11 אוגוסט 2012 | 20:45 ~ 4 Comments | תגובות פייסבוק

מה למדתי מדיוויד שור, היוצר של "האוס"

 

דיוויד שור (משמאל) בבית ספר מעלה בירושלים, השבוע. צילום: איתי נצר

 

 

דיוויד שור היה אחראי על כל מילה וכל שוט של הסדרה "האוס" מהפרק הראשון ועד הפרק האחרון, 177 פרקים אחר כך. במשך שמונה עונותיה הוא היה יוצר הסדרה, המפיק האחראי, ה-show-runner, ובשני פרקים הוא גם היה הבמאי. הוא המציא את הסדרה – כהומאז' לסיפורי שרלוק הולמס אותם הוא כה אוהב – פיתח אותה וליווה אותה מעלייתה ועד לירידתה. והשבוע, חודשיים אחרי הפינאלה של הסדרה שלו, הוא הגיע לישראל להשתתף בכמה שמחות משפחתיות: חתונה וברית (לשור יש שני אחים תאומים שחזרו בתשובה וגרים בירושלים ומלמדים בישיבת אש התורה). ביום שני הוא הגיע עם הוריו, אשתו, אחיו ואחיינו לבית ספר "מעלה", כדי לדבר עם הסטודנטים על עשיית טלוויזיה באמריקה. אני הנחיתי את האירוע.

 

אז מה זה בעצם הקרדיט הזה, "Created by"?

"זה הקרדיט שמקבל התסריטאי שכתב את הפיילוט. גם אם הייתי כותב את הפיילוט ל'האוס' ואז עוזב את הסדרה עדיין הייתי מקבל קרדיט של 'יוצר הסדרה' למשל כל חייה. הקרדיט הזה הוא גם הנקמה שלנו, התסריטאים, בבמאים על הקרדיט שלהם A Film By בסרטים. במאי מביים סרט וזה נהיה מיד 'סרטו של', אז לנו התסריטאים יש את 'יוצר הסדרה' בטלוויזיה".

 

היו מקרים של אנשים שכתבו את הפיילוט ןהמשיכו הלאה ונשארו עם קרדיט "יוצר הסדרה" למרות שמישהו אחר המשיך אותה.

"נכון, אבל זה נהיה פחות נפוץ בשנים האחרונות. אתה יוצר סדרה שאתה רוצה ללוות אותה. זו הסיבה שהצעתי לרשתות את 'האוס' רק אחרי שהייתי שואו-ראנר של סדרה אחרת. אם הייתי מציע להם סדרה כתסריטאי זוטר, הם אולי היו עושים אותה, אבל לא היו נותנים לי להיות האחראי עליה".

 

 

הטלוויזיה האמריקאית היא גן-עדן לתסריטאים. הם, למעשה, הבוסים הגדולים של סדרות הדרמה והקומדיה. הבמאים עובדים עבורם (אומר שור בארסיות, ופתאום אתם מבינים מאיפה האוס מביא את הציניות שלו: "יש לי חבר שעובד בסדרה אחרת, לא הסדרה שלנו, שאמר לי שהם קוראים לבמאים מאחורי גבם ' האנשים שאנחנו נותנים להם חצי מהכסף שלנו'"). כל פרק של "האוס" צולם בתשעה ימים. הבמאי היה מגיע קצת לפני, מכין, מצלם, עורך והולך. שור וצוותו הגישו לו בבואו תסריט גמור שלבמאי לא היתה רשות לשנות, ואחרי לכתוב שור וצוותו נכנסו לחדר העריכה לתקן את מה שהבמאי פספס או קלקל לדעתם. ולמרות ששור, ברגעי הענווה שלו, מודה שהבמאים היו מביאים פה ושם רעיונות טובים משל עצמם, וידעו לנהל את ההפקה במקצועיות ובזמן, ושבמאי טוב יודע לתת לפרק את הקצב ואת הטון הנכונים שלו, הוא גם מודה, באותה נשימה, שהבמאי בסדרת טלוויזיה הוא כמעט הדבר הכי מיותר בה. השואו-ראנר מקבל כמעט את כל ההחלטות לפניו ואחריו. "באירופה זה קצת אחרת," הוא אומר, "שם המפיק הוא הבוס הראשי".

 

בישראל סדרות טלוויזיה נעשות קצת כמו פיצ'רים ארוכים מאוד. התסריטאים גומרים לכתוב ומעבירים את התסריטים לבמאים, ופחות או יותר יוצאים מהתמונה בשלב הזה. הפרקים גם מצולמים לרוחב. כלומר שאתה מצלם סצינה מפרק 2 ואז סצינה מפרק 13, כי שתיהן באותו לוקיישן, ולא כמו אצלכם שכל פרק מצולם כיצירה נפרדת.

"אולי יש בשיטה שלכם הגיון מסוים. אם כל הסדרה כתובה מראש, אולי ככה נכון לצלם אותה. השיטה האמריקאית שבה התסריטאים מנהלים את ההצגה לא הגיעה מכך שהמפיקים או הרשתות אוהבים כל כך את התסריטאים, אלא כי הם גילו עם הזמן שפשוט אי אפשר אחרת. זו רכבת כל כך ארוכה, של 22 פרקים בשנה, והחלק הכי ארוך בתהליך הזה הוא של הכתיבה, אז אם התסריטאים לא ינהלו את העסק הוא פשוט יתקע. זה, וגם העובדה שגילדת התסריטאים בהוליווד מאוד חזקה".

 

אם עכשיו היית צריך לחזור לארצות הברית אחרי החופשה ולהתחיל לעבוד על עונה תשיעית, תאר לי איך היתה נראית תחילת העבודה?

"אני עובד בצורה קצת שונה מרוב הסדרות האחרות. ברוב הסדרות יש חדר תסריטאים פעיל שעובד כל השנה והם מפתחים יחד רעיונות לפרקים. אני מכנס את חדר התסריטאים רק כמה פעמים בכל שנה ואז עובד מול כל אחד באופן אישי. סיבה אחת לכך היא כי היו לנו 12 תסריטאים, שזה פי שתיים מרטב הסדרות. שכנעתי את פוקס שאני צריך 12 תסריטאים כי התסריטים שלנו זקוקים להמון תחקיר. מה שנכון, אגב.

"אנחנו נפגשים בתחילת העבודה אחרי החופשה וקודם כל מנהלים דיון מה יהיו קווי העלילה המרכזיים של העונה הקרובה. למרות שבסדרה שלנו כל פרק עמד בפני עצמו, עדיין היו קווי עלילה עונתיים. למשל, כשהאוס וקאדי נהיו זוג, התלבטנו בתחילת הכתיבה של העונה כמה זמן זה יחזיק. פרק אחד? חצי עונה? עונה שלמה? ברגע שהחלטנו על קווי העלילה של העונה השלמה, אנחנו עושים סיבוב בין כל התסריטאים וכל אחד עושה פיץ' לשניים-שלושה רעיונות לפרקים. כל פרק צריך להכיל תעלומה רפואית אחת, וגם סיפור הקשור להאוס. לפעמים אני רואה שסיפור רפואי אחד יתאים לסיפור אחר של האוס ואז אני מציע לאחד בין העלילות. אנחנו גומרים את הסשן הזה כשיש לנו כבר רעיונות ראשוניים לחצי עונה, ולכל רעיון יש תסריטאי שמצוות לו. ואז כל אחד מהם הולך וכותב אאוטליין של עמוד לפרק שלו ושולח לי. אני שולח לו הערות והוא מפתח לאאוטליין של שלושה עמודים. ואז לאאוטליין של 14 עמודים. ואז לתסריט. מרעיון לתסריט זה מהלך של כמה שבועות."

