לפני שעה קלה הגיעה ההודעה העצובה שכריס מרקר, מגדולי הקולנוענים הצרפתיים של דורנו, הלך אתמול לעולמו בגיל 91. מרקר, שהיה מוכר בעיקר כדוקומנטריסט, התפרסם בעולם בזכות סרט המדע בדיוני הקצר, הניסיוני ורב ההשפעה שלו, "המזח" (26 דקות), צפיית חובה לכל סטודנט לקולנוע בשנה א', שנוצר ב-1962 (ומציין בימים אלה 50 שנה לבכורתו). הסרט היווה השראה ל"12 קופים" של טרי גיליאם. הנה הוא, סרט המורכב כולו מסטילס (למעט שוט אחד):

מרקר, מהחשובים והמשפיעים בקולנועני צרפת של ימי הגל החדש – מי שלמד ועבד בצמוד לז'אן פול-סארטר ואלן רנה – כתב ביקורות ל"מחברות הקולנוע" בשנות החמישים, ואז התחיל לנדוד בעולם וליצור סרטי-גלויה על ערים ומקומות: סיביר, ישראל, טוקיו ואפילו פריז, עיר מגוריו. בהמשך הוא פנה לתעד, באופן אישי מאוד, יוצרים. הפרופיל שלו על אקירה קורוסאווה בעת צילומי "ראן", "א.ק", הוא בבואה כפולה של יוצר המשתקף בעיני יוצר גדול לא פחות. בשנים האחרונות, כשכבר היה קשיש, הוא הרבה לצלם את החתולים שבדירתו ומחוצה לה.

ב-1960 הזמין אותו וים ון-ליר לצלם סרט תיעודי על ישראל. התוצאה היא "הצד השלישי של המטבע":

ט' באב מאחורינו וסוף סוף התפניתי לצפות בטקס הפתיחה של האולימפיאדה שביים דני בויל. טקס פתיחה שלמרות אורכו המפלצתי הכיל כמה וכמה רגעים נהדרים, בעיקר מוזיקליים (זו היתה הפעם הראשונה שמלכת אנגליה שומעת סקס פיסטולס, נכון?). אבל כמובן – ואני מניח שזה היה צפוי לכל מי שעוקב אחרי הבלוג – שהקטע שהכי הצחיק והקסים אותי (נו, ובערך חצי מהעולם) הוא החיבור המבריק והמצחיק בין מיסטר בין ובין "מרכבות האש", בין התזמורת הסימפונית של לונדון ובין ונגליס.

משום מה אנשי אולימפיאדת לונדון לא טרחו להעלות את הטקס, או קטעים מתוכו, ליו-טיוב (ויותר מזה, פועלים להסיר משם קטעים שמעלים משתמשים). אז צפו בקטע המבדר הזה מהר, לפני שהוא מוסר משם:

בשבוע שעבר התקיימה הקרנה מיוחדת של "אף פעם לא מאוחר מדי" בפני המשקיעים, שלפני כשלוש שנים השקיעו בסרט מאה שקל כל אחד. כל אחד מהם יצא מהסרט עם האחד מה-goody-bags שבתמונה, תיק, חולצה וצ'ופרים. אבל רגע, פלאשבק. ואז יש גם צ'ופרים בשבילכם בפנים.

לפני בערך שלוש שנים (למעשה, שנתיים ותשעה חודשים) התחלנו כאן בבלוג מסע. ניצלתי את קשריי עם הפקת הסרט "אף פעם לא מאוחר מדי" כדי לבקש מהבמאי, עדו פלוק (גיסי באזרחות), שיתעד את תהליך העבודה שלו על סרטו העצמאי ודל התקציב, "אף פעם לא מאוחר מדי". פלוק ומפיקו גל גרינשפן פנו לציבור, במיילים ובפייסבוק, וגייסו מימון לסרט באופן קהילתי. כמה מאות תרמו מאה שקלים, אחרים תרמו מצלמה ואמצעי הפקה אחרים. בנובמבר 2009 הם יצאו לצילומים, ואז יצאו למסע ארוך לא פחות של עריכה ופוסט פרודקשן (וגיוס הכסף לכל חלק בתהליך). ישועה הגיעה מצד תחרות ה"Work In Progress" של פסטיבל חיפה, בה זכה הסרט כשהיה במצב ראף-קאט שעזרה לו לממן את סיום עבודת הפוסט. כשיצא הסרט סוף סוף למסע הפסטיבלים שלו בעולם, הוא חזר עם פרס ראשון מפסטיבל פרייבורג והיה הנציג הישראלי היחיד בפסטיבל אדינבורו. כל הסיפור כולו מסופר כאן.

