פסטיבל ירושלים, במקום מסיבת עיתונאים
הבוקר היתה אמורה להתקיים מסיבת העיתונאים להצגת תוכניית פסטיבל ירושלים – חודש לפני פתיחת הפסטיבל (10.7) – אבל האירוע נדחה ב-11 יום ויתקיים רק ב-22.6. במקום לטפטף מידע, כמו בפסטיבלים הנורמליים, ואז ליצור זמזום מתמשך, בירושלים ממשיכים להתייחס לרשימת הסרטים שלהם כחומר מסווג, סודות הגרעין. כן, אותי הם מצליחים לסקרן מדי שנה, אבל נדמה לי שאני היחיד. ותהרגו אותי אם אני מצליח להבין איך זה שסרט הפתיחה של פסטיבל ונציה (סוף אוגוסט) כבר ידוע מאז סוף אפריל, ושחלקים נרחבים מתוכניית פסטיבל קרלובי-וארי (המתקיים במקביל לירושלים) כבר מפורסמים, אבל בירושלים עדיין הכל האש-האש.
אז הנה מה שכבר ידוע בינתיים.
1.
יש פוסטר:
2.
כפי שפרסמתי לפני חודש, השנה תתקיים בפעם הראשונה תחרות פיפרסקי בפסטיבל. אחרי שתחרות כזאת כבר הושקה לפני שנתיים בחיפה.
3.
בין ה-14 ל-16 ביולי יתקיים במסגרת הפסטיבל אירוע סרטי ילדים באולם בית שמואל. גם מסגרת לסרטי ילדים כבר הושקה קודם בחיפה. (היו ימים בהם בחיפה היו מחקים את ירושלים).
4.
במלאת 25 לפסטיבל יתבקשו אנשי קולנוע, מפיצים, חוקרי קולנוע, אנשי אקדמיה, מבקרים, ומנהלי סינמטקים לבחור את הסרטים הישראליים הכי טובים שהוקרנו בירושלים. רשימה בת 128 סרטים נשלחה אליי ועלי להתלבט עכשיו לגבי חמשת הטובים ביותר. ואגב: ברשימה מופיעה "זכרון דברים" של עמוס גיתאי פעמיים, אבל "מישהו לרוץ איתו" של עודד דוידוף נעדר. תגידו "אבל 'מישהו לרוץ איתו' לא התחרה על פרס וולג'ין", ואענה: "נכון, אבל כך גם 'הפוגה', סרט מ-1955 שהוקרן בעותק משופץ וכן נמצא ברשימה, וכן כל הסרטים ברשימה מלפני 1989, אז הושקה תחרות הקולנוע הישראלי על שם ג'ק וולג'ין". כלומר, יכול להיות שהיה הגיוני יותר לתת את "פרס הפרסים", בשנה הבאה, יום ההולדת העשרים לתחרות פרסי וולג'ין. אבל ניחא. ביקשו, ואבצע.
מה שכן, מדהים לראות כמה סרטים איומים נעשו בארץ, לפני שהתחיל כל הרנסנס הזה ב-2000/2001.
עדכון: מפסטיבל ירושלים נמסר שהרשימה תוקנה. "הפוגה" יצא, "מישהו לרוץ איתו" הוכנס.
5.
לפני כמה שבועות תהיתי אילו סרטים יגיעו לתחרות וולג'ין השנה – אחרי שכל הסרטים הכי מסקרנים של השנה כבר יצאו לבתי הקולנוע או הוצגו בפסטיבלים אחרים. אז יש כבר אחד בפנים: "בשביל אבא שלי" של דרור זהבי. מן הסתם כל שאר המתחרים גם כבר קיבלו הודעות על היכללותם בתחרות. הם מוזמנים לעדכן.
מבחינת "אנטארקטיקה" אנחנו וויתרנו על ירושלים למרות שהתקבלנו:
גם אין לנו כסף לפורמט פילם שהוא מאוד יקר ובקושי היה לנו כסף לסיים את הפוסט של "אנטארקטיקה". מוזר שבונציה הסכימו לוותר לנו ונקרין את הסרט מדיגי-בטה וגם ויתרו לנו על בכורה עולמית ותתקיים בכורה אירופאית.
