01 אוגוסט 2013 | 19:00 ~ 13 תגובות | תגובות פייסבוק

מי מפחד מהמפיץ?

אני חייב שמישהו יעשה לי קורס מהיר ביסודות ההפצה כי בחיי שאני לא מבין בזה. באמת, הפצה זה התחום הכי מסתורי בעיניי בכל שרשרת המזון של העשייה הקולנועית. בכל שלב אחר בעשיית סרט – מהכתיבה ועד לפוסט-פרודקשן – יוצרים יושבים שבועות, חודשים ושנים על כל אלמנט, חוקרים, בודקים, מתלבטים, מתייסרים, שוקלים ומנסים. רק הפצה – ככה זה נראה מהזווית שלי – שהיא החלק הכי חשוב בכל התהליך הזה, כי הוא זו שאמורה להביא את הסרט לקהל (הקהל בשבילו הסרט נוצר מלכתחילה), רק שם נראה לי שכל ההחלטות מתקבלות בשליפה, בחיפזון ובאלתור.

למשל: למה פתאום הוחלט להוציא את "הנוער" של תום שובל ב-22 באוגוסט? החלטה שהתקבלה בפתאומיות רק אתמול (הסרט היה מיועד לצאת באוקטובר). ולמה מפיץ הסרט, יונייטד קינג, מוציא אותו שבוע אחרי שהוא מוציא את "מי מפחד מהזאב הרע"? זה אותו מפיץ, הרי. והוא מפיץ שני סרטים ישראליים עצבניים ואינטנסיביים (אך שונים לחלוטין זה מזה) על חטיפה וכליאה במרתף, בהפרש של שבוע? מה הרעיון? כי אני בטוח, אני משוכנע, שיש כאן איזשהו רציונל הגיוני ואולי אף גאוני, מן הסתם, שמסביר איך הפצתם של שני הסרטים האלה, זה בסמוך לזה, תעזור לשניהם, ולא – כפי שאולי נראה להדיוט כמוני – תהרוס את שניהם ותבלבל את הקהל. אז מה הרציונל? מי יבוא ויסביר לי? מי יצליח להסביר לי סוף סוף שבניגוד לעמדתי המיושנת שרואה סרטים ישראליים מתחרים זה בזה, בלי קשר לעובדה שהם שונים זה מזה בסגנונם, שאפשר להפיץ שני סרטים ישראליים בסמיכות והקהל יבין שהם שונים, כשם שהקהל לא יתבלבל בין "לפני חצות" ובין "פסיפיק רים" רק כי שניהם אמריקאים. זה ההיגיון מן הסתם, נכון? כי אני, למעשה, מאמין בכנות שלא כך העניין. שקולנוע ישראלי נתפס אצל הקהל כז'אנר בפני עצמו, וז'אנר שיש לצרוך במשורה. בגלל שאני חשבתי שהפצה קשורה במיתוג, בידול וייחוד אני חושב שהסמיכות של יציאת "הנוער" ו"מי מפחד מהזאב הרע" היא הרסנית לשני הסרטים. מי יבוא ויגיד לי אחרת? מי יבוא וישכנע שכל אינץ' של פרסום שיקבל "הנוער" לא יבוא על חשבון "הזאב הרע"? אני בוודאי פשוט לא מבין את האסטרטגיה.

וכאילו לא די בכל זה, הרי שב-22.7 יוציאו טרנספקס את "אוסטרליה שלי". שנתיים הסרט הזה יושב על המדפים, אחרי שכבר שודר בערוץ 1, ופתאום הוא יוצא לבתי הקולנוע בשבוע הכי צפוף על מסכי הקולנוע? אין הגיון, פשוט אין.

כשזה שני מפיצים שונים לכאורה אפשר להבין: תחרות. האחד רוצה להצליח על חשבון השני. אבל מה ההגיון כשזה אותו מפיץ שעושה קניבליזציה לעצמו?

התעלומה גוברת כשנזכרים שזו הפעם השלישית שזה קורה השנה אצל יונייטד קינג. בפעם הראשונה בפסח, כש"בננות" ו"מסע העגורים של איגור" יצאו באותו יום ושניהם לא עבדו חזק.

מסקנות? לא הוסקו. כי בקיץ "לצוד פילים" יצא חודש אחרי "פלאות" ומחק אותו מהמסכים. "פלאות" היה יכול להגיע ל-180-200 אלף צופים אם היה נשאר הסרט הישראלי הבולט – מבחינת פרסום, מסכים וכמות הקרנות – גם במהלך יולי, אבל צאתו של "פילים" חיסל אותו מוקדם מדי. משה אדרי היה יכול לגמור את הקיץ עם שני סרטים שמביאים לו כמעט 200,000 צופים ובמו ידיו הוא מנע את זה. מקרה מובהק של טעות בהפצה.

"הזאב הרע" ו"הנוער" זה לא "פלאות" ו"לצוד פילים", יש לציין. אלה סרטים עם פוטנציאל להגיע ל-80,000 צופים ביום טוב. הצמדתם זה לזה היא טעות.

נושאים: בשוטף

13 תגובות ל - “מי מפחד מהמפיץ?”

  1. x 1 אוגוסט 2013 ב - 19:49 קישור ישיר

    מרב כעס (מוצדק) יצא לך פוסט מלא טעויות . העיקרית – "הנוער" יצא ב-22 באוגוסט, לא יולי, כפי שכתוב. ו"הנוער" הוא זה שיסבול יותר מ"מי מפחד מהזאב הרע", שיש בו כוכבים גדולים ומשהו יותר חדשני שקל למכור. או שביונייטד קינג חושבים שמי שלא ישיג כרטיסים לזאב הרע ילך לנוער? או שהם חושבים שהנוער זה סרט שיעניין את הנוער אז מוציאים אותו ברגע האחרון של הקיץ? החלטה תמוהה. לשני הסרטים מגיע יותר.

    ===============

    רוה ל-x: המחיר של כתיבת פוסט על סלולרי בלי משקפיים. מקווה שמצאתי את כל הטעויות. תודה על התיקון.

  2. הש״ג 1 אוגוסט 2013 ב - 21:15 קישור ישיר

    אני מניח כמו תמיד שכדי למצוא את הסיבה צריך to follow the money…
    הרי ההכנסות מסרטים ישראלים ברובם, כמעט כולם, לא באות ממכירת כרטיסים אלא מתמיכות הפצה, קרנות וההתאחדות, בוודאי במכונה משומנת בהפצה ישראלית כמו יונייטד. איזו קרן תומכת בהפצת איזה סרט ומה המגבלות ההפצה שלה, איזה חלון השאירה לפני הטלוויזיה, ובייחוד איזה סרט יהיה זכאי לתמיכת סרט כושל מההתאחדות…לצערי אני לא חושב שהמחשבה היא איך להגיע לקהל הרחב ביותר האפשרי

  3. ולאד 1 אוגוסט 2013 ב - 21:22 קישור ישיר

    ניחוש לא פרוע שלי – פלאות לא היה מגיע למאתיים גם אם היה רץ חמש שנים לבד בקולנוע. פילים לא היה משיג את מה שהוא השיג ביציאה מאוחרת יותר בקיץ (כל יום בקיץ מאפשר לו יותר צופים כמדומני). אם הנוער היה מעניין את הנוער אני מניח שהוא יוצא לפני סוף הקיץ. לא מתיימר להבין בהפצה, אבל למה אתה כן?

  4. מיכל 1 אוגוסט 2013 ב - 21:26 קישור ישיר

    אני הייתי אומרת חפש את הכסף. הרי קולנוע ישראלי הוא לא עסק רווחי ברובו המכריע. בכל שנה ישנם אולי שניים או שלושה סרטים שאפשר להגדיר כרווחיים (וגם זה בערבון מוגבל, הרווח יכול להיות קטן מאוד).
    מפיקי קולנוע ישראליים מפיקים סרטים לא מהכסף שלהם, ומסתפקים בדרך כלל בשכר הפקה. הרבה מהם אף משקיעים את חלקו או רובו בתוך הסרט, בידיעה שרוב הסיכויים שהם לא יראו את כספם בחזרה – אז מה ההיגיון פה? ממה הם בכל זאת חיים?
    כנ"ל האחים אדרי, שלעיתים מפיקים, וברוב המכריע של המקרים רוכשים סרטים ישראלים להפצה. רוב הסרטים לא מצליחים להחזיר את ההשקעה. אז למה הם עושים זאת? מטעמים פילנתרופיים? לא נראה לי.
    משהו מריח לא טוב מכל המודל העסקי הזה, שכביכול מטבעו לא מרוויח כסף.
    אולי הכל זה בכלל הלבנת כספים שמגיעים ממקור אחר. לך תדע…

    • soksok 1 אוגוסט 2013 ב - 21:41 קישור ישיר

      מיכל האדרים מסודרים – סינמה סיטי מכניס להם מיליונים על גבי מיליונים

  5. אלון 2 אוגוסט 2013 ב - 1:07 קישור ישיר

    אתה שואל כשאתה כורך מין בשאינו מינו.
    באשר ל"אוסטרליה שלי" התשובה די ברורה. הסרט יוצא להפצה עכשיו כי יש כסף ציבורי שממן את הפצתו ומכאן שהשאלה המהותית שאותה צריך לשאול היא מה טעם ועל-פי אילו קריטריונים החליטה הקרן לבזבז את הכספים שלי על מה שכבר הוקרן בטלוויזיה ולא זכה לתהודה מי יודע. התשובה מצויה בתחום השחיתות שהכל מעדיפים להעלים ממנה עין למרות שהכל יודעים עליה ונהנים ממנה.
    באשר לאדרי.
    כאן צריך להבין קצת יותר את הראש הבראדי שלו, שזה אומר חוכמת רחוב מה שאלה שמתיימרים להבין בהפצה בלי לעסוק בה בפועל בכלל לא מבינים מהי.
    לאדרי (והוא יודע את זה) יש ביד שני סרטים שאיך שהוא הנושא (והנושא הוא כאן העניין החשוב) שלהם איך שהוא דומה. האחד (הזאב) עם פוטנציאל מסחרי מוגבל והאחר (הנוער) בלי פוטנציאל מסחרי בכלל. אם הוא יוציא אותם בנפרד תחזית הפוטנציאל מן הסתם תיתממש אחת לאחת. סתומרת יהיה לו ביד אחת אפס ובאחרת אחד. אבל אם הוא מוציא אותם ביחד יש סיכוי (קלוש אומנם אבל עדיין סיכויי) שיהיו כמה אחדים שאולי יטעו לחשוב שנושא כמעט דומה אומר סרט כמעט דומה ויתפתו לבקר גם בשני. אז נכון שהשני לא יצליח לעלות מאפס לאחד אבל הוא יעלה במידה מסויימת מעל האפס וזה הרבה יותר ממה שצפוי לו בהקרנה בלבדית.

    • עידו 18 אוגוסט 2013 ב - 1:30 קישור ישיר

      אלון לגבי "אוסטרליה שלי" , ההפצה לא ממונת על ידי שום כסף ציבורי.

  6. נילי 2 אוגוסט 2013 ב - 1:51 קישור ישיר

    פילים ימשיך לדרוס את שניהם בקופות ולא יירד לא מזה ולא מזה. אם אתה שומע את הבאזז עליו יהיה קשה לשני הסרטים להתרומם. ומידיעה פלאות התרסק בקופות לפני שפילים עלה. ובכלל סידר פתח עם סרטים במרץ,בופור, ומאי, הערת שוליים והביא קהל. זה מאד פשוט זה הסרט. אם הוא טוב הוא מביא קהל. נקודה. וכל השאר זה הרשימות שאתה מעלה שבהם מלמדים אנשים לעשות סרטים שאיש לא באמת רואה אבל כן שמים ברשימה.

  7. השקל 2 אוגוסט 2013 ב - 8:37 קישור ישיר

    זה קשור כנראה גם להסכם שהמפיץ חותם עם המפיקים ולכן לפעמים למפיץ יש אינטרס מובהק לקבור את הסרט בשלב כלשהו כדי שלא יגיע לרמת הכנסות מסוימת על מנת שהמפיץ לא יצטרך להעביר הכנסות למפיקים בטענה שהוצאות ההפצה היו יותר גבוהות.
    האם הפתרון הוא הפצה עצמאית או מפיץ אחר מאדרי?

  8. מור 2 אוגוסט 2013 ב - 10:15 קישור ישיר

    מאוד מרגש לשמוע שהנוער יוצא החודש.
    אני לא מבינה דבר בהפצה. בטח מבינה פחות ממך. וגם לא ראיתי את הזאב הרע.
    אבל הנוער הוא אחד הסרטים הישראלים הטובים ביותר שראיתי. כשאני שומעת שהנוער זכה עכשיו ב 6 פסטיבלים בעולם מבחינתי זו סיבה מספיק טובה לצאת לקולנוע. שלא כמו אוסטרליה שלי. לנוער יש סיבות טובות.
    ואפילו אתמול שמעתי שהוא זכה בפסטיבל גדול בדרום אפריקה.

  9. מיכל 2 אוגוסט 2013 ב - 12:49 קישור ישיר

    Soksok, גם מי שמסודר ובעל עסק שמכניס מיליונים לא אוהב לזרוק את כספו לפח, אלא אם כן יוצא לו משהו מזה.

  10. גיל 4 אוגוסט 2013 ב - 1:37 קישור ישיר

    לגבי פלאות נילי + ולאד צודקים הסרט סיים את דרכו בקופות עוד טרם נשמעה תרועתם של הפילים. בעצם הוא סיים את דרכו כבר בסופשבוע השלישי שלו ואולי עוד הרבה קודם לכן כי כבר בפתיחה (למרות הקרנות טרום הבכורה הנרחבות) הוא לא הצליח להתרומם לרמה של שלאגר בפריפריה (כל מה שהוא מחוץ ל – 20 הקרנות ליום שהסרט קיבל בסינמה סיטי) וזה כבר היה צריך להדליק נורה אדומה!!! אפשר היה להאשים רק את הפרסום האיום ונורא שנעשה לסרט, קמפיין המבוסס על אימאג' וגרפיקה שלא מדברים לאף אחד אבל לצערי זה הרבה מעבר לכך, הקהל בחלקו הלא מבוטל ממש אבל ממש לא הצליח להתחבר לסרט ובסופו של דבר זה מה שקובע.
    סימן אזהרה נוסף ניתן היה למצוא בהתדלדלות המהירה של הקרנות הסרט ביס פלנט ברב חנים ובגלובוסים (להלן הפריפריה של סינמה סיטי) וכאן הסרט משלם את המחיר של חזון הבמה הרחבה בסינמה סיטי היות ובמה רחבה כזו בפתיחה לא משאירה בשר לפריפריה כך שהפצת הסרט בסופו של דבר נפגעת.
    לכל אלו שחושבים על עולם ההפצה כשיקוף המציאותי של "המפיקים" של מל ברוקס אז זה ממש לא כך, אף אחד לא מעוניין להפסיד וכולם בסופו של דבר משקיעים בשביל להרוויח ואם לא מצד ההפצה (יונייטד קינג) אז מצד בית הקולנוע (סינמה סיטי). יתרה מכך האחים אדרי הנם המפיקים, או מפיקים שותפים בכל אחד מן הסרטים שצוינו לעיל כך שהספקולציות שהועלו לעיל אינן מן העניין.
    לגבי שני החדשים, על שניהם שמעתי דברים טובים אך טרם ראיתי, מהיכרות עם השוק המקומי אני אופתע מאד אם הם יגיעו ליעד המספרי שהוזכר.

  11. יעל 4 אוגוסט 2013 ב - 14:17 קישור ישיר

    לא חושבת שצריך לבוא להפצה בטענות על הכשלון של 'פלאות'.
    הסרט בינוני מינוס. זה הכל.
    זה שאתה לא מצליח לראות את זה- זה כבר בעיה אחרת. האהבה עיוורת…


השאירו תגובה