פרסי אופיר 2012: מי מוביל: "המשגיחים", "למלא את החלל" או "העולם מצחיק"?
ההצבעה לפרסי אופיר ננעלה, ועכשיו יש לרואי החשבון של האקדמיה עד 21.9, מועד הטקס, לספור את הקולות. אבל רגע, ההצבעה היתה אלקטרונית, אז בטח גם הספירה אלקטרונית. למה צריך כל כך הרבה זמן בין נעילת ההצבעה ועד מועד הטקס? למה לא להאריך את ההצבעה בעוד שבוע (ההצבעה התקיימה שבעה ימים)? נקודה למחשבה לשנה הבאה.
מאז ימיי ב"העיר", לפחות שמונה שנים שאני עורך מעין מדגם מאוד לא מדעי ומאוד לא פורמלי בין חברי אקדמיה בניסיון להבין לאן נושבת הרוח לקראת הטקס, למי הם הצביעו. על פי רוב, אפשר תוך עשרה אנשים לדעת טוב מאוד מה קורה: יש סרט אחד שמוביל באופן מובהק. השנה לא. פניתי למאה חברי אקדמיה ונדהמתי מכמה שהמצב צמוד. הוא צמוד מאוד מאוד כמעט בכל הקטגוריות.
אני, כמו כל שנה, רוצה לדעת מהאנשים שאני פונה אליהם (במייל, בסמ"ס או ברחוב) מה הסרט שהם הצביעו אליו. זהו. זה מה שמעניין אותי. על הדרך, מי שרוצה לשתף אותי הלאה, נותן לי גם הצבעותיו בשאר הקטגוריות.
הדיסקליימר הקבוע: אני לא יודע איך עורכים סקרים ואינני סטטיסטיקאי, כך שאסור להתייחס למדגם הזה כאל משהו שהוא מעבר להצמדת אוזן לפסי הרכבת. בכל השנים, פרט לאחת, המדגם הזה היה נכון. נדבר תכף על השנה האחת הזאת, כי היא רלוונטית לענייננו.
===================
אז הנה מה שגיליתי. למשך רוב הזמן שבו ערכתי את הסקר בשבוע האחרון היו שני סרטים שהיו כמעט צמודים זה לזה: "המשגיחים" ו"למלא את החלל". בימים האחרונים – אולי בזכות הכותרות מפסטיבל ונציה – "למלא את החלל" פתח פער. ויש דבר מעניין נוסף: חמישים אחוז מהמצביעים ל"למלא את החלל" הם נשים. ל"המשגיחים" כמעט ולא הצביעו נשים. פחות מעשרה אחוז.
הנה התוצאות:
"למלא את החלל": 45%
"המשגיחים": 26%
"העולם מצחיק": 10%
"רוק בקסבה": 10%
"בלדה לאביב הבוכה": 7%
"ג'ו ובל": 2%
הנה כמה נתונים לגבי הקטגוריות האחרות שהתחוורו לי בעת עריכת המשאל:
1. "שלטון החוק" הוא כנראה הזוכה בקטגוריית הסרט התיעודי.
2. כפי שצפיתי ברגע שראיתי את "למלא את החלל", אסף סודרי מסתמן כמועמד מוביל לזכייה בקטגוריית הצילום. כנ"ל בקטגוריית התלבושות.
3. ל"בלדה לאביב הבוכה" לא מסתמנים מתחרים בקטגוריית המוזיקה.
===================
כל שאר הקטגוריות? צמוד! ולא צמוד בין שניים, אלא צמוד בין ארבעה.
בימוי: צמוד! אבל רמה בורשטיין מובילה קצת. אם יש שנה שבה יתכן פיצול בין קטגוריית הסרט ובין קטגוריית הבמאי, זה יהיה השנה. אגב, בקטגוריה הזאת יריב הורביץ ושמי זרחין קיבלו כמות קולות גבוהה בהרבה מכמות הקולות שקיבלו סרטיהם. הרבה אנשים בחרו ב"למלא את החלל" או ב"המשגיחים", אבל בהורביץ או זרחין כבמאי.
תסריט: צמוד! אבל שמי זרחין מוביל קצת.
שחקן: קצת פחות צמוד. רועי אסף מ"המשגיחים" מוביל, אבל יוסף כרמון מאוד צמוד אליו.
