14 מאי 2008 | 10:59 ~ 18 תגובות | תגובות פייסבוק

האם פסטיבל דרום בדרך להביס את פסטיבל ירושלים?

לפני כמה ימים ניסיתי להעלות ספקולציות איך יראה פסטיבל ירושלים הקרוב – יום הולדת 25 לפסטיבל, יום הולדת 60 למדינה, מנהל חדש, הומאז’ למייסדת, תחרות פיפרסקי לראשונה, חנוכת אגף חדש – והאם יהיה לכל זה זכר מבחינה תוכנית. ובמילים אחרות: האם הפסטיבל הזה ייראה אחרת מקודמיו?
בימים מאז אני מנסה לברר עם לא מעט קולנוענים מי מהם הולך לתחרות וולג’ין בירושלים. ואני פשוט לא מצליח למצוא.
כבר כמה שנים שתחרות וולג’ין לקולנוע הישראלי בפסטיבל ירושלים בצרות, ויוצרים ומפיקים פשוט נרתעים מלהגיע אליה. עד לא מזמן זה היה ההפך המוחלט: יוצרים שרפו לילות בחדרי עריכה כדי להגיע לדד-ליין של פסטיבל ירושלים. זה היה ה-מקום להשיק בו את בכורת סרטך החדש. זה הסתדר היטב מבחינת לוח השנה: בכורה בירושלים ביולי, הקרנות אקדמיה באוגוסט-ספטמבר, יציאה למסכים קצת לפני או מיד אחרי פרס אופיר. אם פרס אופיר הוא האוסקר הישראלי הרי שפרס וולג’ין היה עד לפני כחמש שנים גלובוס הזהב: ברומטר שמתעד את כיוון הרוח לגבי מי יהיו הסרטים הישראליים שיבלטו בסוף אותה שנה.
ואז בא משה אדרי ושינה את הלו”ז. פתאום הוא מוציא את “סוף העולם שמאלה” שבוע לפני פסטיבל ירושלים. ו”בופור”? יצא בכלל במרץ. ופתאום במאים מקומיים מוזמנים לברלין (פברואר), קאן (מאי), קרלובי-וארי (ביולי, במקביל לפסטיבל ירושלים) וכמובן שמעדיפים את הפסטיבלים הגדולים יותר. ואז כל הלו”ז של פרס אופיר הוקדם, תחילה בגלל הקדמת האוסקרים באמריקה שהזיזו את פרס אופיר מנובמבר לספטמבר, ומשנה שעברה בגלל שלב ההצבעה הנוסף של פרס אופיר, שגורם לכך שהקרנות האקדמיה מתחילות כבר במאי ומסתיימות עוד לפני שפסטיבל ירושלים מתחיל. ופתאום הקרנות האקדמיה מתפקדות כמעין בכורות דה-פקטו, בהם הבמאים מציגים את הסרט מול השחקנים, המשפחות והשותפים לעבודה.
וכך “איים אבודים”, “ואלס עם בשיר”, “חסר מנוחה”, “חיי אהבה”‘ “עץ לימון” ו”סוף שבוע בגליל” בכלל לא מחכים לפסטיבל ירושלים ויוצאים (או כבר יצאו) לבתי הקולנוע לפניו. שינוי דרמטי בדפוסי הפצת הסרטים בארץ.

אבל עכשיו נפלה לידי הפצצה. זה לא שקולנועני ישראל נרתעים מפסטיבלים, הם פשוט נרתעים מפסטיבל ירושלים, למרות הפרס הכספי המאוד נדיב שהוא מציע. אחד הקולנוענים שלח לי מייל בו הוא מעדכן אותי: “‘שבעה’ של רונית ושלומי אלקבץ יהיה סרט הפתיחה של פסטיבל קולנוע דרום בשדרות ב-1 ביוני. ‘איים אבודים’ של רשף לוי יהיה סרט הנעילה. ובין לבין תתקיים בפסטיבל הבכורה הישראלית של ‘ואלס עם בשיר’ של ארי פולמן”. שלושת הסרטים הישראליים הכי מדוברים והכי מסקרנים כרגע מעדיפים את שדרות על פני ירושלים. מדהים!
למה?
עונה הקולנוען: “פסטיבל ירושלים הפך להיות פסטיבל מאיים על יוצרים. התחרות שלו יוצרת תחושה לא נעימה של השפלה. ויש בה משהו לא צפוי בייחוד מאז שזכה סרט כמו ‘נו אקזיט’. הדבר היחידי שמאיים בפסטיבל דרום זה הקאסמים”.
אאוץ’. והנה אתגר למנהל החדש של פסטיבל ירושלים: להציל את תחרות וולג’ין, שללא סרט בקליבר של “ביקור התזמורת” השנה עשויה להפוך לתחרות איזוטרית למדי, בה רק סרטים נואשים וחלשים יסכימו להשתתף.

