שלשום שלח דורון צברי, חבר הוועד המנהל של רשות השידור, מכתב בעניין "שיטת השקשוקה" למנכ"ל רשות השידור, מוטי שקלאר. במכתב דורש צברי ששקלאר יאשר את שידור הסרט בערוץ 1, או שלפחות ידון בנושא עם הוועד המנהל, או שלפחות יצפה בסרט, או שלפחות יענה לו. אבל שקלאר – שכבר קיבל מכתב ראשון בנושא לפני שבוע – מסרב לענות.
המכתב הגיע לידיי. שקלאר מוזמן להגיב בבלוג:
06 ספטמבר 2008
לכבוד: מוטי שקלאר
מאת: דורון צברי
הנדון: לקראת הדיון על "שיטת השקשוקה" בוועד המנהל
שלום מוטי,
לא ענית לי על המכתב ששלחתי לך על הסרט "שיטת השקשוקה" ב-1 בספטמבר.
אין זו הפעם הראשונה שאתה לא טורח להשיב למכתבים שאני שולח אליך. גם על שני מכתבים קודמים ששלחתי אליך – הראשון מה-17 באפריל 2007 בעניין התאים הקוליים ברשות, והשני מה-29 באפריל 2007 בעניין מחירי הארכיון – לא השבת.
ביני לביני אני תוהה אם כך אתה מתעלם ממכתבים ששולח לך חבר ועד המנהל, כיצד אתה מתייחס, אם בכלל, למכתבים ששולחים לך עובדי הרשות או סתם אזרחים מן השורה.
אני כותב אליך שוב בעניין "שיטת השקשוקה" משום שלאחר השיחה שניהלנו בטלפון נותרתי עם תחושה לא נעימה. הרגשתי שאתה מנסה למרוח אותי ונותן לי תשובות לא ענייניות לשאלות ששאלתי. תרשה לי להסביר:
1. שיטת השקשוקה
"שיטת השקשוקה" הוא סרט תיעודי מצוין שקשה להפריז בחשיבותו הציבורית. לא זוכר מתי צפיתי בפעם האחרונה בהתקפה כה מרוכזת ויעילה על הקשר בין הון לשלטון, ועל השיטה הכלכלית שהופכת מספר מועט של משפחות לעשירות בצורה שקשה לתפוס – ומרוששת את כל השאר.
בלב הסרט עומדת ביקורת על המדיניות הממשלתית שהפריטה נכסי ציבור ותשתיות לאומיים במחירים מגוחכים ובהליכים שנויים במחלוקת. משפחת עופר היא רק משל.
אין זו ביקורת אזוטרית שאפשר לפטור כלאחר יד. להיפך. הביקורת על ההפרטה והקשר המזיק שבין ההון לשלטון משותפת לחלקים רבים ומגוונים בציבור.
יחודו של "שיטת השקשוקה" הוא באופן שבו הוא לוקח את ההפרטה, נושא כלכלי מובהק ולכאורה סבוך, ומתווך אותה בצורה פשוטה ותקשורתית שכל צופה יכול להבין. אין זה דבר של מה בכך.
2. מיקי רוזנטל
מיקי רוזנטל הוא לא ילד. הוא היה סגן עורך "ידיעות אחרונות" וראש מערכת החדשות של העיתון, כיהן כסמנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 2 והגיש תוכניות פריים-טיים כמו "בולדוג" ו"בולדוזר".
כמה עיתונאים עם רזומה כזה אתה מכיר?
כשעיתונאי רב זכויות ועתיר ניסיון כמו מיקי רוזנטל יוצא מלב ליבו של הממסד העיתונאי ויוצר סרט כה מדובר, חשוב ושנוי במחלוקת (לכאורה) אי אפשר להתעלם ממנו או מהסרט במשיכת כתף.
3. האחים עופר
סמי ויולי עופר הם האנשים העשירים בישראל. בעידן שבו הכסף מדבר ומוספי הכלכלה מלבלבים הם מרכזים בידיהם עוצמה שקשה לעמוד מולה.
משפחת עופר היא גם בעלת המניות הגדולה ביותר בערוץ 2. קשה מאד להעביר עליהם ביקורת. הבמה המרכזית של הדיון הטלוויזיוני נמצאת בבעלותם.
משפחת עופר נחושה למנוע את הקרנתו של "שיטת השקשוקה" בפני הציבור. אני לא זוכר מסע לחצים ואיומים כה בוטה כמו זה שהפעילו נציגיהם על מנת למנוע את הקרנתו או שידורו של הסרט.
קראתי את מכתב האיום ששלח עו"ד רם כספי לרשות השידור. הטיעון המרכזי שלו – שכל נושאים השנויים במחלוקת המוצגים בסרט הובאו לפתחו של בית המשפט, שפסק לטובתם של האחים עופר – לא רלוונטי.
בית משפט יכול להכריע שהליך מסוים המובא פניו הוא חוקי. אז מה, לא כל מה שחוקי הוא גם מוסרי. כשר אבל מסריח, מכיר? זה בדיוק המקרה.
אין זו הפעם הראשונה שנציגי האחים עופר מנסים למנוע את הקרנתו של סרט המעביר עליהם בקורת ציבורית.
