10 יוני 2008 | 11:11 ~ 23 תגובות | תגובות פייסבוק

זוהן/בוראט

איזה באסה: מחר בבוקר היתה אמורה להתקיים מסיבת עיתונאים של פסטיבל ירושלים, עם חשיפה ראשונה של התוכנייה. הידד, אמרתי לעצמי, סוף סוף נדע מה יש שם לפני רגע האחרון. עכשיו נדחתה מסיבת העיתונאים ב-11 יום: ל-22 ביוני. רגע אחרי הרגע האחרון.

==========

ראיתי בחג את “אל תתעסקו עם הזוהן”* ומדובר, כל הנראה, בסרט הכי מצחיק של השנה. הוא ממשיך מהנקודה בה “בוראט” הפסיק (ואם רוצים להיות קטנוניים: הוא בעצם ממחזר לא מעט מהדברים של “בוראט”). אני מניח שאנחנו אמורים להיעלב כהוגן מהאופן בו הישראלים מיוצגים בו – אוכלי חומוס, מזיינים כל מה שזז, חסרי נימוס, רמאים, ומשחקים משחק משונה בשם האקי-סאק (כמו כדורגל אבל עם כדור קטן ורך). אבל הוא שפך אותי מצחוק. למעשה זו “גבעת חלפון אינה עונה” תוצרת הוליווד. די מדהים. סנדלר וג’ון טורטורו משחקים מטקות עם רימון. סנדלר מדבר חצי ג’יבריש, חצי עברית (“מותק”, “סבבה”, “איזה באסה”, “all is בסדר” ו”זקפה”), והיהודים והערבים מגלים שהם יכולים לחיות בשקט ובשלום זה לצד זה: אבל רק ברחוב נידח בדרום מנהטן. העובדה שהסרט המקושקש והמצחיק הזה הכניס 40 מיליון דולר בסוף שבוע אחד באמריקה די מופלאה. אם ככה הם מגיבים ל”זוהן” אולי צריך לשלוח להם גם את הגששים.
התסריט – מאת סנדלר, רוברט סמייגל וג’אד אפאטו – נטול את הרגש והנשמה וההברקות שהיו בסרט הקודם של סנדלר, “קליק” (סרט שאהבתי מאוד), והוא חסר את המבנה המדויק והמתוקתק (ומלא הרוך) של “קח את זה כמו גבר”, הפקה נוספת של אפאטו שעולה בארץ בסוף השבוע הקרוב. במקום זאת, זה יותר כמו רצף מערכונים על עולם הריגול והטרור, ואולי ה-spoof הכי מצחיק על ריגול וטרור מאז “סודי ביותר” של צוקר-צוקר-אייברהמס.
מודה: בעוד תחילת הסרט וסופו מצחיקים לגמרי – בקול רם, עם דמעות ואחיזת בטן – האמצע קצת רופס וחוזר על עצמו. אבל מכיוון שסנדלר, אנחנו כבר יודעים, מנסה להחביא לא מעט טוב-לב מתחת לבדיחות הוולגריות שלו, יש כאן כמה אבחנות די שנונות על הסכסוך הישראלי-פלסטיני, והוא מעניק משמעות חדשה למושג “כיבוש” כשהוא מעמת את הישראלים והערבים נגד אויב משותף: יזם קרקעות שמנסה לפנות אותם מאדמתם הניו יורקית הקדושה.
“אל תתעסקו עם הזוהן” עולה בארץ בסוף השבוע הבא.
ושאלה: מאיפה הגיע לסינופסיס הרעיון שזוהאן הוא סוכן מוסד? זה לא מוזכר בשום שלב. מדובר בחייל, לובש מדים. מקסימום לוחם קומנדו.

ועוד תהייה: מה נסגר עם תרגומי השמות? חשבתי ש”הדייט שתקע אותי” מלפני שנה היה מעין קו פרשת המים של מתרגמי השמות שלא יחזרו אליו יותר. הנחתי שכולם הבינו שהשם הזה הזיק לסרט. אז איך “לשכוח את שרה מרשל” או “תשכח משרה מרשל” הפך בעברית ל”קח את זה כמו גבר”? גם שם שוביניסטי איום ונורא, וגם בוגד לחלוטין בכל מה שהסרט מנסה להגיד (האם שוב ניתן השם ללא שמפיציו צפו בו? כי הרי “תשכח את שרה מרשל” זה תקציר מושלם של העלילה, שהיתה מביאה לקולנוע בכיף נשים לצד גברים. “קח את זה כמו גבר” יבריח מהקופות בדיוק את החנונים שהסרט הזה עליהם ועבורם.