ועם 12 תסריטאים, איך אתה מבטיח שהשפה של הדמויות והאופי שלהן לא ישתנו מפרק לפרק.

"יש לנו תסריטאים מוכשרים. וחוץ מזה, אני משכתב את כל התסריטים בעצמי".

 

***

 

שור הוא לאו דווקא הדוגמה הכי טובה להביא לסטודנט הממוצע לקולנוע וטלוויזיה. הוא בכלל למד משפטים והתחיל לעבוד כעורך דין. כתיבה או קולנוע הוא מעולם לא למד. אלא שכתיבה לטלוויזיה עניינה אותו, אז הוא עזב את קנדה בה נולד, גדל ולמד ועבר ללוס אנג'לס. שם הסתובב שנתיים, כותב פרקים לדוגמה לסוכנים ומפיקים ולא ראה אגורה, עד שקיבל עבודה דווקא בסדרות קנדיות, ביניהן סדרת הטלוויזיה שיצר פול האגיס, "Due South". משם הוא הצטרף לצוות התסריטאים של "הפרקליטים" ו"חוק וסדר" וב-2003 התחיל לעבוד על פיתוח הרעיון שלו ל"האוס", תחת חברת ההפקות של פול אטנסיו ("רצח מאדום לשחור"). זה השיעור שהוא מלמד את התלמידים: לאט לאט. לקח לו עשר שנים לעבור מתסריטאי זוטר לבעל תוכנית משלו, עשר שנים בהם עבר את כל התפקידים בצוות הכתיבה וההפקה של סדרת טלוויזיה אמריקאית, ובהן למד מבכירי היוצרים באמריקה.

 

בינתיים יש לשור כבר חברת הפקה משלו, שברגע שנגמרה "האוס" עברה מאן.בי.סי-יוניברסל לחוזה פיתוח בסוני – חוזה בן שלוש שנים שמבטיח לשור סכום בן שמונה ספרות. אז הוא יושב ומפתח. מה? הוא לא אומר, אבל הוא מבטיח שאין משהו מסוים שהוא עובד עליו כרגע.

 

 

כשכתבתם את "האוס" ממה הייתם מתחילים את התסריט: מהמחלה או מהדרמה?

"יש לנו שלושה רופאים שמייעצים לנו, ואם תשאלו אותם את השאלה הזאת הם יענו לכם את ההפך ממני: שהכל מתחיל מזה שהם מביאים לנו רעיונות למחלות ולסיפמטומים. אבל לרוב אנחנו מתחילים מהדרמה. יש משהו בפרק שאנחנו רוצים להגיד, או יש לנו סיטואציה דרמטית שאליה אנחנו שואפים להגיע. ולפעמים אנחנו דווקא מתחילים עם סימפטום. מישהו שרק רוצה להגיד את האמת, בפרק שבו האוס מדבר על יתרונות השקר. אז אנחנו הולכים לרופאים שלנו ומבקשים מהם שייתנו לנו מחלות שיכולות להתאים לסימפטומים האלה".

 

כותרות הפתיחה של "האוס" נמשכות לנצח. יש לכם המון אנשים הכתובים כ-Executive Producer. מה זה אומר? לכל האנשים האלה יש אינפוט לסדרה?

"אפשר להגיד שהקרדיט 'Executive Producer' (מפיק אחראי) הוא יותר עניין של כבוד מאשר של תפקיד ממשי. למשל: בריאן סינגר ביים את הפיילוט, והוא סידר לעצמו בחוזה שזה יבטיח לו קרדיט של  Executive Producer לכל משך חיי הסדרה. אותו דבר עם פול אטנסיו, שהיה האיש שסגר לנו את הדילים מול הרשתות בתחילת הדרך. בשאר המקרים אלה פשוט אנשים מהסדרה שבשלב המשא ומתן להמשך דרכם בעונות הבאות הם דורשים לקבל קרדיט כזה. יו לורי, למשל. וגם כמה מהתסריטאים הוותיקים. לתסריטאים יש כמה קרדיטים שהם יכולים לבקש המציינים את הוותק שלהם בסדרה. זה מתחיל מ-Staff Writer ברולר ועד ל-Executive Producer בכותרות הפתיחה."

 

מה לגבי שינויים של התסריט בזמן הצילומים? אתה מרשה?

"אין אצלנו כזה דבר. קודם כל, אסור לאלתר. השחקן צריך להגיד את מה שכתוב בתסריט. אם יש לו הצעה לשיפור, או אם יש לו בעיה עם משהו, זה תפקידו לבוא אלינו לפני הצילומים ושנמצא לזה פתרון ונכניס לתסריט. אבל לא מתחילים לעבוד על התסריט בזמן הצילומים. לפעמים שחקן מגיע באמצע הצילומים ואומר לי שיש לו בעיה עם רפליקה מסוימת, אז אני אומר לעצמי 'זה ממש מעצבן! אנחנו עובדים שבועות על התסריטים האלה, ועובדים ממש קשה. יכול להיות באמת שיש שם איזושהי בעיה אן שזה לא מושלם, אבל עבדנו על זה, אז לפחות שיהיה לך את הכבוד להגיע מוכן, ואם יש לך בעיה עם משהו תסריט יש לך מספיק זמן להגיד אותה מראש'".

שזו תשובה נהדרת. אבל מה אתה אומר לשחקן?

"שיעשה את זה פעמיים. פעם אחת כמו שזה כתוב בתסריט ופעם שניה כמו שנראה לו שזה צריך לעשות ונחליט בעריכה. אבל בשנים האחרונות יו לורי נהיה רגיש לזה והוא דווקא חותך אנשים שמנסים לשנות סצינה או דיאלוג באמצע הצילומים ואומר להם שבתסריטים הושקעה המון עבודה ושבפעם הבאה יבוא מוכן יותר לתפקיד שלו".

 

 

אחד הדברים שאני אהבתי ב"האוס" זו העובדה שבלא מעט פרקים יש דיון מוסרי סביב סוגיה, והפרק מציג צדדים שונים של העניין, ומפרק את סוגיה לגורמיה. עכשיו כשאני פוגש את אחיך תלמיד הישיבה אני תוהה האם הוא היה שולח לך דיונים מהגמרא כדי שתהפוך אותם לרעיונות דרמטיים?

"לא, זה לא קרה אף פעם. והרבה אנשים אמרו לי שהיו סצינות שהזכירו להם דיונים תלמודיים. זה רק מוכיח לנו שלגמרא אין בלעדיות על דיונים מוסריים.

 

"אחד התרגילים שאני אוהב לעשות עם התסריטאים שלי – פעם הייתי עושה את זה הרבה, באחרונה כבר התעצלתי – הוא לבקש מהם לכתוב פסקה בעד נושא כלשהו שחשוב להם. ואז שיכתבו פסקה שמציגה את העמדה ההפוכה לעמדה שלהם. כי הרעיון הוא שכשהאוס אומר משהו שמי שעומד מולו, לרוב מישהו בתפקיד אורח, יציג טיעון נגדי שיהיה חזק ומשכנע. כי אם כולם מול האוס היו אידיוטים אז זה לא היה מעניין. והעניין הוא שלמרות שאנחנו לא רוצים לחשוב ככה, הרי שרוב האנשים שחושבים ההפך מאיתנו הם בעלי כוונות טובות לא פחות מאיתנו – טוב, אולי לא כולם. אבל חלקם אנשים חכמים ובעלי כוונות טובות, והדרמה נהיית מעניינת כשהדיון הוא בין שני אנשים חזקים. אחרת זו סתם הטפה שלי לגבי הפילוסופיה שלי ולא סדרת טלוויזיה."

