אני ממשיך לצפות בסרטים ארוכים וקצרים בפסטיבל הקולנוע הצרפתי שמתקיים און-ליין עד סוף השבוע. האמת, זה נוח ונעים ואיכות הצפייה מצוינת. ואני גם מגלה דברים חביבים מאוד (בין הרבה שטויות). למשל, חיבבתי מאוד את הסרט הקצר "בבל". סרט צרפתי המתרחש בסין אבל נראה שכולו מצולם באולפן וחלקו בכלל באנימציה. סיפור קטן על מסחור וניצול, אבל שפשוט נראה מרהיב. ונכון שמעולם לא חיבבתי אף סרט של הבמאית דניאל תומפסון? ובכן, ראיתי את הסרט של הבן שלה, כריסטופר תומפסון, "סיבוב ההופעות האחרון", וממש חיבבתי. זה "כמעט מפורסמים" פוגש את "צומת וולקן". כל קלישאת רוקנרול אפשרית, אבל עשוי בחן ועם מוזיקה משובחת. ממש נהניתי.

==============

רוצים לצפות בעוד סרטים קצרים, הפעם בחינם? האתר Mubi מציג ששה סרטים קצרים המוצגים כעת במרכז פומפידו בפריז, סרטים שהם על הגבול שבין פיוט/תעודה/וידיאו ארט/סרט ניסיוני, מרחבי העולם.

==============

התוכנית החדשה של רוג'ר איברט (רק כמפיק הפעם) עלתה לשידור באמריקה בשבת שעברה, וכעבור כמה ימים היא כבר היתה זמינה לצפייה באתר החדש של התוכנית. הנה, למשל, הביקורת שלהם על "קומפני מן", שעלה בשבוע שעבר באמריקה ועולה היום בישראל. ומדי תוכנית איברט עצמו ימליץ על סרט, תוך שהוא משתמש בטכנולוגיה הסטיבן הוקינגית של סינתיסייזר קול המקריא את המילים שהוא מקליד. אלא שלתוכנית הפתיחה הוא הביא שחקן חיזוק לקריין במקומו: את ורנר הרצוג. הברקה.

וזאת הביקורת שלי על "קומפני מן".

=================

מנפלאות האייפון: הורדתי בקינדל לאייפון את "תסריט" של סיד פילד. אבל רגע, איך הוא יחתום לי על הספר כשאני אפגוש אותו ביום ראשון בפסגת התסריטאים? קינדל היו צריכים לחשוב על אופציה לחתימה אלקטרונית על הכריכה הפנימית של הספר האלקטרוני. מה, לתת לו לקשקש לי על האייפון?

=================

עלמה הראל, קולנוענית ישראלית שחיה בלוס אנג'לס (ונשואה לבמאי בועז יכין), תציג בפסטיבל ברלין את סרטה התעודי "חוף בומביי".

===============

טליה לביא, שהסרט הקצר שלה "חיילת בודדה", זכה בפרס חביב הקהל בפסטיבל ברלין לפני חמש שנים, קיבלה פרס מפסטיבל סאנדאנס על התסריט שכתבה לסרטה הארוך הראשון, "אפס ביחסי אנוש", שמתרחש גם הוא – כמו "חיילת בודדה" – בין פקידות בבסיס צבאי אי שם במדבר. לביא, שפיתחה את התסריט במעבדות של מכון סאנדאנס בשנה שעברה, תקבל לא רק פרס כספי, אלא גם ליווי וייעוץ בשלבי הפקת הסרט ואת האופציה להציג אותו בפסטיבל סאנדאנס כשיהיה מוכן. לביא היא אחת מארבעה קולנוענים בתחילת דרכם שקיבלו את הפרס אתמול, ממלזיה, מקסיקו ורומניה.

================

ביום שני התחילו צילומי סרט המדע בדיוני/היי-טקי "Looper" שמביים רייאן ג'ונסון ("בריק", "האחים בלום"). כמו בשני סרטיו הקודמים, גם הפעם מפיק הסרט הוא הישראלי רם ברגמן. בטאמבלר של הסרט העלה ג'ונסון צילום מהסט, מצילומי השוט הראשון של היום הראשון:

================

חדשות עצובות: מבקרת הספרות פביאנה חפץ, איתה עבדתי לפני כ-15 שנה כשהייתי העורך שלה ב"זמן תל אביב", נפטרה אתמול בגיל 51 ממחלת הסרטן. הייתה ליידי אמיתית. המון שנים לא ראיתי אותה. הבשורה הזאת מצערת אותי.

==============

ברנד אייכינגר, מבכירי מפיקי גרמניה, הלך לעולמו שלשום בגיל 61. אייכינגר הפיק את סרטי "האויב שבפנים", אבל הוא גם היה התסריטאי של סרטים כמו "כנופיית באדר מיינהוף" ו"הנפילה", שהיו מועמדים לאוסקר. "הנפילה", אגב, הוא הסרט ממנו לקוחה הסצינה ההיא עם היטלר ששוכפלה עשרות פעמים ביו-טיוב, כל פעם בקונטקסט אחר. למשל.

