24 מאי 2008 | 19:31 ~ 19 Comments | תגובות פייסבוק

אינדי אני

למה סטיבן ספילברג הסכים ל"אינדיאנה ג'ונס" רביעי, התזה שלי.

פורסם ב"7 לילות", 23.5.2008

"אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח" מגיע השבוע לישראל – ולכל חור ברחבי העולם – וחושף עימו סוד כמוס: נדמה שספילברג עושה את הסרטים האלה בכוח. כן, הוא עושה אותם היטב – אחרי הכל, ויש סיכוי שתגידו שאני משוחד באהדתי אליו, מדובר באחד הבמאים הדגולים שפעילים כעת בהוליווד, במאי שמראה לכל ילדוני האקשן הצעירים מאיפה משתין הדג בבימוי סצינות פעולה, מרדפים ואפקטים. אבל יותר ויותר נדמה לי שבכל סרט נוסף של אינדיאנה ג'ונס הוא עושה אותם עם פחות ופחות חשק. אז למה לו אינדיאנה ג'ונס רביעי?
ראשית, וזה מתברר רק עכשיו: בכל פעם שספילברג ביים סרט בסדרה אינדיאנה ג'ונס הוא היה במצוקה. בסרטי אינדיאנה ג'ונס הוא לא הבוס, מי שדוחף את העסק הוא ג'ורג' לוקאס. ולוקאס הוא איש עסקים טוב ממנו. אם ספילברג אומר לו "אני לא יודע מה לעשות עם עצמי עכשיו" לוקאס יענה לו "בוא נעשה אינדיאנה ג'ונס". זה מה שקרה בסוף שנות השבעים, על חוף בהוואיי. לוקאס היה באקסטזה מהצלחת "מלחמת הכוכבים", ספילברג היה מבואס מכשלון "מפגשים מהסוג השלישי". לוקאס סיפר לו על הרעיון שלו לביים סדרת הרפתקאות על ארכיאולוג נועז, שתיראה מיושנת במכוון, כאילו זו גרסת המסך הגדול לסדרות הטלוויזיה משנות הארבעים עליהם גדל לוקאס. לקח לספילברג לחטוף על עצמו עוד את הכשלון המביך של "1941" לפני שהסכים להתחייב על פרויקט שנולד בלבו ובדמיונו של מישהו אחר, גם אם הוא היה חברו הטוב. אבל השילוב ביניהם נראה סימביוטי – אם כי אין שני אנשים שונים זה מזה, בסגנון, מהות ואידיאלים מאשר ספילברג ולוקאס – והתוצאה היתה מופתית: "שודדי התיבה האבודה" היה הסרט הקופתי לשנת 1981 והיה מועמד לאוסקר על הסרט הטוב ביותר ("מרכבות האש" זכה).
ב-1984, דווקא אחרי ההצלחה העצומה של "אי.טי", שהפך אז לסרט הקופתי בכל הזמנים, הצליח לוקאס לשכנע את ספילברג לעשות סרט המשך. לוקאס חובב סרטי המשך וטרילוגיות, ספילברג תיעב סרטי המשך. הוא נשבע שלעולם לא יעשה "אי.טי 2" והוא סרב לגעת בסרטי ההמשך של "מלתעות" שנעשו למרות התנגדויותיו. אבל זו משימה לא פשוטה למצוא את הפרויקט הבא אחרי הסרט שמוגדר כיצירת המופת שלך, לכן אינדיאנה ג'ונס שני היה פתרון טוב.
לאינדיאנה ג'ונס השלישי הוא הגיע אחרי "אימפריית השמש" ו"הצבע ארגמן", סרטים שגרמו לעולם לתהות "לאן נעלם סטיבן ספילברג ומי זה הריצ'רד אטנבורו הזה שהחליף אותו". הוא ניסה למצוא פרויקטים שיציגו אותו כיוצר רציני, אבל ההיענות לא היתה מספקת. עם "הצבע ארגמן" הוא גם חווה השפלה באוסקרים. זמן טוב לחזור לפרויקט הבטוח, זה שממילא הוא הכי פחות מושקע בו רגשית.