 

***

 

השיחה נמשכה למעלה משעה ושור אמר עוד הרבה דברים. חלק מהשאלות שמופיעות בפוסט הזה נשאלו על ידי קהל התלמידים ולאו דווקא על ידי. והיו גם לא מעט שאלות ספציפיות הקשורות לסדרה ולהאוס עצמו ולפרק הסיום, אבל העדפתי שלא להכניס אותן כאן אלא להתמקד רק בתיאור תהליך עבודת הכתיבה של הסדרה. המפגש צולם בווידיאו, אבל מאוחר יותר ראינו שהיו בעיות סאונד. אם יצליחו להתגבר עליהם, אני מקווה שאוכל לפרסם בהמשך את המפגש המלא בין שור והתלמידים.

Categories: בשוטף

11 אוגוסט 2012 | 20:45 ~ 5 Comments | תגובות פייסבוק

מה למדתי מדיוויד שור, היוצר של "האוס"

 

דיוויד שור (משמאל) בבית ספר מעלה בירושלים, השבוע. צילום: איתי נצר

 

 

דיוויד שור היה אחראי על כל מילה וכל שוט של הסדרה "האוס" מהפרק הראשון ועד הפרק האחרון, 177 פרקים אחר כך. במשך שמונה עונותיה הוא היה יוצר הסדרה, המפיק האחראי, ה-show-runner, ובשני פרקים הוא גם היה הבמאי. הוא המציא את הסדרה – כהומאז' לסיפורי שרלוק הולמס אותם הוא כה אוהב – פיתח אותה וליווה אותה מעלייתה ועד לירידתה. והשבוע, חודשיים אחרי הפינאלה של הסדרה שלו, הוא הגיע לישראל להשתתף בכמה שמחות משפחתיות: חתונה וברית (לשור יש שני אחים תאומים שחזרו בתשובה וגרים בירושלים ומלמדים בישיבת אש התורה). ביום שני הוא הגיע עם הוריו, אשתו, אחיו ואחיינו לבית ספר "מעלה", כדי לדבר עם הסטודנטים על עשיית טלוויזיה באמריקה. אני הנחיתי את האירוע.

 

אז מה זה בעצם הקרדיט הזה, "Created by"?

"זה הקרדיט שמקבל התסריטאי שכתב את הפיילוט. גם אם הייתי כותב את הפיילוט ל'האוס' ואז עוזב את הסדרה עדיין הייתי מקבל קרדיט של 'יוצר הסדרה' למשל כל חייה. הקרדיט הזה הוא גם הנקמה שלנו, התסריטאים, בבמאים על הקרדיט שלהם A Film By בסרטים. במאי מביים סרט וזה נהיה מיד 'סרטו של', אז לנו התסריטאים יש את 'יוצר הסדרה' בטלוויזיה".

 

היו מקרים של אנשים שכתבו את הפיילוט ןהמשיכו הלאה ונשארו עם קרדיט "יוצר הסדרה" למרות שמישהו אחר המשיך אותה.

"נכון, אבל זה נהיה פחות נפוץ בשנים האחרונות. אתה יוצר סדרה שאתה רוצה ללוות אותה. זו הסיבה שהצעתי לרשתות את 'האוס' רק אחרי שהייתי שואו-ראנר של סדרה אחרת. אם הייתי מציע להם סדרה כתסריטאי זוטר, הם אולי היו עושים אותה, אבל לא היו נותנים לי להיות האחראי עליה".

 

 

הטלוויזיה האמריקאית היא גן-עדן לתסריטאים. הם, למעשה, הבוסים הגדולים של סדרות הדרמה והקומדיה. הבמאים עובדים עבורם (אומר שור בארסיות, ופתאום אתם מבינים מאיפה האוס מביא את הציניות שלו: "יש לי חבר שעובד בסדרה אחרת, לא הסדרה שלנו, שאמר לי שהם קוראים לבמאים מאחורי גבם ' האנשים שאנחנו נותנים להם חצי מהכסף שלנו'"). כל פרק של "האוס" צולם בתשעה ימים. הבמאי היה מגיע קצת לפני, מכין, מצלם, עורך והולך. שור וצוותו הגישו לו בבואו תסריט גמור שלבמאי לא היתה רשות לשנות, ואחרי לכתוב שור וצוותו נכנסו לחדר העריכה לתקן את מה שהבמאי פספס או קלקל לדעתם. ולמרות ששור, ברגעי הענווה שלו, מודה שהבמאים היו מביאים פה ושם רעיונות טובים משל עצמם, וידעו לנהל את ההפקה במקצועיות ובזמן, ושבמאי טוב יודע לתת לפרק את הקצב ואת הטון הנכונים שלו, הוא גם מודה, באותה נשימה, שהבמאי בסדרת טלוויזיה הוא כמעט הדבר הכי מיותר בה. השואו-ראנר מקבל כמעט את כל ההחלטות לפניו ואחריו. "באירופה זה קצת אחרת," הוא אומר, "שם המפיק הוא הבוס הראשי".

 

בישראל סדרות טלוויזיה נעשות קצת כמו פיצ'רים ארוכים מאוד. התסריטאים גומרים לכתוב ומעבירים את התסריטים לבמאים, ופחות או יותר יוצאים מהתמונה בשלב הזה. הפרקים גם מצולמים לרוחב. כלומר שאתה מצלם סצינה מפרק 2 ואז סצינה מפרק 13, כי שתיהן באותו לוקיישן, ולא כמו אצלכם שכל פרק מצולם כיצירה נפרדת.

"אולי יש בשיטה שלכם הגיון מסוים. אם כל הסדרה כתובה מראש, אולי ככה נכון לצלם אותה. השיטה האמריקאית שבה התסריטאים מנהלים את ההצגה לא הגיעה מכך שהמפיקים או הרשתות אוהבים כל כך את התסריטאים, אלא כי הם גילו עם הזמן שפשוט אי אפשר אחרת. זו רכבת כל כך ארוכה, של 22 פרקים בשנה, והחלק הכי ארוך בתהליך הזה הוא של הכתיבה, אז אם התסריטאים לא ינהלו את העסק הוא פשוט יתקע. זה, וגם העובדה שגילדת התסריטאים בהוליווד מאוד חזקה".

 

אם עכשיו היית צריך לחזור לארצות הברית אחרי החופשה ולהתחיל לעבוד על עונה תשיעית, תאר לי איך היתה נראית תחילת העבודה?

"אני עובד בצורה קצת שונה מרוב הסדרות האחרות. ברוב הסדרות יש חדר תסריטאים פעיל שעובד כל השנה והם מפתחים יחד רעיונות לפרקים. אני מכנס את חדר התסריטאים רק כמה פעמים בכל שנה ואז עובד מול כל אחד באופן אישי. סיבה אחת לכך היא כי היו לנו 12 תסריטאים, שזה פי שתיים מרטב הסדרות. שכנעתי את פוקס שאני צריך 12 תסריטאים כי התסריטים שלנו זקוקים להמון תחקיר. מה שנכון, אגב.