שחקנית: הכי צמוד! קודם כל, אסיה נייפלד, מ"חדר 514", האקדמיה התלהבה ממך. דעי שקיבלת המון קולות. ומכיוון שראיתי היום את "חדר 514" אני גם מבין למה. בפרס אופיר כנראה שלא תזכי, אבח בפרס השחקנית הפסטיבל חיפה בהחלט כן. רבקה גור מ"חיותה וברל" נמצאת כאן בהובלה קלה על אסי לוי מ"העולם מצחיק" והדס ירון מ"למלא את החלל".
שחקן משנה: כמעט תיקו בין אלון אבוטבול מ"הדילרים" וחיים שריר מ"למלא את החלל". אני אהמר על חיים שריר על חודו של קול. שריר, אגב, מועמד לפרס גם בתור המפיק של "בלדה לאביב הבוכה", אבל נראה לי שפרס האופיר כשחקן משנה (תפקיד נפלא, ליהוק מבריק) יהיה הפרס שהוא יראה השנה.
שחקנית משנה: רותם זיסמן כהן מ"המשגיחים" מובילה קצת על פני נעמה שטרית מ"העולם מצחיק". אגב, זיסמן-כהן גם ב"העולם מצחיק".
=========================
כאמור, המדגם שלי הצליח לחזות כמעט את כל הזוכים בשמונה השנים האחרונות. חוץ משנה אחת: ב-2010 המדגם שלי נתן יתרון מובהק ל"הדקדוק הפנימי" של ניר ברגמן אבל לבסוף הסרט לא זכה באף פרס, ו"הממונה על משאבי אנוש" זכה. אני מזכיר את זה כי יש לי חשש שאולי יש לי חור במדגם, אדע זאת ב-21.9 אחר הצהריים. גם "הדקדוק הפנימי", כמו "למלא את החלל", הוא סרט בהפקת אסף אמיר. גם "העולם מצחיק", כמו "הממונה על משאבי אנוש", הוא סרט שמגיע מבית סינמה סיטי בגלילות. יתכן ואת אנשי יונייטד קינג אני מפספס במשאל שלי, ודווקא למקורביי אסף אמיר אני מגיע. אני מקפיד, למשל, שלא לכלול במדגם אנשים שקשורים לסרטים המועמדים. זה חוק שפוגע ב"העולם מצחיק", שהיה לו צוות שחקנים גדול והפקה רבת משתתפים, שפשוט לא נספרו במדגם.
כלומר, שאני עדיין אהיה במתח ב-21.9, כי נדמה לי שלמרות שהרוחות נושבות לכיוונו של "למלא את החלל", המירוץ עדיין יותר צמוד ממה שנדמה לי. נדמה לי.
ואם אתם חברי אקדמיה, ולא רציתם להזדהות בפניי עם ההצבעה שלכם, עכשיו זו ההזדמנות שלכם לספר בעילום שם למי הצבעתם.
…מה שאומר שאנשי "למלא את החלל" צריכים להקדים את ההפצה שלהם כדי לעמוד בתנאי האקדמיה האמריקאית (כרגע הם מתוכננים לסוף אוקטובר. הם צריכים לצאת לפני סוף ספטמבר). זה גם יעזור לביזנס בארץ, כל הבאז הזה מונציה. רק היום מישהו שאל אותי על הסרט הזה. הם קוראים אינטרנט.
אה, ועדן: אתה צדיק בסדום. אני מסכים שצריך להפריד את הבחירה בין הסרט הטוב ביותר לבחירה בסרט שייצג אותנו באוסקר. אבל הרבה לא חושבים ככה. וזה חבל, כי בעיקר על הטיקט הזה "למלא את החלל" הולך לנצח.
לטעמי "למלא את החלל" הוא סרט מצוין. "המשגיחים" יותר.
להערכתי, ל"למלא את החלל" יש סיכוי באוסקרים. גם ל"משגיחים".
אתה, עדן, מצביע לפי המצפון שלך. יש הרבה אחרים שעושים חישובים אחרים.
איתן – תודה על המחמאות אבל אני לא חושב שצריך להפריד את הבחירה.
למה? אתה הרי אומר דבר והיפוכו. מצד אחד: שהאוסקר האמריקאי לא צריך להיות שיקול בהצבעה לאופירים. ומצד שני: שלא צריך להפריד בין בחירת הסרט הטוב ביותר לבין הבחירה באיזה סרט אנו צריכים לבחור כמייצגנו באוסקר. הרי בעצם ההחלטה שזהו אותו סרט, השיקול "מה יקסום לאמריקאים" נכנס להחלטה. זה בילט-אין, וזה שיקול (שגוי) שהרבה חברי אקדמיה עושים.