אז מי עשוי להגיע לוולג’ין השנה? “בשביל אבא שלי”, “כמו אבא שלך”, “אצבע אלוהים”, “שני דגלים”, “דלת מול דלת”, “אנטרטיקה”, “ברוריה”, “שבע דקות בגן עדן” ו”בדרך אל החתולים”. ואם אני מכיר את אבינעם חרפק, מנהל התוכנייה בפסטיבל, אני מניח שיהיה לפחות סרט אחד נוסף שם שיפתיע את כולם ויתגנב מתחת לרדאר של כולנו.

18 תגובות ל - “האם פסטיבל דרום בדרך להביס את פסטיבל ירושלים?”

  1. יניב אידלשטיין 14 מאי 2008 ב - 12:16 קישור ישיר

    וואו, מרתק!
    פסטיבל דרום בעצמו היה מתחת לרדאר שלי עד עכשיו.
    כמו שזה נשמע פה, הוא בהחלט מסתמן כמו ה-מקום להיות בו בתחילת יוני.
    יש פה מישהו שהיה שם בשנים קודמות? כיף שם?
    יש המלצה על מלון טוב בשדרות?

  2. Cinephile 14 מאי 2008 ב - 13:19 קישור ישיר

    א. ביזור תרבותי הוא בריא וזה חלק מהדמוקרטיזציה
    של אמצעי הפצת התרבות מהמרכז לפריפריה. מגיע גם לתושבי
    הפרובינציות להנות מהשלל האמנותי.
    ב. טוב גם לרענן מימסדים מדושני עונג כמו הפסטיבלים הגדולים
    ובכלל תחרות רק ממריצה את כולם לצאת מקיבעון ושאננות.

  3. מושיקו 14 מאי 2008 ב - 16:22 קישור ישיר

    ומעבר לכל זה
    זה פסטיבל הקולנוע היחיד בארץ שהכניסה לכל הסרטים בו היא חינם.

  4. אבנר דן 14 מאי 2008 ב - 16:23 קישור ישיר

    לכבוד יאיר נווה
    אני צפיתי בסרט שהוקרן בסנימטק “בשביל אבא שלי” ותשמע אני חייב לצייו שאחרי מה שקראתי כאן שאני חושש שבמדינת ישראל משלמים כסף למקרי הקולנוע…ואני אסביר : אחד הסרטים האנושיים והיפים שמציגים את האבסורד ביחסים בינינו לבין הערבים סיפור אהבה מדהים שריגש אותי עד דמעות!!! ולא רק אותי כמו שראיתי בסוף ההקרנה לא מעט חברי אקדמיה נכבדים ו “סתם” מנוי הסנימטק מחו ולא דימעה אחד …

    ולכן אחרי שקראתי את הביקורת שלך על הסרט ” עץ הלימון” שאתה הוא היחידי שכניראה אהבת…אני חושש שמה ביקורות הסרטים שלך מתאימים רק לך!!! שהרי אחרי ששביחת את “עץ הלימון” – אף אחד אחר במדינה לא אהב..אתה יכול לבדוק את המספר של הצופים שצפו בו.
    לכן משתהה אני מאיפה ומי שם אותך למבקר קולנוע…ואם יש לך את פרטי המפיקים הישראלים האמיצים ואת מספרי הטלפון שלהם אני מאוד מבקש להודות להם על סרט אמיץ ועשוי בצורה כל כך מקצועית .
    אני נהנתי….

    ןאני מקווה שכמו שאתה מבקר סרטים ומבקש שיתיחסו בכבוד לביקורת שלך..תלמד גם אתה לכבד ביקורת שמעבירים עליך ותפרסם את תגובתי…
    בתודה מראש..
    אבנר דן

    לכבוד אבנר רן: דווקא מאוד חיבבתי את “בשביל אבא שלי”. כמה מתוק שאתה זועף עלי מבלי שכתבתי על הסרט הזה מילה. חזור לכאן מחר. בבוקר יעלה עליו פוסט.

  5. אורון 14 מאי 2008 ב - 18:06 קישור ישיר

    וואו, מבקר קולנוע שמביע את דעתו האישית במקום לכתוב את מה שכולם רוצים לשמוע?! מה השלב הבא? חברי כנסת שאשכרה מוסמכים להתעסק בתחום של המשרד הממשלתי אותו הם מנהלים? אני יורד מהארץ, לאלתר.

    (למי שיש ספקות, אני ממש לא מנסה להגן פה על יאיר נווה (לא שיש לי מושג מי זה…), סתם מביע תימהון נוכח דעות של אנשים שהם לא אני)

  6. אורי 1 14 מאי 2008 ב - 18:48 קישור ישיר

    ואם כבר בסוגייה:
    כמה צופים באמת ראו את “עץ לימון”? [הימור: קצת פחות מ40 אלף]?

    אבנר דן – זה הבנאדם מ”נערת הפרברים”?

  7. דרורית 14 מאי 2008 ב - 19:20 קישור ישיר

    אורון, אין לך מושג מי זה יאיר נווה? בוש והיכלם.
    (למי שיש ספקות גם לי אין מושג מי זה סתם בא לי לכתוב את השם שלו שוב).
    🙂

  8. רמי 14 מאי 2008 ב - 19:38 קישור ישיר

    כולם יודעים שמאז ש ‘נו אקזיט’ זכה ביורשלים קולנוענים בורחים מהפסטיבל. הבחירה בסרט הזה שהוא בכלל לא סרט אלה מיני סדרה שגם היא מביכה פשוט קוממה הרבה אנשים. אם הפסטיבל הזה רוצה להאדיר כאילו סרטי אינדיפנדנט ולא לבחור את הסרט הטוב באמת אז השנה הוא ימצא עצמו עצמו רק עם סרטי אינדיפנדנט. ולא שלא מגיע לסרט אינדיפנדנט לגנוב את הפרס לסרט קרן. הבעיה שנו אקזיט הוא לא סרט טוב בכלל. שהפסטיבל יאכל את מה שהוא בישל.

  9. יונה 14 מאי 2008 ב - 19:40 קישור ישיר

    אני לא מבין איך אפשר לאהוב סרט על מחבל מתאבד שמגיע לארץ להתפוצץ ואז פוגש דוסית לשעבר וניצול שואה. זה יותר בדיחה מאשר סרט. כמה קלישאות אפשר לדחוף לסרט כדי להתחבב על פסטיבלים בעולם.

  10. רמי דמרי 14 מאי 2008 ב - 20:27 קישור ישיר

    למר אבנר דן…
    תודה רבה על המחמאות…אבל יחד עם זאת אני לא חושב שצריך להכנס לפסים אישיים…לכל מבקר או כל אדם יש זכות לעלות בכתב את מה שהוא חושב…

    לגבי מר יונה הנכבד…את הטענות שאתה מעלה אפשר לטעון כנגד כל סרט….נו באמת…אם אתה רוצה שבאמת יתיחסו אליך תן התיחסות רצינית…אתה יודע לא משנה מה מרכיבי העוגה…מה שמשנה הוא טעמה…:)

    רמי

  11. אורון 14 מאי 2008 ב - 20:52 קישור ישיר

    לא אבוש ולא אכלם, דרורית. זה יאיר נווה:

    מה שכן, החשש לפיו מדינת ישראל משלמת למבקרי קולנוע ממש מרגיז אותי, כי אצלי זה עובד רק הפוך עד כה. למי פונים כדי לקבל החזרים על השנתיים האחרונות?
    🙂
    (כרגיל אצלי, סליחה על האוף)

    ועוד שאלה:
    מישהו יכול לפענח עבורי את ה-so called טריילר לחדש (חדש) של וודי אלן(ניק-לינק)? בין הפותרים נכונה יוגרל במאי זקן וחרמן במצב טוב.

  12. דרורית 14 מאי 2008 ב - 21:16 קישור ישיר

    אורון, תודה!
    עכשיו אני מבינה למה המצב הביטחוני על הפנים. במקום לפקד על הגדודים, הנווה הנ”ל כותב ביקורת קולנוע.
    וכבר בסרטו הקלאסי “מלחמה ואהבה” טוען אלן שהדבר הטוב ביותר הוא תאומות בלונדיניות בנות 12, עם עדיפות לשלישיה.

  13. אחד שחושב שהוא יודע 14 מאי 2008 ב - 22:35 קישור ישיר

    נדמה לי שהבמאים מעדיפים את השדרות השנה גם פשוט כדי להראות תמיכה וסולידאריות עם תושבי העיר. יש כמובן הגיון בתיאור הפוליטיקות הפנימיות וכו’ – אבל נדמה לי שגם פירגון לעיר שנמצאת במלחמה היא סיבה טובה לערוך פרמיירות של סרטים ישראלים.

  14. דן ברזל 14 מאי 2008 ב - 22:53 קישור ישיר

    כמה דברים:

    א. רק אני חושב שהמפיקים של “בשביל אבא שלי” ו-“כמו אבא שלך” צריכים להחליט מי מהם משנה את השם של הסרט, ומהר?

    ——

    ב. רמי – לא ראיתי את “נו אקזיט”, אבל רק אציין שדווקא התעוזה שישהייתה לפסטיבל ירושלים לעשות בחירות לא שגרתיות היא מה שהצילה אותו במעט מהרצינות והכבדות שמאפיינים אותו לרוב.
    באופן יותר ספציפי, בשנת 2001 (נדמה לי) הוחלט להעניק בוולג’ין את פרס התסריט לסרט ה*דוקומנטרי* של איילת מנחמי ואילונה הראל, “זמני”. לדעתי, זו הייתה אחת השעות היפות של הפסטיבל ושל הקולנוע הישראלי כולו, מאחר ובאמת מדובר ביצירת מופת מכל בחינה שהיא, ובמיוחד מבחינה תסריטאית. היכולת של חבר השופטים להבחין בכך ולהעדיף אותו על פני סרטים עלילתיים, כמקובל, הייתה מרגשת.

    (לסרט עצמו, אגב, זה לא עזר הרבה – ניתן ומומלץ לתפוס אותו מידי פעם בשידורים חוזרים בערוץ 8. יום יבוא והוא יצא על DVD? הלוואי)

    ——

    ג. הסרט “זרים” חינם ללקוחות סלקום? קיבלתי במייל את ההודעה הבאה:

    “בשעה טובה ומוצלחת ולאחר סבב פסטיבלים בעולם, הסרט “זרים” של גיא (בן זוגי שיחיה) וארז תדמור יוצא לאקרנים ב-29.5.08 בכל רחבי הארץ.

    הסרט מקסים ומיוחד וכלול במבצע ענק של סלקום – כרטיס מ ת נ ה למחזיקי סלקום בכל ימות השבוע. המבצע מתקיים במהלך חודש יוני וכולכם מוזמנים להגיע ולצפות.

    אשמח אם תפיצו הודעה זו לכל מי שרק אפשר, במיוחד למחזיקי סלקום.”

  15. סטיבי 15 מאי 2008 ב - 0:05 קישור ישיר

    זה במסגרת המבצע האינסופי והמשתנה-תמידית “משהו קטן וטוב” של סלקום – כרטיס חינם פעם בשבוע, לא משנה באיזה יום, לסרט ישראלי ברשת גלובוס גרופ, כולל “זרים” מרגע שיוקרן. צריך להזמין כרטיס ולקבל קוד לקופה, זה לא שסתם באים ומקבלים כרטיס, כמו כל ענף במבצע הזה.

  16. מיקי 15 מאי 2008 ב - 1:25 קישור ישיר

    לכל המתעניינים – אני לומד בספיר, שהיא המכללה המארגנת את הפסטיבל הזה, בעיקר החוג לקולנוע. אבנר פיינגרלנט עושה שם עבודה גדולה, ולמרות שאני לא לומד קולנוע, יצא לי לדבר עם מר פיינגרלנט ואני מעריץ את האיש. בשנה שעברה הפסטיבל נדד לנתיבות וכולי תקווה שזה לא יקרה השנה. שדרות היא מקום מקסים, שראוי לתשומת לב תקשורתית וציבורית, מעבר לעיניין הביטחוני. ספיר הוא מקום קסים שראוי לתשומת לב, מעבר לעיניין הביטחוני. הפסטיבל הוא אירוע מקסים (עם סרטים וארגון באמת ראוי). אני חושב שהכל ביחד – נותן לכל מי שהתלבט את התשובה. בואו.

  17. רמי דמרי 15 מאי 2008 ב - 18:35 קישור ישיר

    יאיר שלום.
    קראתי אתמול שאתה עתיד לפרסם את התרשמותך מהסרט “בשביל אבא שלי”
    אשמח לקרוא
    רמי דמרי

  18. יואב 16 מאי 2008 ב - 4:21 קישור ישיר

    דן ברזל היקר –
    אושר גדול לקרוא מילים טובות על “זמני”. אכן, יצירת מופת. מעמיק, מרגש, סרט שכל פעם שאני נתקל בו בערוץ 8 אני שואל את עצמי אם אחרי כל כך הרבה צפיות כבר התחסנתי נגדו רגשית, וכל פעם, בסצנת הצפירה, מתברר לי שלא.
    במקום להמשיך להשתפך, אני רק אסגיר שלפני שבועיים התבקשתי במסגרת שאלון מסוים לציין את שלושת הסרטים האהובים עלי בכל הזמנים. “זמני” היה השלישי.


השאירו תגובה