לכאורה תם סיפור אינדיאנה ג'ונס. פתח את האייטיז, סגר את האייטיז, נגמר כטרילוגיה ארוזה היטב, בדיוק כמו שלוקאס אוהב. אז למה סרט רביעי? קודם כל כי הריסון פורד חייב את זה. האיש לא ראה להיט אמיתי כבר 11 שנה, מאז "אייר פורס 1". שנית, כי לוקאס הוא קצת כמו סטינג: תמיד ישמח למחזר את מה שכבר הוכיח את עצמו. אבל יש בעיה: פורד ולוקאס נמצאים עכשיו בשפל קריאטיבי, ואילו ספילברג נמצא בשיא מדהים, לפחות מבחינת איכות העבודה שלו. לכן הוא לא שש לקדם את הפרויקט והוא נתן ללוקאס לקחת את הזמן שלו. גם כשכבר הגיע תסריט מאת פרנק דרבונט ("חומות של תקווה") שספילברג ופורד התלהבו ממנו, לוקאס הטיל וטו. ספילברג הסכים. כאמור,"אינדיאנה" הוא קודם כל הבייבי שלו. לוקאס זרק לפח מה שרבים מגדירים כתסריט גאוני והמציא במקומו סיפור – השם ירחם כמה הוא אידיוטי – בו אינדיאנה ג'ונס נפגש עם חיזרים. איך ניצלנו מהשם "אינדיאנה ג'ונס והמפגשים מהסוג השלישי" אין לי מושג. ואז בא "מינכן" ושוב ספילברג נתקע. שידור חוזר של "הצבע ארגמן": שוב פרויקט שהוא הרגיש שהוא חייב לעולם, שזכה להוקרה מצד הברנז'ה, אבל לזלזול מצד הקהל, וחלקים גדולים בתקשורת. אחרי שנים בהם היה יצרני להפליא, עם סרט – לפעמים שניים בשנה – ספילברג התקשה להחליט לאן הוא ממשיך. בחצי הראשון של שנות ה-2000 הוא ביים בקצב מסחרר ששה סרטים נפלאים (ברובם) בארבע שנים. שלושה הצליחו יפה ("מלחמת העולמות", "דו"ח מיוחד", "תפוס אותי אם תוכל"), אחד היה מועמד לאוסקר ("מינכן") ושניים היו יצירות מופת שלא זכו להצלחה ולא כל העולם עדיין בשל להודות בגדולתם ("AI", "טרמינל"). אבל מאז 2005 הוא בחזקת נעדר. דומם. ספילברג לא מצליח להחליט מה הוא יביים הלאה. הוא רצה ביוגרפיה על אייברהם לינקולן (עם ליאם ניסן בתפקיד הראשי), ואז דחה אותה. החליט על סרט העוסק במשפט של השביעייה משיקגו (עם סשה ברון כהן בתפקיד הראשי) ואז דחה. החליט ללכת על "טינטין", פרויקט אנימציה תלת מימדית שלו עם פיטר ג'קסון, וגם זה עומד אצלו בתור. נדמה היה שהוא שוב מתקשה להחליט איזה מין ספילברג הוא: זה שעושה סרטים היסטוריים על אירועים ששינו את העולם, או זה שמייצר להיטי ענק לכל המשפחה. האם הוא רוצה להיות הספילברג הבוגר או הילדותי, האוסקרי או הקופתי. ואלה הרגעים בהם הוא הכי קל לשכנוע: "בוא תעשה אינדיאנה ג'ונס", אמר לו לוקאס. לוקאס ופורד זקוקים לזה, ספילברג לא. אבל ללוקאס הוא לא מסוגל להגיד לא, גם אם הוא שולף סיפור שהמילים הכי נכונות להגיד עליו הן "אתה רציני?". זו כנראה כמו חופשה בשבילו, משהו שהוא עושה בקלות, לא לוקח ללב, ואולי אפילו לא לוקח עליו אחריות. אבל קשה להתחמק מהתחושה שככל שהיוצרים האהובים עלינו מתבגרים, ככה ברגעים של בלבול יצירתי יהיה להם קל מדי לחזור אל מה שכבר הצליח בעבר, במקום להתמודד עם הימורי העתיד.
וספילברג, שיהיה בריא, לקח סיפור מופרך (גם בהשוואה לסיפורים המופרכים של הפרקים הקודמים בסדרה) וביים לו את הצורה כמו אלוף. הביקורת על הסרט הזה פשוטה להפליא ומדויקת להחריד: כל ההברקות של ספילברג, כל הטעויות של לוקאס. הנה חברות שאולי הגיע הזמן שתגיע לקיצה.