"אנחנו נפגשים בתחילת העבודה אחרי החופשה וקודם כל מנהלים דיון מה יהיו קווי העלילה המרכזיים של העונה הקרובה. למרות שבסדרה שלנו כל פרק עמד בפני עצמו, עדיין היו קווי עלילה עונתיים. למשל, כשהאוס וקאדי נהיו זוג, התלבטנו בתחילת הכתיבה של העונה כמה זמן זה יחזיק. פרק אחד? חצי עונה? עונה שלמה? ברגע שהחלטנו על קווי העלילה של העונה השלמה, אנחנו עושים סיבוב בין כל התסריטאים וכל אחד עושה פיץ' לשניים-שלושה רעיונות לפרקים. כל פרק צריך להכיל תעלומה רפואית אחת, וגם סיפור הקשור להאוס. לפעמים אני רואה שסיפור רפואי אחד יתאים לסיפור אחר של האוס ואז אני מציע לאחד בין העלילות. אנחנו גומרים את הסשן הזה כשיש לנו כבר רעיונות ראשוניים לחצי עונה, ולכל רעיון יש תסריטאי שמצוות לו. ואז כל אחד מהם הולך וכותב אאוטליין של עמוד לפרק שלו ושולח לי. אני שולח לו הערות והוא מפתח לאאוטליין של שלושה עמודים. ואז לאאוטליין של 14 עמודים. ואז לתסריט. מרעיון לתסריט זה מהלך של כמה שבועות."

ועם 12 תסריטאים, איך אתה מבטיח שהשפה של הדמויות והאופי שלהן לא ישתנו מפרק לפרק.

"יש לנו תסריטאים מוכשרים. וחוץ מזה, אני משכתב את כל התסריטים בעצמי".

 

***

 

שור הוא לאו דווקא הדוגמה הכי טובה להביא לסטודנט הממוצע לקולנוע וטלוויזיה. הוא בכלל למד משפטים והתחיל לעבוד כעורך דין. כתיבה או קולנוע הוא מעולם לא למד. אלא שכתיבה לטלוויזיה עניינה אותו, אז הוא עזב את קנדה בה נולד, גדל ולמד ועבר ללוס אנג'לס. שם הסתובב שנתיים, כותב פרקים לדוגמה לסוכנים ומפיקים ולא ראה אגורה, עד שקיבל עבודה דווקא בסדרות קנדיות, ביניהן סדרת הטלוויזיה שיצר פול האגיס, "Due South". משם הוא הצטרף לצוות התסריטאים של "הפרקליטים" ו"חוק וסדר" וב-2003 התחיל לעבוד על פיתוח הרעיון שלו ל"האוס", תחת חברת ההפקות של פול אטנסיו ("רצח מאדום לשחור"). זה השיעור שהוא מלמד את התלמידים: לאט לאט. לקח לו עשר שנים לעבור מתסריטאי זוטר לבעל תוכנית משלו, עשר שנים בהם עבר את כל התפקידים בצוות הכתיבה וההפקה של סדרת טלוויזיה אמריקאית, ובהן למד מבכירי היוצרים באמריקה.

 

בינתיים יש לשור כבר חברת הפקה משלו, שברגע שנגמרה "האוס" עברה מאן.בי.סי-יוניברסל לחוזה פיתוח בסוני – חוזה בן שלוש שנים שמבטיח לשור סכום בן שמונה ספרות. אז הוא יושב ומפתח. מה? הוא לא אומר, אבל הוא מבטיח שאין משהו מסוים שהוא עובד עליו כרגע.

 

 

כשכתבתם את "האוס" ממה הייתם מתחילים את התסריט: מהמחלה או מהדרמה?

"יש לנו שלושה רופאים שמייעצים לנו, ואם תשאלו אותם את השאלה הזאת הם יענו לכם את ההפך ממני: שהכל מתחיל מזה שהם מביאים לנו רעיונות למחלות ולסיפמטומים. אבל לרוב אנחנו מתחילים מהדרמה. יש משהו בפרק שאנחנו רוצים להגיד, או יש לנו סיטואציה דרמטית שאליה אנחנו שואפים להגיע. ולפעמים אנחנו דווקא מתחילים עם סימפטום. מישהו שרק רוצה להגיד את האמת, בפרק שבו האוס מדבר על יתרונות השקר. אז אנחנו הולכים לרופאים שלנו ומבקשים מהם שייתנו לנו מחלות שיכולות להתאים לסימפטומים האלה".

 

כותרות הפתיחה של "האוס" נמשכות לנצח. יש לכם המון אנשים הכתובים כ-Executive Producer. מה זה אומר? לכל האנשים האלה יש אינפוט לסדרה?

"אפשר להגיד שהקרדיט 'Executive Producer' (מפיק אחראי) הוא יותר עניין של כבוד מאשר של תפקיד ממשי. למשל: בריאן סינגר ביים את הפיילוט, והוא סידר לעצמו בחוזה שזה יבטיח לו קרדיט של  Executive Producer לכל משך חיי הסדרה. אותו דבר עם פול אטנסיו, שהיה האיש שסגר לנו את הדילים מול הרשתות בתחילת הדרך. בשאר המקרים אלה פשוט אנשים מהסדרה שבשלב המשא ומתן להמשך דרכם בעונות הבאות הם דורשים לקבל קרדיט כזה. יו לורי, למשל. וגם כמה מהתסריטאים הוותיקים. לתסריטאים יש כמה קרדיטים שהם יכולים לבקש המציינים את הוותק שלהם בסדרה. זה מתחיל מ-Staff Writer ברולר ועד ל-Executive Producer בכותרות הפתיחה."

 

מה לגבי שינויים של התסריט בזמן הצילומים? אתה מרשה?

"אין אצלנו כזה דבר. קודם כל, אסור לאלתר. השחקן צריך להגיד את מה שכתוב בתסריט. אם יש לו הצעה לשיפור, או אם יש לו בעיה עם משהו, זה תפקידו לבוא אלינו לפני הצילומים ושנמצא לזה פתרון ונכניס לתסריט. אבל לא מתחילים לעבוד על התסריט בזמן הצילומים. לפעמים שחקן מגיע באמצע הצילומים ואומר לי שיש לו בעיה עם רפליקה מסוימת, אז אני אומר לעצמי 'זה ממש מעצבן! אנחנו עובדים שבועות על התסריטים האלה, ועובדים ממש קשה. יכול להיות באמת שיש שם איזושהי בעיה אן שזה לא מושלם, אבל עבדנו על זה, אז לפחות שיהיה לך את הכבוד להגיע מוכן, ואם יש לך בעיה עם משהו תסריט יש לך מספיק זמן להגיד אותה מראש'".

שזו תשובה נהדרת. אבל מה אתה אומר לשחקן?

"שיעשה את זה פעמיים. פעם אחת כמו שזה כתוב בתסריט ופעם שניה כמו שנראה לו שזה צריך לעשות ונחליט בעריכה. אבל בשנים האחרונות יו לורי נהיה רגיש לזה והוא דווקא חותך אנשים שמנסים לשנות סצינה או דיאלוג באמצע הצילומים ואומר להם שבתסריטים הושקעה המון עבודה ושבפעם הבאה יבוא מוכן יותר לתפקיד שלו".

 

 

אחד הדברים שאני אהבתי ב"האוס" זו העובדה שבלא מעט פרקים יש דיון מוסרי סביב סוגיה, והפרק מציג צדדים שונים של העניין, ומפרק את סוגיה לגורמיה. עכשיו כשאני פוגש את אחיך תלמיד הישיבה אני תוהה האם הוא היה שולח לך דיונים מהגמרא כדי שתהפוך אותם לרעיונות דרמטיים?

"לא, זה לא קרה אף פעם. והרבה אנשים אמרו לי שהיו סצינות שהזכירו להם דיונים תלמודיים. זה רק מוכיח לנו שלגמרא אין בלעדיות על דיונים מוסריים.

 

"אחד התרגילים שאני אוהב לעשות עם התסריטאים שלי – פעם הייתי עושה את זה הרבה, באחרונה כבר התעצלתי – הוא לבקש מהם לכתוב פסקה בעד נושא כלשהו שחשוב להם. ואז שיכתבו פסקה שמציגה את העמדה ההפוכה לעמדה שלהם. כי הרעיון הוא שכשהאוס אומר משהו שמי שעומד מולו, לרוב מישהו בתפקיד אורח, יציג טיעון נגדי שיהיה חזק ומשכנע. כי אם כולם מול האוס היו אידיוטים אז זה לא היה מעניין. והעניין הוא שלמרות שאנחנו לא רוצים לחשוב ככה, הרי שרוב האנשים שחושבים ההפך מאיתנו הם בעלי כוונות טובות לא פחות מאיתנו – טוב, אולי לא כולם. אבל חלקם אנשים חכמים ובעלי כוונות טובות, והדרמה נהיית מעניינת כשהדיון הוא בין שני אנשים חזקים. אחרת זו סתם הטפה שלי לגבי הפילוסופיה שלי ולא סדרת טלוויזיה."

 

***

 

השיחה נמשכה למעלה משעה ושור אמר עוד הרבה דברים. חלק מהשאלות שמופיעות בפוסט הזה נשאלו על ידי קהל התלמידים ולאו דווקא על ידי. והיו גם לא מעט שאלות ספציפיות הקשורות לסדרה ולהאוס עצמו ולפרק הסיום, אבל העדפתי שלא להכניס אותן כאן אלא להתמקד רק בתיאור תהליך עבודת הכתיבה של הסדרה. המפגש צולם בווידיאו, אבל מאוחר יותר ראינו שהיו בעיות סאונד. אם יצליחו להתגבר עליהם, אני מקווה שאוכל לפרסם בהמשך את המפגש המלא בין שור והתלמידים.

Categories: בשוטף

10 אוגוסט 2012 | 12:59 ~ 8 Comments | תגובות פייסבוק

"רווקה פלוס", הטריילר


 

אני לא יודע להגיד לכם באופן חד משמעי אם זה טריילר טוב או לא, אבל הוא בהחלט מייצג את סרטו החדש של דובר קוסאשווילי, שהוא פארסה פרועה, גרוטסקית וחסרת עידון או כל יחס לפוליטיקלי קורקטיות. (שמשום מה בוואלה, שקיבלו את הבכורה על הטריילר לפני כמה ימים, החליטו שהסרט הוא "מלודרמה". מה?).

 

בימים האחרונים מפיצים אנשי טרנספקס, מפיקי הסרט ומפיציו, בשמחה גדולה בפייסבוק את הלינק למאמר שפורסם ב"הארץ" מאת צפי סער שמכתיר את "רווקה פלוס" דווקא כסרט פמיניסטי רדיקלי, להבדיל מהטענות הראשונות נגד הסרט מאת נשים שטענו שהוא מיזוגני. ובכן, נתחיל בזה: הפרוספקטים המסחריים של סרט "שונא נשים" זהים לחלוטין לסרט "פמיניסטי רדיקלי". איש, או אשה, לא ירצו לראות לא את זה ולא את זה, כך שאני לא יודע למה אנשי טרנספקס חושבים שהטקסט מ"הארץ" מקדם את סיכוייו המסחריים של סרטם.

 

אבל סרט שמצליח להוציא משתי נשים שונות שתי אבחנות פוליטיות קוטביות – האחת רואה בו "שונא נשים" והשנייה מצדיעה ל"פמיניזם הרדיקלי" שבו – הוא בהחלט סרט מבריק שמצליח לחשוף משהו עקום במציאות הפוסטמודרנית שבה הוא פועל, מציאות שאין בה אמת אחת, אלא רק תגובות אישיות וסובייקטיביות שכנראה מייצגות יותר את אידיאולוגיית הכותב מאשר את אידיאולוגיית היוצר אותו מנתחים. כי אני תוהה: האם קוסאשווילי הוא מיזוגני או פמיניסט רדיקלי? תחליטו.

Categories: בשוטף

10 אוגוסט 2012 | 12:59 ~ 8 Comments | תגובות פייסבוק

"רווקה פלוס", הטריילר


 

אני לא יודע להגיד לכם באופן חד משמעי אם זה טריילר טוב או לא, אבל הוא בהחלט מייצג את סרטו החדש של דובר קוסאשווילי, שהוא פארסה פרועה, גרוטסקית וחסרת עידון או כל יחס לפוליטיקלי קורקטיות. (שמשום מה בוואלה, שקיבלו את הבכורה על הטריילר לפני כמה ימים, החליטו שהסרט הוא "מלודרמה". מה?).

 

בימים האחרונים מפיצים אנשי טרנספקס, מפיקי הסרט ומפיציו, בשמחה גדולה בפייסבוק את הלינק למאמר שפורסם ב"הארץ" מאת צפי סער שמכתיר את "רווקה פלוס" דווקא כסרט פמיניסטי רדיקלי, להבדיל מהטענות הראשונות נגד הסרט מאת נשים שטענו שהוא מיזוגני. ובכן, נתחיל בזה: הפרוספקטים המסחריים של סרט "שונא נשים" זהים לחלוטין לסרט "פמיניסטי רדיקלי". איש, או אשה, לא ירצו לראות לא את זה ולא את זה, כך שאני לא יודע למה אנשי טרנספקס חושבים שהטקסט מ"הארץ" מקדם את סיכוייו המסחריים של סרטם.

 

אבל סרט שמצליח להוציא משתי נשים שונות שתי אבחנות פוליטיות קוטביות – האחת רואה בו "שונא נשים" והשנייה מצדיעה ל"פמיניזם הרדיקלי" שבו – הוא בהחלט סרט מבריק שמצליח לחשוף משהו עקום במציאות הפוסטמודרנית שבה הוא פועל, מציאות שאין בה אמת אחת, אלא רק תגובות אישיות וסובייקטיביות שכנראה מייצגות יותר את אידיאולוגיית הכותב מאשר את אידיאולוגיית היוצר אותו מנתחים. כי אני תוהה: האם קוסאשווילי הוא מיזוגני או פמיניסט רדיקלי? תחליטו.

Categories: בשוטף

10 אוגוסט 2012 | 08:13 ~ 2 Comments | תגובות פייסבוק

מגדל השטן בפייסבוק שלי

 

אני חושב שאני מתחיל לראות את מגדל השטן מופיע מולי סתם ככה – בקצף הגילוח, בפירה, בבוץ על שפת הים. אה, ובגרף הסטטיסטיקות של דף הפייסבוק שלי.

 

וכשאני נזכר שאנשי עין הדג ראו את הר האבדון מ"שר הטבעות" בסטיסטיקות שלהם, אני תוהה מי בעצם מנהל את פייסבוק ומה האג'נדה האמיתית שלו.

Categories: בשוטף

09 אוגוסט 2012 | 23:08 ~ 2 Comments | תגובות פייסבוק

מסע בין כל מיני כוכבים נודדים

 

סר פטריק סטויארט הגיע היום ארצה והוצג בפני התקשורת הערב רגע לפני שהוא מתחיל את ימי הצילום שלו ב"לצוד פילים", סרטו של רשף לוי. ואיזה תזמון מושלם להגעתו: היום עולה בבתי הקולנוע הסרט "טד" – סרט מאוד מצחיק – שביים סת מקפרלן ("איש משפחה") ושסטיוארט הוא הקריין שפותח את הסרט וחותם אותו, בסיפור המסגרת האגדתי שלו.