מה שצריך להיות הוא אחת מהשתיים: או שתי קטגוריות נפרדות בטקס: "הסרט הטוב ביותר" ו"הסרט היציג לאוסקר" (וגם אם זה יהיה אותו סרט, עדיין ההצבעה תהיה נקייה יותר), או למנות ועדה נפרדת שתחליט על הסרט שאנחנו שולחים לאוסקר (שזה מה שקורה ברוב המדינות).
ועוד רעה חולה: תחרות האופיר צריכה להתקיים רק בין סרטים שכבר הופצו. הרבה סרטים שמועמדים לאופיר לא מוכרים לקהל הרחב, והתחרות בין שמות סתומים מנכרת אותו מהקולנוע הישראלי. הסרט המוביל לזכייה לא הופץ עדיין.
ויותר מזה: בשביל לעמוד בתנאי האוסקר האמריקאי, קורה עכשיו דבר מגוכח: "למלא את החלל" מוקרן השבוע בלי פרסום. אז כל מי שקורא כאן:
שימו לב תושבי רעננה והסביבה: השבוע מוקרן אצלכם בעיר, ורק אצלכם, הסרט המצוין "למלא את החלל". רוצו לראות, לפני כולם.
ייצוג ישראל באוסקר הוא פרס שמגיע בצדק לסרט הטוב ביותר. אם ניצור בחירה נפרדת לסרט שייצג אותנו באוסקר ניתן בעצם פרס לא על מצוינות אמנותית אלא על מצוינות יח"צנית – הסרט הזוכה יהיה זה שהצליח לשכנע לא באיכותו אלא בכך שלו יש את מירב הסיכויים בוועדת הפרס האמריקאית. כך נגיע למצב שצפייה בסרט עצמו תהייה מיותרת, המאבק יהיה רק על מי יצליח לדחוף יותר ידיעות לתקשורת על השתתפות בפסטיבלים, ביקורות טובות מחו"ל או הסכמי הפצה בארה"ב.
אבל 1: אבל האוסקר האמריקאי הוא בדיוק זה: מצוינות ביחצנות. האם "פרידות" באמת יותר טוב מ"ואלס עם באשיר"? האם "הסוד שבעיניים" באמת יותר טוב מ"סרט לבן" (של האנקה)? האוסקר האמריקאי הוא נקודת המפגש של איכות ושל ביזנס. ובשביל להגיע למועמדות ולזכות צריך יותר מסתם סרט טוב.
אבל 2: אני מניח שאני לא מחדש לך, אבל המצב כיום הוא שהרבה חברי אקדמיה ישראלים לא בוחרים את מה שהוא הסרט הטוב ביותר בעיניהם, אלא את הסרט שלדעתם יוכל להגיע ל"שם", לאמריקה. הפרדה בין שני הדברים האלו תייתר את השיקול השגוי הזה ותבטל אותו.
אבל 3: נכון, לא בטוח שאנחנו יודעים לנחש מה האמריקאים יאהבו. ויכול מאוד להיות שגם אם הקטגוריות יופרדו, אותו סרט יזכה בשניהם. ועדיין, אלו שני דברים שונים, שני שיקולים זרים אחד לשני, והם צריכים להיות מופרדים. ואגב, יכול להיות גם סרט נהדר ויפהפה שאין לו סיכוי באוסקר האמריקאי. "העולם מצחיק" למשל. מה דעתך לתת את פרס הסרט הטוב ביותר לשמי זרחין, ולשלוח את "למלא את החלל" לאוסקר? בהרבה מדינות עושים את ההפרדה הזו (ואני מדבר על מדינות עם מסורת כמו ספרד וצרפת, ולא על טריטוריות נידחות).
מסכים עם עדן. הזכות לייצג את ישראל באוסקר האמריקאי היא בונוס או פרס או איך שנרצה לקרוא לזה לסרט שהאקדמיה שלנו בחרה כסרט הטוב ביותר. למה שנעשה לסרט הזה עוול ונשלח נציג אחר במקומו רק בגלל שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים לנחש את טעמם של האמריקאים? מישהו בכלל, כולל האמריקאים עצמם, יודע? וגם אם מישהו כן היה יודע, והייתה נוצרת קטגוריה חדשה שכזאת, האם ה"כבוד" להיבחר ע"י האמריקאים, שקול לפיחות במעמדו של הפרס לסרט הישראלי הטוב ביותר? לדעתי זאת יומרנות משולבת עם פרובנציאליות וביטול עצמי.
איתן – אני מעדיף לא לשלוח אף סרט לאוסקר מאשר לפצל את הפרס