הצוות רובי יאנג (במאית) ותומס לנון (מפיק) אחראי לטרילוגיית סרטי תעודה קצרים העוסקים בסין. הראשון, "הדם של מחוז יינגז'ו", העוסק בהתמודדות של כפר סיני עם מחלת האיידס, זכה ב-2006 באוסקר לסרט תיעודי קצר. השני, "טונגז'י מאוהב", עסק בהומואים בסין. ועכשיו מגיע השלישי, "הלוחמים מקיוגאנג", שזכה שלשום במועמדות לאוסקר בקטגוריית הסרט התיעודי הקצר. הסרט עוסק בהתאגדות של כפריים, בראשות חוואי בן 60, להילחם בזיהום האוויר והמים ממפעלים כימיים שמקיפים את הכפר הקטנטן. הפרטים על הסרט נמצאים כאן, והסרט עצמו זמין לצפייה כאן:

 

אוי, זה אדיר. ביום זה יש להניף בכל הבתים את דגלי בריטניה ודגלי ציון. ואל תשכחו לקשט את הגזוזטראות במרבדים נאים. היה שמח בתל אביב בימי המנדט, אה? המלך ג'ורג' השישי והמלכה אלישבע (אליזבת) הם קולין פירת והלנה בונהם קרטר ב"נאום המלך", ויום ההכתרה דנן מסוקר באריכות בסרט.

 

(ויה הטוויטר של קולנוע לב)

15:37: עוד רגע מתחילים. טום שראק, נשיא האקדמיה, ומוניק מציגים.

15:50: הנה הרשימה המלאה. כריסטופר נולן לא מועמד לבימוי. חאווייר בארדם כן מועמד כשחקן. "גנב עירוני" די נזרק לפח עם מועמדות אחת בלבד. ותדהמה ענקית בקטגוריית הסר התיעודי: לא רק ש"חיים יקרים" ששלומי אלדר לא נכנס, אפילו הסרט "מחכים לסופרמן" שהיה אחד משני המועמדים המובילים לזכייה לא נכנס. ושוק לא קטן בקטגוריית הסרט הזר: מפגן הפרוורסיה היווני, "שיני כלב", מועמד לאוסקר.

הסיכום: "נאום המלך" עם 12 מועמדויות, "אומץ אמיתי" עם 10 מועמדויות, "הרשת החברתית" ו"התחלה" עם 8.

שברירי שנייה של גאווה פרטית: חאווייר בארדם מועמד כשחקן ו"אני אהבה" מועמד לתלבושות, כמו שהימרתי, וכך גם "מחוץ לחוק" האלג'יראי. אבל "סופר הצללים" לא קיבל כלום.

הולי שיט! רק עכשיו אני קולט: מילא שלא נתנו מועמדות ל"התחלה" על בימוי, אבל לא נתנו לו אפילו על עריכה. הייתי משוכנע שזה הסרט שיזכה באוסקר על עריכה השנה. משוכנע!

הטקס יתקיים ב-27 בפברואר, וישודר בשידור חי בערוצי הסרטים של יס ושל הוט, ב-3:30 לפנות בוקר, אור ליום שני.

הנה רשימת המועמדים המלאה:

סרט:

"ברבור שחור"

"פייטר"

"התחלה"

"הילדים בסדר"

"נאום המלך"

"127 שעות"

"הרשת החברתית"

"צעצוע של סיפור 3 "

"אומץ אמיתי"

"קר עד העצם"

שחקנית משנה:

איימי אדאמס, "פייטר"

היילי סטיינפילד, "אומץ אמיתי"

ג'קי וויבר, "אנימל קינגדום"

הלנה בונהם קרטר, "נאום המלך"

מליסה לאו, "פייטר"

שחקן משנה:

כריסטיאן בייל, "פייטר"

ג'ון הוקס, "קר עד העצם"

ג'רמי רנר, "גנב עירוני"

מארק רפאלו, "הילדים בסדר"

ג'פרי ראש, "נאום המלך"

שחקנית:

אנט בנינג, "הילדים בסדר"

ניקול קידמן, "מחילת הארנב"

ג'ניפר לורנס, "קר עד העצם"

נטלי פורטמן, "ברבור שחור"

מישל וויליאמס, "בלו ולנטיין"

שחקן:

חאוויר בארדם, "ביותיפול"

ג'ף ברידג'ס, "אומץ אמיתי"

ג'סי אייזנברג, "הרשת החברתית"

קולין פירת, "נאום המלך"

ג'יימס פרנקו, "127 שעות"

במאי:

דארן ארונופסקי, "ברבור שחור"

דיוויד או. ראסל, "פייטר"

טום הופר, "נאום המלך"

דיוויד פינצ'ר, "הרשת החברתית"

האחים כהן, "אומץ אמיתי"

תסריט מקורי:

"עוד שנה"

"פייטר"

"התחלה"

"הילדים בסדר"

"נאום המלך"

תסריט מעובד:

"127 שעות"

"הרשת החברתית"

"צעצוע של סיפור 3 "

"אומץ אמיתי"

"קר עד העצם"

סרט זר:

"ביותיפול", מקסיקו

"שיני כלב", יוון

"בעולם טוב יותר", דנמרק

"האישה ששרה", קנדה

"מחוץ לחוק", אלג'יר

סרט אנימציה:

"הדרקון הראשון שלי"

"הקוסם"

"צעצוע של סיפור 3 "

עיצוב אמנותי:

"אליס בארץ הפלאות"

"הארי פוטר ואוצרות המוות, חלק א'"

"התחלה"

"אומץ אמיתי"

"נאום המלך"

צילום:

"ברבור שחור"

"התחלה"

"נאום המלך"

"הרשת החברתית"

"אומץ אמיתי"

תלבושות:

"אליס בארץ הפלאות"

"אני אהבה"

"נאום המלך"

"הסערה"

"אומץ אמיתי"

איפור:

"הסיפור על פי בארני"

"הדרך חזרה"