 

בצילום למעלה: סר פטריק עם מיסטר ששון גבאי. בצילום הזה: עם רשף לוי

 

================

 

הספקולציות היו קצרות: ג'ימי פאלון לא ינחה את האוסקר. רעיונות למישהו אחר?

 

=====================

 

פתאום כולם עוברים לסן פרנסיסקו: טד הופ, מבכירי המפיקים העצמאיים בניו יורק (הוא הפיק את סרטיו של טוד סולונדז, למשל, ובאחרונה את "מרתה מרסי מיי מרלן"), מונה להיות מחליפו של בינגהם ריי המנוח בתור ראש פסטיבל הקולנוע של סן פרנסיסקו.

 

וקתלין קנדי, שעמדה בעבר בראש חברות ההפקה של סטיבן ספילברג, עוברת לסן פרנסיסקו כדי לנהל לג'ורג' לוקאס את לוקאספילם. היא משאירה את בעלה, פרנק מרשל, לנהל לבד את חברת ההפקה המשותפת שלהם, קנדי/מרשל.

Categories: בשוטף

09 אוגוסט 2012 | 17:50 ~ 1 Comment | תגובות פייסבוק

אוגוסט בצניחה. וגם: מי מחביא את "המשגיחים"?

הנה הבעיה עם טבלאות שוברי הקופות של "בוקס אופיס מוג'ו": בגלל שהם מרכזים שם רק את סרטי האולפנים הגדולים, קורה מדי פעם שאחד הסרטים הבולטים ברשימה האמיתית כלל לא יהיה שם כי אין למפיציו חובת דיווח עליו (הכוונה היא לסרטים עצמאיים או סרטים ישראליים). וכך קרה שהסרט שכנראה נמצא השבוע במקום הראשון בטבלת שוברי הקופות השבוע בכלל לא נמצא בטבלה של "בוקס אופיס מוג'ו", שנמצאת בתחתית הפוסט. "סטפ אפ 4" עקף השבוע את "עלייתו של האביר האפל". הבאטמן מכר כ-40,000 כרטיסים נוספים בסוף השבוע האחרון וחצה את קו ה-200,000 כרטיסים (הוא כבר מתקרב ל-250,000). "סטפ אפ 4" מכר מספר קרוב לזה, ובתוך שבועיים כבר הגיע ל-110,000 כרטיסים.

 

"מדגסקר 3" עדיין עובד מדהים ויזכה ככל הנראה בכתר סרט הילדים הבכיר של הקיץ. הוא כבר הגיע ל-350,000 כרטיסים והוא הסרט הראשון השנה שמתחיל לאיים על מעמדו של "מחוברים לחיים" (שנמצא בסביבות ה-450,000 כרטיסים) בתור הסרט הקופתי ביותר של השנה. "עידן הקרח 4" מתקרב אף הוא ל-250,000 כרטיסים (בסרטי תלת מימד קשה יותר לאמוד את מספר הכרטיסים כי לא נמסרים הנתונים מה התפלגות המכירות בין כרטיסי הדו מימד הזולים יותר וכרטיסי התלת מימד היקרים יותר).

 

"העולם מצחיק" כבר הגיע ל-140,000 כרטיסים.

 

"אמיצה" עובד לאט וביציבות ולא עושה מספרים גדולים אבל מצליח לטפס עוד ועוד. הוא כבר הגיע ל-100,000 כרטיסים.

 

בטבלת שוברי הקופות של השבוע הבא אני צופה לראות את "טד" מכסח ל"זכרון גורלי" את הצורה.

 

====================

 

יולי-אוגוסט השנה מהווים ירידה דרמטית למדי בקופות ביחס לשנה שעברה. בסוף השבוע המקביל לפני שנה היה סך ההכנסות בקופות בישראל יותר מ-2 מיליון דולר, בזכות הבכורה העצומה של "הדרדסים". השבוע סך ההכנסות (של סרטי האולפנים בלבד) עמד על 1.2 מיליון דולר בלבד. ולמעשה עוד לא קרה הקיץ שההכנסות הקופות יעברו את 2 מיליון הדולר (דבר שקרה בשנה שעברה כמה פעמים, גם בזכות "הדרדסים" וגם בזכות "הארי פוטר ואוצרות המוות ב'" שעשו שניהם מספרים עצומים). השנה הזאת, עד כה, רגועה ביחס לשנה שעברה.

 

======================

 

ואם תיכנסו עכשיו לדפי הזמנת הכרטיסים בסינמה סיטי וביס פלאנט תראו איך נראית מלחמה שקטה ולכאורה ג'נטלמנית בין מפיצים, ותלמדו איך בעל בית קולנוע יכול לחנוק סרט של המתחרה שלו. בסינמה סיטי ראשון לציון "המשגיחים" (המופץ על ידי מרק רוזנבאום) משובץ הערב להקרנה אחת בלבד, ואילו "הדילרים" (המופץ על ידי יונייטד קינג, חברה אחות של סינמה סיטי) משובץ לשלוש הקרנות. "המשגיחים" עד כה מכר יותר כרטיסים מ"הדילרים" אבל באמצעות משחקי שיבוץ כאלה יכול מפיץ הסרט שבבעלותו גם בית קולנוע להטות את הכף לטובתו. הנקמה נמצאת מעבר לכביש: ביס פלאנט ראשל"צ משובץ "המשגיחים" לשתי הקרנות הערב ו"הדילרים" רק להקרנה אחת בחצות.

 

 

TW LW Movie Studio Weekend Gross Change Screens Change / Avg. Gross-to-Date Week
1 1 The Dark Knight Rises WB $363,945 -12.4% 25 $14,558 $1,862,268 3
2 2 Madagascar 3: Europe's Most Wanted UIP $214,177 -3.0% 26 -32 $8,238 $3,402,016 7
3 4 Ice Age: Continental Drift Fox $175,736 +23.6% 46 -2 $3,820 $2,332,739 6
4 3 Snow White and the Huntsman UIP $154,378 -5.1% 24 $6,432 $422,564 2
5 7 The Amazing Spider-Man Sony $104,261 +334.3% 27 +22 $3,862 $2,041,805 5
6 5 Brave Disney $101,997 -1.3% 40 -6 $2,550 $1,020,341 4
7 N The Pirates! Band of Misfits Sony $59,885 31 $1,932 $59,885 1
8 6 The Dictator UIP $38,036 +5.5% 13 -4 $2,926 $2,328,012 9
9 8 The Five-Year Engagement UIP $16,638 +4.0% 9 -3 $1,849 $326,058 5
10 9 That's My Boy Sony $13,454 -5.4% 6 -3 $2,242 $639,198 7

 

Categories: בשוטף

09 אוגוסט 2012 | 17:50 ~ 1 Comment | תגובות פייסבוק

אוגוסט בצניחה. וגם: מי מחביא את "המשגיחים"?