בנוסף לזה מבחינתנו זו תהיה טעות להקרין את הסרט בירושלים לכול מיני מבקרי קולנוע מסוימים שאין להם כלים רגשיים או קולנועים להתמודד עם סרט כמו אנטארקטיקה.
ולינק לביקורת מעולה באתר newyorkcool.com
http://newyorkcool.com/archives/2008/June/film-Newfest.htm
למישהו יש מושג מה קורה עם הסרט של איתן גרין? הוא כמעט היה מוכן לפסטיבל הקודם.
ולפני שתתחיל ההרעשה הגדולה, אני רוצה לתרום את התרומה הצנועה שלי :
"ואלס עם בשיר" – הביקורת
http://www.parshan.co.il/index2.php?id=1777
הנושאים שיאיר מעלה הם מאוד חשובים והגיע הזמן שמישהו מפסטיבל י-ם יענה עליהן. למה ההתעקשות על עותק פילם? האם זו הדרך היחידה שלהם לוודא שהסרט שהם מקבלים אכן סופי? הםא זה בכלל משנה?
ובנושא הביקורות – אחרי השחיטה של שניצר וקליין כמעט כל סרט שהוקרן שם, אני יכול להבין את הוכנר. ההרגשה היא שהם, ובמיוחד שניצר שגם עשה את זה ב"דוק אביב", כותבים מהר מדי, מבלי לנתח לעומק את היצירה שלפניהם, רק כדי להספיק לדד ליין. לזכותו של קליין יאמר שהוא תמיד מציין שהביקורת היא התרשמות ראשונית ("ואת ביקורתי המורחבת על הסרט אפרסם לכשיצא להפצה מסחרית…"). הביקורת חשובה, אבל צריך גם לדעת איך ומתי לכתוב אותה.
ממקור חסוי נודע לי שהסרט החדש של איתן גרין יהיה בפסטיבל חיפה, כמו גם שאר הסרטים שלו (כלומר, רטרוספקטיבה לאיתן גרין בפסטיבל חיפה, תייקו תחת סקופ אם בא לכם, זה בטח עדיין לא סופי).
יש מצב שאתה מעלה את הרשימה המלאה ששלחו לך? מעניין לראות מאילו סרטים אתה צריך לבחור. אני מאמין שאין שם הרבה סרטים קלאסיים מלפני 1983, חוץ מכמובן סרטים שהוקרנו בהוצאה משופצת (כמו המקרה של "הפוגה"), נכון?
אגב, מה קורה עם הבחירות? מקרינים את חמשת הסרטים שזכו במירב הקולות, או שסתם נותנים להם פרסים (דבר שהוא די מגוחך)?
זה דווקא כן סופי (עד כמה שמשהו יכול להיות סופי פה). אבל אם זה חסוי, למה לפרסם?
"בנוסף לזה מבחינתנו זו תהיה טעות להקרין את הסרט בירושלים לכול מיני מבקרי קולנוע מסוימים שאין להם כלים רגשיים או קולנועים להתמודד עם סרט כמו אנטארקטיקה."
על זה נאמר – "מי שחם לו במטבח שלא יכנס למטבח"
לא אמרתי שהמידע חסוי, אמרתי שהמקור חסוי, וגם בזה אני בטוח שהגזמתי.
האמת היא שכל מה שעשיתי בקשר למידע הזה היה לשאול "מה קורה עם הסרט החדש של איתן גרין?", וזו התשובה שקיבלתי.
ההנחה שלי היתה שזה לא מפורסם כי זה עדיין לא סגור סופית, אבל מכיון שמישהו כאן שאל את אותה שאלה שאני שאלתי, נראה לי לנכון לענות לו.
ליונה,
שיש מבקר שהוא הומופוב מוצהר ושיש לו לב כבד עלי, הוא מסוג האנשים שאני אומר לו שלום בהקרנות עיתונאים והוא אפילו לא טורח להחזיר לי בהינד בראש, אני לא ממש זקוק לחוות הדעת שלו.
בכול מקרה אנחנו לא נוכל להשתתף מסיבות טכניות וגם אם היה עותק 35 היינו חושבים היטב האם אותו אדם צריך לראות ראשון את הסרט.