"איש הזאב"

סרט תיעודי:

"היציאה דרך חנות המזכרות"

"המעגל הפנימי"

"רסטרפו"

"האמנות בזבל"

"Gasland"

עריכה:

"ברבור שחור"

"פייטר"

"נאום המלך"

"הרשת החברתית"

"127 שעות"

מוזיקה:

"הדרקון הראשון שלי"

"התחלה"

"נאום המלך"

"127 שעות"

"הרשת החברתית"

שיר:

"בדרך הביתה" מתוך "Country Strong"

"אני רואה את האור" מתוך "פלונטר"

"If I Rise" מתוך "127 שעות"

"We Belong Together" מתוך "צעצוע של סיפור 3 "

עריכת פסקול:

"התחלה"

"צעצוע של סיפור 3 "

"טרון: המורשת"

"אומץ אמיתי"

"בלתי ניתנת לעצירה"

מיקס פסקול:

"התחלה"

"נאום המלך"

"סולט"

"הרשת החברתית"

"אומץ אמיתי"

אפקטים:

"אליס בארץ הפלאות"

"מכאן והלאה"

"הארי פוטר ואוצרות המוות, חלק א'"

"התחלה"

"איירון מן 2 "

סרט קצר:

“The Confession”, טאנל טום
“The Crush”, מייקל קרי
“God of Love”, לוק מתיני
“Na Wewe”, איוון גולדשמידט
“Wish 143”, איאן בארנס וסמנתה ווייט

סרט תיעודי קצר:

“Killing in the Name” 
“Poster Girl”
“Strangers No More”
“Sun Come Up”
“The Warriors of Qiugang”

סרט אנימציה קצר:

"יום ולילה" (של פיקסאר)

"טרופותי"

“Let’s Pollute”
“The Lost Thing”
“Madagascar, carnet de voyage (Madagascar, a Journey Diary)”

תוספת של הרגע האחרון, 15:00: שני הימורים אחרונים שאני חייב לשחרר, חצי שעה לפני. אני רוצה להמר ש"אני אהבה" יהיה מועמד לפרס עיצוב התלבושות. ושג'וליאן מור תהיה מועמדת לשחקנית ראשית (יחד עם אנט בנינג). אלה שתי הפתעות שנראה לי שיהיה נחמד לפגוש.

בחזרה לפוסט המקורי:

בגיליון "פנאי פלוס" של השבוע שעבר התחלתי לפרק את טקס האוסקר המתקרב לגורמים ראשוניים, ולנסות לראות על מי ועל מה אפשר כבר להמר. הנה ניסיון שלי לנסות להמר על מה שצפוי, ומה שעשוי להיות הפתעה, במועמדויות לאוסקר שיוכרזו היום אחרי הצהריים. אגב, כשמסתכלים על המועמדויות הצפויות, מתברר ששני הסרטים שאמורים לצאת היום אחה"צ עם הכי הרבה מועמדויות הם "נאום המלך" ו"התחלה". "הרשת החברתית", שאין לו מועמדויות רבות בתחום התלבושות/עיצוב ו/או אפקטים, לא ייראה כמו הסרט המוביל במירוץ. אנחנו כמובן נהיה כאן לדווח על המועמדים בזמן אמת.

פורסם ב"פנאי פלוס", 19.1.2011

זהו. גלובוס הזהב מאחורינו. וכל אגודות המבקרים באמריקה חילקו את פרסיהם. עכשיו הגיע הזמן לדבר האמיתי: לחודש האחרון של עונת האוסקרים, בו יחלקו כל האיגודים המקצועיים בהוליווד את פרסיהם, בו יחולקו גם פרסי הבאפט"א של האקדמיה הבריטית, ובסופו – ב-27 בפברואר – בו יחלקו את האוסקר לסרט ש-5,777 חברי האקדמיה האמריקאית לקולנוע יחליטו שהוא הטוב מבין סרטי 2010. דיון באוסקרים צריך על פי רוב להיפתח במילמול אפולוגטי: כן, נכון, זו תחרות, זו לא אמנות; כן נכון, המון סרטים מעולים מעולם זכו באוסקר והמון סרטים מחורבנים כן זכו באוסקר; כן, נכון, זה כולה האוסקר. אבל עבור חובבי הקולנוע (האמריקאי), האוסקר זה כמו ליגת האלופות לחובבי הכדורגל או הפיינל פור לחובבי הכדורסל. לא תמיד הנבחרת האהובה עליך בגמר, לא תמיד הנבחרת שמגיעה לה זוכה, ולפעמים זה השופטים המנאייקים ולא טיב המשחק שמכריע את התוצאה. ובכל זאת, זה אקשן. ואומר אף יותר מזה: בסופו של דבר, אי אפשר באמת להתעלם מסרט שזכה לאהדה של תעשיית הקולנוע ההוליוודית (המורכבת, אגב, מחברים ברחבי העולם. יש גם כמה ישראלים שהם חברי אקדמיה. חיים טופול, למשל). זכייה באוסקר אומרת משהו על הסרט, על התקופה, על מיומנות העשייה שלו, על האופן שבו הוא תיקשר עם הקהל שלו. זכייה באוסקר, למרות כל ההסתייגויות, היא עדיין משהו לשים לב אליו.

 

והשנה במיוחד. דומני שהשנה, רשימת עשרת הסרטים המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר באוסקרים תהיה מהמשובחות ביותר מזה שנים. זו רשימה שמכילה כמה סרטים מעולים ממש, כמה מה יצירות מופת אדירות, וכמה מהם פשוט סרטים טובים. זה רשימה שתעיד ששנת 2010 היתה לא רעה בכלל, ושבאופן כללי יש תחושה שמיטב התוצר תזכה לייצוג.