19 Responses to “אינדי אני”

  1. אור ברקת 24 מאי 2008 at 20:55 Permalink

    לטעמי, זה אומר ששפילברג יותר מבריק מאשר לוקאס לא.

  2. יוני 24 מאי 2008 at 20:57 Permalink

    יאיר אני מאוד אוהב את הכתיבה שלך אבל…קצת מניפולטיבי.

  3. ven erik 24 מאי 2008 at 23:38 Permalink

    אני אוהב קולנוע בגלל אינדיאנה ג'ונס. אני אוהב שאינדי רץ ואחריו מליון אינדיאנים ויוצא ממנו אבק. אני אוהב שאף פעם אין לו כוח ללכת מכות או להסתבך בצרות אבל…
    אני אוהב את המפה שעליה מצוייר קו אדום בו מסבירים לצופים לאיפה אינדי מגיע. ושום דבר לא נמצא בסרט האחרון.

    אני לא מבין למה מריון הייתה בסרט האחרון
    למה מצלמים את הלבוף הזה כמו מרלון ברנדו
    למה קיבינימט (זהירות ספויילר ממש לא חשוב) יש חללית שיוצאת מתוך האדמה.
    למה מראים את ארון הברית בכזו עליבות בסרט האחרון כאילו הכל דחקה.
    והפעם אינדי פשוט לא נראה טוב עם הבגדים האלו.
    ואם כל מה שכתבת נכון יאיר, אז אני מחכה שמיברג יכניס ללוקאס מכות רצח.

  4. אינדיאנה ג'ונס 4 כיפי לאללה! 25 מאי 2008 at 1:13 Permalink

    אוי, "טרמינל" הוא סרט נפלא!

    הבימוי גאוני, המשחק משובח (בעיקר של טום הנקס), והסיפור סוחף ומרגש.

    אז נכון, יש רגעים שבהם הסרט נהיה מתוק מדי, והסוף קצת דבילי. אבל בסופו של דבר מדובר בסרט נהדר, ובאחת הקומדיות המוצלחות ביותר שראיתי מעודי.

    אני שמח שאתה איתי בעניין הזה, יאיר.

  5. בינימין 25 מאי 2008 at 1:25 Permalink

    שיט …הרגע חזרתי מעבודה ותככנתי לראות את מטריות שרבורג ,אך לרוע מזלי משהו הקליט לי את זה ללא קול(אירוניה בפעולתה) משהו יודע האם במקרה היה שידור חוזר של זה ומתי ?

  6. Eran 25 מאי 2008 at 5:12 Permalink

    סליחה, אבל מפגשים מהסוג השלישי? כשלון??
    אולי ספילברג לא אוהב סיקוולים אבל שודדי התיבה האבודה לא היה סיקוול ולכן לא ברור למה נדרשת להסבר באשר לרצונו של ספילברג לעשותו. וידוע שספילברג זנח את איש הגשם לטובת אינדיאנה השלישי כך שהוא לא היה בדיוק חסר כיוון או משועמם באותו זמן.