לשמחתי הביקורות בפורומים גם כאן גם ב ynet וגם באתר הביקורות newyorkcool.com מפרגנות ושלא נדבר על כך שהסרט כבר נמכר ל 12 מדינות וביום שישי האחרון נמכרו 500 כרטיסים בפסטיבל בניו-יורק.
להתרשמות נוספת מהביקורת:
http://newyorkcool.com/archives/2008/June/film-Newfest.htm
יאיר
העניין עם "מקור חסוי" הוא שזה אומר שהמקור לא רוצה שיידעו מי הוא, או שהמדווח לא רוצה שיידעו מי המקור, שזה די אותו הדבר לצורך העניין. מה גם שהמדווח גם לא הזדהה וגם השתמש במילה 'סקופ'. מי שקורא את זה לא יודע את הצד התמים שלך אלא רק את הרושם המסתורי-כביכול שמתפרש בתור מה שכתבתי במשפט הראשון. אני מבינה שמי שמסר לך את המידע בטח לא פירט לגבי הפירסום, אבל היה מספיק להגיד שהסרט אמור להיות מוקרן בפסטיבל חיפה בלי לחשוף מידע שלא התפרסם. כי ההנחה שלך היא לאו דווקא נכונה, ויש כל מיני שיקולים שאני באמת לא מתמצאת בהם יותר מדי (מצדי שיפרסמו כל דבר במיידי, אבל זה לא עובד כך) שבגללם מעדיפים לא לפרסם בשלב כה מוקדם. אני מניחה שאין סיבה שכל זה יעלה על דעתך משתי השורות שנאמרו לך, אבל ניסוח המידע כפי שהובא הוא בעייתי. זה בטח לא היה מפריע לי אם זה לא היה מנוסח כסוד שנתגלה.
לגבי סגור סופית: רטרוספקטיבות זה משהו שלוקח הרבה זמן לעבוד עליו, אז בשלב זה של השנה בטוח שכבר פועלים במרץ בנושא. מה שדי אומר שזה סגור סופית מבחינת המארגנים ומבחינת הפסטיבל.
יש מבקר שהוא הומופוב מוצהר? חוץ ממנחם בן, שלא ממש מבקר סרטים, אלא אם כן הוא נתקל בהם במקרה והוא צריך לכתוב על משהו, אני לא מכיר מבקר הומופוב מוצהר. כנראה פספסתי את ההצהרה. האם זה לא מוסרי להוציא הומופוב מהארון? שאלה אתית מעניינת.
הי יאיר,
ראיתי את סירתך. האמת, חשבתי שהוא מתחיל מבריק (הצגת הדמויות דרך המיטה) אבל בהמשך חשבתי שהסרט לא עובד. חשבתי שהמשחק של הבחור שמשחק את דמות האימא מביך וכן הבנתי את המחווה אבל לא הבנתי איך בימאי לא מוריד סצנות כל כך מביכות בעריכה. בעיקר בגלל שרמת המשחק הכללית בסרט טובה. חשבתי שסיפור החייזרים לא עובד בכלל(חייב לציין כי גם לא הבנתי אותו). אני ממש לא חושב שהסצנות בסרט מאוד נועזות ראיתי כבר סרטים יותר נועזים והאמת גם הביקורת שאליה אתה מפנה לא ממש עזרה לי בדיאבד לחשוב שהסרט טוב. זה קצת מצחיק שאתה מחביא את הסרט מהמבקרים אני לא חושב שהם לא יאהבו אותו כי הסרט נועז או בגלל שהוא על הומואים. פשוט בגלל שיהיו להם מספיק סיבות אחרות לא לאהוב אותו.
לגבי 'איים אבודים' כרגע זה הסרט הכי בסדר שהיה בהקרנות אקדמיה (לא ראיתי את ולס עם באשיר') הסרט לא רע אבל גם לא טוב. יש בדיחות אבל הקהל לא צוחק, הסיפור עמוס מניפולציות זולות, השירים לא מתחברים לתמונה, אושרי כהן איום (השחקן הזה צריך בימאי כמו שמי זרחין כדי לשחק טוב). אני מאמין שקהל יאהב את הסרט, הוא לא רע. אבל לא הרגשתי שאני נסחף אל תוך הסיפור והדרמה שלא להגיד קומדיה. אני חושב שרשף לוי כותב קליל ושנון אבל אין שם מעבר. סרט בסדר לא יותר.