 

ביום שלישי, 25.1, בשעה 15:35 שעון ישראל (חמש וחצי לפנות בוקר בלוס אנג'לס) יוכרזו שמות המועמדים לאוסקר (אתם יכולים לצפות בזה בשידור חי בסי.אן.אן או סקיי ניוז). ואני נמצא כאן כל החודש הקרוב, כדי להניח את צווארי על גיליוטינת הנבואה ולנסות להמר מי יזכר במה. לעיתים אני מצליח, לעיתים אני נכשל. אבל זה כיף.

 

ובכן, תמונת מצב נכון לסוף ינואר: המוביל המשמעותי ביותר לזכייה באוסקר הוא "הרשת החברתית", הסרט ההוא על הקמת פייסבוק שביים דיוויד פינצ'ר על פי תסריט מהיר כמכונת יריה של ארון סורקין. ההימורים העיקריים מבטיחים לשלושתם כרגע אוסקרים: על הסרט, הבימוי, והתסריט המעובד. אבל לא כל כך מהר: כי כמה מחזאי האוסקר האמינים ביותר עדיין מהמרים שדווקא "נאום המלך" הוא זה שיזכה. למה? כי הפלח המבוגר בהוליווד מתקשה להתחבר להתפעלות מהפייסבוק הזה שכולם מטרטרים עליו, ומשפחת המלוכה הבריטית הרבה יותר מגרה את חושיהם. ויש כמה מומחי אוסקר אמריקאים שטוענים שבגלל שהמירוץ בין "הרשת החברתית" ל"נאום המלך" כה צמוד יש סיכוי שדווקא סרט שלישי יתגנב מאחוריהם ויזכה בפרס. האם זה יהיה "פייטר"? או "אומץ אמיתי" של האחים כהן? או "ברבור שחור"?

 

בשלב הזה, אני מרגיש די בטוח בעצמי כדי לקבוע בבטחון מסוים שאני מתקשה לראות תסריט (כרגע) שבו "הרשת החברתית" לא זוכה באוסקר בתור הסרט הטוב ביותר (אני שומר לעצמי את הזכות לשנות את דעתי במהלך 38 הימים הבאים).

 

 

וגם, בשלב זה של המירוץ, נראה לי שיש עוד כמה זוכים די ודאיים באוסקר, שיכולים כבר עכשיו לנוח על זרי הדפנה: קולין פירת, נראה לי, יזכה בוודאי באוסקר כשחקן ראשי, על תפקידו כמלך ג'ורג' השישי ב"נאום המלך". ו"צעצוע של סיפור 3" יהיה בוודאי הזוכה בקטגוריית סרט האנימציה. בשבועות הבאים נעיין מקרוב במועמדויות הראשיות וננסה לבחון ולהמר מי יזכה בכל אחת.

 

 

הנה הימור ראשון: מה יהיו עשרת הסרטים המועמדים לאוסקר כפי שיוכרזו ביום שלישי. ובכן, על שמונה סרטים ממש קל להמר: "הרשת החברתית", "נאום המלך", "ברבור שחור", "פייטר", "התחלה", "הילדים בסדר", "צעצוע של סיפור 3" ו"אומץ אמיתי".

 

 

זה משאיר ארבעה סרטים שינסו להידחף לשני המקומות הנוספים. הימור יחסית בטוח: "127 שעות" ו"גנב עירוני" יהיו בפנים. יש אפילו סיכוי שגם הסרט העצמאי "קר עד העצם" ידחוק החוצה את אחד משני הסרטים האחרונים ויכנס במקומו. אבל אני חייב לתת כאן הימור טיפה נועז יותר: יש לי תחושה שיש פער מסוים בין חזאי האוסקרים ובין מצביעי האוסקר. אלה האחרונים, אני חש, מאוד התלהבו מ"סופר הצללים" של רומן פולנסקי. הכללתו בעשיריה תיחשב הפתעה גדולה, כי כמעט אף אחד לא חוזה אותה, אבל לי יש תחושה שזה עשוי לקרות. במקרה כזה, "גנב עירוני" ישאר בחוץ ו"סופר הצללים" יכנס פנימה. ובכלל, לא אתפלא אם "סופר הצללים" יזכה בכמה וכמה מועמדויות שרבים לא חוזים לו, אפילו בקטגוריות בכירות כמו בימוי ותסריט. אם תהיה הפתעה עיקרית ביום שלישי, היא תבוא מצד פולנסקי.

 

הפתעה נוספת שיש לי תחושת בטן לגביה: חאווייר ברדם, נראה לי, יהיה מועמד לפרס השחקן על תפקידו ב"ביותיפול". רוב חזאי האוסקר מהמרים נגדו. יתכן ועליי להתחיל ולהקשיב להם ולא לסמוך על תחושות בטן שלי. מצד שני, איפה הכיף בזה?