ואם אנחנו כבר בתרגומי שמות: הפוסטרים ל”Get Smart” עם סטיב קארל מכריזים בעברית: “שחק אותה סמארט”. שוב צמרמורת. עכשיו אני מבין איך קרה שב”אל תתעסקו עם הזוהן” ישראל מוצגת כמדינה הלכודה בבועת זמן כעשרים שנה לאחור (זוהן מת על דיסקו ולא התעדכן בפוליטיקה המינית של שנות התשעים). “שחק אותה סמארט”? באיזה עשור חיים אנשי ג.ג?
והנה סיפור: לפני כעשר שנים הותג באמריקה סרט חביב מאוד בשם “Bowfinger”, עם אדי מרפי וסטיב מרטין. רק מה: הסרט נכשל. ולמה נכשל? כי הוא היה קומדיה די מרירה העוסקת בחיסול חשבונות פנים הוליוודי (עם אחת המתקפות האמיצות הראשונות על כנסיית הסיינטולוגייה). לפני שהגיע הסרט לארץ ראו מפיציו – כן, ג.ג – שהוא נכשל באמריקה. מה עשו כדי להפוך אותו ללהיט בישראל? שינו את שמו ל”שחק אותה סטאר”. התקווה, אני מניח, היתה שהקהל באשדוד יחשוב שיש כאן סרט סבבה. מה שנקרא: רמאות בשיווק. אבל מה: הקהל, מתברר, אינו כה אידיוט כמו שהמפיצים היו רוצים לחשוב שהוא. והסרט נכשל בקופות גם בארץ.
במילים אחרות: מספיק להביך אותנו ואת עצמכם. מספיק לחשוף בפומבי מה אתם חושבים על הקהל שלכם. תנו שמות נורמליים, לא שמות של מה שאתם חושבים שערסים (מהסבנטיז) יאהבו.

* ושוב מקרה באשיר 2: מישהו בחברת ההפצה החליט לתעתק את השם הלכאורה-עברי-הכתוב-באנגלית, “Zohan” ל”זוהאן” בעברית. שזה הגיוני כמו לקרוא לסרט של ערן ריקליס “זוהאר”.
עדכון: תיעתוק “זוהאן” נשאר מנת חלקו של אתר האינטרנט של יס פלאנט. בחוצות העיר נתלו פוסטרים עם הכתיב “זוהן”. case closed

23 תגובות ל - “זוהן/בוראט”

  1. דורון פישלר 10 יוני 2008 ב - 12:08 קישור ישיר

    למה, “זוהן” זה בעברית? אני לא מכיר שם כזה. על פי אתר 144, יש בדיוק מנוית בזק אחת בארץ בשם “זוהן”. בכלל, “ישראל” וה”עברית” בגירסת אדם סנדלר נראים (לפי הטריילר) כל כך לא קשורים למציאות, שעדיף כבר לתרגם אותם כאילו היו מדינה בידיונית כלשהי, כמו קזחסטן של בוראט. אם סנדלר היה רוצה שיכתבו את שם הסרט שלו נכון בעברית, הוא היה נותן לו שם בעברית.

    רוה לדורון: לדמות קוראים זוהן דביר, זה השם הפרטי לו. הסרט לא מתאפיין בתחקיר לפני הכתיבה, אלא כנראה בקרעי מילים ששלושת התסריטאים היהודיים שומעים סביבם. אני מניח שהם שמעו את השם זוהר, ופשוט זכרו אותו משובש.

  2. יניב אידלשטיין 10 יוני 2008 ב - 12:19 קישור ישיר

    בינתיים, הבמאי של “בוראט” עשה סרט עם ביל מאהר על הטמטום והטירוף של הדת (בניק לינק)

  3. דרורית 10 יוני 2008 ב - 14:57 קישור ישיר

    והאם פול ניומן באמת חולה כמו שאומרים?
    (אופטופיק לגמרי, כמובן).
    http://perezhilton.com/2008-06-09-newman

  4. שרית 10 יוני 2008 ב - 17:30 קישור ישיר

    אני מקווה שאהנה מהסרט ושלא אתאכזב. מעניין אותי אם יש איזה סיפור רקע, מה גם לאדם סנדלר להשקיע מחשבה על המדינה הקטנה שלנו, ועוד להפיק על ישראלי קטן סרט?

    רוה לשרית: נדמה לי, אם יורשה לי לנחש, שסיפור הרקע הוא שהוא ראה את “בוראט”, הבין שסשה ברון-כהן עושה ממנו כבד קצוץ רצה גם אחד כזה לעצמו.

  5. james newton howard 10 יוני 2008 ב - 19:46 קישור ישיר

    יש לציין שרוברט סמייגל, מי שחתום על התסריט של “הזוהן” יחד עם סנדלר ואפאטו, הוא המוח והקול מאחורי Triumph The Insult Comic Dog, מהדמויות המצחיקות שנוצרו אי פעם. זה לבד ישלח אותי לקולנוע.

  6. דודי קינג 10 יוני 2008 ב - 20:56 קישור ישיר

    יש לי תחושה שהתסריטאים לא עד כדי כך עצלנים. הם בטח אכן קראו במקור לגיבור “זוהר דביר”, ואז פשוט הגיעו לפגישת תסריט עם המנהל האחראי מהאולפן בהוליווד. זה בטח הלך כך:
    תסריטאים: “…בקיצור, בוראט פוגש את רמבו. גם צחוקים, גם אקשן, גם סקס אפיל וגם מסר פוליטי חביב שלא יעליב אף אחד”
    אולפן: “ואיך קוראים לגיבור?”
    תסריטאים: “זוהר דביר. שם ישראלי קלאסי”
    אולפן: “זו… מה?!”
    תסריטאים: “זוהר”
    אולפן: “אין סיכוי. זה לא יעבוד, אף אחד לא יקנה כרטיס. מה דעתכם להחליף ל’זוהאן’? זה משהו שקהל יאהב. תסמכו עלי, אני יודע”
    תסריטאים: “בשום פנים ואופן לא. שם הגיבור הוא קריטי לעיתוב הדמות, וזה גם עניין מהותי לתסריט. זה בכלל לא שם ישראלי, זה נשמע כמו שם של קלינגון. אנחנו ממש לא מתכוונים לשנות אותו”
    אולפן: “טוב, אני מאוד מכבד את היושרה האמנותית שלכם. לצערי לא נוכל להשקיע בסרט”
    תסריטאים: “האמת… אם חושבים על זה טיפה, ‘זוהאן’ דווקא נשמע טוב. הרבה יותר טוב. על מה בכלל חשבנו? תודה לך על הרעיון, גם מבריק וגם מצחיק! תודה!”

  7. yaddo 10 יוני 2008 ב - 21:23 קישור ישיר

    זוהאן לא ובוראט כן?

  8. אורזת 10 יוני 2008 ב - 23:05 קישור ישיר

    צפינו בסרט אתמול, ועם כל הגסות, הבוטות והרדידות מני כנרת שיש בו, הוא מצחיק עד דמעות. ביוצאנו טען הבעל בתוקף שמדובר בגרסא אחרת ל”סודי ביותר”, בטעם חומוס.
    האמריקאים שהקיפו אותנו לא ממש הבינו מה זה לעזאזל “פייגלע”, אבל המבטא (המאד מוזר) של סנדלר לא הטריד אותם, ולא מנע מהם לגעות בצחוק פרוע.

    ואני תוהה, בסיכומו של דבר, מה חושב מל גיבסון.

  9. איתי 10 יוני 2008 ב - 23:51 קישור ישיר

    סמייגל הוא גם המוח מאחורי TV Funhouse הגאונית (שודרה בביפ לפני כמה שנים תחת השם “בית הכיף” אם אני זוכר נכון).

  10. איתן 11 יוני 2008 ב - 1:25 קישור ישיר

    הקרנת אקדמיה 12 #
    “אנטארקטיקה”
    בימוי : יאיר הוכנר

    כיף של סרט. קומדיה על גלריה של דמויות הומוסקסואליות/לסביות שנפגשות ונפרדות, מחפשות ומוצאות אהבות ו/או מין זמין. סרט שכתוב ומשוחק טוב, ובעיקר – מתוזמן מצוין (חשוב לעניין הקומי לא פחות מהכתיבה). כל השחקנים הגברים עושים עבודה טובה, אבל ראויות לציון במיוחד שתי בנות – לוסי דובינצ’ק, בתפקיד ברמנית שמאוהבת בבוסית שלה, אבל רוצה לטייל קצת בחו”ל לפני שהיא מתמסדת. אחרי שבחודש האחרון ראיתי את לוסי דובינצ’ק בשני סרטים, ובשניהם בתפקיד זונה, היה מרענן לפגוש אותה בסרט שעושה כבוד לכישורים שלה, והיא מחזירה כבוד, ועושה תפקיד אמין, ריאליסטי ונוגע ללב.

    אבל מי שבאמת גונבת את ההצגה היא רבקה נוימן, בתפקיד סופרת שמנהלת עמותה של אנשים שנחטפו על ידי חייזרים. כל שנייה של נוימן על המסך היא זהב טהור, והיא מפילה מצחוק.

    נקודת התורפה של הסרט היא המוזיקה הנוגה שבו. לאחר פתיחה מהממת ומשעשעת הכוללת סשן זיונים סוערים, מתחיל הסרט להכיר לנו את הדמויות המאכלסות את הסיפור בסיקוונס שמעוטר במוזיקה עייפה, שגורמת לסרט לאבד גובה אחרי התחלה מלהיבה. הסרט ממריא בחזרה, אבל כל פעם שהמוזיקה הנוגה שולטת בכיפה, הסרט מאבד תנופה (למזלנו, זה לא קורה הרבה).

    בסך הכל, סרט משעשע, קליל וכיפי.

    הערה 1 : אני לא יודע אם צריך לומר את זה, אבל אני לא הומוסקסואל, ובכל זאת נהניתי מהסרט.
    הערה 2 : הסרט הוקרן ממקרן וידאו. לפני ההקרנה יצא לי להחליף כמה מיליפ עם זיו ברקוביץ’, הצלם של הסרט. אז קודם כל, יחסית לסרט שצולם ב-DV, הסרט נראה ממש טוב. אבל ברקוביץ’ גם אמר לי שכרגע אין לסרט עותק פילם (ושאל אותי, חצי בצחוק וחצי ברצינות אם יש לי כסף לתרום. אין לי). מישהו צריך להשקיע כסף כדי שהסרט הזה יוכל להיות מופץ. בהפצה מצומצמת, הסרט יכול להיות להיט קטן.

  11. יובל 11 יוני 2008 ב - 7:54 קישור ישיר

    לפי הראיון הזה (http://www.avclub.com/content/interview/robert_smigel) עם רוברט סמיגל את התסריט הם התחילו לכתוב אותו כבר בשנת 2000 והחליטו לוותר עליו אחרי הפיגוע בתאומים.

    ולפי סמיגל היתה סצינה שנחתכה מהסרט שהלכה ככה-

    , “I’d love to visit Israel at some point. I always wanted to see the Wailing Wall.” And the guys are all saying, “Wailing Wall? You’re not going to get any pussy at the Wailing Wall! Tel Aviv is where you go! Fuck the Wailing Wall!”

  12. דרורית 11 יוני 2008 ב - 9:05 קישור ישיר

    שאלה – ברחבי תל אביב תלויים כבר הפוסטרים של
    “ואלס עם בשיר” ולמטה כתוב: “בקולנוע”.
    ללא תאריך, ללא ציון בית קולנוע. למה? לשמור על ערפל קרב? כי לא ברור מתי ואיפה יעלה?

  13. מישהו 11 יוני 2008 ב - 9:26 קישור ישיר

    מעניין זיו ברקוביץ גם צילם את הימנון.

  14. דן 11 יוני 2008 ב - 10:03 קישור ישיר

    לא לגמרי ברור תאריך היציאה הרשמי של “בשיר”. הסרט מוקרן כבר שבוע, אבל רק בת”א ורק בערבים (אין הצגות בוקר או יומיות כרגע). הבכורה הארצית הרשמית שלו אמורה להיות מחר.
    ראיתי את הסרט ביום שני ואני עדיין לא יודע מה אני חושב עליו. יש בו רגעים מעולים לצד רגעים פשטניים ורדודים מאוד, במיוחד בחלק מפרשנויות האנימציה, שגובלות בקלישאות וגם במימד הפסיכולוגי, שעליו בטח נדבר כאן אחרי שעוד אנשים יראו את הסרט.
    מה שכן, בסוך ההקרנה כמעט כל האנשים (האולם הגדול של “לב” היה די מלא) נשארו בשקט. חלקם יצאו בלי לדבר, חלקם נשארו, זוגתי שתחייה אמרה שהיא ראתה כמה אנשים בוכים. היתה הרגשה כאילו יצאנו מהקרנה של סרט שואה, רק שהפעם לא היה לנו עצוב רק על הקרבנות.

  15. סטיבי (לא בבית) 11 יוני 2008 ב - 13:14 קישור ישיר

    נראה לי ממה שאמרת שזה ברור לגמרי… מחר (יום חמישי) הבכורה הרשמית, כלומר תאריך היציאה. בתל אביב יש הקרנות טרום בכורה כבר השבוע, כמו שעושים וכבר עשו בעבר לכמה וכמה סרטים אחרים.

    ולגבי הסרט של סנדלר – לא הבנתי מה הדילמה, בפוסטר שראיתי בדרך לעבודה היה כתוב “זוהן” ולא “זוהאן”. תראה שכך זה גם בפוסטרים שאפשר לראות ברשת. איפה כן יש אל”ף? (ובמקרה באשיר זו לא אשמת חברת ההפצה, אלא כך כתבו יוצרי הסרט אאל”ט).

  16. דן 11 יוני 2008 ב - 15:19 קישור ישיר

    בד”כ הקרנות הטרום בכורה נעשות רק בסופי שבוע, לא לאורך שבוע שלם. זה ההבדל ומכאן כנראה הבלבול.

  17. יובל 11 יוני 2008 ב - 22:48 קישור ישיר

    כתבתי הודעה כאן בבוקר ששום מה לא נרשמה, עם לינק לראיון משועשע עם רוברט סמיגל. בכל מקרה, מה שהוא אומר שם זה שאת הטיוטה הראשונה של התסריט הם כתבו כבר בשנת 2000, לכן ההשפעה של בוראט מוטלת בספק. מה שכן, הם דחו את הסרט בגלל הפיגוע בתאומים, אז אולי בוראט נתן להם את הדחיפה המורלית והכלכלית לעשות את הסרט.

  18. JNH 12 יוני 2008 ב - 8:40 קישור ישיר

    דן, יש מצב שאתה מעלה את הלינק הזה שוב?

  19. JNH 12 יוני 2008 ב - 8:41 קישור ישיר

    סליחה, התכוונתי יובל

  20. שלומי 12 יוני 2008 ב - 13:26 קישור ישיר

    ליובל ולJNH: התגובה כן נרשמה. ראו תגובה 11.

  21. אורון 13 יוני 2008 ב - 16:50 קישור ישיר

    שני דיווחים מהקרנות עיתונאים וכמה הערות:
    1. “מי מתעסק? זה זוהן”, חמישי. האמת? ההברקה הראשונה של סנדלר מאז הפי גילמור. בחיים לא צחקתי ככה בסרט שלו. אני מצפה ממנו להיות להיט ענק בישראל וקאלט מקומי בהמשך. וממליץ לכל מי שמוכן לצחוק על עצמו כישראלי חובב חומוס, אלקטרוניקה זולה ואלימות (וגם מין עם קשישות, ירחם השם).
    2. “ספיד רייסר”, רביעי. לא אכפת לי כמה יושמץ הסרט הזה ואיפה, אני מוכן להיות שם ולהגן עליו. כי הוושאוסקים עשו משהו שלא ראיתי בחיים וזה לא קורה הרבה. כי אני לא זוכר מתי כייפתי ככה בקולנוע. וכי כל המגרעות של הסרט כל-כך מכוונות שהן לא הפריעו לי, להיפך.

    אגב, סיימתי להשלים עכשיו שבוע נטול סינמסקופ. מלבד הפוסט על בשיר שאקרא רק לאחר הצפייה. אז סליחה אם מישהו הגיב לי באופן אישי ולא עניתי לו.
    בניק-לינק – אחת הסיבות שאני כה עסוק, ה”טור” החדש שלי…תהיו עדינים אם אתם מוכרחים להגיב, ואם אתם כבר מכירים את הלינקים כנראה שאתם גולשים יותר מדי בבלוג הזה 🙂

  22. רונה 27 יולי 2008 ב - 0:10 קישור ישיר

    אני חייבת לשתף:
    צפיתי בסרט עם חברים, כולנו אמרנו שהוא כ”כ גרוע ויצאנו בשוק אבל בתכלס צחקנו כמעט כל הסרט אז אי אפשר להגיד שלא נהנו אבל אני חושבת לעצמי מה הלא ישראלים חושבים עלינו כשהם צופים בסרט…?
    נקודה מפחידה למחשבה.


השאירו תגובה