זוכר את "זהב לבן, עבודה שחורה", סרטה של טלי שמש, על התנאים הלא אנושיים בהם מועסקים עובדי הקבלן במפעלי ים המלח, ששודר ב"עובדה"? גם לפני שידורו של הסרט זה ב"טלעד" שלח עו"ד רם כספי – כן, אותו רם כספי – מכתבי איום בתביעת דיבה לכל מי שהיה קשור בהפקתו והכנתו לשידור של הסרט. ככה הם עובדים.
המזל הוא שהכתפיים של אילנה דיין, המגישה, דורון גלעזר, העורך, ועוזי פלד, מנכ"ל "טלעד", היו מספיק רחבות על מנת לעמוד בפרץ ולשדר את הסרט למרות מכתבי האיום המפחידים של עו"ד כספי.
הקרנתו של הסרט גרמה לסערה ציבורית שבעקבותיה מונה אלי גולדשמיט, לשעבר יו"ר ועדת הכספים של הכנסת, לבודק מטעמם של האחים עופר. בדו"ח שהגיש להם הוא מצא שחלק ניכר מהטענות שהועלו בסרט היו צודקות. בעקבות המלצותיו שופרו מאד תנאי העבודה של עובדי כ"א במפעל.
אגב, בעקבות הקרנת הסרט "זהב לבן, עבודה שחורה" בטלוויזיה קרו עוד שני דברים:
– אלי גולדשמיט החל לעבוד כסמנכ"ל הסברה ורגולציה אצל האחים עופר.
– ג'קי אדרי, העובד היחידי שלא פחד להתראיין לסרט בפנים גלויות (כל השאר צולמו במסכות), פוטר.
הכל חוקי. הכל כשר. ועדיין הריח מכה בנחיריים.
4. רשות השידור
העילה היחידה לקיומו של שידור ציבורי הוא היותו אלטרנטיבה לשידור המסחרי שנמצא בידיהם של בעלי הון. מה זה אלטרנטיבה? שידור חדשות, סרטים ותוכניות הנקיים מהשפעות זרות או לחצים של בעלי עניין.
כמנכ"ל הרשות הופקד בידיך כלי רב עוצמה. כדי להשתמש בו נכון ובאופן ראוי עליך לפעול ללא מורא או משוא פנים כשלנגד עיניך עומד רק אינטרס אחד: האינטרס הציבורי.
האינטרס הציבורי מחייב את הקרנתו של "שיטת השקשוקה" בפני הציבור. יראה הציבור וישפוט.
השתלשלות העניינים עם הסרט עד כה והימנעותם של הערוצים המסחריים מלשדרו הופכת את הקרנתו של הסרט לקו פרשת המים במאבק על חופש הביטוי בישראל. לא פחות.
בפרשת הנשיא קצב למד הציבור בישראל שאם יש לך מספיק כסף ועוצמה לשכור את הפרקליטים הנכונים תוכל להימלט מכתב אישום גם אם עשר נשים יעידו נגדך במשטרה שעשית בהם מעשים מגונים.
כעת אנחנו רואים כיצד מנסים נציגיהם של האחים עופר ללמד אותנו שיעור נוסף: איך הכסף הגדול חוסם את פיו של אזרח מן השורה שרוצה לצעוק את אשר על ליבו. עד כאן.
כבר שמונה חודשים שהרשות "נמצאת במגעים" עם מיקי רוזנטל ודבר לא קורה. מטרטרים אותו בלך ושוב בין מנהלים שונים ויועצים משפטיים אולם לא חותרים לקראת הכרעה. מה זה?
יש "בעיה משפטית"? מצוין, זה אומר שהחומר חזק והסרט רלוונטי. אין תחקיר עיתונאי ראוי לשמו שלא מעורר "בעיות משפטיות" ושאלות מוסריות. מה האלטרנטיבה? שידור סתמי וחסר ערך שלא מרגיז אף אחד משום שאין בו שום אמירה? זו הטלוויזיה שאתה רוצה?
כשאני מדבר איתך בטלפון בלב הסערה ואתה אומר לי שבשבוע הבא תצפה בסרט אני מתחלחל. ריבונו של עולם, כל העולם גועש, ערוץ 10 במו"מ לרכוש את הסרט, ואתה לוקח את הזמן? איפה אתה חי?
ההחלטה לשדר את הסרט היא החלטה עיתונאית ולא החלטה משפטית. זו החלטה שאתה כמנכ"ל הרשות ועורך הראשי של השידורים צריך וחייב לקבל. יחד עם הסמכות באה גם האחריות. תחליט לשדר, תחליט לא לשדר, אבל תחליט! אל תמסמס.
כדי לקדם את הדיון "בבעיה המשפטית" של הסרט אבקש לקבל, לפני הדיון בוועד המנהל, מסמך משפטי מפורט וענייני שיסקור באופן נקודתי ומדויק את כל החששות המשפטיים המצדיקים פגיעה כה חמורה בזכותו של הציבור לדעת.
ועוד משהו: כחבר במועצת המנהלים אני דורש ממך לענות למכתבים. גם ממני וגם מכל אדם אחר שכותב לך. ההתעלמות מהם אינה מקובלת ואינה מכבדת אותך כנושא בתפקיד ציבורי וכאדם פרטי. לתשומת ליבך.
בכבוד רב
דורון צברי, חבר הועד המנהל
תגובות אחרונות