ועכשיו, הוא מגיע אל מסכי הקולנוע בארץ. במהלך כל אוגוסט הוא יוקרן בסינמטקים. למשל, בסינמטק תל אביב. או בסינמטק ירושלים. ואחרי שקראתם על הסרט כה רבות ועקבתם בסבלנות אחר כל תהליכי ההפקה, עכשיו הגיע הזמן להגיע לקולנוע ולצפות בו. הנה הטריילר:

והנה קרן ברגר שרוצה לספר לכם קצת על הסרט ולהזמין אתכם לצפות בו:

והנה דף הפייסבוק, לעדכונים נוספים ולתמונות ודיווחים.

ועכשיו תורי לתת לכם בונוס. אחרי הכל, גם קוראי "סינמסקופ" הם מעין שותפים לכל תהליך העבודה על הסרט. אז הנה ההזדמנות שלכם לבוא ולצפות בו. רוצים לבוא לפרמיירה של הסרט ביום שישי הקרוב (3.8) ב-16:00 בסינמטק תל אביב? כל שאתם צריכים לעשות הוא לכתוב מייל לכתובת הבאה – avishaykahana@gmail.com – ולכתוב בשורת הנושא "סינמסקופ". עשרת הקוראים הראשונים שיישלחו מייל יקבלו זוג כרטיסים לבכורה. (ותהיו בני אדם: אם אתם מקבלים כרטיסים, בואו. אם אתם מגלים שאתם לא יכולים להגיע, העבירו את הכרטיסים הלאה. אל תשאירו כסאות ריקים).

בשלוש השנים מאז יצא "אף פעם לא מאוחר מדי" לדרך צמח כאן גל של קולנוע עצמאי דל תקציב. וגיוס כספים מהציבור הפך לפרקטיקה מקובלת להפקות עצמאיות. אתרים כמו קיק-סטארטר ואינדי-גוגו הפכו את זה לעסק פשוט יותר. עכשיו ההרפתקאה הזאת מגיעה לסופה.

================

אגב. ממש בסמוך לצילומי "אף פעם לא מאוחר מדי" התחילו צילומיו של סרט עצמאי נוסף: "2 בלילה", גם הוא עם קרן ברגר. גם כאן ביקשתי מהבמאי, רועי ורנר, שיתעד את תהליך ההפקה, אלא שהוא וצוותו העדיפו לעשות את התיעוד באתר משל עצמם (שלדעתי לא מכיל יותר את דיווחי ההפקה). נו הארד פילינגס. והנה, גם הסרט המקסים הזה מגיע סוף סוף לבתי הקולנוע בתחילת ספטמבר. אבל בו נעסוק כשיגיע זמנו.

המצב באינטרנט בשבוע האחרון היה כזה: אם יש לכם אתר או בלוג כל מה שהייתם צריכים לעשות הוא לכתוב "עלייתו של האביר האפל" וגוגל היה ממטיר אליכם המוני קוראים. אבל במקביל לכל ענייני באטמן והאיימקס, הצטברו לי על הדפדפן המון קטעי וידיאו שהופצו במהלך השבוע האחרון שהגיע הזמן לרכז ולזכור את הלשוניות שלהם.

א.

"אטלס של עננים", סרטם של לנה ואנדי וושאובסקי עם טום טיקוור, זכה לטריילר ראשון בן כשש דקות. וכדי לשכנע אתכם בכלל לטרוח ולצפות בטריילר בן שש דקות, התיישבו שלושת הבמאים כדי לעשות לכם פיץ'. והם עושים את זה ממש טוב:

וזה הטריילר. אם יש לכם ADHD ושש דקות זה פשוט ארוך מדי בשבילכם, הקטעים הטובים מתחילים מהדקה הרביעית:

שתי תהיות בקשר לטריילר הנ"ל. א) זה נראה כמו סרט חדש של ז'קו ון-דורמל בהמשך ל"מיסטר נובודי" שלו, ופחות כמו סרט של אנשי "מטריקס". ב) יש לי חשש שזה מאותם סרטים שעשויים לא להגיע לעולם לישראל. אני ממש מקווה שאתבדה.

ב.

