ברוכים הבאים למדור הברנז'ה של "סינמסקופ" עם שתי כותרות על אחורי הקלעים של עולם היחצנות.

א.

תגידו אהלן וסהלן למאיה קרבט ונירית וייס שברחו מקשת והקימו יחד משרד ליחסי ציבור (ויעוץ תקשורתי). אתמול הם עשו את הספתח שלהם בתחום הקולנוע עם הבשורה על "למלא את החלל" בוונציה. כן, רק השיקו את המשרד וכבר הן מצטרפות לקאדר היחצניות של הקולנוע הישראלי. חוץ מ"למלא את החלל" השתיים גם מייצגות את הסרט התיעודי "כך ראינו" של אריק ברנשטיין ואליאב לילטי, שיעלה בסינמטקים באוגוסט.

ב.

והנה יוזמה יחצנית… משונה. אמש התקיימה הקרנת העיתונאים לסרט "מג'יק מייק" של סטיבן סודרברג אבל בהחלטה של גימיק שעושה לי כאב בטן זו היתה הקרנה המיועדת לנשים בלבד (הבנתם? כי זה סרט על חשפנים?). הו, טושה – קולנוע לב – טושה. החזרתם לנו על שנים של הדרת נשים. כל מה שנותר לי לעשות הוא לשבת בבית, לחפש את הסרט להורדה בטורנט ולחכות לקרוא את הביקורת של מבקרת הקולנוע של "פנאי פלוס" בשבוע הבא. ואני חושב שאסור לעצור כאן כי גימיק טוב הוא כזה שהולכים איתו עד הסוף: קולנוע לב צריכים להקפיד למכור כרטיסים רק לנשים לסרט הזה. כי 50,000 צופים לסרט זה טוב בדיוק כמו 100,000 צופים, אם הם מהמגדר הנכון. תזכירו לי לא לשים קצוץ בפעם הבאה שבלב צועקים על הדרת נשים מכרזות ושילוט. מה יש, זה רק גימיק.

כדי לא להטריח אתכם עם עוד ועוד פרשנויות והגיגים שלי על "עלייתו של האביר האפל" הוספתי את הביקורת שלי מ"פנאי פלוס" על הסרט לתוך הפוסט "עלייתו של האביר האפל, ביקורת" מלפני שבוע. אחד הדברים שישבתי לחפש, אחרי שרצתי לכתוב באמוק ובלי מחשבה שניה על חוויית הצפייה, הוא מה הרעיון המרכזי שסביבו נסוב הסרט. נולן הוא תסריטאי כזה. לסרטיו יש על פי רוב "נושא", איזשהו רעיון פילוסופי, הרבה לפני הרעיון הדרמטי, שסביבו הוא אורג את הסרט כולו. ונדמה לי שבסרט השלישי נולן מנסה לבחון את המושג החמקמק הזה שנקרא "תקווה". והוא מציג את התקווה לעיתים כסם מוות ולעיתים כסם חיים. הוא גם מראה שעל פי השקפתו "תקווה" ו"אשליה" הם מושגים סמוכים. אבל זה לא הופך אותו לפסימיסט. אם אתם זוכרים את סרטיו האחרים של נולן ("יוקרה", למשל), הרי שיש לו כבוד גדול מאוד לאשליות.

הנה משפט אחד מתוך הביקורת השלמה:

אי אפשר שלא לראות בשלושת הסרטים שיצר כריסטופר נולן סביב דמותו של באטמן תמרור אחד גדול של "אמרתי לכם". יהיו כאלה שמיד ינסו למנף את הירי (בהתרחש בקולורדו בליל בכורת הסרט) לכיוון הטענות שהקולנוע מלבה אלימות. במקרה של נולן זה מקרה מובהק של קולנוע שמנבא אלימות. נולן הזה עושה סרטים על אמריקה, רגע לפני שאמריקה מגיעה לשם.

ובכלל, עכשיו אחרי שהטרילוגיה הזאת הושלמה והצוות מתפזר, יהיה מעניין לערוך ניתוח עומק לסרטיו ותסריטיו של נולן, והאופן שבו המיתוס של סרטי באטמן מסתמך על האתוס שנולן יוצר בסרטי החוץ-באטמן שלו. סרטים שבהם מוטיבים של שינה, ערות, חלום, אשליה ותודעה משחקים תפקיד מרכזי.

================

אסוציאציה חופשית: ביום חמישי הבא יקיימו יס וסינמטק חולון הקרנה חד פעמית של "פשיטה", סרט האקשן האינדונזי המדהים והאלים. יס הם היחידים שטרחו להאמין בסרט הזה ולהביא אותו לקהל הישראלי (זה חושף את פרופיל ההפצה בישראל, אם אף מפיץ, אף מפיץ, לא חשב שהסרט הזה ראוי להפצה בארץ. מה שמוכיח שוב ושוב ושוב את הטענה שמפיצינו פשוט מצוינים בהבאת פנסיונרים לקולנוע, אין להם מושג איך להביא – נגיד – חיילים. או סטודנטים. פשוט אין להם מושג. וככה נוצר בארץ ואקום רפרטוארי של המון סרטים שיש להם קהל, אבל אין מי שיאמין בהם בארץ). מכיוון שלאנשי יס אין זכויות להפצה מסחרית של הסרט בבתי קולנוע, ההקרנה ביום חמישי היא אירוע שיווקי שהכניסה אליו חינם. אם לא ראיתם את הסרט בפטיבל ירושלים, אנשי "סריטה" ו"עין הדג" מחלקים לכם כרטיסים לשם. כתבתי עליו מעט כאן.