  7. Eran 25 מאי 2008 at 6:32 Permalink

    ואגב, אם ספילברג שונא המשכים אז למה הוא עשה את ההמשך לפארק היורה?

  8. ליאור 25 מאי 2008 at 6:53 Permalink

    יאיר,
    לא לגמרי מסכים עם התזה שלך, אבל תמיד נחמד כשאתה כותב על הבמאי האהוב עליי.

    אגב, אהבתי את טרמינל, אבל הוא לא יצירת מופת. האם אתה באמת טוען שאי-טי, שינדלר וטרמינל הם באותה רמה? נו זו קומדיה חכמה ומבדרת אבל סרט מינורי של ספילברג. עדיין, איזה איש יקר ובמאי ענק. אני אישית הייתי מאוד רוצה לראות אותו חוזר קצת לעשות סרטי פופקורן.
    הוא מתבזבז על סרטים כמו "טרמינל".

  9. יובל 25 מאי 2008 at 7:43 Permalink

    קצת מניפלוטיבי זה אנדרסטייטמנט. עם כל הכבוד, זה ממש מביך.
    כשלון "מפגשים מהסוג השלישי"? כשהוא יצא הוא היה אחד מה-30 הסרטים המצליחים בכל הזמנים. אתה מתכוון אולי ש"מלחמת הכוכבים" הראשון הרוויח יותר, אבל לקרוא לו כישלון זה נסיון רטורי שמסתמך על כך שהקוראים לא שמעו אף פעם על ספילברג או לוקאס.

    " לקח לספילברג לחטוף על עצמו עוד את הכשלון המביך של “1941″ לפני שהסכים להתחייב על פרויקט שנולד בלבו ובדמיונו של מישהו אחר". ספילברג ביקש מלוקאס לביים סרטים בשני טרילוגיות מלחמת הכוכבים (שנולדו בלבו ובדמיונו כנראה), ובאותה חופשה בהוואי הוא חשב על לביים סרט ג'יימס בונד (שבוודאי נולד בלבו בדמיונו).

    "פורד ולוקאס נמצאים עכשיו בשפל קריאטיבי, ואילו ספילברג נמצא בשיא מדהים, לפחות מבחינת איכות העבודה שלו. לכן הוא לא שש לקדם את הפרויקט והוא נתן ללוקאס לקחת את הזמן שלו". אתה מתכוון לומר שספילברג לא נלחם על התסריט "הגאוני" של דרבונט (דרך אגב, אם אתה כל כך בטוח בגאונות של דרבונט למה לא כתבת כלום על The Mist?) כי הוא אמר לעצמו "אני נמצא בשיא מדהים" והעדיף ללכת על התסריטים של קפ ל"מלחמת העולמות" (תסריט נורא) ושל קושנר ל"מינכן" (פוליטיקה לילדים- אלימות גוררת אלימות, ישראלים ופלשתינים ישנים באותו חדר, הגיבור הולך לגהור על אשתו עם ספורטאים מתים בלב)?

    ven erik, המפה עם הקו האדום הופיעה גם בסרט האחרון, הזכירו את ארון הברית בתור דחקה גם בסרט השלישי.

    רוה ליובל: "The Mist" הוא אחד הסרטים הטובים שראיתי השנה. עוד לא יצא לי לכתוב עליו. ולגבי כל השאר: פתח את "סטיבן ספילברג, ביוגרפיה" של ג'וזף מקברייד עמוד 310.