שמעו, זו הולכת להיות עונת אוסקרים מעניינת מאוד. אני מניח שתוך שבועות ספורים יהיה לנו טריילר ראשון ל"לינקולן" של סטיבן ספילברג, אבל הנה מגיע טריילר ל"חיי פיי" של אנג לי, בכיבובו של נמר דיגיטלי אחד ועם הצלם של "בנג'מין באטן". אני מוכן להתערב אתכם שתוך כמה ימים תתפרסם הידיעה שזהו סרט ההפתעה שיצטרף ברגע האחרון לפסטיבל ונציה. אנג לי הרי זכה שם עם "הר ברוקבק" והיה שם יו"ר חבר השופטים בשנה שבה זכה "לבנון". יהיה ממש משונה אם יהיה לו סרט חדש ופסטיבל ונציה לא יקבל את הבכורה העולמית שלו.

ג.

זה ממש מוצלח. האתר First Showing מנסה לדמיין איך היה נראה הטריילר של "2001: אודיסיאה בחלל" אם היה נערך היום (לאותו סרט ממש):

ד.

ונדמה לי שאיכשהו יצא שאני מעלה לכאן, מתוך חיבה אישית, את כל החלטורות של מרטין סקורסזי. הנה עוד אחת:

ברוכים הבאים למדור הברנז'ה של "סינמסקופ" עם שתי כותרות על אחורי הקלעים של עולם היחצנות.

א.

תגידו אהלן וסהלן למאיה קרבט ונירית וייס שברחו מקשת והקימו יחד משרד ליחסי ציבור (ויעוץ תקשורתי). אתמול הם עשו את הספתח שלהם בתחום הקולנוע עם הבשורה על "למלא את החלל" בוונציה. כן, רק השיקו את המשרד וכבר הן מצטרפות לקאדר היחצניות של הקולנוע הישראלי. חוץ מ"למלא את החלל" השתיים גם מייצגות את הסרט התיעודי "כך ראינו" של אריק ברנשטיין ואליאב לילטי, שיעלה בסינמטקים באוגוסט.

ב.

והנה יוזמה יחצנית… משונה. אמש התקיימה הקרנת העיתונאים לסרט "מג'יק מייק" של סטיבן סודרברג אבל בהחלטה של גימיק שעושה לי כאב בטן זו היתה הקרנה המיועדת לנשים בלבד (הבנתם? כי זה סרט על חשפנים?). הו, טושה – קולנוע לב – טושה. החזרתם לנו על שנים של הדרת נשים. כל מה שנותר לי לעשות הוא לשבת בבית, לחפש את הסרט להורדה בטורנט ולחכות לקרוא את הביקורת של מבקרת הקולנוע של "פנאי פלוס" בשבוע הבא. ואני חושב שאסור לעצור כאן כי גימיק טוב הוא כזה שהולכים איתו עד הסוף: קולנוע לב צריכים להקפיד למכור כרטיסים רק לנשים לסרט הזה. כי 50,000 צופים לסרט זה טוב בדיוק כמו 100,000 צופים, אם הם מהמגדר הנכון. תזכירו לי לא לשים קצוץ בפעם הבאה שבלב צועקים על הדרת נשים מכרזות ושילוט. מה יש, זה רק גימיק.

כדי לא להטריח אתכם עם עוד ועוד פרשנויות והגיגים שלי על "עלייתו של האביר האפל" הוספתי את הביקורת שלי מ"פנאי פלוס" על הסרט לתוך הפוסט "עלייתו של האביר האפל, ביקורת" מלפני שבוע. אחד הדברים שישבתי לחפש, אחרי שרצתי לכתוב באמוק ובלי מחשבה שניה על חוויית הצפייה, הוא מה הרעיון המרכזי שסביבו נסוב הסרט. נולן הוא תסריטאי כזה. לסרטיו יש על פי רוב "נושא", איזשהו רעיון פילוסופי, הרבה לפני הרעיון הדרמטי, שסביבו הוא אורג את הסרט כולו. ונדמה לי שבסרט השלישי נולן מנסה לבחון את המושג החמקמק הזה שנקרא "תקווה". והוא מציג את התקווה לעיתים כסם מוות ולעיתים כסם חיים. הוא גם מראה שעל פי השקפתו "תקווה" ו"אשליה" הם מושגים סמוכים. אבל זה לא הופך אותו לפסימיסט. אם אתם זוכרים את סרטיו האחרים של נולן ("יוקרה", למשל), הרי שיש לו כבוד גדול מאוד לאשליות.

הנה משפט אחד מתוך הביקורת השלמה:

אי אפשר שלא לראות בשלושת הסרטים שיצר כריסטופר נולן סביב דמותו של באטמן תמרור אחד גדול של "אמרתי לכם". יהיו כאלה שמיד ינסו למנף את הירי (בהתרחש בקולורדו בליל בכורת הסרט) לכיוון הטענות שהקולנוע מלבה אלימות. במקרה של נולן זה מקרה מובהק של קולנוע שמנבא אלימות. נולן הזה עושה סרטים על אמריקה, רגע לפני שאמריקה מגיעה לשם.

ובכלל, עכשיו אחרי שהטרילוגיה הזאת הושלמה והצוות מתפזר, יהיה מעניין לערוך ניתוח עומק לסרטיו ותסריטיו של נולן, והאופן שבו המיתוס של סרטי באטמן מסתמך על האתוס שנולן יוצר בסרטי החוץ-באטמן שלו. סרטים שבהם מוטיבים של שינה, ערות, חלום, אשליה ותודעה משחקים תפקיד מרכזי.

================

אסוציאציה חופשית: ביום חמישי הבא יקיימו יס וסינמטק חולון הקרנה חד פעמית של "פשיטה", סרט האקשן האינדונזי המדהים והאלים. יס הם היחידים שטרחו להאמין בסרט הזה ולהביא אותו לקהל הישראלי (זה חושף את פרופיל ההפצה בישראל, אם אף מפיץ, אף מפיץ, לא חשב שהסרט הזה ראוי להפצה בארץ. מה שמוכיח שוב ושוב ושוב את הטענה שמפיצינו פשוט מצוינים בהבאת פנסיונרים לקולנוע, אין להם מושג איך להביא – נגיד – חיילים. או סטודנטים. פשוט אין להם מושג. וככה נוצר בארץ ואקום רפרטוארי של המון סרטים שיש להם קהל, אבל אין מי שיאמין בהם בארץ). מכיוון שלאנשי יס אין זכויות להפצה מסחרית של הסרט בבתי קולנוע, ההקרנה ביום חמישי היא אירוע שיווקי שהכניסה אליו חינם. אם לא ראיתם את הסרט בפטיבל ירושלים, אנשי "סריטה" ו"עין הדג" מחלקים לכם כרטיסים לשם. כתבתי עליו מעט כאן.

אבל בעודי נזכר ב"הפשיטה" בסמוך לצפייה ב"עלייתו של האביר האפל" (וגם כי סצינת המכות של ביין ובאטמן בביוב הזכירה לי את סיקוונס המכות עם מד דוג ב"הפשיטה") פתאום זה נראה לי ממש הגיוני: גארת אוונס, הבמאי של "הפשיטה", יהיה ליהוק מעולה לסרט באטמן רביעי. לא ככה?

================

אל דאגה, אני אחלק לכם כרטיסים לסרט אחר ביום ראשון. בואו.

יפתח קליין לבוש לשטיח האדום בוונציה

כזכור, את הבשורה על כך ש"למלא את החלל" של רמה בורשטיין התקבל לתחרות הרשמית בפסטיבל ונציה קיבלנו לפני כחודש, כשהפסטיבל הורה למפיקי הסרט להחליט: פסטיבל ירושלים או ונציה. יוצרי הסרט בחרו בוונציה, אבל בפסטיבל ירושלים השיגו הסכמה מצד אנשי ונציה לאפשר להם לפרסם את סיבת הפרישה שבועות לפני פרסומה הרשמי של רשימת התחרות. אבל עבור שאר העולם, התחרות של ונציה מתחילה מ… עכשיו. ההכרזה הרשמית התקיימה הבוקר ולצידה של רמה בורשטיין יתחרו כמה קולנוענים נוספים. כמו למשל: טרנס מאליק, בריאן דה פלמה, טאקשי קיטאנו, אוליביה אסייאס, אולריך זיידל, ברליאנטה מנדוזה, קים קי-דוק, מרקו בלוקיו, דניאל צ'יפרי, רמין בהרני, פרנצ'סקה קומנצ'יני והרמוני קורין. למעשה נדמה שבורשטיין היא היחידה, או אחת הבודדות ברשימה, שזהו סרט הבכורה שלה ושמגיעה לתחרות באנונימיות. בפסטיבלי קולנוע זה עשוי להיות יתרון. הנה הרשימה המלאה והרשמית סוף סוף, כולל שני סרטים של עמוס גיתאי ואת סרטו של אריאל ורומן בהקרנות מחוץ לתחרות ואת "מנתק המים" של עידן הובל במסגרת ה"אוריזונטי" (את סיכום המשתתפים הישראלים בפסטיבל השנה עשינו כבר אתמול):

OPENING FILM (OUT-OF-COMPETITION)

"The Reluctant Fundamentalist," Mira Nair (U.S.,Qatar)

COMPETITION

"To The Wonder," Terrence Malick (U.S.)