אבל בעודי נזכר ב"הפשיטה" בסמוך לצפייה ב"עלייתו של האביר האפל" (וגם כי סצינת המכות של ביין ובאטמן בביוב הזכירה לי את סיקוונס המכות עם מד דוג ב"הפשיטה") פתאום זה נראה לי ממש הגיוני: גארת אוונס, הבמאי של "הפשיטה", יהיה ליהוק מעולה לסרט באטמן רביעי. לא ככה?

================

אל דאגה, אני אחלק לכם כרטיסים לסרט אחר ביום ראשון. בואו.

יפתח קליין לבוש לשטיח האדום בוונציה

כזכור, את הבשורה על כך ש"למלא את החלל" של רמה בורשטיין התקבל לתחרות הרשמית בפסטיבל ונציה קיבלנו לפני כחודש, כשהפסטיבל הורה למפיקי הסרט להחליט: פסטיבל ירושלים או ונציה. יוצרי הסרט בחרו בוונציה, אבל בפסטיבל ירושלים השיגו הסכמה מצד אנשי ונציה לאפשר להם לפרסם את סיבת הפרישה שבועות לפני פרסומה הרשמי של רשימת התחרות. אבל עבור שאר העולם, התחרות של ונציה מתחילה מ… עכשיו. ההכרזה הרשמית התקיימה הבוקר ולצידה של רמה בורשטיין יתחרו כמה קולנוענים נוספים. כמו למשל: טרנס מאליק, בריאן דה פלמה, טאקשי קיטאנו, אוליביה אסייאס, אולריך זיידל, ברליאנטה מנדוזה, קים קי-דוק, מרקו בלוקיו, דניאל צ'יפרי, רמין בהרני, פרנצ'סקה קומנצ'יני והרמוני קורין. למעשה נדמה שבורשטיין היא היחידה, או אחת הבודדות ברשימה, שזהו סרט הבכורה שלה ושמגיעה לתחרות באנונימיות. בפסטיבלי קולנוע זה עשוי להיות יתרון. הנה הרשימה המלאה והרשמית סוף סוף, כולל שני סרטים של עמוס גיתאי ואת סרטו של אריאל ורומן בהקרנות מחוץ לתחרות ואת "מנתק המים" של עידן הובל במסגרת ה"אוריזונטי" (את סיכום המשתתפים הישראלים בפסטיבל השנה עשינו כבר אתמול):

OPENING FILM (OUT-OF-COMPETITION)

"The Reluctant Fundamentalist," Mira Nair (U.S.,Qatar)

COMPETITION

"To The Wonder," Terrence Malick (U.S.)

"Something in the Air," Olivier Assayas (France)

"Outrage:Beyond," Takeshi Kitano (Japan)

"Fill The Void," Rama Burshtein (Israel)

"Pieta," Kim Ki-duk (South Korea)

"Dormant Beauty," Marco Bellocchio (Italy)

"E' stato il figlio," Daniele Cipri (Italy)

"At Any Price," Ramin Bahrani (US, UK)

"La Cinquieme Saison," Peter Brosens, Jessica Woodworth (Belgium, Netherlands, France)

"Un Giorno Speciale, " Francesca Comencini (Italy)

"Passion," Brian De Palma (France, Germany)

"Superstar, " Xavier Giannoli (France, Belgium)

"Spring Breakers," Harmony Korine (US)

"Thy Womb," Brillante Mendoza (Philippines)

"Linhas de Wellington," Valeria Sarmiento (Portugal, France)

"Paradise: Faith," Ulrich Seidl (Austria, France, Germany)

"Betrayal," Kirill Serebrennikov (Russia)

OUT OF COMPETITION
"L'homme qui rit," Jean-Pierre Ameris (France)
"Love Is All You Need," Susanne Bier (Denmark/Sweden)
"Cherchez Hortense," Pascal Bonitzer (France)
"Sur un fil," Simon Brook (France/Italy)
"Enzo Avitabile Music Life," Jonathan Demme (doc) (Italy/U.S.)
"Tai Chi 0," Stephen Fung (China)
"Lullaby to My Father," Amos Gitai (Israel/France)
"Shokuzai" (Penance), Kiyoshi Kurosawa (Japan)
"Bad 25," Spike Lee (doc) (U.S.)
"The Reluctant Fundamentalist," Mira Nair (India/Pakistan/U.S.)
"O Gebo e a Sombra," Manoel de Oliveira (Portugal/France)
"The Company You Keep," Robert Redford (U.S.)
"Shark (Bait 3D)," Kimble Rendall (China)
"Disconnect," Henry-Alex Rubin (U.S.)
"The Iceman," Ariel Vromen (U.S.)