  10. Eran 25 מאי 2008 at 9:11 Permalink

    אני מת על טרמינל. יש לי את כל הסרטים של ספילברג ב- DVD ללא יוצא מן הכלל. אבל, וכל כך חבל לי לכתוב זאת, אינדי 4 הוא כשלון. אין בו שוט מקורי אחד. אני לא מאמין שהוא יכניס הרבה מעבר ל-200 מליון בארה"ב, אם בכלל.
    מכאן ספויילרים:
    מרדף המכוניות מאוד מזכיר את אלו מהסרט הראשון
    והשלישי. הדמות שמקום קבורתה לא נודע ועשר דקות אח"כ נמצאת הגופה זה מההתחלה של הסרט הראשון. אם בסרט השני החבורה נופלת ממפל גבוה כאן הם נופלים משלוש. חידוש זה בטח לא. מעניין שפרופ' אוקס מצליח להחזיק את גולגולת הבדולח בידיו לאורך 3 הנפילות ואז לשמוט אותה בנפילה של מטרים ספורים דקה אח"כ.
    ואם בהמומיה גנבו מאינדיאנה כאן ספילברג גונב בחזרה. הלא הנמלים הטורפות זהות לחלוטין לחיפושיות מהסרט ההוא. חולות טובעניים זה הנסיכה הקסומה. החללית שעולה לה מהאדמה זה במקרה גם הסיום של תיקים באפלה – הסרט.
    את המכונית שנוחתת על עץ ונופלת ממנו כבר עשה ספילברג בפארק היורה. שם המכונית נפלה לאדמה, פה לנהר.
    הילידים שמגיחים מתוך הקירות מאוד הזכירו לי סצינה זהה משובו של הנוסע השמיני.
    מותם של הרוסים בסוף הוא דומה, מאוד דומה, למותם של הנאצים בסרט הראשון.
    ואם כבר בעצלנות של התסריטאי עסקינן אז שמישהו
    יסביר לי איך זה שהנרי ג'ונס השלישי לא מנחש לבדו שהנרי ג'ונס ג'וניור זה אולי במקרה אבא שלו.
    לוקאס חייב התנצלות לפרנק דרבונט.

    רוה לערן: יהיה לסרט קשה לא להכניס מעל 200 מיליון דולר אם בתום חמשת ימי ממוריאל דיי הוא יכניס כמעט 150 מיליון דולר. שזה אומר 200 מיליון דולר בתום שבועיים. ולצורך העניין: השוט השני בסרט (דרך המראה ולתוך המכונית) מאוד מקורי. עם הטרוניות לגבי כל השאר אני נוטה להסכים, למעט עם האפקט: לי זה לא הפריע. נהניתי כבירות.

  11. ניר4819 25 מאי 2008 at 9:29 Permalink

    אני, כאמור, לא מסכים עם התזה הזו, ובעיקר לא עם השורה התחתונה. להגיד שספילברג אחראי לכל מה שטוב בסרט ולוקאס אחראי לכל מה שרע, זה קודם כל ליטול מספילברג את… נו… חרות המחשבה שלו. כשהוא ראה את התסריט, הוא לא ידע שמדובר בתסריט אידיוטי ומטופש לחלוטין (בזה אנחנו מסכימים)? אם לוקאס הטיל וטו על התסריט הקודם, שספילברג ופורד כל כך התלהבו ממנו, למה ספילברג לא יכל להטיל וטו על התסריט של לוקאס, ולהגיד לו – את זה, חברי, אני לא מוכן לביים, כי זה חרא של תסריט. לא יכול להיות שספילברג לא זהה שזה תסריט רע? שהוא חשב שזה דווקא אחלה תסריט שבעולם ולכן הוא לא הטיל וטו, או לפחות ניסה לשכנע את לוקאס להחליף את התסריט (אולי לחזור לתסריט הישן?)? בניסיון שלך לתת קרדיט לספילברג ולבקר את לוקאס, אתה מוציא את ספילברג כאידיוט מוחלט, שהולך כמו עיוור שוטה אחרי מה שלוקאס אומר.

    אני כן מסכים עם ההגיון שלך לגבי למה ספילבררג הסכים לביים עוד אינדיאנה ג'ונס. אבל למה, אם הוא רצה להוציא מידיו להיט קופתי וסרט נהדר, הוא דפק את עצמו ואת הפרויקט שלו בכך שהלך עם התסריט המפגר של לוקאס? הרי לא הגיוני שהוא ינסה לפגוע בכוונה בסרט. באמת שנראה לי יותר הגיוני, שהוא פשוט לא זהה את הקטסטרופה. ואני מתפלא שאף אחד לא היה שם להגיד לו וללוקאס כמה שהתסריט הזה מטומטם.