"Something in the Air," Olivier Assayas (France)

"Outrage:Beyond," Takeshi Kitano (Japan)

"Fill The Void," Rama Burshtein (Israel)

"Pieta," Kim Ki-duk (South Korea)

"Dormant Beauty," Marco Bellocchio (Italy)

"E' stato il figlio," Daniele Cipri (Italy)

"At Any Price," Ramin Bahrani (US, UK)

"La Cinquieme Saison," Peter Brosens, Jessica Woodworth (Belgium, Netherlands, France)

"Un Giorno Speciale, " Francesca Comencini (Italy)

"Passion," Brian De Palma (France, Germany)

"Superstar, " Xavier Giannoli (France, Belgium)

"Spring Breakers," Harmony Korine (US)

"Thy Womb," Brillante Mendoza (Philippines)

"Linhas de Wellington," Valeria Sarmiento (Portugal, France)

"Paradise: Faith," Ulrich Seidl (Austria, France, Germany)

"Betrayal," Kirill Serebrennikov (Russia)

OUT OF COMPETITION
"L'homme qui rit," Jean-Pierre Ameris (France)
"Love Is All You Need," Susanne Bier (Denmark/Sweden)
"Cherchez Hortense," Pascal Bonitzer (France)
"Sur un fil," Simon Brook (France/Italy)
"Enzo Avitabile Music Life," Jonathan Demme (doc) (Italy/U.S.)
"Tai Chi 0," Stephen Fung (China)
"Lullaby to My Father," Amos Gitai (Israel/France)
"Shokuzai" (Penance), Kiyoshi Kurosawa (Japan)
"Bad 25," Spike Lee (doc) (U.S.)
"The Reluctant Fundamentalist," Mira Nair (India/Pakistan/U.S.)
"O Gebo e a Sombra," Manoel de Oliveira (Portugal/France)
"The Company You Keep," Robert Redford (U.S.)
"Shark (Bait 3D)," Kimble Rendall (China)
"Disconnect," Henry-Alex Rubin (U.S.)
"The Iceman," Ariel Vromen (U.S.)

OUT OF COMPETITION – Special Events
"Anton tut ryadom" (Anton's Right Here), Lyubov Arkus (documentary) (Russia)
"Ya Man Aach" (It Was Better Tomorrow), Hinde Boujemaa (documentary) (Italy)
"Sfiorando il muro," Silvia Giralucci & Luca Ricciardi (documentary) (Italy)
"Carmel," Amos Gitai (Israel/France/Italy)
"El impenetrable," Daniele Incalcaterra & Fausta Quattrini (documentary) (Argentina/France)
"Witness: Libya," Michael Mann (documentary) (U.S.)
"Medici con l'Africa," Carlo Mazzacurati (documentary) (Italy)
"La nave dolce," Daniele Vicari (documentary) (Italy/Albania)

Orrizonti (Horizons)
"Wadjda," Haifaa Al Mansour (Saudi Arabia-Germany)
"The Paternal House," Kianoosh Ayari (Iran)
"I Also Want It", Alexey Balabanov (Russia)
"Gli Equilibristi," Ivano De Matteo (Italy-France)
"L’intervallo," Leonardo Di Costanzo (Italy-Switzerland-Germany)
"Winter of Discontent," Ibrahim El Batout (Egypt)
"Tango Libre," Frederic Fonteyne (Belgium-France-Luxembourg)
"The Cutoff Man", Idan Hubel (Israel)
"Fly With The Crane," Li Ruijun (China)
"A Hijacking," Tobias Lindholm (Denmark)
"Leones," Jazmin Lopez (Argentina-France-Netherlands)
"Bellas Mariposas," Salvatore Mereu (Italy)
"Low Tide," Roberto Minervini (US-Italy-Belgium)
"Boxing Day," Bernard Rose (UK-US)
"Yema," Djamila Sahraoui (Algeria-France)
"Araf – Somewhere In Between," Yesim Ustaoglu (Turkey-France-Germany)
"The Millennial Rapture," Koji Wakamatsu (Japan)
"Three Sisters," Wang Bing (France-Hong Kong-China)

תיקון: בניגוד לפרסום המקורי מ"וראייטי", סרטו של פול תומס אנדרסון, "המאסטר", לא יתחרה בוונציה. הנה הליין-אפ הרשמי והמלא.

