עוד קצת זיקוקין. "No More Lonely Nights", עם קטעים מתוך "Give My Regards to Broad Street", סרט הגחמה של מקרטני שהיה אחד מנקודות השפל של הקריירה שלו:

התכוונתי לכתוב כאן כמה איום הוא "רצח מוצדק", שיתוף הפעולה הכה מביך בין אל פצ'ינו ורוברט דה נירו, שהוקרן אמש בטרום בכורה (ומעין בכורה עולמית) בסינמה סיטי, אבל האידיוטיות של הסרט – שאם אתם לא קולטים את הטוויסט שבסופו בתוך עשר דקות מתחילתו משהו מאוד חמור בריכוז שלכם – מתגמדת מול ההקרנה הנורא משונה שהתרחשה אמש.
השעה 22:00, אולם 12 בסינמה סיטי. מול קהל מאוד מבוגר ברובו מוקרן הסרט שאמור להיות מותח ואירוטי אבל הוא מתקדם בקצב קרחוני. אבל מה שמשונה אינה עלילת הסרט אלא הגיאומטריה של ההקרנה.
כבר יצא לי לראות סרטים שצולמו בפריים סינמסקופי המוקרנים עם העדשה הלא נכונה. אבל אתמול בפעם הראשונה סרט שצולם בפריים סינמסקופי המוקרן על המסך הלא נכון. המימדים של המסך באולם 12 מתאימים להקרנה של סרט בפריים סטנדרטי (1:1.85) ומשום מה – ואני המום שאיש מאנשי סינמה סיטי מעולם לא הבחין בכך – סרט סינמסקופי המוקרן עליו פשוט נחתך מצד ימין. החל מסצינת הכותרות שהותירה שמות חתוכים, ועד סצינות בהן הקומפוזיציות היו ממוקדות לימין המסך ושחתכו את פרצופי הגיבורים, הסרט היה היה חתוך.
מה שאומר שאני ראיתי גרסה שהיא ב-25 אחוז יותר טובה מהסרט האמיתי.

========

חמישי, יס פלאנט, אולם 6: צופה ב"האביר האפל" בפעם השנייה. הסרט הזה מרכז באופן מופתי – קודם כל תסריטאית – את כל המצוקות והתחלואים של אמריקה האפלה והחשוכה והמבוהלת של ימי בוש. סרט באמת מופתי ועשוי לעילא. שמחתי לראותו שנית.

=======

שישי בבית, די.וי.די: אני רואה את "הגלגול", סרטו התיעודי של נתי ברץ שיוקרן מחר (שני) בפסטיבל טורונטו (עדכון מטורונטו: כל הכרטיסים להקרנה הראשונה נמכרו). ברץ תיעד בזמן אמת את חיפושיו של נזיר טיבטי אחר גלגול הנשמה של הלאמה שהוא היה מחסידיו. הוא חולם בלילה על ילד שמנמן, ואכן מוצא ילד כזה, בן 4, שעובר מבחנים מול מצלמתו של ברץ – הוא בוחר נכונה את חפציו של הלאמה המנוח – ואף פוגש את הדלאי למה, שמאשר: הוא גלגולו של הלאמה ומעתה הוא תינוק קדוש, שאם הוריו ירשו זאת עליו להיכנס מיד למנזר ולהתחיל חינוך שיהפוך גם אותו ללאמה.
במובנים רבים העלילה של "הגלגול" זהה לעלילת "קונדון" של מרטין סקורסזי – שם שוחזר החיפוש אחר גלגולו של הדלאי למה ה-13 ומציאתו של הדאלאי למה הנוכחי. אלא ש"בהגלגול" כל החיפוש הזה, והמציאה, נעשה מול המצלמה, תיעוד בזמן אמת, ללא שיחזורים, עם עין רגישה לריטואלים, כשברקע נופי נפאל וצפון הודו, והוא מאפשר לצופה הסקפטי ביותר להאמין למשך שבריר שניה שמא מדובר בנס אמיתי. בסופו של דבר – למרות שסוף הסרט מושך חזק לכיוון הרוחני והניסי – קשה שלא לתהות בכל זאת, האם לא מדובר בכל זאת לא בילד הוודאי – כשם הסרט באנגלית – אלא בילד הרנדומנלי שנלקח ממשפחתו ובסך הכל רק רוצה להיות ילד ולשחק, ואין בו שמץ קדושה. הסרט הזה, בזכות הנגישות של הבמאי לאירוע שכזה ממרחק מטר, ויכולת סיפור צלולה, מצליח לרתק, לבלבל, ולהציג תפיסת עולם דתית שיש בה מהרוחני והמקומם בה בעת.

========

הערב ב-22:00 שעון ניו יורק ב-HBO מתחילה העונה החדשה של "הפמליה".

ה-gif המשעשע הזה לקוח מהפוסט של טל לוטן, אנימטורית, המסבירה איך ולמה הופקו 40 דקות של אנימציה בסגנונות שונים ל"שיטת השקשוקה".

"אדם בן כלב": אהוד בלייברג (המפיק), יורם קניוק (הסופר) וג'ף גולדבלום (הבן כלב). צילום: אינדי-ווייר

אחרי ש"אדם בן כלב" יצא עם זמזום יפה מטלורייד, ועם הרהורים לגבי אפשרות שג'ף גולדבלום עשוי להגיע לכדי מועמדות לאוסקר על תפקידו בסרט, מגיע טוד מקארתי, המבקר של "וראייטי", וממטיר קצת גשם על המצעד. הוא אמנם מחמיא לתסריט של נוח סטולמן ("צלול") ולמשחק של גולדבלום ("טור דה פורס") אבל טוען שעדיף היה לו הרומן הזה היה נשאר על הנייר ולא מעובד. הוא גם מנבא לו פוטנציאל כלכלי נמוך מאוד. עכשיו יהיה צריך לראות מה יחשבו שאר המבקרים שיראו את הסרט השבוע בטורונטו, ומי ישפיע יותר על האחרים – המבקר הממוסד, או הבלוגרים הנלהבים?