    ובלי קשר – כן, ספילברג עדיין מביים סצינות פעולה מדהימות, ויכול להעביר בית ספר לבמאי פעולה אחרים ורבים. וסצינת קרב החרבות על הג'יפים היא סצינת הפעולה הכי טובה שראיתי בזמן האחרון, אולי מזה שנים.

    ושאייה לבוף עושה חשק לביוגרפיה קולנועית על ג'יימס דין. אני ממש רואה אותו בתפקיד הראשי.

    רוה לניר: שיי לבף עושה חשק לביוגרפיה קולנועית על דייב גאהן.

  12. עדן 25 מאי 2008 at 9:59 Permalink

    אוקיי, נכון, התסריט לאינדיאנה ג'ונס הרביעי די מטומטם, אבל במה הוא יותר מטומטם מהשני והשלישי ? גם הם נשענו על תסריטים לא מדהימים ובכל זאת הפכו לסרטים נפלאים.

  13. יובל 25 מאי 2008 at 13:16 Permalink

    לצערי אין לי את הביוגרפיה של מקברייד. אבל מה יהיה כתוב שם בעמוד 310? שבעצם ספילברג לא רצה לביים סרט ב"מלחמת הכוכבים" או סרט בסדרת ג'יימס בונד? הוא ייתן הגדרה אחרת למושג כישלון? אין ספק שאני סקרן לגלות מה יש שם בעמוד 310.

  14. רז 25 מאי 2008 at 17:12 Permalink

    התזה שלי בנוגע לשיתוף הפעולה בין קפ וספילברג: אני מסכים בהחלט שקפ הוא תסריטאי מחורבן – לא רק שאין לו מושג איך לכתוב דיאלוג, גם קצב פנימי בין הסצנות, שכל-כך חשוב לסרטי פעולה, הוא לא יודע לבנות (ורואים את זה בסרט הנוכחי: רצף-הפתיחה, מההגעה לבסיס עד לפיצוץ הגרעיני, טעון כולו באדרנלין, אבל מיד אחריו באה גרירת-רגליים מתמשכת, עד לסצנת החולות הטובעניים שממנה והלאה הסרט שוב מתחיל לזוז).
    אבל יכול להיות שזה בדיוק מה שמושך אותו אצל ספילברג: התסריטים של קפ לא מפריעים לו לביים. אם ללכת על הדוגמה הנגדית, "דו"ח מיוחד" – סרט עם תסריט מורכב, שמאוד התקשיתי להתחבר אליו בצפייה ראשונה. צפיות חוזרות העלו את ההערכה שלי כלפיו, ועדיין היה הרושם שהתסריטאי והבמאי משכו בכיוונים שונים: הראשון רצה לעשות מותחן-קונספירטיבי מסובך, השני התעניין יותר בבימוי של מרדפים במאונך למציאות.
    וזו הסיבה, כנראה, שספילברג משתף פעולה עם קפ בפעם ההשלישית ברציפות (אחרי "פארק היורה" ו-"מלחמת העולמות"): קפ לא מתעסק בללחוץ על הכפתורים של הצופים, מה שמשאיר לספילברג מספיק מקום לעשות את זה.
    מה שלא אומר שהבחירה בקפ על פני דרבאונט לא היתה שגיאה במקרה של הסרט הזה. בטוחני שעם תסריט של דרבאונט זה היה יוצא סרט מוצלח יותר.

  15. ליאור 25 מאי 2008 at 17:53 Permalink

    ערן, העובדה שדברים רבים בסרט הרביעי הם מעין גרסה לדברים שהופיעו בסרטים קדומים בטרילוגיה היא לא דבר חדש. "מסע הצלב האחרון", למעט התוספת של שון קונרי, היה כולו מעין גרסה שניה ל"שודדי התיבה האבודה", מה שלא הפריע לו להיות סרט הרפתקאות אדיר בפני עצמו.

    ספילברג תמיד רצה לביים ג'יימס בונד, ואינדיאנה ג'ונס הוא הג'יימס בונד שלו. אלו סרטים שבנויים על ביטים ונוסחאות שחוזרות על עצמן, אבל כמו בג'יימס בונד, זה חלק מהכיף.

    ספוילרים

    אני לא מאמין שנמלי האש היו גניבה מודעת מ"המומיה". זה היה סיקוונס מבריק! אני גם לא מאמין שהחולות הטובעניים (אולי הסצנה הכי טובה בסרט בה הריסון פורד הופך לנגד עיניכם לאינדיאנה כאילו לא עברו 20 שנה) נגנבו מהנסיכה הקסומה. זה ג'ונגל. בדרום אמריקה.
    (מה שכן לא הבנתי זה למה אינדי שלח את אוקס "לקרוא לעזרה" באמצע הג'ונגל. הרי ברור שהוא יביא את הרוסים).
    לגבי העובדה שאוקס מצליח לא לאבד את הגולגולת בנפילה משלושה מפלים. זה אינדיאנה ג'ונס! אין מה לחפש היגיון כאן. צריך פשוט לזרום עם זה. כי עזוב את הגולגולת, מה לגבי העובדה שכולם שורדים?!

    אני כן מסכים שהסוף של "גולגולת הבדולח" מזכיר יותר מדי את הסוף הגאוני והמצמרר של "שודדי התיבה האבודה". והמקור תמיד יהיה עדיף.

    עם זאת, יש עדיין מספיק דברים מקוריים בחלק 4 כדי לתת לו אישיות משל עצמו.
    אגב, הסרט הכי פחות נוסחתי בסדרה הוא "המקדש הארור", שחוץ מחרקים מגעילים (ולא ממוחשבים! קייט המסכנה!) ומלכודת מוות מרסקת אחת לא דומה לשאר הסרטים בסדרה.

    ואולי זו אחת הסיבות שאני אוהב אותו כל כך.

  16. james newton howard 25 מאי 2008 at 18:02 Permalink

    מצטרף לרז – התסריטים הטובים היחידים שדיויד קפ כתב הם אלה שהוא חתום עליהם עם תסריטאים נוספים ("פארק היורה" ו"משימה בלתי אפשרית" למשל). כשהוא כותב לבד התוצאה נעה בין בינונית ("מלחמת העולמות") למביכה ("ספיידרמן").
    אם כבר לוקאס הולך לממש את איומיו לגבי אינדי 5, לפחות שיעשה חסד עם פרנק דרבונט וישתמש בתסריט הגנוז שלו. או שיפנה ללורנס קסדן.

  17. Kobi 26 מאי 2008 at 10:08 Permalink

    I feel obligated to mention, as I have done before, that Steven Spielberg is not even bad, just very, very mediocre. I know that won't get me a lot of fans, sometimes I think that the Yiddish term “Chasid shote” is applicable even to Cine buffs.

    Karma.

    By any stretch of the imagination, to call A.I. “Yetsirat Mofet”? Nu beemet. The sounds that you are hearing boys and girls is Stanly Kubrick, turning in his grave like Showarma batachana hamercazit.

    By the Steven Spielberg DID manage to make one half baked movie which I liked. It's called “Always”. not an original of his own, of course, and even he can't interrupt the brilliant work of Holy Hunter and Richard Dreyfus.