מתוך "עולם אחר" של איתן ראובן

עודכן עם תגובתו של אלון גרבוז.

בשורה כפולה שיגרו הלילה איתן ראובן ושלומי אבינר, מפיקי סרט הזומבים הפוסט-אפוקליפטי "עולם אחר" לחברי האקדמיה: א) מסיבות טכניות, הם מושכים את הסרט מהקרנות האקדמיה השנה ומעבירים אותו לתחרות של 2013. ב) "עולם אחר" יהפוך בקרוב לסרט הישראלי הראשון בתלת מימד.

הנה המייל שהם שלחו:

לצערנו עקב בעיות טכניות באולם ההקרנה בסינמטק החלטנו בלב כבד לבטל את ההקרנה בהתמודדות על פרסי אופיר 2012 ולעבור לתחרות של 2013.

להלן הנסיבות: הצלם המוכשר בנג'י כהן הוזמן למספר הקרנות אקדמיה והבחין כי עוצמת ההקרנה חלשה מהמקובל ומכיוון ש"עולם אחר" הינו סרט אפל וחשוך בחלק לא קטן מהסצינות, הוא התריע בפנינו כי חשוב שנבצע בדיקות דחופות טרם ההקרנה. הגענו עם צוות טכני ובידינו שני עותקים כאשר אחד מהם בהיר יותר במכוון לבדיקות. סצינות חשובות ומרשימות במיוחד נראו חשוכות יתר על המידה. למען הסר ספק, העותק נבדק באולם בסינמה סיטי והיה מרשים במיוחד. השקענו בסרט מיליון דולר, דם, יזע ודמעות וגם שלוש שנים מהחיים – לא הגענו עד לנקודה הזאת כדי להתפשר ולהקרין אותו בצורה שלא מכבדת את הסרט, את אנשי הצוות וכמובן שאתכם חברי האקדמיה.

הודענו להנהלת האקדמיה ולאחר שבוצעה בדיקה והנושא אומת, הוחלט שנתמודד באופיר 2013. הודענו כי נסרב להקרין את הסרט בכל מקרה בסינמטק ונעדיף לפרוש לחלוטין מאופיר אם תנאי זה לא ימומש. הובטח לנו כי ב-2013 האקדמיה תעבור לאולמות חדישים של הסינמטק. חשוב לציין כי תגובת הנהלת האקדמיה הייתה מהירה, מקצועית ועניינית ואנו רוצים להודות לאילנה ומאיה על הטיפול המסור.

ולחדשות הטובות: מפיקי הסרט "עולם אחר" (ANOTHER WORLD)  מאשרים כי הסרט ישוחרר בשתי גרסאות – גרסה סטנדרטית וגרסת תלת ממד (3D) , למעשה זה יהיה פיצ'ר ישראלי ראשון בתלת ממד.

===================

נתחיל מהסוף: אז הנה סרט האימה התלת מימדי שמשה אדרי דיבר עליו בראיון ל"גלובס" לפני כמה חודשים. איתן ראובן, במאי הסרט, מעדכן שהסרט יעבור בקרוב המרה לתלת מימד על מערכת דה-וינצ'י ריזולב.

אבל החלק הראשון של ההודעה היה מלא הפתעות. מצד אחד, אני לגמרי מבין את העניין של לפרוש מפרסי אופיר. זה כבר ממש הרגע האחרון, וממילא סרט כזה צריך קודם כל לעבור דרך קהל ופסטיבלים ורק לבסוף להגיע לאקדמיה. לערוך את הקרנת הבכורה העומית לסרט זומבים דווקא באקדמיה זה סוג של טירוף. בוודאי אם עוד מתוכננת הוצאה תלת מימדית שלו בעתיד, דבר שבטוח יניב לסרט לא מעט יחסי ציבור וכותרות, אותם עדיף לו למנף להצבעת האקדמיה הבאה. זה, אגב, נכון לדעתי לכל הסרטים ואני חוזר ואומר: אם האקדמיה לא משנה את חוקיה לפחות שהמפיקים יעשו את זה וולונטרית: קודם קהל ופסטיבלים, ורק אז אקדמיה. בייחוד אם אתם עושים משהו שהוא קצת אחר ממה שצפוי בקולנוע הישראלי.