OUT OF COMPETITION – Special Events
"Anton tut ryadom" (Anton's Right Here), Lyubov Arkus (documentary) (Russia)
"Ya Man Aach" (It Was Better Tomorrow), Hinde Boujemaa (documentary) (Italy)
"Sfiorando il muro," Silvia Giralucci & Luca Ricciardi (documentary) (Italy)
"Carmel," Amos Gitai (Israel/France/Italy)
"El impenetrable," Daniele Incalcaterra & Fausta Quattrini (documentary) (Argentina/France)
"Witness: Libya," Michael Mann (documentary) (U.S.)
"Medici con l'Africa," Carlo Mazzacurati (documentary) (Italy)
"La nave dolce," Daniele Vicari (documentary) (Italy/Albania)

Orrizonti (Horizons)
"Wadjda," Haifaa Al Mansour (Saudi Arabia-Germany)
"The Paternal House," Kianoosh Ayari (Iran)
"I Also Want It", Alexey Balabanov (Russia)
"Gli Equilibristi," Ivano De Matteo (Italy-France)
"L’intervallo," Leonardo Di Costanzo (Italy-Switzerland-Germany)
"Winter of Discontent," Ibrahim El Batout (Egypt)
"Tango Libre," Frederic Fonteyne (Belgium-France-Luxembourg)
"The Cutoff Man", Idan Hubel (Israel)
"Fly With The Crane," Li Ruijun (China)
"A Hijacking," Tobias Lindholm (Denmark)
"Leones," Jazmin Lopez (Argentina-France-Netherlands)
"Bellas Mariposas," Salvatore Mereu (Italy)
"Low Tide," Roberto Minervini (US-Italy-Belgium)
"Boxing Day," Bernard Rose (UK-US)
"Yema," Djamila Sahraoui (Algeria-France)
"Araf – Somewhere In Between," Yesim Ustaoglu (Turkey-France-Germany)
"The Millennial Rapture," Koji Wakamatsu (Japan)
"Three Sisters," Wang Bing (France-Hong Kong-China)

תיקון: בניגוד לפרסום המקורי מ"וראייטי", סרטו של פול תומס אנדרסון, "המאסטר", לא יתחרה בוונציה. הנה הליין-אפ הרשמי והמלא.

מתוך "עולם אחר" של איתן ראובן

עודכן עם תגובתו של אלון גרבוז.

בשורה כפולה שיגרו הלילה איתן ראובן ושלומי אבינר, מפיקי סרט הזומבים הפוסט-אפוקליפטי "עולם אחר" לחברי האקדמיה: א) מסיבות טכניות, הם מושכים את הסרט מהקרנות האקדמיה השנה ומעבירים אותו לתחרות של 2013. ב) "עולם אחר" יהפוך בקרוב לסרט הישראלי הראשון בתלת מימד.

הנה המייל שהם שלחו:

לצערנו עקב בעיות טכניות באולם ההקרנה בסינמטק החלטנו בלב כבד לבטל את ההקרנה בהתמודדות על פרסי אופיר 2012 ולעבור לתחרות של 2013.

להלן הנסיבות: הצלם המוכשר בנג'י כהן הוזמן למספר הקרנות אקדמיה והבחין כי עוצמת ההקרנה חלשה מהמקובל ומכיוון ש"עולם אחר" הינו סרט אפל וחשוך בחלק לא קטן מהסצינות, הוא התריע בפנינו כי חשוב שנבצע בדיקות דחופות טרם ההקרנה. הגענו עם צוות טכני ובידינו שני עותקים כאשר אחד מהם בהיר יותר במכוון לבדיקות. סצינות חשובות ומרשימות במיוחד נראו חשוכות יתר על המידה. למען הסר ספק, העותק נבדק באולם בסינמה סיטי והיה מרשים במיוחד. השקענו בסרט מיליון דולר, דם, יזע ודמעות וגם שלוש שנים מהחיים – לא הגענו עד לנקודה הזאת כדי להתפשר ולהקרין אותו בצורה שלא מכבדת את הסרט, את אנשי הצוות וכמובן שאתכם חברי האקדמיה.

הודענו להנהלת האקדמיה ולאחר שבוצעה בדיקה והנושא אומת, הוחלט שנתמודד באופיר 2013. הודענו כי נסרב להקרין את הסרט בכל מקרה בסינמטק ונעדיף לפרוש לחלוטין מאופיר אם תנאי זה לא ימומש. הובטח לנו כי ב-2013 האקדמיה תעבור לאולמות חדישים של הסינמטק. חשוב לציין כי תגובת הנהלת האקדמיה הייתה מהירה, מקצועית ועניינית ואנו רוצים להודות לאילנה ומאיה על הטיפול המסור.

ולחדשות הטובות: מפיקי הסרט "עולם אחר" (ANOTHER WORLD)  מאשרים כי הסרט ישוחרר בשתי גרסאות – גרסה סטנדרטית וגרסת תלת ממד (3D) , למעשה זה יהיה פיצ'ר ישראלי ראשון בתלת ממד.

===================

נתחיל מהסוף: אז הנה סרט האימה התלת מימדי שמשה אדרי דיבר עליו בראיון ל"גלובס" לפני כמה חודשים. איתן ראובן, במאי הסרט, מעדכן שהסרט יעבור בקרוב המרה לתלת מימד על מערכת דה-וינצ'י ריזולב.

אבל החלק הראשון של ההודעה היה מלא הפתעות. מצד אחד, אני לגמרי מבין את העניין של לפרוש מפרסי אופיר. זה כבר ממש הרגע האחרון, וממילא סרט כזה צריך קודם כל לעבור דרך קהל ופסטיבלים ורק לבסוף להגיע לאקדמיה. לערוך את הקרנת הבכורה העומית לסרט זומבים דווקא באקדמיה זה סוג של טירוף. בוודאי אם עוד מתוכננת הוצאה תלת מימדית שלו בעתיד, דבר שבטוח יניב לסרט לא מעט יחסי ציבור וכותרות, אותם עדיף לו למנף להצבעת האקדמיה הבאה. זה, אגב, נכון לדעתי לכל הסרטים ואני חוזר ואומר: אם האקדמיה לא משנה את חוקיה לפחות שהמפיקים יעשו את זה וולונטרית: קודם קהל ופסטיבלים, ורק אז אקדמיה. בייחוד אם אתם עושים משהו שהוא קצת אחר ממה שצפוי בקולנוע הישראלי.

אבל בחיי שזו פעם ראשונה שאני שומע שיש בעיה עם ההקרנה הדיגיטלית בסינמטק תל אביב. האם הבמאים והצלמים של שאר 30 הסרטים האחרים בתחרות לא שמו לב לזה, או שקרה שם משהו בעת האחרונה? ההקרנות הדיגיטליות שאני ראיתי בסינמטק היו מצוינות (למעשה, את "הוגו" ראיתי בתלת מימד פעמיים, וההקרנה בסינמטק היתה טובה יותר – בהירה, צלולה, חדשה ונהדרת – מההקרנה ברב חן בכיכר דיזנגוף).

אבל נשאלת השאלה: אם אכן ההקרנה בסינמטק לא עומדת בסטנדרטים של אנשי "עולם אחר" למה לא להקרין את הסרט במוזיאון תל אביב (קולנוען אחד, שיש לו סרט בתחרות השנה, אמר לי שלדעתו הקרנת הדי.סי.פי הכי טובה בארץ כרגע היא זו של המוזיאון, שהותקנה לפני חודשים ספורים), או בסינמה סיטי (משה אדרי הוא הרי מפיץ הסרט). על כך עונה לי ראובן שתקנון האקדמיה מחייב את היוצרים להקרין את סרטם לפחות פעם אחת בסינמטק. וממילא, בגלל שכל העניין קרה ברגע האחרון, האולמות בסינמה סיטי ובמוזיאון היו תפוסים ואי אפשר היה להזיז את ההקרנה שכבר נקבעה.

טוב. אני לא יודע להכריע. האם יש באמת בעיה בסינמטק, או אולי קפדנות יתר של יוצרי הסרט, או חיפוש אחר תירוץ לדחייה? לא יודע. מה שכן, נראה לי שלא משנה מה הסיבה, אנשי "עולם אחר" עשו את המהלך הנכון. סרטם היה הולך לאיבוד בתחרות השנה. בהנחה שהסרט לפחות סביר ומעלה ויניב תשומת לב מקומית ועולמית כשיופץ מסחרית, זה יועיל לו כשיגיע לתחרות אופיר הבאה, לפחות בקטגוריות הטכניות. ראובן מעדכן אותי שסרטו יופץ מסחרית הרבה לפני תחילת הקרנות האקדמיה של השנה הבאה.

תוספת: תגובתו של אלון גרבוז, מנהל סינמטק תל אביב:

אין לי ספק שזה נסיון התחמקות מהקרנות האקדמיה. אם ההקרנה בסינמטק לא מוצאת חן בעיניו יכול היה להקרין בכל המקומות האחרים, מה גם שההקרנה שנועדה להערב קרובה מאוד למועד תחילת ההצבעה. היתכן שלא מצא לנכון להזמין את סינמה סיטי, או מוזיאון, או קולנוע לב? באשר לאיכות ההקרנה בסינמטק אין עוררין. הציוד החדיש ביותר והאיכותי ביותר הקיים.

בבדיקה של הסרט הזה אכן היתה בעיה. הם התבקשו להביא עותק אחר ואף קבעו מועד לטסט. הם לא טרחו להגיע.

פוסט זה נכתב מתוך אולם 3 ביס פלאנט ראשון לציון, בהמתנה ל'עידן הקרח 4'. אינטרנט אלחוטי חינם יש, קליטה סלולרית אין. ואיך יהיה? מסביב רק דיונות. מדבר. חסרה רק שיירת גמלים. בתור חובב קולנוע, פנים יס פלאנט ראשל"צ הוא גן עדן. בתור ראש"לצי לשעבר, החוץ שלו (שאותו ראיתי היום לראשונה לאור יום) הוא מעין גיהנום. לא רק שההאנגר העצום הזה בנוי על הדיונות של ראשון, דיונות – מהאחרונות על קו החוף של ישראל – שבנעוריי כל כך נלחמו כאן על שימורן*, אלא שהקמת המתחם הזה הוא סוג של אסון אורבני לעיר הזאת.