פסח פיקסאר! לפני כמה ימים סיפרתי לכם על "פיקסאר מסטר קלאס", סדנת האנימציה והסיפור שתתקיים בימי חול המועד פסח בישראל בהשתתפות שניים מאנשי פיקסאר: האנימטור אנדרו גורדון (שהיה אחראי האנימציה של כמה מהדמויות הבולטות בסרטי פיקסאר), ומתיו לון, שהקרדיט שלו הוא "סטורי ארטיסט", והוא יסביר בהרצאותיו מה זה בדיוק (אבל הוא האיש שמדבר יותר על סיפור, מבנה, סטורי-בורד ותסריטאות, ופחות על אנימציה). בישראל יצטרפו אליהם גם אלכס אוראל, אנימטור ישראלי שחזר באחרונה ארצה אחרי שעבד גם הוא בפיקסאר ובאחרונה היה בצוות האנימציה של "יוגי הדוב", ודורון מאיר, שהיה במחלקת הסטורי-בורד של אארדמן ובאחרונה עבד בצוות האנימציה של סרטי רוד-ראנר החדשים של האחים וורנר. אליהם יצטרפו אנשי ומורי אנימציה נוספים לשלושה ימים של הרצאות וסדנאות על אנימציה ותסריטאות. זה קורה ב-20-22 באפריל. הנה הרשימה השלמה של כל המשתתפים ופירוט של כל ההרצאות והסדנאות.

וכדי לקדם את ההרשמה המוקדמת, ידידיי במכללה הישראלית לאנימציה, שמארגנים את הסדנה הזאת, מעניקים לקוראי "סינמסקופ" מחיר מיוחד לשבוע הקרוב בלבד. פשוט תתקשרו ותגידו שהגעתם דרך "סינמסקופ" וזה יעלה לכם 830 שקל (אני לא רואה מזה גרוש, אבל אני חייב להודות שזה אחלה מחיר. על סדנת התסריטאות שתתקיים ביום ראשון ושני בסינמטק תל אביב עם סיד פילד ושות' שילמתי 1100 שקל, על יומיים. כאן זה 830 שקל לשלושה ימים). כל פרטי ההרשמה והתשלום, גם כאן.

אז מה קורה בסאנדאנס?

ובכן, די קשה לדעת מה קורה שם, כי רוב הסרטים שמוצגים שם בבכורות מגיעים במצב של אלמוניות מתקדמת. אבל נדמה שהשנה, יותר משנים קודמות (שבהן נדמה היה שקרו של סאנדאנס ירד קצת) שוב התחיל בולמוס הקניות של המפיצים אחר הסרטים העצמאיים. ודי ברור למה: זוכה סאנדאנס משנה שעברה, "קר עד העצם", עומד לעשות חיל מחר במועמדויות לאוסקר. וכך גם "הילדים בסדר", שהוצג בבכורה בסאנדאנס שעבר והפך ללהיט האינדי הגדול של השנה החולפת (וגם הוא ייצא מחר מהכרזת המועמדויות עם לפחות ארבע מועמדויות). כך שפתאום הקולנוע העצמאי והזול שוב מסוגל לייצר כסף למפיצים. אז הם מתרוצצים עכשיו על פסגת ההר המושלג והקפוא של פארק סיטי, יוטה, ומנסים להמר מה יהיה הסרט שיעשה להם מיליונים.

– פוקס סרצ'לייט קנו את "שיעורי בית", שנשמע כמו סרט התבגרות/תיכון ארסי למדי. (מטלון/פורום יוכלו לגנוז את הסרט הזה בארץ).

– סוני קנו את הסרט התיעודי החדש של מורגן ספורלוק ("לאכול בגדול"), "הסרט הגדול ביותר שאי פעם נמכר", הסוקר את עולם השיווק הסמוי (והלא סמוי) ועולם המיסחור של סרטי הקולנוע. (מטלון/פורום בוודאי יגנזו את הסרט הזה בארץ).

– ליונסגייט קנו את המותחן הכלכלי "Margin Call" המתרחש בבית השקעות ב-24 השעות הראשונות של הקריסה הכלכלית של 2008. סרט הבכורה של במאי בשם ג'יי.סי צ'נדור, שגייס אליו את קווין ספייסי, סטנלי טוצ'י, ג'רמי איירונס, זכארי קווינטו (ספוק מ"סטאר טרק") ודמי מור לתפקידים הראשיים. (יונייטד קינג יוכלו לגנוז את הסרט הזה בארץ, למרות שייאמר לזכותם שהם לבסוף כן מוציאים את "קר עד העצם", ומי יודע, אולי גם את "יללה" הם יוציאו בסוף, כך שאולי בינואר הבא יש סיכוי למצוא את הסרט הזה בארץ).

ושני הדילים הכי יקרים בינתיים בסאנדאנס:

– פרמאונט קנו ב-4 מיליון דולר את "כמו משוגעים", בו שני תלמידי קולג' (אנטון ילצ'ין – בוגר "סטאר טרק" השני שמציג סרט חדש בסאנדאנס – ופליסיטי ג'ונס) מתאהבים בטירוף אבל אז נאלצים להיפרד כשהבחורה צריכה לחזור הביתה ללונדון. דרייק דורמוס ביים. (ג.ג יוכלו לגנוז את הסרט הזה)

– הארווי וויינסטין שילם בין 6 ל-7 מיליון דולר לרכישת הזכויות לסרט "אחי האידיוט" של ג'סי פרץ, עם פול ראד ואליזבת בנקס בתפקידים הראשיים. וויינסטין התחייב גם שהוא ישקיע לפחות 15 מיליון דולר בהפצת הסרט. כלומר שהוא מאמין שהסרט יכול להכניס למעלה מ-50 מיליון דולר כדי שהוא יכסה את השקעתו הראשונית. (פורום פילם יוכלו לגנוז את הסרט הזה).

שיהיה ברור

================

"פילם-מייקר מגזין" שלחו לסאנדאנס את ג'יימי סטיוארט. הוא מכסה להם כה יפה את פסטיבל ניו יורק כל שנה שהגיוני להתחיל לתזז אותו לעוד פסטיבלים. הנה מכתמי הווידיאו הקצרצרים שלו מסאנדאנס. ובינתיים נדמה שהוא מתמקד בסרטים שאף אחד לא חושב לקנות במיליוני דולרים. כמו למשל הסרט החדש של מירנדה ג'וליי, "העתיד", סרטה השני, והראשון מאז "אני, אתה וכל השאר" מ-2005, שהיה אחד הסרטים האהובים עליי באותה שנה. נראה שג'וליי נותרה ייחודית ואקסצנטרית כשהיתה:

והנה פול ג'יאמטי וטום מקארתי, השחקן והכוכב, של הסרט "Win Win". מקארתי, שביים את "האורח" ואת "אנשי התחנה", נורא דומה לאנדרו פלטשר מדפש מוד, לא?

===================

השם החם של סאנדאנס, עד כה: אליזבת אולסן, האחות הקטנה של אשלי ומרי-קייט אולסן. רגע לפני יום ההולדת ה-21 שלה היא מציגה בפסטיבל את שני הסרטים הראשונים בקריירה שלה: "Silent House" הוא סרט אימה בשוט אחד, שלא קיבל ביקורות אוהדות, ו"מרתה מרסי מיי מרלן" משך אליה קצת יותר תשומת לב כשחקנית, בתור בחורה שבורחת מכת.

===============

הסרט הישראלי בסאנדאנס, "בוקר טוב מר פידלמן" של יוסי מדמוני (מתסריט מאת ארז קו-אל ועם הצילום של בועז יעקב), מקבל שבחים מג'ון אנדרסון ב"וראייטי". (תודה לאיתן על הלינק בתגובות).

גילדת המפיקים חילקה לפני כשעתיים את הפרס השנתי שלה לסרטים המצטיינים והפילה פצצה מפתיעה: פרס סרט השנה הלך ל"נאום המלך" ולא ולמועמד הצפוי, "הרשת החברתית". זו, למעשה, הזכייה המשמעותית הראשונה של "נאום המלך" בפרס בדרך אל האוסקר, עד כה זכה "הרשת החברתית" בכמעט כל פרס אפשרי.

בפרס לסרט האנימציה זכה "צעצוע של סיפור 3 ", בפרס סרט התעודה זכה "מחכים לסופרמן" של דיוויס גוגנהיים ובפרס ההפקה לטלוויזיה זכה "הפסיפיק".

האם פרס גילדת המפיקים, המחולק 20 שנה, הוא נביא טוב לאוסקרים? חצי חצי. בשלוש השנים האחרונות כל מי שזכה בפרס גילדת המפיקים זכה אחר כך גם באוסקר. אבל בשלוש השנים שקדמו לכך, לא היתה התאמה בין הזוכה בפרס הגילדה ובין הזכה באוסקר. כך שסיכוייו של "הרשת החברתית" באוסקר עדיין קיימים, אבל מעמדו של "נאום המלך" שודרג הבוקר משמעותית, אחרי שההפסד שלו בגלובוס הזהב בשבוע שעבר די החליש את מעמדו בקרב חזאי האוסקרים.

 

 

בשבוע אחד ראיתי שני סרטים שצילם רוג'ר דיקינס, גם את "אומץ אמיתי" וגם את "קומפני מן". חי נפשי, כמה יפה שהאיש הזה יודע לצלם. גם סרטים בינוניים הוא מצלם נפלא. ודי מדהים שהאיש הזה עדיין מתהלך בינינו נטול אוסקר. אולי סוף סוף השנה, על "אומץ אמיתי"? "קומפני מן", סרט קטן יחסית (יחסית ל"אומץ אמיתי"), מזכיר לרגעים בסגנון הצילום שלו משהו מאווירת "חלון פנורמי" (ראו את הפריים הנ"ל), אבל למרבה הצער הוא אינו סרט טוב במיוחד. קחו את כל מה שהיה שנון ומקסים ב"תלוי באוויר" לפני שנה  והוציאו אותו מהסרט, ותקבלו את "קומפני מן". "קומפני מן", ממש כמו "קר עד העצם", הוקרן בבכורה בפסטיבל סאנדאנס לפני שנה ושניהם ייצאו להקרנות מסחריות בסוף השבוע הקרוב. "קר עד העצם" טוב ממנו.

 

====================

 

פורסם ב"פנאי פלוס", 19.1.2011

 

ג'ון וולס הפך בעשור וחצי האחרונים לאחד המפיקים הכי חשובים בהוליווד, והוא בכלל תסריטאי. ככה זה בטלוויזיה האמריקאית: הבוסים של סדרות הטלוויזיה, אלה שמקבלים קרדיט של מפיקים אחראים ואת התפקיד לנהל את ההצגה, הם תסריטאים. וכך, וולס הפך למפיק אחראי גם של "אי.אר" וגם של "הבית לבן", למרות שהוא לא יוצר הסדרות האלה (מייקל קרייטון יצר את "אי.אר", ארון סורקין יצר את "הבית הלבן"). כמפיק אחראי וכשואו-ראנר (הבוס הראשי של הסדרה), וולס גם כתב וגם ביים פרקים בסדרות הנ"ל. ובזכות תפקידו כמפיק בסדרות האלה הוא הפך גם למפיק של כמה סרטים לא רעים בעשור ומשהו האחרונים: "הרחק מגן עדן", "לחיות בתמונות", "הגנב הטוב" ו"אני לא שם". וולס גם היה פעמיים בעשור האחרון נשיא גילדת התסריטאים של אמריקה. כשתסריטאים שובתים, זה בגללו. מה שהפך אותו, לרגעים, לאחד האנשים הכי חזקים בהוליווד. וכשוולס החליט לכתוב ולביים סוף סוף את סרט הקולנוע העלילתי הראשון שלו, "קומפני מן", הוא הצליח לגייס כמות מובחרת של שחקנים מרשימים: בן אפלק, טומי לי ג'ונס, קווין קוסטנר וכריס קופר. אל תזלזלו ברביעייה הזאת, כי היא מראה איזו יכולת הפקה אדירה יש לאיש. תקלטו: כל הארבעה הם זוכי אוסקר. קופר זכה על תפקיד משנה ב"אדפטיישן", ג'ונס זכה באוסקר על תפקיד משנה על "הנמלט", אפלק זכה באוסקר על התסריט של "סיפורו של וויל הנטינג", וקוסטנר הוא בעל שני (!) אוסקרים, על הבימוי וההפקה של "רוקדים עם זאבים". אגב, אפילו סשה ספילברג, הבת (בת העשר) של סטיבן ספילברג וקייט קפשו צצה בתפקיד קטן (אפשר לראות אותה כעת גם בתפקיד קטן ב"הילדים בסדר"). אבל יותר מהשחקנים האמינים, וולס גייס תותח אמיתי: את רוג'ר דיקינס, הצלם הקבוע של האחים כהן, שבא לצלם את סרטו. צוות מובחר למה שאמור להיות סרט עצמאי קטן וזול. ויותר מזה: צוות משובח לסרט שמבוסס על תסריט בינוני למדי. הסרט הוקרן בבכורה בדיוק לפני שנה בפסטיבל סאנדאנס.

 

 

אבל לא יעזור, בעולם הקולנוע לעיתים כריזמה ואסתטיקה מצליחים לחפות על תוכן ריקני. אני לא יודע איך הוא עושה את זה, כי זה לא נראה מפואר באופן יוצא דופן, אבל דיקינס מצליח לעשות ככה שכמעט ואין שוטים שאינם מושלמים בסרט. וטומי לי ג'ונס וכריס קופר, ואפילו קווין קוסטנר, מעניקים לסרט נופך מכובד ורציני, והם מצליחים לייצר דמויות אמינות בסרט שאין מהלך שבו שאינו צפוי ונדוש.

 

האמת היא ש"קומפני מן" חוזר על סיטואציות שכבר מיצינו באייטיז, בסרטי היאפים קרי הלב, אלא שעתה יש לכך הצדקה מחודשת ורלוונטית אחרי ההתרסקות הכלכלית מלפני שנתיים והמיתון שהגיע בעקבותיה, שהפך מאות אלפי אמריקאית למובטלים. זהו סיפורם של שלושה מהם. אפלק, קופר וג'ונס מגלמים שלושה עובדים ברמות ותק שונות בתאגיד ספנות ענק שמחליט להתייעל, לצמצם הוצאות ולהגדיל את הרווחים של בעלי המניות. והם עושים את זה על ידי פיטורים המוניים של כוח אדם (למרות שטומי לי ג'ונס מציין שאם נשיא החברה היה פשוט מוכר את הציורים של דגה שתלויים במשרדו, ייתכן וזה היה מספיק). והחברה, בהומניות שלה, מספקת למפוטריה אפשרות להגיע לחברת השמה בה הם יוכלו לעבוד על מציאת מקום עבודה חדש.

 

במילם אחרות, מ"וול סטריט" ועל "תלוי באוויר", אנחנו נמצאים בעולם התאגידי בו כולם כרישים טורפים עד שהכל מתהפך והם עכשיו הופכים להיות הטרף. ממש כמו שהיה ב"וול סטריט", ואפילו כמו שהיה ב"אשה יפה" (גם שם היה קו עלילה שלם הקשור בחברת ספנות), גם "קומפני מן" נושא מסר שעולם העסקים האמריקאי הפך לביזנס העוסק בכסף ורווחים והפסיק להיות יצרני. אף אחד לא מייצר כלום, רק מגלגלים כסף ספקוליטיבי הקיים רק באופן ממוחשב ווירטואלי. וכמו שב"אשה יפה" מחליט איל הספנות הקשיש שלא למכור את החברה שלו כדי שיפרקו אותה אלא לחזור ולייצר, כך גם גיבורי "קומפני מן" פתאום מרגישים שהם עוסקים בעסקי אוויר. כשבן אפלק מוחל על כבודו, מבין שבהתעלמותו מפיטוריו הוא מביא את משפחתו על סף פשיטת רגל, ומחליט ללכת לעבוד עם גיסו בעבודות בניין, המוזיקה גואה כשהוא דופק מסמרים וסוחב פלטות עץ. מעניינת הבחירה המוזיקלית ברגע הזה, כי אנחנו רואים איש דופק מסמרים, אבל המוזיקה מאוד סוחפת. כלומר, אנו חווים איתו את הריגוש שביצרנות. את הגילוי של מה שאמור להיות יעוד חדש עבורו. באותה מידה, על אותה סצינה ממש אפשר היה להדביק מוזיקה מדכאת ועצובה והיינו מרגישים את ההשפלה שחש הגיבור ששלושה חודשים לפני כן הוא הרוויח מאות אלפי דולרים בשנה, התלבש בחליפות יקרות, נסע בפורשה והרגיש שהוא סיפור הצלחה. אבל המוזיקה מסגירה את מסר הסרט: אמריקה צריכה לחזור ליצרנות.

 

למרות המשחק הנעים והאמין והצילום היפה, "קומפני מן" סובל משתי בעיות אקוטיות. האחת, קולנועית: כל מי שראה את "וול סטריט" או את "תלוי באוויר" יראה מיד לאן הסרט הולך בתום חמש דקות מתחילתו. זה טיפה מביך. כל השטאנצים שם: מי ישרוד ומי לא יוכל לעמוד בהשפלת הפיטורים, מי יעבור את התהליך הגדול ביותר, ומי לא ילמד דבר. התסריט של וולס כתב כמעט ברישול רופס ואין בו שום אבחנה חדשה, רק מיחזורים יבשים. הבעיה השנייה אישית יותר, כי האמת אני די עסוק בלגלגל עיניים כשאני רואה עוד סרט אמריקאי העוסק בגברים שכל מה שמגדיר את ההוויה שלהם זה כמות הכסף שהם מרוויחים, ושבלעדי חשבון הבנק אין להם כלום בחיים. אמריקה הקפיטליסטית הפכה את הכסף לדת, והאובססיה הזאת איכלסה לא מעט סרטים. אבל כשזה צץ בסרט שאין בו הרבה יותר מהדיכאון הכלכלי של גיבוריו פתאום מתחוור שהבעיה של הגיבורים בסרט אינה כלכלית כלל, אלא תרבותית, והם מבלבלים בין מטרה (החיים) ובין האמצעי (הכסף). וכשהכסף הולך, החיים נשארים וזו הזדמנות למלא אותם בתוכן אחר, שלא קשור דווקא ברדיפה אחר סמל הסטטוס היוקרתי הבא.

כשיוכרזו המועמדויות לאוסקר ביום שלישי אחרי הצהריים, יש סיכוי סביר ש"127 שעות" של דני בויל ייצא משם עם שלוש או ארבע מועמדויות: לסרט, לתסריט, לשחקן הראשי (ג'יימס פרנקו) ולצילום. ג'יימס פרנקו, כוכב הסרט, יהיה מנחה האוסקרים ובוודאי יהפוך לשיחת היום בסוף פברואר. כהכנה לכך, מפיציו באמריקה מתכננים להרחיב את פריסת ההפצה שלו בשבועות הקרובים. סרטו הקודם של בויל, "נער החידות ממומבאי", זכה באוסקר והביא בארץ 300,000 צופים. כך שמכל זה יחד הדבר המתבקש לעשות לסרט החדש של בויל הוא… לגנוז אותו?!

לכו תבינו את מפיצינו. התאחדו פורום פילם וא.ד מטלון יחד אבל מדיניות הגניזה של מטלון חיה וקיימת, והנה הגנוז הראשון לשנת 2010. "127 שעות" יוקרן במהלך חודש פברואר בסינמטקים ולא יגיע לבתי הקולנוע המסחריים. ובכלל, פברואר יהיה חודש ג'יימס פרנקו בסינמטקים, עם הקרנות גם של "127 שעות" וגם של "יללה" (שעדיין מוגדר כטרום בכורה).

================

אגב ג'יימס פרנקו: הוא מופיע בתפקיד קטן (ומצוין) ב"הצרעה הירוקה", אבל הסרט הביא בסוף השבוע הראשון שלו רק כ-10,000 צופים. לעומת זאת, "התייר", שנחשב אכזבה קופתית באמריקה, בינתיים עובד לא רע בארץ: כמעט 80,000 צופים ראו את הסרט עם ג'וני דפ ואנג'לינה ג'ולי בעשרה הימים הראשונים להקרנתו. "פגוש את הפוקרס הקטנים" הגיע לאותו מספר בערך, אבל בתום ארבעה סופי שבוע. "מכאן והלאה" של קלינט איסטווד ו"אהבה וסמים אחרים", עם אן האתוויי (שותפתו של פרנקו להנחיית האוסקר בעוד חודש) הביאו בסוף השבוע הראשון לצאתם כ-12,000 צופים.

=================

ואחרי שגמרנו את ענייני הקרנת "נאום המלך", הנה האירוע הבא שאני מארגן: הסרט התיעודי שביימתי מגיע בפברואר לסינמטקים: "שרון עמרני, זכרו את השם" מספר את סיפורו של במאי מוכשר שהלך לעולמו לפני עשר שנים, לפני שהוא בעצם הספיק לביים. לסרט גייסתי כמה במאים – ביניהם את דובר קוסאשווילי, יוסף סידר וניר ברגמן – כדי להקים לתחייה את המילים שעמרני השאיר אחריו ולא הספיק לביים. אהוד בנאי הלחין את הפסקול והקליט שיר חדש בשם "עד הפעם האחרונה" עבור הסרט (השיר יופיע בדיסק החדש של אהוד בנאי שייצא במרץ). טל רבינר ערכה בדקדקנות מעוררת השתאות. שימו לב: שלוש ההקרנות הראשונות של הסרט בסינמטק תל אביב יתקיימו באולם הגדול, ושם הסרט יוקרן ב-HD. כן, כן. בזכות הצילום של בנימין נמרוד חירם – והצילום של ירון שרף בסצינה של סידר ושל יורם מילוא בסצינה של קוסאשווילי – אני יכול לכל הפחות להעיד שהסרט נראה ונשמע מצוין. על איכות כל השאר תצטרכו להעיד בעצמכם.