שאול דישי, שהיה עוזר הבמאי על הסט של "אדם בן כלב", מעדכן שהסרט יוקרן בבכורה בישראל במסגרת פסטיבל חיפה ב-15 באוקטובר.

========

אז אם ג'ף גולדבלום לא יזכה לקאמבק שלו בזכות מועמדות לאוסקר, אולי מיקי רורק כן. "המתאבק" של דארן ארונופסקי זכה אמש בפרס אריה הזהב בפסטיבל ונציה. ורורק זוכה לביקורות שקשה להאמין שהן אמיתיות מאותו טוד מקארתי. כך ש"המתאבק" הוא כרגע הסרט הראשון שנכנס עם זמזום אוסקרים מוכח לעונת הפרסים. אני אומר "הידד". אחרי שלושה סרטים מופתיים, נראה לי רק הגיוני שארונופסקי סוף סוף יזכה גם בפרסים.

ולא רק מיקי רורק מפתיע בקאמבק איכותי, גם ז'אן-קלוד ואן דאם.

מתוך ההופעה בקייב לפני שלושה חודשים: "חיו ותנו למות", השיר שלו מסרט הג'יימס בונד באותו שם. האם מישהו מההפקה יכול להודיע האם מפגן הזיקוקין הנראה כאן צפוי להתקיים גם בתל אביב?

מהשבוע שעבר ועד ה-25 בספטמבר, יום חלוקת פרסי אופיר, אני מפרסם בכל שבת קטע שכתבתי לקראת פרסי אופיר בעשור הנוכחי. ניסיון לסיכום התוצרת ותחזית לזוכים. היום: שנת 2001. השנה של "חתונה מאוחרת".

פורסם ב"העיר", 8.11.2001

continue reading…

געגועים ללינדה. "תקווה לגאולה":

לתשומת ליבו של מיקי רוזנטל, ב': עכשיו מייקל מור בישר שהוא יפיץ את סרטו החדש, "Slacker Uprising" חינם באינטרנט, החל מה-23 בספטמבר.

וכמובטח, צ'רלס פרגוסון העלה את סרטו התיעודי "אין לזה סוף" ("No End In Sight") ליו-טיוב לצפייה בחינם. הסרט, שהיה מועמד השנה לאוסקר, מראה איך דידרד ממשל בוש את המצב בעירק, מבחינה צבאית, פוליטית ודיפלומטית עד שהגיע למצב של ביצה טובענית שכל פתרון יהיה גרוע מקודמו: בין אם להישאר או לסגת. ההברקה של פרגוסון היא שהוא משתמש ברטוריקה של הימין. הוא כמעט ולא עוסק בנחיצות או בלגיטימיות של המלחמה. הוא מדבר בעיקר עם אנשים שתמכו ביציאה למלחמה. והוא מראה שגם בלי להתעסק בכלל בצידוק של המלחמה, הניהול שלה הוא כשלון מתמשך של טפשות ורוע לב. של דרג מדיני שמתעלם מהערכות הצבא והמודיעין.

זו הגרסה המלאה של הסרט, בת 100 דקות. הסרט כבר שודר ביס-דוקו וניתן לצפייה באתר של יס/וואלה, אבל בגרסה הטלוויזיונית המקוצרת הנמשכת שעה בלבד, כך שזו הזדמנות לראות את הסרט המלא. הקריין הוא קמבל סקוט, שחקן סימפטי ("סינגלס", "רצח מהעבר"), ובנו של ג'ורג' סי. סקוט שגילם את אחד מגדולי הגנרלים של אמריקה ב"פאטון". הנה הסרט:

הערב יתקיים באמריקה מופע התרמה ענק בשם "Stand Up To Cancer" למען חקר הסרטן ומציאת תרופה למחלה. שלוש רשתות השידור הגדולות באמריקה כמו גם גוגל, יו-טיוב ואיי-טיונז, וכמות די מסיבית של שחקנים, זמרים ויוצרים, התגייסו כדי לקדם את ההתרמה.

ארול מוריס, למשל, יצר סרטון בן 8 דקות בשם "הניצולים". בו ניצולי סרטן ובני משפחות של חולים וקורבנות מדברים על גילוי המחלה, ההתמודדות, התוצאות והמסקנות. אני, ערל לב שכמוני, החזקתי מעמד ודמעתי רק בדקה השישית. באיזה דקה סכריכם נפרצו? (הלינק פותח תוכנת איי-טיונז, ויה יניב אידלשטיין).

ללארי דיוויד יש נימוק משלו למה צריך להעלים את הסרטן מעל פני האדמה (די מצחיק):


ג'ון סטיוארט מציג את מעבדת המלחמה בסרטן שלו (לא מצחיק):

צוות הכתבים של ג'ון סטיוארט קורא: פאק יו, סרטן (סביר).

וויל פארל ואדם מקיי ("אחים חורגים") וצוות האתר שלהם Funny or Die הפיקו סרטון עם הנרי ווינקלר בתפקיד סרטן נודניק (ככה):

שרה סילברמן חושבת שאין שום דבר מצחיק בסרטן, חוץ מהדברים המצחיקים (שרה סילברמן מושלמת תמיד):

"חזרה בבריה"מ" בהופעה חיה בקייב, אוקראינה, לשעבר בריה"מ: