28 יוני 2010 | 13:32 ~ 15 תגובות | תגובות פייסבוק

חרם אקדמי?

הגיעו המספרים. בסוף השבוע הראשון להקרנתו (לפני עשרה ימים) נמכרו כ-35 אלף כרטיסים ל"צעצוע של סיפור 3 ". על פי "בוקס אופיס מוג'ו" הסרט הכניס 390,000 דולר בארבעת ימיו הראשונים בארץ. שבוע אחר כך, 20 אלף כרטיסים נמכרו בסוף השבוע הראשון של "פעם הייתי" (על פי דיווח יחצנית הסרט). אני מניח שרוב הכרטיסים ל"צעצוע של סיפור 3  נמכרו להצגות בוקר ורוב הכרטיסים ל"פעם הייתי" נמכרו להצגות ערב. מה שאומר ש"פעם הייתי" הפך לחתיכת קאונטר-פרוגרמינג לכל מי שלא מתעניין במונדיאל. סרט בנות?



והיזהרו מהקומוניקטים: את "פעם הייתי", מדווחים לנו, ראו כבר 20,000 איש נוספים בהקרנות טרום בכורה שונות (ההקרנות המכורות לוועדי עובדים, ימי כיף ומועדוני טרום בכורה שונים, של מוסדות כמו "קתדרה" ו"אסכולות"). זה נתון מרשים ויפה שאומר משהו על אהדת הקהל את הסרט, וזה גם נתון שמכניס למפיקי הסרט בוודאי סכומים נאים למדי בהקרנות סגורות, הנמכרות בחבילות. אבל אני תמיד נזהר מאוד – ומשתדל מאוד – שלא לכלול את המספרים האלה בדיווחי הקופה שלי. שימו לב לז'רגון: האם המפיצים מדווחים על מספר צופים או מספר כרטיסים. מספר צופים זה כולל את מפעלי ההקרנות האלה. נתוני קופה הם נתונים אמינים יותר עבורי, ובעיקר כי רק הם מסוגלים להשוות בין הסרטים השונים ("צעצוע של סיפור 3 " ו"שרק 4 ", למשל, לא יוקרנו בהקרנות טרום בכורה כאלה. דיסני ודרימוורקס בחיים לא ירשו)*. אז עם כל ההתפעלות מזה ש"פעם הייתי" הוא סרט כה אהוב בקרב מנויי "אסכולה", אנחנו נקפיד כאן לדווח רק על מכירות הכרטיסים בקופה.


* תיקון: בדיוק היום ראיתי בסינמה סיטי שהיה יום כיף לילדי שוטרי משטרת ישראל עם הקרנת "צעצוע של סיפור 3 ". אז מתברר שטעיתי וגם סרטי דיסני ודרימוורקס עושים קופה מאירועים סגורים, ולא רק מרוכשי כרטיסים.


=============


רגע רגע, איך זה יכול להיות? האקדמיה האמריקאית פרסמה את רשימת 180 האנשים שהוזמנו להצטרף לשורותיה השנה ולקבל זכות בחירה לאוסקרים (כן, ברוב העולם המוסד הזה שנקרא "אקדמיה" הוא גוף של כבוד המזמין לשורותיו רק את הבכירים שבתחומם – או ותיקים בעלי רקורד משמעותי, או מועמדים ו/או זוכים בפרסי האוסקר). אבל סקנדר קובטי וירון שני לא ברשימה, למרות שהיו מועמדים על "עג'מי". חואן חוסה קמפנלה, הזוכה באוסקר הזר, הוזמן. כך גם ז'אק אודיאר, שהיה מועמד על "נביא" ולא זכה. ובשנה שעברה? 134 חברים חדשים הוזמנו להצטרף לאקדמיה. ארי פולמן, שביים את אחד הסרטים הכי מדוברים בעולם באותה שנה, לא היה אחד מהם. אבל גם לא יוז'ירו טקיטה, שזכה באוסקר הזר באותה שנה. אבל באופן משונה, רשיד בושארב, שהיה מועמד על "ימים של תהילה", כן הצטרף לאקדמיה. ושנה לפני כן? 105 איש הוזמנו להצטרף לאקדמיה, אבל לא יוסף סידר, שהיה מועמד על "בופור". מצד שני, גם הזוכה של אותה שנה, סטפן רוזוביצקי, לא הוזמן להצטרף לאקדמיה. אבל מיכאל האנקה וסרגיי בודרוב כן הוזמנו. אז מה קורה כאן? ישראל היתה מועמדת שלוש פעמים ברציפות, אבל בשנים האלה אף יוצר ישראלי לא הוזמן להצטרף לאקדמיה האמריקאית. נראה לי שאנחנו צריכים להחרים אותם.



=============


אם פספסתם את הדיון בטוקבקים, קבלו עדכון: "כלבת" של אהרון קשלס ונבות פפושדו לא יהיה מוכן בזמן להקרנת האקדמיה שלו ולכן הוא פרש מהתחרות על פרסי אופיר. "כלבת" מצטרף בכך ל"אודם" של יהונתן סגל, שגם לא הספיק לסיים את העבודה בזמן, ול"המשוטט", שוויתר על הרשמה לפרסי אופיר מסיבות כלכליות. יש להניח ששלושת הסרטים האלה יתחרו בפרסי אופיר בשנה הבאה, מול "ההתחלפות" של ערן קולירין ו"הערת שוליים" של יוסף סידר. ויודעים מה? הם עושים בחוכמה. אנ חושב שזה די איום שהקרנת הבכורה העולמית של הסרט שלך היא הקרנת האקדמיה. זה ממש לא הקהל הראשון שאתה רוצה שיפגוש את הסרט שלך. זה צלקות לכל החיים. קודם פסטיבלים, אחר כך פרסי אופיר. מי שעושה הפוך עשוי להישרף מהחווייה.

נושאים: בשוטף

15 תגובות ל - “חרם אקדמי?”

  1. רותם 28 יוני 2010 ב - 13:59 קישור ישיר

    למה אתה לא סופר אותם? אנשים משלמים כסף על הכרטיסים הללו ובוחרים לבוא בדיוק כמו שקהל "רגיל" בוחר לבוא.
    אתה יכול גם לבחור לא לקחת בחשבון הצגות בוקר, הצגות שלא בתל אביב והצגות בימי רביעי בשבע.

    ==============

    רוה לרותם: לא ממש. במקרה של "אסכולות" ו"קתדרה" ומפעלי טרום-בכורה דומים: אנשים קונים חבילה של שנה מראש, בלי לדעת מה הם יקבלו והם סומכים על טעמם של הלקטורים של הגופים האלה שיביאו להם סרטים כלבבם. המפיץ מקבל על ההקרנות האלה פיקס-פרייס בין אם מגיעים אליהם חמישה אנשים או 500. זו הקרנה סגורה. הכשרון של הלקטורים הוא למצוא את הסרטים שיגרמו לקהל ליהנות באופן עקבי ולרצות להירשם לסדרה גם בשנה הבאה. הדבר השני הוא ההקרנות הסגורות לוועדי עובדים וימי כיף. כאן נציג מוועד העובדים שרוצה לארגן למקום העבודה יום כיף בקולנוע מקבל מבית הקולנוע ופציות לבחירה. אני לא ממש בקיא, אבל אולי אפילו מזמינים אותו לצפות בכמה סרטים כדי לבחור מה יתאים לקהל שלו. הסרט נבחר, האולם נסגר, הסכום הקבוע שולם. גם כאן: לקהל הרחב אין בחירה, יתכן והוא אפילו לא יודע לאיזה סרט הוא בא, והמחיר שהמפיץ/מפיק מקבל לא משתנה אם האולם ריק או מפוצץ. העובדה ש"פעם הייתי" מוזמן שוב ושוב בשבועות האחרונים מעידה עליו הרבה דברים טובים, בקרב בפלח מאוד מסוים של קהל. זה אומר שיש לסרט רגליים. שאנשים נהנים ממנו. אבל זה לא אותו דבר כמו כשאתה עומד מול קופה בסינמה סיטי ומחליט על סרט אחד מתוך היצע של 20. אבל מכיוון שבסופו של דבר כל האדרים ונורית-שנים מערבבים פנימה את מספרי הטרום-בכורות למספרי הכרטיסים, כמעט בלתי אפשרי להפריד בין הנתונים.

  2. עמית איצקר 28 יוני 2010 ב - 14:12 קישור ישיר

    אני לא ממש מבין בזה אבל יכול להיות שמזמינים אנשים להצטרף לאקדמיה על סמך כמה נסיון וותק יש להם בתחום הקולנוע?

  3. סמדר 28 יוני 2010 ב - 14:15 קישור ישיר

    כמה צופים ראו את "פעם הייתי" בסוף השבוע הראשון ? לא הבנתי ממה שכתבת…. אגב, אני ראיתי ואהבתי.

  4. עופר ליברגל 28 יוני 2010 ב - 14:32 קישור ישיר

    נראה לי שעמית צודק ולמועמדים לסרט הזר צריך להיות הרבה ניסיון מוצלח פרט למועמדות (בניגודל קטגוריות האחרות) מצד שני, לדעתי ארי פולמן עומד גם בקריטריונים הללו.

  5. Eran 28 יוני 2010 ב - 17:56 קישור ישיר

    אתמול שודר ב-HBO הפרק הראשון בעונה החדשה של Entourage ובו ניק קאסווטיס מביים סרט אקשן עם וינס. הופתעתי לגלות שקאסווטיס הוא ענק שרירי ומכוסה קעקועים.

  6. צופה 28 יוני 2010 ב - 18:06 קישור ישיר

    בסופו של יום, על פי הנתונים היבשים, מדובר בפתיחה ממוצעת עד חלשה, לא משנה מהן הסיבות: סרטו הקודם של נשר, "הסודות", פתח ב-2007 עם 21 אלף צופים. באותה השנה, "בופור" יביא קרוב ל-30 אלף צופים בזכות ההייפ שהיה סביב טענות אי-ביצוע-השירות-הצבאי של רוב כוכביו. בשנה שתבוא אחריה, "איים אבודים" יביא גם הוא כ-30 אלף צופים; ואשתקד "סיפור גדול" פתח עם 24 אלף צופים.

    ===============

    רוה לצופה: קודם כל, למען ההגינות תן קרדיט מאיפה העתקת את זה (כי אתה כותב לרוב בשורות קצרות, כמו פואמות מרווחות). זה מכאן. שנית, אמנם אין כאן שום שיא אבל 20,000 צופים זה לא רע בכלל. וכמו שהנתונים שאלי שגב הביא מראים, זו הדרך הנכונה להגיע ל-200,000 צופים. והנתונים שלו בעצמם קצת סלקטיבים: "סוף העולם שמאלה" הביא 15,000 צופים בסוף השבוע הראשון וגמר עם 450,000. "אביבה אהובתי" פתח עם בערך 20 וקצת אלף צופים וגמר עם 302,000. "שבעה", "אושפיזין" ו"נודל" פתח עם פחות כל אלה, וגמרו עם 200,000 צופים. הדרך הטובה לאמוד הצלחה של סרט ישראלי היא דווקא לבדוק מה קורה איתן בסוף השבוע השלישי או הרביעי שלו. סרטים ישראליים, כמו סרטים זרים, אמורים להתחזק משבוע לשבוע (להבדיל מהסרטים ההוליוודיים שמתחילים חזק ואז יורדים). פרסום ויחסי ציבור מביאים את הקהל בשבוע הראשון. אם בסוף השבוע השלישי או הרביעי שלו "פעם הייתי" עדיין ינוע בסביבות ה20,000 סימן שהסרט זוכה להצלחה מפה לאוזן. יהיה מעניין לראות האם זה יקרה.

  7. יותם 28 יוני 2010 ב - 19:16 קישור ישיר

    לצופה – שים לב – מונדיאל!
    (הסיבה שאני, ורוב הסובבים אותי, עדיין לא ראינו את הסרט…)

  8. הרואה בקלפים 28 יוני 2010 ב - 19:37 קישור ישיר

    סופסוף מישהו אומר את האמת לגבי סרטו החדש של אבי נשר

    מאיר שניצר-צ'רלי ושלושת רבעי: על הסרט "פעם הייתי"

    אבי נשר העמיס על סרטו החדש כל כך הרבה טעמים סותרים מבטאים עדתיים וסירופ קולנועי סמיך עד שיצאה לו מחווה לסרטי הבורקס

    http://www.nrg.co.il/online/47/ART2/123/881.html

    אמנם בעדינות הפעם, אבל צודק

    ==========

    רוה להרואה: טריוויה: שניצר היה היחצן של "דיזנגוף 99 ".

  9. רותם 28 יוני 2010 ב - 21:28 קישור ישיר

    אתה צודק, אתה לא בקיא. לאירועי וועדי עובדים קונים כרטיסים כמו לכל דבר, ויודעים טוב מאד למה הולכים. ולמפיץ מדווחים על כל כרטיס. לא סכום קבוע מראש ולא נעליים. גם אם יש סכום מינימום, הסכום שהמפיץ מקבל הוא פר כרטיס, ולכן זה ממש לא משנה אם הוועד שילם על חמש מאות כרטיסים, המפיץ מקבל על המספר שקיבלו. והכמויות שבאים לאירועים הללו אוכל בקלות את אסכולות וכו'.

  10. שלומי 28 יוני 2010 ב - 22:05 קישור ישיר

    יתכן ולהעלאת "פעם הייתי" במקביל למונדיאל יש הגיון. כי מי שהולך עכשיו לקולנוע מהווה קבוצת מיקוד של אנשים שלא צופים במונדיאל, שהם ברובם נשים. אולי אוכלוסיית הנשים הוגדרה כקבוצה שיש סיכוי גבוה שתבוא לסרט כאל מפלט מבן הזוג הצמוד לכדורגל ושתיקח איתן אחרי המונדיאל את בני הזוג לראות איתן את הסרט. התוצאה תהיה זינוק במכירת הכרטיסים בשבוע השלישי-רביעי, מה שלפי יאיר מהווה אינדיקטור טוב להצלחה קופתית.

  11. מושון 29 יוני 2010 ב - 7:03 קישור ישיר

    לצופה: נפגש כאן ב 200 אלף. ביי

  12. יעקב 29 יוני 2010 ב - 12:26 קישור ישיר

    האם ידוע כמה סה"כ כרטיסים נמכרו ב2009 על מנת להשוות לשנים קודמות ולהבין האם המשבר הכלכלי הטיב או הזיק לתעשיה?
    מצד אחד הוא עלול להזיק כי משבר זה משבר. מצד שני, יציאה לקולנוע יכולה להיות פתרון זול יחסית לאופציות אחרות אז אולי התעשיה דווקא מרוויחה מהעניין. אם המשבר השפיע לרעה, זה יכול להסביר את חוסר ההצלחות של שנה שעברה ולהיות גורם משפיע על ההכנסות השנה.

  13. למושון 29 יוני 2010 ב - 15:00 קישור ישיר

    קשה לי להאמין שפעם הייתי יגיע ל-100 אלף. נחכה ונראה.

  14. web analytics 7 דצמבר 2010 ב - 8:09 קישור ישיר

    Mate the spam comments here are driving me spastic! Fix it!

  15. Azucena Hendler 7 פברואר 2011 ב - 4:04 קישור ישיר

    Couldn't be written any better. Reading this post reminds me of my old room mate! He always kept talking about this. I will forward this article to him. Pretty sure he will have a good read. Thanks for sharing!


השאירו תגובה ל - יעקב