אבל בחיי שזו פעם ראשונה שאני שומע שיש בעיה עם ההקרנה הדיגיטלית בסינמטק תל אביב. האם הבמאים והצלמים של שאר 30 הסרטים האחרים בתחרות לא שמו לב לזה, או שקרה שם משהו בעת האחרונה? ההקרנות הדיגיטליות שאני ראיתי בסינמטק היו מצוינות (למעשה, את "הוגו" ראיתי בתלת מימד פעמיים, וההקרנה בסינמטק היתה טובה יותר – בהירה, צלולה, חדשה ונהדרת – מההקרנה ברב חן בכיכר דיזנגוף).

אבל נשאלת השאלה: אם אכן ההקרנה בסינמטק לא עומדת בסטנדרטים של אנשי "עולם אחר" למה לא להקרין את הסרט במוזיאון תל אביב (קולנוען אחד, שיש לו סרט בתחרות השנה, אמר לי שלדעתו הקרנת הדי.סי.פי הכי טובה בארץ כרגע היא זו של המוזיאון, שהותקנה לפני חודשים ספורים), או בסינמה סיטי (משה אדרי הוא הרי מפיץ הסרט). על כך עונה לי ראובן שתקנון האקדמיה מחייב את היוצרים להקרין את סרטם לפחות פעם אחת בסינמטק. וממילא, בגלל שכל העניין קרה ברגע האחרון, האולמות בסינמה סיטי ובמוזיאון היו תפוסים ואי אפשר היה להזיז את ההקרנה שכבר נקבעה.

טוב. אני לא יודע להכריע. האם יש באמת בעיה בסינמטק, או אולי קפדנות יתר של יוצרי הסרט, או חיפוש אחר תירוץ לדחייה? לא יודע. מה שכן, נראה לי שלא משנה מה הסיבה, אנשי "עולם אחר" עשו את המהלך הנכון. סרטם היה הולך לאיבוד בתחרות השנה. בהנחה שהסרט לפחות סביר ומעלה ויניב תשומת לב מקומית ועולמית כשיופץ מסחרית, זה יועיל לו כשיגיע לתחרות אופיר הבאה, לפחות בקטגוריות הטכניות. ראובן מעדכן אותי שסרטו יופץ מסחרית הרבה לפני תחילת הקרנות האקדמיה של השנה הבאה.

תוספת: תגובתו של אלון גרבוז, מנהל סינמטק תל אביב:

אין לי ספק שזה נסיון התחמקות מהקרנות האקדמיה. אם ההקרנה בסינמטק לא מוצאת חן בעיניו יכול היה להקרין בכל המקומות האחרים, מה גם שההקרנה שנועדה להערב קרובה מאוד למועד תחילת ההצבעה. היתכן שלא מצא לנכון להזמין את סינמה סיטי, או מוזיאון, או קולנוע לב? באשר לאיכות ההקרנה בסינמטק אין עוררין. הציוד החדיש ביותר והאיכותי ביותר הקיים.

בבדיקה של הסרט הזה אכן היתה בעיה. הם התבקשו להביא עותק אחר ואף קבעו מועד לטסט. הם לא טרחו להגיע.

פוסט זה נכתב מתוך אולם 3 ביס פלאנט ראשון לציון, בהמתנה ל'עידן הקרח 4'. אינטרנט אלחוטי חינם יש, קליטה סלולרית אין. ואיך יהיה? מסביב רק דיונות. מדבר. חסרה רק שיירת גמלים. בתור חובב קולנוע, פנים יס פלאנט ראשל"צ הוא גן עדן. בתור ראש"לצי לשעבר, החוץ שלו (שאותו ראיתי היום לראשונה לאור יום) הוא מעין גיהנום. לא רק שההאנגר העצום הזה בנוי על הדיונות של ראשון, דיונות – מהאחרונות על קו החוף של ישראל – שבנעוריי כל כך נלחמו כאן על שימורן*, אלא שהקמת המתחם הזה הוא סוג של אסון אורבני לעיר הזאת.

זו בעיה של כל מערב ראשון, עיר של קניונים מוקפים בחניונים, פרבר המנותק מהעיר, שקורא לכל מי שמסביב להגיע אליו עם מכונית ומייבש אגב כך את מרכז העיר. אין יותר בתי קולנוע במרכז ראשון לציון. האחרון, רב חן ברחוב ז'בוטינסקי, נסגר לפני כשלושה חודשים, כדי להעביר את קהל מרכז העיר אל פאתיה. אם ראשי עיריית ראשל"צ חשבו שככה הם יהפכו את העיר לאימפריה, הרי שיקרה ההפך. מרכז ראשון תהפוך לעיר רפאים, ורק איזורי הקניונים והניאונים יפרחו.

קחו מכונית ממנהטן וחצו את גשר ג'ורג' וושינגטון לכיוון ניו ג'רזי ותראו שזה מה שקרה שם. המון קניונים בפאתי ערים, קופסאות הנטועות כאי במרכז מגרשי חניה עצומים, רצף שלהם בזה אחר זה. וביניהם, עוד ועוד מגה-פלקסים. ופה ושם, ממש כמו ביס פלאנט, לונה פארק, סיקס-פלאגס כזה או אחר. מקום התכנסות לכל בעלי המכוניות הכל העיירות הסמוכות. אבל הערים עצמן מיובשות וגוססות בתוכן. העסקים נוטשים לטובת הקניונים, וכשהחיים במרכז העיר מפסיקים להיות עירוניים, גם התושבים מתחילים לנטוש, ורק בעלי ההכנסות הנמוכות, שלא יכולים לעזוב את העיר, נשארים בה. העיר הולכת ומתפוררת.

הקמת יס פלאנט על שטח אדמה טרי, דרומית לאיזורי הקניונים הוותיקים יותר של ראשון, מעיד על כך שבקרוב גם האיזור הזה ייכבש על ידי קופסאות מסחר מוקפות באוקיינוסים של חניונים. מכיוון שזה על העורק שבו נפגשים נתיבי איילון דרום עם כביש 431, זה מקום שיהיה מאוד נוח להגעה לתושבים מאשקלון ואפילו ממודיעין (על 431, המרחק ממודיעין למערב ראשון הוא כ-25 דקות). האתרים האלה ישגשגו, אבל לב ראשל"צ יקמול.

לא שאכפת לי, כן? סתם, סנטימנטים.

===============

*) יש שתי קבוצות שנלחמו ונלחמות על שימור הדיונות שבין ראשון לאשדוד. אחת, הם אנשי האקולוגיה. נראה שהם מפסידים בקרב ונראה שהדיונות כולן הולכות להיסלל בקרוב. השנייה היא אנשי המאפיה של כל גוש דן. דיונות ראשון לציון היו מפוסמות בילדותי כמקום המושלם להיפטר ממנו מגופות המחוסלים במאבקי המאפיות בעיר ובאיזור. היי, הנה רעיון לסרט: כל מחוסלי העולם התחתון שקבורים בחולות ראשון, מתעצבנים על הראש של יס פלאנט שמעיר אותם בלילות וקמים מקברם ותוקפים את המתחם. זומבים בסופרלנד.

והנה מגיעים הנתונים הרשמיים מסוף השבוע האחרון בקופות, ואכן ההערכות היו מדויקות. "עלייתו של האביר האפל" מוביל בראש בפער של כמעט שתיים מהסרט הבא בתור ("מדגסקר 3") עם הכנסות בסך 535,360 דולר (או 2.14 מיליון שקל). שזה שקול לכ-60,000 כרטיסים (בחישוב שחלק מהכרטיסים נקנו להקרנות האיימקס היקרות יותר). כלומר, אכן, יותר מ"האביר האפל" מ-2008.

ושימו לב גם לנתון ההכנסות של "עלייתו" פר אולם. הוא מוצג בכחצי מהאולמות שבהם מוצגים סרטי האנימציה (שמוצגים פעם בדו-מימד ופעם בתלת מימד, פעם בעברית ופעם באנגלית), רק 25 אולמות, ומול אולמות מלאים לחלוטין.

ואני רואה גם ש"אמיצה" לא תפס בארץ.

ואכן, זה היה סוף השבוע הקופתי ביותר בישראל השנה. תשעת סרטי האולפנים ההוליוודיים שמדווחים ל"בוקס אופיס מוג'ו" הכניסו בקופות בישראל 6.5 מיליון שקל בסוף השבוע. תוסיפו לזה את שלל סרטי האנימציה הלא-הוליוודיים שמציפים את אולמות הקולנוע, ואת וודי אלן שעובד מצוין ואת שלושת הסרטים הישראליים שעובדים לא רע, ותגיעו למספר גדול אף יותר מזה.

הנה, לכבוד הקיץ, הקאמבק של טבלת שוברי הקופות: