פששש… מי אמר שאין ניסים בעולם. בוויינט נזכרו שהם יכולים להעלות ביקורות שלי לאתר של "פנאי פלוס". בשעה טובה.
היסטוריה של אלימות
שני סרטים ישראליים חדשים ויוצאי דופן – “בית אבי" העלילתי ו־"z32” התיעודי־ניסיוני – מתארים את התהליך שעבר החייל הישראלי מקורבן לרוצח
לביקורת…
ועוד מטלורייד
עומר מנור מיסמין טי.וי היה גם הוא עד אתמול בטלורייד והוא מדווח: "אכן הסרט של דני בויל היה מאד מוצלח (ביציאה שמענו את מייק לי אומר למישהו שהסרט היה ממש טוב) וחשבנו ש'I've Loved You So Long' היה הכי מרגש ויפה. גם השיחה עם דיוויד פינצ'ר היתה מדהימה וגם Flash of Genius ו'אדם בן כלב'. כמו כל פסטיבל אמריקאי, אתה יושב ומאזין לשיחות סביבך על הסרטים שהם ראו והיה נחמד לשמוע הרבה מהקהל שהתרשם מ'אדם בן כלב'. 'ואלס עם בשיר' קיבל עוד הקרנות ביומיים הראשונים שזה מראה על ביקוש רב אבל משום מה ביום האחרון הוא לא הוקרן שוב (אולי כבר כולם הספיקו לראות אותו)".
ראיון וידיאו: אן תומפסון מראיינת את ג'ף גולדבלום ופול שריידר ואומרת לגולדבלום: "אני חושבת שזה תפקיד חייך".
פאנל אורחים בפסטיבל טלורייד. משמאל: גרג קיניר, מייק לי, אלזה זילברשטיין, אנט אינסדורף, דיוויד פינצ'ר, ג'ין סימונס, ג'ף גולדבלום. צילם: עומר מנור וידיאו:
מה אמר על הבמה דיוויד פינצ'ר?
"אדם בן כלב" בחנות ספרים בטלורייד. צילום: עומר מנור
ממחר מתחיל פסטיבל טורונטו.
========
רנדה שהל סבג, מבכירות וחלוצות ההבמאיות בלבנון, מתה השבוע מסרטן בפריז בגיל 55. ראיתי בוונציה 2003 את סרטה האחרון "העפיפון", מעין "הכלה הסורית" על גבול לבנון-ישראל. לפני מותה סבג התכוונה לביים סרט העוסק בטורניר כדורגל שהאו"ם מארגן בדרום לבנון, בהשתתפות כוכבת הזמר הלבנונית חיפה ווהבה.
========
עכשיו שיש סיכוי שג'ף גולדבלום יהיה מועמק ב"אדם בן כלב", קו-פרודקציה ישראלית, ו"ואלס עם בשיר" יהיה מועמד לאוסקר בקטגוריית האנימציה, האם ייתכן בכל זאת מועמד ישראלי בקטגוריית הסרט הזר? אולי מהולנד. הולנד בחרה את נציגה לאוסקר: סרט ההתבגרות "דוניה ודסי" הוא עיבוד לקולנוע של סדרת טלוויזיה הולנדית, העוסקת בחברות בין שתי נערות בנות 18, האחת הולנדית והשניה מרוקאית. במאית הסרט היא הישראלית דנה נחושתן, שגרה ועובדת בהולנד מאז גיל 22. הסרט יוקרן בסינמתק תל אביב במסגרת פסטיבל סרטי ילדים ונוער שייפתח שם בחודש הקרוב.
הולנד היא כבר השלישית שבחרה כבר את הנציג שלה לאוסקר. דנמרק היתה ראשונה, הפיליפינים היו שניים.
אהוד בלייברג, המפיק של "אדם בן כלב", כתב לי מפסטיבל טלורייד שננעל אתמול, שהוא אינו המקור של ג'פרי וולס והפנה אותי להתרשמות ראשונה ברשת מהסרט. בראיון לבלוג של "Spout" מדווח פול מור שהוא נגנב מהסרט, והרעיף שבחים על משחקו של ג'ף גולדבלום, כולל איזו אנלוגיה כלשהי לדניאל די לואיס ב"זה יגמר בדם" (כלומר, תפקיד שהיה יכול להיות גרוטסקי בידיו של כל שחקן אחר אבל שמבוצע בשלמות על ידי השחקן המסוים הזה). הוא אף מכנה את התפקיד של גולדבלום שיא הקריירה שלו. מור אף שואל את פול שריידר הבמאי, מה משך אותו לספר של יורם קניוק, ושריידר עונה שלמרות שהוא אינו יהודי הוא מצא שהנושאים שהסרט מטפל בהם הם אוניברסליים:
“Just the strength of the metaphor: The man who once was a dog who meets a dog who once was a boy. I’m not jewish, I’m not as invested as some others in issues of survival guilt and Jewish identity, but that aside, these are really universal themes.”
ואן תומפסון כותבת על כך של"אדם בן כלב" אין עדיין מפיץ אמריקאי, למרות שהתפקיד של גולדבלום הוא בקליבר של מועמדות לאוסקר.
אלה שתי ביקורות די מדהימות לסרט, רגע לפני שהוא מגיע לטורונטו בחיפוש אחר דיל הפצה אמריקאי.
======
שני ראיונות וידיאו:
טום ברנרד ומייקל ברקר, ראשי "סוני פיקצ'רז קלסיקס", מדברים עם כתב "וראייטי" על הסרטים שלהם בטלורייד, ובראשם "ואלס עם בשיר", אותו הם משווים לסרטים קודמים שהפיצו – "פרספוליס" ו"שלישיית בלוויל". והם אפילו משתמשים ב"ביקור התזמורת" כדי לתאר סרט נוכחי שלהם.
וארי פולמן משוחח מטלורייד על "ואלס עם בשיר", רגע לפני טורונטו ופסטיבל ניו יורק.
"מאמא מיה!" Here we go again
שבוע חלש בקופות, ו"מאמא מיה!" ממשיך לשלוט בראש. ועכשיו, בלי סרטים חדשים בעשירייה, ועם הכנסות מתונות, פתאום מתחוור שכמעט כל סרטי הקיץ עשו עסקים לא רעים, ואפילו "קופים בחלל" ו"מסע אל בטן האדמה" נמצאים מרחק קצרצר מקו מאה אלף הכרטיסים. ועם חופשת הקיץ שהסתיימה, רוב הסרטים השבוע סבלו מצניחות משמעותיות במכירות: "קונג פו פנדה" ירד ב-46 אחוזים, "איים אבודים" ירד ב-45 אחוזים, "המומיה 3 " ירד ב-44 אחוזים.
מכירות הכרטיסים בבתי הקולנוע בארץ, 28.8 עד 2.9
1. "מאמא מיה!": 14,072 כרטיסים. 31 עותקים. שבוע חמישי. 161,428 כרטיסים סך הכל.
2. "האביר האפל": 11,566 כרטיסים. 30 עותקים. שבוע שישי. 243,236 כרטיסים סך הכל.
3. "שחק אותה סמארט": 10,635 כרטיסים. 28 עותקים. שבוע שלישי. 71,416 סך הכל.
4. "איים אבודים": 9,352 כרטיסים. 36 עותקים. שבוע תשיעי. 252,000 סך הכל.
5. "טרמפ לירח": 8,793 כרטיסים. 24 עותקים. שבוע רביעי. 51,061 סך הכל.
6. "קופים בחלל": 8,592 כרטיסים. 26 עותקים. שבוע חמישי. 93,054 סך הכל.
7. "וול-אי": 7,358 כרטיסים. 47 עותקים. שבוע שמיני. 213,786 סך הכל.
8. "מסע אל בטן האדמה": 6,072 כרטיסים. 17 עותקים. שבוע שישי. 90,226 סך הכל.
9. "קונג פו פנדה": 6,133 כרטיסים. 32 עותקים. שבוע תשיעי. 352,966 סך הכל.
10. "המומיה 3 ": 5,115 כרטיסים. 28 עותקים. שבוע רביעי. 73,774 סך הכל.
אני עוד לא קורא על שום סרט בוונציה שגרם לקהל ומלבקרים להתעלף מאושר והנאה. אבל מפסטיבל טלורייד, שמתפקד כמופע החימום לפסטיבל טורונטו, מתחילים להישמע ציוצים של עונג.
1. האתר "Spout" משתפך על "ואלס עם בשיר" בביקורת שמתחילה במשפט: Waltz with Bashir is one part Waking Life, one part Schindler's List, and two parts awesome.
החשיבות בביקורת כזאת היא ש"Spout" הוא בלוג יחסית צעיר אבל שתפס תשומת לב ושנקרא על ידי אנשים בתעשייה – עיתונאים, מפיקים, ויצרני באז – שעכשיו ירגישו חובה ללכת לראות את "בשיר" בשבוע הבא בטורונטו. זו הדרך הכי טובה ליצירת קמפיין אוסקרים מוקדם, על ידי כך שהתעשייה פשוט מדברת על הסרט.
2. "אדם בן כלב" של פול שריידר עוד לא זכה לאף ביקורת מקיפה. אבל ב"Cinematical" כבר כתבו Jeff Goldblum's performance in the film is one of his strongest ever. וגם ג'פרי וולס מקדם דיווחים שהוא מקבל – לא אתפלא עם מאהוד בלייברג עצמו – על כך שיש כבר זמזומי מועמדות לאוסקר על תפקידו של גולדבלום: Jeff Goldblum's lead performance is, he insists, an Oscar-level achievement.
3. אבל הסרט שזוכה לתשומת הלב הכי גדולה מבחינת התקשורת הוא "Slumdog Millionaire" (התקציר שלו זהה לעלילת הספר "נער החידות ממומביי" אבל בדף ימד"ב שלו לא מצוין שהסרט הוא עיבוד לספר). דני בויל ("טריינספוטינג") ביים, סיימון בופוי ("ללכת עד הסוף") כתב, והביקורות נרגשות.
יש לי תחושה – ואולי כי אני סתם עסוק בקונספירציות – שיש משהו נוסף מאחורי ההזזה של טקס האקדמיה מחמישי (מקרטני-דיי) לשלישי. הרי ממתי האקדמיה עסוקה בתגובה מהירה לשינויים בשטח? זה נשמע יותר כמו בקשה/הנחתה של הערוץ. אני סתם זורק ספקולציות. אבל אם, בשבוע שלפני ההופעה, נקרא שערוץ 2 או ערוץ 10 מנהלים מגעים להעביר בשידור חי חלקים מהמופע (אני מניח שלא יועבר המופע כולו, אלא רק כשישה שירים מתוכו) דעו שזו היתה הסיבה האמיתית להזזת פרסי אופיר. או כדי לפנות לערוץ את היום, או כדי לא להתחרות בשידור הזה ולבזבז מולו הפקה יקרה כל כך. ואולי לא. אולי באמת זו תגובה מהירה של האקדמיה לרחשים מהשטח. תכף נדע.
=========
מי מרוויח מזה שסרטים ישראליים מצליחים בקופות? משה אדרי, אני מניח. והמפיקים. והקרנות. אנשים חשובים, משפיעים, חזקים. אבל צריך להבין: כשסרטים ישראלים משגשגים, זה עוזר לכולם, ההצלחה מטפטפת מלמעלה כלפי מטה. וכך, כשסרט ישראלי מצליח זה משפיע אפילו על… בלוג קולנוע. מאז ש"איים אבודים" יצא זהו הפוסט הנקרא ביותר ב"סינמסקופ", למרות שהוא פורסם כמעט לפני שנה. כל מי שמחפש בגוגל, אחרי הצפייה בסרט, את המילים "פסקול איים אבודים" מגיע קודם כל אליו. חודש אוגוסט היה החודש החזק ביותר בתולדות "סינמסקופ", כשבפעם הראשונה במהלכו נשבר רף 6,000 הקוראים ביום אחד (כששיא 5,000 הקוראים נשבר בסך הכל חודש לפני כן) ועם שיא של 170,022 קוראים (יוניקים) בחודש אחד. נשבר גם, מהצד שלי, שיא הכתיבה והעדכון: 70 פוסטים בחודש אחד.
בחצי השני של ספטמבר צפו לשתי בשורות מרגשות הקשורות ל"סינמסקופ". האחת היא שמ-26 בספטמבר ננסה לייצר מועדון אוף-ליין חודשי של הבלוג. זו יוזמה של סינמטק הרצליה ואני אהיה סקרן לראות איך זה יתפתח. הרעיון הוא שבכל יום שישי אחרון של החודש, ב-16:00, אני אבחר סרט שאני אוהב, אגיד עליו כמה מילים, וקוראי הבלוג יוזמנו להתכנס באולם סינמטק הרצליה ולצפות בו. הסרט הראשון שבחרתי הוא "Groundhog Day" ("לקום אתמול בבוקר") של הארולד ראמיס. באוקטובר אקרין את "לעוף כל הדרך הביתה" של קארול בלארד. ובעתיד הרחוק יותר יהיה גם את "AI" של ספילברג ועוד כל מיני סרטים שאני מקווה שאנשי הסינמטק יצליחו להשיג. ואולי בעתיד הרחוק עוד יותר, אולי אפילו גם טרום בכורות. מי יודע. נראה. אני בעצמי עוד מחפש כיוון. בכל אופן פעם בחודש, בכל יום שישי אחרון של כל חודש, ב-16:00, ברחוב סוקולוב 29 בהרצליה, נעשה קבלת שבת קולנועית, עם סרט, עם כמה מילים עליו לפני ובעיקר כדי להכיר את הפנים מאחורי הניקים. שרינו לכם.
השנייה? עוד שבועיים בערך.
==========
וגם בסינמטק תל אביב דברים מתחדשים. בשעה טובה יש שם עכשיו נגן HD שמצטרף למקרן ה-HD שהותקן מזמן. "ומסוף ספטמבר", מעדכן אלון גרבוז, "כל סרט ישראלי שצולם ב-HD יוכל להיות מוצג ב-HD". ומעתה, כל הפסטיבלים יודיעו על אפשרות הגשת סרטים ב-HD. אני, מצידי, רק מקווה שבתוכניית הסינמטק ובאתר יקפידו לציין מתי מדובר בהקרנת HD ולא סתם "הקרנה דיגיטלית".
אבל רגע, יש עוד. בוודאי שמתם לב שבונים לסינמטק תל אביב אגף חדש בצמוד אליו. מה קורה עם זה? גרבוז ממשיך ומעדכן: במאי-יוני 2009 מתוכנן הסינמטק לעבור לאגף החדש. בשלב הזה ייסגר הבניין הנוכחי וייכנס לתקופה של כשמונה חודשי שיפוצים. וכך בתחילת 2010 שני הבניינים יחוברו זה לזה וייחנך המקום שייקרא "מרכז הסרט הישראלי".
==========
והישר מהסינמטק: ביציאה מ"שיטת השקשוקה" ביום ראשון, מי זה הברנש המשונה הזה שעומד בצילה של מרב מיכאלי (בתמונה השלישית) ובידו שקית של שלושה די.וי.דיאים ב-100 שקל שקנה לפני הסרט?
"השיר הבא מוקדש לחבר שלי, ג'ון" אומר פול בצרפתית ומתחיל לשיר את "יום בחיים" ו"תנו צ'אנס לשלום" מההופעה בקוויבק ביולי:
תגובות אחרונות