זו בעיה של כל מערב ראשון, עיר של קניונים מוקפים בחניונים, פרבר המנותק מהעיר, שקורא לכל מי שמסביב להגיע אליו עם מכונית ומייבש אגב כך את מרכז העיר. אין יותר בתי קולנוע במרכז ראשון לציון. האחרון, רב חן ברחוב ז'בוטינסקי, נסגר לפני כשלושה חודשים, כדי להעביר את קהל מרכז העיר אל פאתיה. אם ראשי עיריית ראשל"צ חשבו שככה הם יהפכו את העיר לאימפריה, הרי שיקרה ההפך. מרכז ראשון תהפוך לעיר רפאים, ורק איזורי הקניונים והניאונים יפרחו.

קחו מכונית ממנהטן וחצו את גשר ג'ורג' וושינגטון לכיוון ניו ג'רזי ותראו שזה מה שקרה שם. המון קניונים בפאתי ערים, קופסאות הנטועות כאי במרכז מגרשי חניה עצומים, רצף שלהם בזה אחר זה. וביניהם, עוד ועוד מגה-פלקסים. ופה ושם, ממש כמו ביס פלאנט, לונה פארק, סיקס-פלאגס כזה או אחר. מקום התכנסות לכל בעלי המכוניות הכל העיירות הסמוכות. אבל הערים עצמן מיובשות וגוססות בתוכן. העסקים נוטשים לטובת הקניונים, וכשהחיים במרכז העיר מפסיקים להיות עירוניים, גם התושבים מתחילים לנטוש, ורק בעלי ההכנסות הנמוכות, שלא יכולים לעזוב את העיר, נשארים בה. העיר הולכת ומתפוררת.

הקמת יס פלאנט על שטח אדמה טרי, דרומית לאיזורי הקניונים הוותיקים יותר של ראשון, מעיד על כך שבקרוב גם האיזור הזה ייכבש על ידי קופסאות מסחר מוקפות באוקיינוסים של חניונים. מכיוון שזה על העורק שבו נפגשים נתיבי איילון דרום עם כביש 431, זה מקום שיהיה מאוד נוח להגעה לתושבים מאשקלון ואפילו ממודיעין (על 431, המרחק ממודיעין למערב ראשון הוא כ-25 דקות). האתרים האלה ישגשגו, אבל לב ראשל"צ יקמול.

לא שאכפת לי, כן? סתם, סנטימנטים.

===============

*) יש שתי קבוצות שנלחמו ונלחמות על שימור הדיונות שבין ראשון לאשדוד. אחת, הם אנשי האקולוגיה. נראה שהם מפסידים בקרב ונראה שהדיונות כולן הולכות להיסלל בקרוב. השנייה היא אנשי המאפיה של כל גוש דן. דיונות ראשון לציון היו מפוסמות בילדותי כמקום המושלם להיפטר ממנו מגופות המחוסלים במאבקי המאפיות בעיר ובאיזור. היי, הנה רעיון לסרט: כל מחוסלי העולם התחתון שקבורים בחולות ראשון, מתעצבנים על הראש של יס פלאנט שמעיר אותם בלילות וקמים מקברם ותוקפים את המתחם. זומבים בסופרלנד.

והנה מגיעים הנתונים הרשמיים מסוף השבוע האחרון בקופות, ואכן ההערכות היו מדויקות. "עלייתו של האביר האפל" מוביל בראש בפער של כמעט שתיים מהסרט הבא בתור ("מדגסקר 3") עם הכנסות בסך 535,360 דולר (או 2.14 מיליון שקל). שזה שקול לכ-60,000 כרטיסים (בחישוב שחלק מהכרטיסים נקנו להקרנות האיימקס היקרות יותר). כלומר, אכן, יותר מ"האביר האפל" מ-2008.

ושימו לב גם לנתון ההכנסות של "עלייתו" פר אולם. הוא מוצג בכחצי מהאולמות שבהם מוצגים סרטי האנימציה (שמוצגים פעם בדו-מימד ופעם בתלת מימד, פעם בעברית ופעם באנגלית), רק 25 אולמות, ומול אולמות מלאים לחלוטין.

ואני רואה גם ש"אמיצה" לא תפס בארץ.

ואכן, זה היה סוף השבוע הקופתי ביותר בישראל השנה. תשעת סרטי האולפנים ההוליוודיים שמדווחים ל"בוקס אופיס מוג'ו" הכניסו בקופות בישראל 6.5 מיליון שקל בסוף השבוע. תוסיפו לזה את שלל סרטי האנימציה הלא-הוליוודיים שמציפים את אולמות הקולנוע, ואת וודי אלן שעובד מצוין ואת שלושת הסרטים הישראליים שעובדים לא רע, ותגיעו למספר גדול אף יותר מזה.

הנה, לכבוד הקיץ, הקאמבק של טבלת שוברי הקופות:

בואו נעשה סדר בשלל הכותרות מהחודש האחרון על הנוכחות הישראלית בפסטיבל ונציה, שתהיה השנה עשירה במיוחד. אתמול כבר פורסמו הכותרות על מחווה לעמוס גיתאי, וקבלתם של פרויקט "מים" והסרט "חיותה וברל" לפסטיבל. אז ננסה לרכז הכל.

א. "למלא את החלל" של רמה בורשטיין בהפקת אסף אמיר יתחרה בתחרות הרשמית. זו התחרות שבה מוענק פרס אריה הזהב. סרטי בכורה זוכים בפרס הזה לעיתים רחוקות, אבל כשזה קורה, זה מסמן את הסרט כאירוע משמעותי. "נעורי איוון" של טרקובסקי, למשל. או "השיבה" של אנדריי זוויאגינצב. או "לבנון" של שמוליק מעוז.

ב. ארי פולמן יהיה אחד השופטים בתחרות הרשמית. בראש חבר השופטים יעמוד מייקל מאן.

ג. "מנתק המים" של עידן הובל בהפקת איתן מנצורי יוצג במסגרת השניה של הפסטיבל "אוריזונטה". המקבילה של ונציה ל"מבט מסוים" של קאן.

ד. Venice Days היא מסגרת עצמאית, עם ניהול אמנותי נפרד, שהוקם על ידי איגוד הבמאים האיטלקי ב-2004 כדי להיות התשובה של ונציה ל"השבועיים של הבמאים" של קאן. השנה יהיו במסגרת הזאת שני סרטים ישראליים: "הירושה" שביימה היאם עבאס בהפקת אריק ברנשטיין ו"חיותה וברל" שביים עמיר מנור (שזיכה בפסטיבל ירושלים את שני שחקניו, יוסף כרמון ורבקה גור, בפרסי המשחק). את "חיותה וברל", ממש כמו את "למלא את החלל", הפיק אסף אמיר. אגב, באנגלית קוראים ל"חיותה וברל" "אפילוג", שלטעמי זה שם הרבה יותר מוצלח ("חיותה וברל" נשמע לי כמו "ברל מאת אניטה שפירא").

ה. עמוס גיתאי יזכה למחווה מיוחדת בפסטיבל, ויוקרנו שם סרטיו העלילתיים שהוקרנו בעבר בתחרות בוונציה, ביניהם "ברלין-ירושלים", "עלילה" ו"התנתקות". אלברטו ברברה, שחוזר השנה לנהל את ונציה (הוא עזב לפני עשר שנים לטובת קאן), מחבב את סרטיו של גיתאי.

ו. שבוע המבקרים של ונציה, עוד מסגרת עצמאית שהוקמה בהשראת מסגרת מקבילה בקאן, תיפתח עם הקרנה מיוחדת (מחוץ לתחרות) של "פרויקט מים", מקבץ סרטים קצרים ישראליים-פלסטינאים שהופקו לקראת פסטיבל הסטודנטים בתל אביב, שערכה יעל פרלוב. הסרטים "טיפות עיניים" של מוחמד בכרי ו"טיפות" של פיני טבגר הוקרנו בפסטיבל ירושלים. סרטו של טבגר זכה בפרס הסרט הקצר הטוב ביותר.

ז. אריאל ורומן הוא ישראלי לשעבר שחי בארצות הברית וכתב וביים כעת את הסרט "אייסמן", הפקה של חברת מילניום בתקציב של 20 מיליון דולר בו מגלם ג'יימס פרנקו מחסל מאפיה. פרנקו נכנס לפרויקט אחרי שאל פצ'ינו פרש ממנו. ווינונה ריידר מגלמת את אשתו. גם הסרט הזה יהיה בוונציה.

כמעט כמדי שנה, פסטיבל טורונטו מקדים את מסיבת העיתונאים של ונציה בכמה ימים וככה הורס להם את כל ההפתעות. כל מה שהוא בכורה עולמית בטורונטו, אתם יודעים שלא יהיה בוונציה. וכל מה שהוא בכורה בינלאומית, אבל לא היה באף פסטיבל קודם, אתם יודעים שיהיה כמה ימים לפני כן בבכורה עולמית בוונציה.

למשל: "זייתון" של ערן ריקליס יוצג בבכורה עולמית בטורונטו. עוד ישראלים בבכורות עולמיות: "לופר", סרט המסע בזמן של ריאן ג'ונסון (בהפקת רם ברגמן); ו"Late Quartet" סרטו העלילתי של ירון זילברמן ("הכוח לשחות") עם כריסטופר ווקן, פיליפ סימור הופמן ולירז צ'רכי (עדי עזרוני היתה שותפה להפקה). ובקישור קלוש, גם "חנה ארנדט", הביוגרפיה הקולנועית שביימה מרגרטה פון טרוטה, שצולמה בחלקה בישראל.

ולא מהזווית הישראלית: "אטלס של עננים" של האחים וושאובסקי וטום טיקוור; "ארגו" של בן אפלק; והחדשים של דיוויד או ראסל, ניל ג'ורדן, דרק צ'יאנפראנס ("בלו ולנטיין"), נוח באומבך, ג'וס ווידון (בגרסה שלו ל"מהומה רבה על לא דבר" של שייקספיר).

בבכורות הבינלאומיות נמצא סרטו של הישראלי לשעבר אריאל ורומן, "אייסמן", שהופק על ידי חברת מילניום (אבי לרנר, דני דימבורט, בועז דווידזון), מה שאומר שבכורתו העולמית תהיה בוונציה.

אבל יש גם את "To the Wonder", סרט חדש של טרנס מאליק (זריז!), שגם הוא מן הסתם יהיה בבכורה עולמית בוונציה.

הנה הרשימה המלאה של הסרטים שעליהם פורסם היום. פסטיבל טורונטו כה גדוש בסרטים, שסרטים נוספים יצטרפו לרשימה הזאת בימים הקרובים (ויה אינדי-ווייר):

World Premieres
"Looper" (Rian Johnson) (Opening Film)
"Cloud Atlas" (The Wachowskis & Tom Tykwer)
"Argo" (Ben Affleck)
"The Silver Linings Playbook" (David O Russell)
"Love, Marilyn" (Liz Garbus)
"Free Angela And All Political Prisoners" (Shola Lynch)
"The Place Beyond The Pines" (Derek Cianfrance)
"Midnight's Children" (Deepa Mehta)
"Hyde Park On Hudson" (Roger Michell)
"Great Expectations" (Mike Newell)
"Inescapable" (Rubba Nadda)
"Twice Born" (Sergio Castellitto)
"English Vinglish" (Gauri Shinde)
"The Perks Of Being A Wallflower" (Stephen Chbosky)
"Thanks For Sharing" (Stuart Blumberg)
"End Of Watch" (David Ayer)
"Imogene" (Robert Puccini and Shari Springer Berman)
"A Late Quartet" (Yaron Zilberman)
"Much Ado About Nothing" (Joss Whedon)
"Frances Ha" (Noah Baumbach)
"The Time Being" (Nenad Cicin-Sain)
"Writers" (Josh Boone)
"At Any Price" (Ramin Bahrani)
"Venus And Serena" (Maiken Baird)
"Byzantium" (Neil Jordan)
"Quartet" (Dustin Hoffman)
"Ginger And Rosa" (Sally Potter)
"A Liar's Autobiography" (Ben Timlett, Bill JOnes, Jeff Simpson)
"Foxfire" (Laurnet Cantet)
"In The House" (Francois Ozon)
"The Impossible" (JA Bayona
"Hannah Arendt (Margarethe Von Trotta)
"Mr. Pip" (Andrew Adamson)
"Capital" (Costa-Gavras"
"The Attack" (Ziad Doueriri)
"Zaytoun" (Eran Riklis)
"The Deep" (Baltasar Kormakur)
"Dreams For Sale (Nishikawa Miwa)
"The Last Supper" (Lu Chuan)

International/North American Premieres
"To The Wonder" (Terrence Malick)
"Anna Karenina" (Joe Wright)
"The Reluctant Fundamentalist" (Mira Nair)
"The Company You Keep" (Robert Redford)
"Jayne Mansfield's Car" (Billy Bob Thornton)
"A Royal Affair" (Nikolai Arcel)
"Dangerous Liasons" (Hur Ji-Ho)
"Thermae Romae" (Hideki Takeuchi)
"Caught IN THe Web" (Chen Kaige)
"Dormant Beauty" (Marco Belloccchio)
"Everybody Has A Plan" (Ana Piterbarg) w/Viggo Mortensen
"Kon-Tiki" (Espen Sandberg
"Reality" (Matteo Garrone)
"A Few Hours Of Spring" (Stephan Brize)
"The Hunt" (Thomas Vintenberg)
"The Iceman" (Ariel Vromen)
"Lore" (Cate Shortland)
"No" (Pablo Larrain)
"OUtrage Beyond" (Takeshi Kitano)
"Rust And Bone" (Jacques Audiard)
"The Sapphires" (Wayne Blair)
"Tai Chi O" (Stephen Fung)

Canadian Premiere
"The Sessions" (Ben Lewis)

זה עלה לרשת לפני שלושה ימים ורק הרגע קראתי על זה לראשונה בפייסבוק של דבורית שרגל, אבל זה משונה ומשעשע ושווה את 13 הדקות שזה הולך לגזול לכם עכשיו. ג'רי סיינפלד השיק סדרה אינטרנטית שכנראה מחברת בין שלושת הדברים שהוא הכי מתעניין בהם: קומיקאים, מכוניות וקפה (באנגלית זה מסתדר באליטרציה יפה). בחצי מהפרק, שצולם במישיגן ובו סיינפלד נוסע עם לארי דיוויד לשתות קפה (דיוויד מזמין תה), המכונית מצולמת בחושניות, בחצי השני זה הקפה שמצולם באותה חושניות.

זה אתר הסדרה. הפרק השני יעלה ב-2 באוגוסט ובו יארח סיינפלד את ריקי ג'רווייס במכונית אחרת.

דיר בלאק! הפוסט הזה עוסק בדקות האחרונות הבאטמן/נולן השלישי. אם לא ראיתם, אין לכם מה לחפש כאן.

אתמול שאל המגיב עידו באיזור התגובות של "עלייתו של האביר האפל", ביקורת:

יאיר, למה אתה כל כך בטוח שבאטמן שרד בסוף וזה לא היתה פנטזיה של אלפרד? ובעולם המעוגן במציאות של נולאן, איך באטמן נשאר בחיים? גם אם הוא הצליח לברוח כמה שניות לפני הפיצוץ, פיצוץ אטומי די אמור להחריב כל מי שברדיוס הקרוב.
לדעתי, המוות, שאלפרד התייחס אליו כבלתי-נמנע, הוא הסיום שהכי מכבד את הסיפור הספציפי הזה (באטמן של נולאן) ואת הצופים. וכנראה רק מישהו כמו נולאן, עם ההערצה שרוכשים לו והקבלות המסחריות, יכל לסיים טרילוגיה מסחרית בצורה כזאת.

ובכן.

אני מודה. היה רגע בסרט שבו תהיתי לעצמי האם לשם האחים נולן חותרים: שמרוב זה שברוס וויין מרבה לדבר על כך שבאטמן הוא רק סמל, ועל חשיבותה של המסיכה, ומה שיקרה הוא שבסוף ברוס וויין ימות ובלייק (ג'וזף גורדון לוויט) יקום בתור באטמן חדש. תהיתי ביני ובין עצמי האם בכל תולדות הקומיקס קרה שבאטמן לא היה ברוס וויין. אבל אם מישהו היה הוגה באמת רעיון כזה, זה היה קורה בשלב שבו נדמה לנו שביין (שמתם לב ש"ביין" זה "ברוס וויין" מכווץ?) הורג את באטמן/וויין ובלייק מסתובב בעיר והופך לגיבור קטן בזכות עצמו.

אבל לא. זה לא מה שקרה בסוף. ברוס וויין לא מת בסוף. הוא בהחלט חי בסוף הסרט, ובהחלט בפירנצה, יושב מול אלפרד בחופשתו השנתית ומוכיח לו שלמרות הכל, הוא כן הקשיב לו ולמד ממנו והבין (בעקבות עצתו של אורי גבריאל בכלא) שדווקא הרצון לחיות מפיח בו כוחות הרבה יותר גדולים מאשר הרצון למות.

כדי לשלול כל אופציה אחרת בנראטיב, צריך פשוט להיזכר בסיקוונס הנפלא החותם את הסרט. הכל שם מוליך יפה-יפה לזה שבאטמן חי וקיים.

א. פוקס (מורגן פרימן) מתייעץ עם אחד הטכנאים שלו לגבי בעיית הטייס האוטומטי ב"עטלף" ואיך ניתן לפתור אותה. הטכנאי אומר "אבל מישהו כבר טיפל בבעיה. יש כאן פאץ' שהותקן בתאריך….". פוקס שואל מי התקין את הפאץ', והטכנאי אומר "ברוס וויין". וכאן אנחנו מבינים שבניגוד למה שחשבנו עד כה, ובניגוד למה שבאטמן אמר לאן התאוויי לפני כשתי סצינות, הטייס האוטומטי בהחלט עובד, כלומר שלא היתה לו בעיה לנטוש את העטלף מעל המפרץ, ולתת לו להמשיך לטוס הלאה אל האוקיינוס הפתוח עם פצצת האטום. וויין בעצם רצה לביים את מותו.

ב. בלייק מגיע למנהלת העזבון של ברוס וויין, אחרי שכולם חושבים שהוא מת, לקבל את מה שהושאר לו. שם אנחנו מגלים ששמו האמצעי הוא רובין. אה. כלומר, שהוא לא יהיה באטמן עתידי, אלא רובין עתידי. זו הרמה להנחתה לקראת סרט המשך נוסף. נולן אולי לא יביים (ובייל לא יככב בו), אבל אני בספק אם הוא יצליח להימנע מלהפיק אותו ולהיות אחראי על תכניו.

ג. גורדון מגיע אל גג בניין העירייה ורואה שזרקור העטלף, שהיה שבור וחלוד בתחילת הסרט, עכשיו מתוקן. באטמן רק מחכה שיזעיקו אותו שוב.

ד. אלפרד, שהיה בטוח שהרע שבתרחישיו אכן התממש וברוס וויין אכן נהרג, מגלה שדווקא הטוב שבתרחישיו התגשם, כשהוא רואה את וויין ואת קייל מולו בבית הקפה הפלורנטיני.

ה. בלייק מגיע לאחוזת וויין (שהפכה לבית יתומים) ומגלה שהבאט-קייב עובדת ומחכה לו. פייד לשחור.

לפי כל אלה, נראה לי שהסוף של "עלייתו של האביר האפל" אינו דו-משמעי כלל, אלא מאוד מאוד סגור. ברוס וויין חי, הוא מצא לו בת זוג (יותר מוצלחת מקים בייסינגר) וגם סיידקיק.

מישהו חושב אחרת?