הנה הבעיה עם טבלאות שוברי הקופות של "בוקס אופיס מוג'ו": בגלל שהם מרכזים שם רק את סרטי האולפנים הגדולים, קורה מדי פעם שאחד הסרטים הבולטים ברשימה האמיתית כלל לא יהיה שם כי אין למפיציו חובת דיווח עליו (הכוונה היא לסרטים עצמאיים או סרטים ישראליים). וכך קרה שהסרט שכנראה נמצא השבוע במקום הראשון בטבלת שוברי הקופות השבוע בכלל לא נמצא בטבלה של "בוקס אופיס מוג'ו", שנמצאת בתחתית הפוסט. "סטפ אפ 4" עקף השבוע את "עלייתו של האביר האפל". הבאטמן מכר כ-40,000 כרטיסים נוספים בסוף השבוע האחרון וחצה את קו ה-200,000 כרטיסים (הוא כבר מתקרב ל-250,000). "סטפ אפ 4" מכר מספר קרוב לזה, ובתוך שבועיים כבר הגיע ל-110,000 כרטיסים.

 

"מדגסקר 3" עדיין עובד מדהים ויזכה ככל הנראה בכתר סרט הילדים הבכיר של הקיץ. הוא כבר הגיע ל-350,000 כרטיסים והוא הסרט הראשון השנה שמתחיל לאיים על מעמדו של "מחוברים לחיים" (שנמצא בסביבות ה-450,000 כרטיסים) בתור הסרט הקופתי ביותר של השנה. "עידן הקרח 4" מתקרב אף הוא ל-250,000 כרטיסים (בסרטי תלת מימד קשה יותר לאמוד את מספר הכרטיסים כי לא נמסרים הנתונים מה התפלגות המכירות בין כרטיסי הדו מימד הזולים יותר וכרטיסי התלת מימד היקרים יותר).

 

"העולם מצחיק" כבר הגיע ל-140,000 כרטיסים.

 

"אמיצה" עובד לאט וביציבות ולא עושה מספרים גדולים אבל מצליח לטפס עוד ועוד. הוא כבר הגיע ל-100,000 כרטיסים.

 

בטבלת שוברי הקופות של השבוע הבא אני צופה לראות את "טד" מכסח ל"זכרון גורלי" את הצורה.

 

====================

 

יולי-אוגוסט השנה מהווים ירידה דרמטית למדי בקופות ביחס לשנה שעברה. בסוף השבוע המקביל לפני שנה היה סך ההכנסות בקופות בישראל יותר מ-2 מיליון דולר, בזכות הבכורה העצומה של "הדרדסים". השבוע סך ההכנסות (של סרטי האולפנים בלבד) עמד על 1.2 מיליון דולר בלבד. ולמעשה עוד לא קרה הקיץ שההכנסות הקופות יעברו את 2 מיליון הדולר (דבר שקרה בשנה שעברה כמה פעמים, גם בזכות "הדרדסים" וגם בזכות "הארי פוטר ואוצרות המוות ב'" שעשו שניהם מספרים עצומים). השנה הזאת, עד כה, רגועה ביחס לשנה שעברה.

 

======================

 

ואם תיכנסו עכשיו לדפי הזמנת הכרטיסים בסינמה סיטי וביס פלאנט תראו איך נראית מלחמה שקטה ולכאורה ג'נטלמנית בין מפיצים, ותלמדו איך בעל בית קולנוע יכול לחנוק סרט של המתחרה שלו. בסינמה סיטי ראשון לציון "המשגיחים" (המופץ על ידי מרק רוזנבאום) משובץ הערב להקרנה אחת בלבד, ואילו "הדילרים" (המופץ על ידי יונייטד קינג, חברה אחות של סינמה סיטי) משובץ לשלוש הקרנות. "המשגיחים" עד כה מכר יותר כרטיסים מ"הדילרים" אבל באמצעות משחקי שיבוץ כאלה יכול מפיץ הסרט שבבעלותו גם בית קולנוע להטות את הכף לטובתו. הנקמה נמצאת מעבר לכביש: ביס פלאנט ראשל"צ משובץ "המשגיחים" לשתי הקרנות הערב ו"הדילרים" רק להקרנה אחת בחצות.

 

 

TW LW Movie Studio Weekend Gross Change Screens Change / Avg. Gross-to-Date Week
1 1 The Dark Knight Rises WB $363,945 -12.4% 25 $14,558 $1,862,268 3
2 2 Madagascar 3: Europe's Most Wanted UIP $214,177 -3.0% 26 -32 $8,238 $3,402,016 7
3 4 Ice Age: Continental Drift Fox $175,736 +23.6% 46 -2 $3,820 $2,332,739 6
4 3 Snow White and the Huntsman UIP $154,378 -5.1% 24 $6,432 $422,564 2
5 7 The Amazing Spider-Man Sony $104,261 +334.3% 27 +22 $3,862 $2,041,805 5
6 5 Brave Disney $101,997 -1.3% 40 -6 $2,550 $1,020,341 4
7 N The Pirates! Band of Misfits Sony $59,885 31 $1,932 $59,885 1
8 6 The Dictator UIP $38,036 +5.5% 13 -4 $2,926 $2,328,012 9
9 8 The Five-Year Engagement UIP $16,638 +4.0% 9 -3 $1,849 $326,058 5
10 9 That's My Boy Sony $13,454 -5.4% 6 -3 $2,242 $639,198 7

 

Categories: בשוטף

08 אוגוסט 2012 | 19:00 ~ 7 Comments | תגובות פייסבוק

מה זה אורו 3D?

 

לא יודע.

 

אבל הנה מה שאני כן יודע: חברת ברקו פיתחה סטנדרט חדש של מיקס סאונד בשם Auro 3D. למרות התלת-מימד בשם, זה מדבר על סאונד ולא על תמונה. זה מיקס שפותח את הסאונד ל-11 ערוצים (פלוס סאב-וופר), להבדיל משבעת הערוצים של דולבי דיגיטל. הרמקולים פרוסים בגבהים שונים באולם ומעניקים לסרטים תחושה נוספת של נפח וגובה. אחד הראשונים שאימצו את השיטה הזאת היה ג'ורג' לוקאס שלסרט קרבות המטוסים שלו, "זנבות אדומים", יצר מיקס כזה.

 

יש כרגע רק מעט אולמות בעולם שמחזיקים את מערכת ה-Auro 3D, אבל חברת תיאטראות ישראל של מוקי גרדינגר היא מהראשונות בעולם שאימצה אותה. תמצאו את זה בעיקר בבתי הקוךנוע של החברה במזרח אירופה, אבל כמה מהאולמות ביס פלאנט ראשון לציון מתהדרים בלוגו של אאורו בכניסה אליהם.

 

אז מה הבעיה? הבעיה היא שאם אני רוצה ללכת לראות סרט ולהפתפעל מהמיקס הסופר-דופר-משוכלל שלו ומערכת הסאונד הכי קאטינג-לכאורה-אדג' שקיימת כיום, הדרך היחידה שאני יכול לעשות את זה, זה רק אם יוצא לי פוקס. אין שום דרך לדעת בשלב הזמנת הכרטיסים האם האולם שבו יוקרן הסרט מצויד בסאונד אאורו.

 

כשבאתי לראות סרט ביס פלאנט ראשל"צ רציתי לשמוע אותו באורו, אבל לא יכולתי לדעת מראש מי ומה. אז זה לא יצא. והקלגסים שעמדו באמצע היום בכניסה לכל האולמות (גם זה שווה שיחה, אגב) לא נתנו לי להתפלח לאחד האולמות כדי לשמוע את ההבדל.

 

מה שמעלה את השאלה: אם כך, מה הטעם? אם הושקע כסף רב (ולוגואים ענקיים בכניסה) בהבאת מערכת סאונד חדשה, למה לא לתת לצופי הקולנוע את האפשרות לבחור האם לצפות ב"עידן הקרח 4" בתלת מימד או בדו מימד, בעברית או באנגלית ובאאורו או בדולבי דיגיטל?