  18. אורון 26 מאי 2008 at 13:00 Permalink

    ראשית, הביקורת המקוצצת שלי על אינדי 4 (לא שאני מאשים את העורכת חלילה, באמת שחפרתי כמו ארכיאולוג שחיפש את הגביע הקדוש) בניק-לינק.
    בנוסף, אני פשוט מוכרח להעיר בכמה נושאים:
    להגיד שספילברג גאון ולוקאס תעב-בצע ואקולוג (ממחזר המון), זה לא חוכמה. אני מתבייש להגיד שצפיתי זאת מראש ולעגתי לכך בפסקה הראשונה שלי. אבל, יש בזה גרעין של אמת. כלומר, ספילברג כן גאון בעיניי, במיוחד בסרטים הכיפיים שלו. בכל אחד מהם יש תמונה אחת לפחות, בדרך כלל יותר, שמזכירה לי את הגאונות שלו. טום הנקס מודד חליפה ב"טרמינל", למשל. הפעם התמונה היא ספויילר, אז אגיד שהיא קשורה לגולגולת הבדולח. קשה לי עם הדמגוגיה הפשטנית לפיה כל מה שטוב באינדי = ספילברג ובכל מה שלא אשם לוקאס, אבל בלי ספילברג מסופקני שהיה כל-כך כיף.

    בעניין התסריט, שני דברים. כל מי שמוצא את התסריט החדש מופרך או חלש יותר מקודמיו, פשוט לא זוכר את הקודמים. לא אספיילר את הסוף של "מסע הצלב האחרון", לדוגמה, אבל הוא מופרך עשרות מונים מזה החדש. בתור ילד קט אני זוכר בבירור שפלטתי איזה WTF כבר אז (בניסוח ילדותי יותר…) ולאחר שערכתי מרתון משולש יום לפני הצפייה בפרק הרביעי, אני יכול להגיד בבירור שזהו המשך כל-כך ישיר שזה מדהים (ומדאיג). כל מי שמוצא העתקות של אינדי החדש מסרטים אחרים משנות התשעים והאלפיים, הרשו לי וסלחו לי – נו באמת. מאוד קשה לי עם עצימת עיניים. להגיד שאינדיאנה ג'ונס מעתיק מ"המומיה" ושל"נסיכה הקסומה" יש פטנט על חולות טובעניים זה כמו להגיד שפיקאסו העתיק מציור של הבן שלי, שהוא בגיל גן חובה (ולא קיים במציאות, למתעניינים). ולהעתיק מעצמך זה מקובל מאז ומתמיד, כל עוד לא מתיימרים לחדש.

    אה, ולי מר להבף בעיקר עושה חשק לצעוק "תפסיק לאלתר ותתחיל לשחק יא טווס מנופח ששתן הכוכבות עלה לו לראש בגיל צעיר", אבל זה כנראה רק אני.

    סליחה שלא אמרתי מילה על קאן, בכל זאת, זה אינדי. אז – מזל לאיש שהלך לקנות חלב וחזר עם פרס הסינפונדסיון 🙂

  19. יעל 28 מאי 2008 at 14:23 Permalink

    מוזר מה שאתה אומר.
    לדעתי גם תסביך האב-בן, וגם עניין החייזרים מגיעים דווקא מספילברג. הוא פשוט לא יכול בלי זה!

    אני חושבת שאם נחפש טוב נמצא איזה חייזר מציץ מתחתית הפריים גם ברשימת שינדלר…

    אחרי שצפיתי בDVD של כל הטרילוגיה עמוסת התוספות, אפשר לומר בפה מלא שאינדיאנה ג'ונס הוא הבייבי של ספילברג לא פחות משל לוקאס, מה שדי מפריך את כל התיאוריה שלך.
    ואני בוחרת להאמין לספילברג שאומר את זה מול המצלמה ולא לביוגרפיה כתובה, שלך תדע מה היו האינטרסים של מי שכתב.

    אגב, מאוד מששעשע לקרוא את רובכם מוצאים את התסריט מופרך לחלוטין, כאילו לא ראיתם את השלושה הקודמים. ואל תגידו לי שזה יותר ונעליים… פשוט שכחתם…


Leave a Reply