אגב סרטך לא סרתך (דיסלקציה לשעת לילה מאוחרת)
אני גם ראיתי את איים אבודים ובעיני זה סרט ענק. הוא נוגע ללב ומאד מרגש. מחזיר את התקופה, ויש בו עשיה קולנועית מאד מוקפדת. והמשחק מצוין של אורלי, של שמיל, של מיכאל מושונוב וגם של הבחורה החדשה שאני לא זוכר את שמה. אחרי שראיתי גם את ולס עם בשיר, אין לי ספק שאיים אבודים ייקח באקדמיה. התגובות של הקהל היו חזקות מאד.
אין שום ספק בסרט שראוי לזכות ואפילו בלי לראות את רשימת המועמדים, אבל אין בעיה לנחש שהסרט שיבחר יהיה א.פ.
ארי פולמן איבד אצלי את כל הנקודות אחרי הלכלוכים שהוא השמיץ את יוסי סידר בכתבה שלו במעריב. להגיד כל כך הרבה דברים רעים על קולגה, זה דוחה. הוא צריך לזכור שהוא לא מבקר קולנוע אלא עמית למקצוע. ואני חושב שהטענה שבופור הוא סרט לא אנטי מלחמתי מעידה גם על מחסור מסוים באינטיליגנציה רגשית באיזור של מר פולמן.
ליובל,
אני מניח שהכוונה היתה לא ל"מוצהר" אלא לחשוד במידה בלתי מובטלת של סבירות ויש לפחות שניים כאלה שהאחד הוא א. והאחר הוא ד. ויותר מכך, אם תבחן ברצינות ולעומק את כל השאר, אני לא אהיה מופתע אם תסיק שגם הם בגדר "חשודים" ו"חשודות", עניין של תחושה.
אהלן יונה,
אני לא מחביא את הסרט ממבקרים להפך הוזמנו מבקרים להקרנה, הגיעו מבקרים להקרנה ותהיה הקרנה לעיתונאים בסוף החודש.
כול אחד ודעתו שלו, אני די שמח שלא אתה יושב בראש חברות ההפצה שקנו את הסרט וכאמור הדעות בנושא הדראג שנויות במחלוקות ומן הסתם יוצר שעושה בחירות שכאלו יודע שהדעות יהיו שנויות במחלוקות. זה לא סרט שאמור להתחבב על כולם, יעידו עשרות הקשישות שנמלטו מאולם הסינמטק ב 12 הדקות הראשונות של הסרט.
אגב אני לא זוכר סצנה בקולנוע הישראלי של גבר מחזיק איבר מין מזדקר שלא ממש שייך לגוף שלו.
מה שאני טוען שישנם אנשים הכותבים באמצעי תקשורת מרכזיים ויש להם מטען אישי נגדי ובשל אותן דעות קדומות, אני לא חושב שמבחינה מקצועית ראוי שהם יבקרו את אנטארקטיקה. אנשים שכבר שלוש שנים לא אמרו לי שלום או טרחו להנהן בראשם כשאני חולף ואומר שלום מנימוס. ותאמין לי אני לא שומר להם טינה על הקטילות שלהם בנושא "ילדים טובים". הסרט הצליח גם בלי תמיכתם והם בסך הכול עשו את עבודתם. אז אם הם עד כדי כך לא סובלים אותי איך אני יכול לצפות שהם יכתבו ביקורת על סמך הצפייה בסרט?
ואני שוב פעם רוצה להשוויץ בביקורת של מבקר הקולנוע באתר newyorkcool.com שאין לי מושג מי הבן אדם ומה הסיפור שלו, אבל אחלה ביקורת. וממש לא מזיז לי שאתה לא מתלהב ממנה.
אגב אני ער בגלל ג'ט לג ונראה לי שזה גם הטוקבק האחרון שלי בסינמסקופ. אחד הלקחים שלי מ"ילדים טובים" הוא שלענות לטוקבקיסטים יכול להיות ממש לא בריא. אני מעדיף להשאר בתחום שעושה דברים ופחות מגיב על דברים.
תיקון טעות: סינמסקופ
ועל זה נאמר – 'יפה שעה אחת קודם'.
אגב הבעיה שלי לא היתה עם בחירת הדראג – הבעיה שלי שהוא משחק רע. אגב אני לא זקן. ורק אוסיף שאני ממש לא נגד הסרט – חשבתי שיש בו בעיות, לא חשבתי שהוא רע. נראה לי שאם הדראג והחייזרים היו נערכים החוצה יש מצב שגם הייתי חושב שהוא סרט עצמאי קטן ומצויין.
ליאיר,אתה זוכר סצנה בקולנוע הישראלי של גבר המחזיק איבר מין מזדקר ששייך לו?
מתי נוכחות של איבר מין מזדקר, לא משנה למי הוא שייך ומי אוחז בו, הפכה להיות מדד לאיכותו של סרט? אני מסוגל לדמיין סרטים מעולים ללא זקפה על המסך, וסרטים איומים ונוראים שמופיע בהם כל מה שאתם רק לתאר לעצמכם על המסך. על זה נאמר: "זה לא הגודל, זו הטכניקה".
לניר,
אני ראיתי לפני חודש את "יפן יפן" של ליאור שימריז והסרט מתחיל בגבר שמחזיק את הזיקפה שלו, ולא רק זה, הסרט גם נפתח בסצינת סקס שמציגה את הדמויות. מה שגורם לי לתהות לגבי הסרט של הוכנר.
אולי זה נהיה ז'אנר בקולנוע קווירי ישראלי.
אני לא סובל סרטים שיש בהם איבר מין -זקור או לא, מוחזק ע"י אישה או גבר או כל בעל-חי אחר.
אבל זה לא גורם לי לאהוב יותר מבקרים בעלי נטיה דומה, מה שכן – אני לא אוהב מבקרים בעלי נטיות כאלה ואחרות שנטייתם משפיעה על ביקורתם באופן כזה שהנטיה ההיא מודחקת ומוחבאת מעינו של הקורא. לכן, מבקר שמאחורי ביקורתו השלילית על סרט מסתתרת(בדגש על ההסתרה) הומופוביה – זה דבר מגעיל בעיני. (לכן אני אוהב את י"ר – כשהוא לא אוהב סרט בגלל טעמו האישי ולא בגלל איכויות הסרט – הוא כמעט מתנצל על כך. ואין לי בעיה גם עם מנחם בן – שלא טורח להסתיר את היותו הומופוב).
בנוגע ליוצר שמטקבק(בבניין התפעל) – זה בד"כ נורא, אבל בבלוג כזה זה דווקא דבר נפלא בעיני(מה גם שיאיר הוא לא רק יוצר). אבל אני מבין את הקושי, ורק חש צורך להודות ליאיר הוכנר על כך שהוא זיכה אותי ואת שאר הקוראים בגישה ישירה לדיעותיו וידיעותיו. והלוואי וימשיך כך…
למען הגילוי הנאות: אני נושא בתפקיד הבכיר ביותר בתעשיית הקולנוע בארץ(תפקיד שמתחיל בצ' ונגמר בה') וממלא עוד כמה פונקציות פחות נחשבות(ופחות רלוונטיות) בתחום.
שלומי את מתכוון לצנזורה?
אגב יאיר הוכנר נהנתי מאנטרטיקה. ואתה יכול להמשיך להגיב פה. זה שיונה לא אהב את הסרט שלך זה לא אומר שאתה צריך לברוח. יש שיאהבו ויש שלא זה בסדר. תכבד גם את זה. זה שאתה חושב שהסרט טוב כבר הבננו.
צנזורה? אופס, החידתיות שלי מפילה אותי….
אבל אהבתי: בדיקטטורה הצנזורה היא הגורם הכי
חשוב(?),בדמוקרטיה הצופה הוא הגורם הכי חשוב
(נעים לי לחשוב ככה, לפחות)
ובפעם האחרונה שבדקתי היה נראה לי שאנחנו דמוקרטיה…
מעניין למה בכלל דחו את מסיבת העיתונאים. ואם כבר דחו, היו צריכים להחביא את המידע קצת טוב יותר…
http://stevie.blogli.co.il/archives/166
עוד לא פרסמת את רשימת וולג'ין…
גם "הבית ברחוב טבנקין" של ליביו כרמלי התקבל וגם סרטה של אבתסאם מראענה על תחרות מלכת היופי של המגזר הערבי.