסיפור הזה. תראו לאן הגענו: אין לנו (וב"לנו" אני מתכוום גם לחילונים וגם לחרדים) שום בעיה להציג סמים ומסוממים בשלטי חוצות, אין לנו שום בעיה שילדינו יביטו בפוסטר יצביעו על קססה וישאלו אותנו "אבא, מה זה?", אבל יש לנו בעיה עם נשים. אם להיות פוריטניים, לפחות להיות עקביים.

תוספת, 18:00: הנה מכתב שנשלח אחר הצהריים מאחראית הפרסום של יונייטד קינג בפרסום גולן אל לירון אדרי, מנהלת ההפצה של יונייטד קינג (והבת של). המכתב מבהיר ש-א) משרד הפרסום נוטל על עצמו אחריות על עניין הפוסטרים נטולי הנשים בירושלים; ב) הפוסטרים נטולי הנשים נתלו בירושלים על פי דרישה מחברת השילוט הירושלמית, זוהר שלטים; ג) משרד הפרסום לא ידע (ולא עודכן) שתקנה עירונית חדשה אוסרת על הדרת נשים משלטי חוצות; ד) הפוסטרים יוחלפו לאלתר.

לכבוד:

לירון אדרי

יונייטד קינג

הנדון: שילוט "הדילרים"

בהמשך לעליית שילוט "הדילרים" בירושלים ע"ג שלטי זוהר חוצות, הנני מצרה על כך שהשלטים הועלו ללא דמויות הנשים בפוסטר.

השלטים הועלו בגרפיקה הנוכחית, עקב הנחיה גורפת שנתנה לנו ע"י ניסים מזוהר חוצות לפיה לא ניתן להעלות שלטים בירושלים בהן מופיעות נשים.

לצערי, זו אינה הפעם הראשונה ששלטים עולים בירושלים בצורה זו.

אנו מתנצלים על אי הנעימות שנוצרה, אך לא ידענו שיצא חוק עזר עירוני חדש המונע הדרת נשים גם בשילוט.

אנו מברכים על ההוראות החדשות, ואין ספק, שלו ידענו על קיומם, היינו מתעקשים על העלאת גרפיקת השלט המקורי, או נמנעים מלהעלות כלל את השלטים בירושלים.

אי לכך אנחנו פועלים באופן מיידי להחליף את כל השלטים שצונזרו מהם נשים בשלטים מקוריים התלויים ברחבי הארץ.

בברכה

נעמה מליחי נחום

פרסום גולן

מסקנה? בראבו לאמיר בר-קול שבהנפת תמונה אחת בפייסבוק תיקן את העולם – או קלקל אותו, תלוי מאיזה כיוון אתה מסתכלים על זה – בתוך יממה אחת.