מחר: עשור ל"מותה של רקדנית דיסקו"
"מותה של רקדנית דיסקו" היה אחד הפרויקטים היותר משונים שהייתי מעורב בהם. התסריט נכתב בסוף שבוע אחד, וחמשת ימי הצילום לא הספיקו כדי לצלם את כולו. ובכל זאת, בזכות הבימוי של אמנון וינר, הצילום של טובי הוכשטיין והנוכחות של שלמה בראבא בכל סצינה, יש בסרט הזה משהו שהוא הרבה יותר מסעיר מהמילים שלו. יש בו אווירה, סגנון, איזשהו עומק שהוא צורני ולא מילולי. אני כתבתי הומאז' ל"הנץ ממלטה", וינר ביים הומאז' ל"סטאלקר", החיבור יצא מסחרר, עם כמה סצינות שמה שהמצלמה עושה בהן סביב השחקנים הותיר אותי משתאה (ולכן אני מסרב להתקטנן על זה שחלקים מהתסריט המקורי שלי – כמו למשל… הסוף! – בכלל לא הגיעו למסך). ממילא בפילם נואר העלילה אינה העיקר, אלא הנואר, על אחת כמה וכמה כשזה הופך בלי שום קשר אליי לסרט הבלשים שטרקובסקי היה יכול לביים.
כל מה שהיה לנו בתחילת הדרך הוא השם, שגנבנו משיר של הסמיתס, והתחלה של רעיון ישן שהיה לי לסרט שעוסק בשדרן רדיו (יש לי חיבה לשדרני רדיו). התמונה שהיתה לי בראש היא עטיפת "The Nightfly" של דונלד פייגן (באחד השוטים בסרט היא משוחזרת אחד לאחד, כולל עטיפת התקליט של סוני רולינס שמונחת ליד הפטפון). ומשם התחלנו. כמה ימים לפני הצילומים צירפתי לעסק את רועי צהר, אז תסריטאי בתחילת דרכו, שהכניס לתסריט כמה מהמשפטים היותר שנונים בסרט. חוץ מבראבא מופיעים בסרט גם סשה דמידוב (בסצינת וואן-שוט שאני הכי אוהב בסרט), איגור מירקורבנוב, שלום אסייג ויאנה חודריקר בתפקיד הגופה.
הסרט שודר בערוץ 3 של הכבלים פעם אחת לפני עשור ומאז נעלם. אני חושב שהם די שנאו אותו. אבל מדי פעם אני משום מה שומע אנשים שמדברים עליו בחיבה. והנה, במלאת עשור לבכורתו החד פעמית מארגנים באוזן השלישית עוד הקרנה חד-פעמית (שתתקיים פעמיים) של הסרט, שאורכו 45 דקות. אני כמובן חושש שזה יקלקל את הרושם הראשוני החיובי אצל אלה שזוכרים אותו בחיבה, אבל ניחא. זה יקרה מחר, רביעי, ב-19:30 בחדרי ההקרנה של האוזן השלישית. כרטיס עולה 20 שקל.
נוסף על "מותה של רקדנית דיסקו" יוקרן גם לקט של המיטב של "ברונו", הפינות שאותו צוות – וינר, בראבא ואני – יצר לפני 15 שנה (את שלוש הפינות הראשונות של "ברונו" כתב אבי שמש, את הפינה האחרונה כתבו רשף ורגב לוי וביים שחר סגל, אבל הן לא נכללות בלקט). את פינת "לילה של יום מפרך" וקטעים מתוך "הקרב על הפוטאש" אני גם צילמתי. כל אלה יוקרנו גם.
אגב, ב-1998 הופקה עונה שנייה ל"ברונו" לרגל חגיגות ה-50 למדינה. אלא שבעוד שבסיבוב הראשון אנשי טלעד היו בהלם ולא התערבו בכלל בתכנים (לכן הפינות הלכו ונהיו אזוטריות משבוע לשבוע), בנגלה השנייה הזכיין כבר היה מעורב הרבה יותר. מבחינת תסריטים אני די משוכנע שוינר, בראבא ואני כתבנו כמה מהדברים הכי מבריקים שהייתי שותף להם, אבל איש מלבדנו לא יודע את זה. אני את שלי סיימתי אחרי לילות הכתיבה, ומשם זה היה העסק של וינר ובראבא לצלם ולהפיק את הכל, ואז לערוך. אבל את הסיפורים בדיעבד שמעתי בזמן אמת: מנהל התוכניות של טלעד דאז היה נכנס לחדרי העריכה ורוב החומרים היותר סאטיריים, טיפה יותר חריפים, יותר גיקיים, פחות עממיים, מעולם לא הגיעו למסך. נמחק מראשי לגמרי מי היה האיש ההוא ואיפה הוא כיום. למרבה הטרגדיה, אף אחד לא מוצא את הגרסאות המקוריות (גרסאות הבמאי), לפני הצנזורה, של הפינות האלה, עם כל מיני בדיחות "מסע בין כוכבים" ו"גברים בשחור", כך שהן לא נכללות בלקט. את הגרסאות הערוכות על ידי הזכיין איש לא רוצה לראות שוב.
בקיצור, מחר, רביעי, 19:30, חדרי ההקרנה של האוזן השלישית בקינג ג'ורג' 48. שעה ורבע עם בראבא. אירוע משעשע ומשונה שיהיה מעניין לראות איך אנשים יגיבו אליו כיום. האם הסרט יכול לתפקד כסרט פולחן ששווה צפיות חוזרות? אין לי מושג. אם אתם הולכים, ספרו כאן איך היה לכם.
תגובות אחרונות