 

עדכון: אנשי יס פלאנט מעדכנים בתגובות שמערכת האורו 3d מותקנת באולמות 7, 10 ו-11. זה מידע שימושי! תודה.

Categories: בשוטף

08 אוגוסט 2012 | 15:53 ~ 22 Comments | תגובות פייסבוק

פסטיבל אנימציה: מגיע לנו יותר

מתוך הסרט שזכה בפרס הקהל בפסטיבל אנסי ולא יוקרן בפסטיבל אנימיקס

 

 

בכל שנה כשנפתח פסטיבל האנימציה בסינמטק תל אביב אני חוטף עצבים. הוא נפתח היום. אם אתם לא סלקטיביים במיוחד אתם עשויים ליהנות בו. אבל לי קשה איתו מאוד. כבר 12 שנה שהפסטיבל הזה ניזון מכספי ציבור, ואולי הגיע הזמן שהוא יהיה קצת יותר טוב. לישראל מגיע פסטיבל אנימציה אמיתי ורציני, אבל זה שמתקיים בסינמטק תל אביב הוא לא כזה. והוא ממש מעצבן אותי.

 

אבל לפני כל זה, אני חייב להודות: כאירוע עירוני שנתי, יש לי סימפתיה למה שקורה בימים האלה בסינמטק, בעיקר לשוק הקומיקס הכה חביב שנפתח ברחבת הסינמטק ולאווירה הגיקית הכה מעוררת חיבה שמשתלטת עליו. הבנות שלי נהנות באירוע הזה מסדנאות האנימציה והקרנות הסרטים. כך שהביקורת היא לא על עצם קיומו של האירוע, אלא על הפוטנציאל העצום שיש לו, ושנראה שאיש לא דורש מאיש שיעבוד כדי לממש אותו.

 

נתחיל משמו של הפסטיבל: פסטיבל לאנימציה, קומיקס וקריקטורה (רשמית קוראים לו אנימיקס, אבל נרד מזה). אם אני הייתי מנהל הסינמטק הייתי מכריז מיד שאירוע שלא קשור לקולנוע יכול להתקיים ברחבה אבל לא באולמות. יש כזה פקק של סרטים, שבכל פעם שהסינמטק סוגר את שעריו כדי לקיים הרצאה שאינה קשורה לקולנוע ולהקרנת סרט, זה נראה לי ביזיון. ובחיי שאני לא צריך את סינמטק תל אביב בשביל ללמוד על קריקטורות העוסקות בנשות ראש הממשלה. אם מישהו חושב שזה רעיון טוב לתערוכה ולהרצאה, יש מספיק מקומות אחרים. למשל, במוזיאון הקומיקס והקריקטורה בחולון (שבכלל, צריך להשתלט על הפסטיבל הזה ולעשות אותו כמו שצריך, או להקים לו מתחרה שיוכיח שאפשר לעשות פסטיבל אנימציה טוב יותר).

 

סינמטק תל אביב, אם כן, צריך (לדעתי) להיות בית אך ורק לפסטיבל אנימציה. עכשיו בואו נבחן איזה מין פסטיבל אנימציה מגיע לנו מול מה שאנחנו מקבלים.

 

את עמדתי לגבי פסטיבלי קולנוע מגזריים הבעתי לא פעם. למשל כאן, בנוגע לדוק-אביב. זה נורא פשוט בעיניי: אם אתה מקים פסטיבל לאנימציה, הפסטיבל שלך חייב להיות המקום הבכיר ביותר לאנימציה בארץ, מעל לכל פסטיבל אחר. אבל אם תרצו לדעת מה קרה בשנה האחרונה בתחום האנימציה בעולם, רוב הסיכויים הם שלא תקבלו את זה בפסטיבל האנימציה של תל אביב. הפסטיבל מקדיש שתי הקרנות ל"המיטב מהעולם", מהשנים האחרונות. למה מקבץ המציג סרטים חדשים מהעולם מכיל, למשל, את "בית שימוש ציבורי", שהיה מועמד לאוסקר ב-2009 במקבץ הסרטים החדשים של 2012? אם הייתי מביא לעורכיי ידיעה חדשותית שקרתה ב-2009 ומציג אותה כחדשה הם היו מפטרים אותי (או נותנים לי אזהרה לקראת פיטורים). אבל בפסטיבל האנימציה של תל אביב זה כנראה מקובל. הגישה היא: איש אינו מבין, איש אינו יודע ולאיש לא אכפת.

 

למעשה, אם תרצו לדעת מה חדש בעולם האנימציה לשנתון 2011-2012 רוב הסיכויים הם שתקבלו את זה בפסטיבל ירושלים. אולי אפילו בפסטיבל חיפה. אבל לא בפסטיבל שכל מרצו אמור להיות מוקדש אך ורק לתחום הזה. אם יש בו סרטים חדשים, הם ממילא יהיו כאלה שכבר הוצגו לפני כן בחיפה או בירושלים (כזה הוא סרט האנמציה הספרדי "קמטים", זוכה הפרס השני בפסטיבל אנסי – בכיר פסטיבלי האנימציה בעולם, שלא מהווה שום מודל לחיקוי לפסטיבל התל אביבי – שיוקרן בתל אביב אחרי שהוקרן בירושלים).

 

הביטו בתוכניית האנימציה של אנימיקס. זו טרגדיה. מקבץ סרטים על פילים? אתם רציניים? ומה הרעיון להקרין שוב את "סיטה שרה בלוז" את "סנדקי טוקיו" ואת "חיים בהתעוררות" בן ה-11 של ריצ'רד לינקלייטר.

 

האירוע היחיד בפסטיבל שיש בו איזושהי חשיבות וייחודיות הוא סיכום השנה של אגודת האנימטורים הישראלית (אסי"ף) שמציגה בפסטיבל את המצטיינים שבסרטי האנימציה בישראל ומחלקת את פרסי השנתיים. אני מוכן להתערב אתכם שאם מחר אנשי אסי"ף מקבלים טלפון מפסטיבל ירושלים להעביר את האירוע שלהם אליהם ליולי הם עושים את זה בלי למצמץ בכלל.

 

כי כאן נמצא הכשל של פסטיבל אנימיקס: אם זה אירוע שרוצה לקבץ אליו את קהילת האנימציה של ישראל, להיות כנס האנימציה המרכזי, המוביל והבולט, כל החשיבה העריכתית שלו צריכה להיות אחרת. הוא צריך להפוך למקבילה הישראלית לפסטיבל אנסי (למשל, על ידי יצירת שת"פ תוכן). אם הוא פסטיבל המיועד לילדים ולהוריהם שרוצים לראות סרטי אנימציה "איכותיים" בקיץ, אז באמת אין מניעה שיוצגו בו סרטים ישנים, או תוכניות נושא, כי הוא מוותר על המימד המגזיני והמחדש של פסטיבלי קולנוע. במקרה כזה, יהיה נכון לחבר בין פסטיבל האנימציה והפסטיבל לסרטי ילדים (עוד אירוע שאני לא מבין אף אחת מהחלטות האוצרות שלו), שממילא עבר השנה לקיץ, ואז שיפרשו ממנו כל האנימטורים וילכו לסינמטק חולון – שממילא הפך לבית האנימציה של ישראל – ויקימו בו פסטיבל אנימציה אמיתי ונורמלי. כזה שלא משבץ בכל שנה תוכנית "ממזרית" על סקס בסרטי אנימציה. או תופר מקבצים תמוהים עם נחמיה שטרסלר. לא באמת: וואט. דה. פאק.

 

Categories: בשוטף