סינמסקופ 453: סיכום השנה, סרטי השנה. תוכנית אחרונה ל-2024
תמכו ב"סינמסקופ"
רוצים לעזור לממן את פעילות הבלוג, טבלת המבקרים והפודקאסט? מוזמנים לבקר בדף שלי ב-Patreon ולבחור לכם את אחת מדרגות התמיכה, ולהצטרף לקבוצות הסודיות של "סינמסקופ" לקבלת עדכונים והמלצות פרטיות. לחצו כאן
הירשמו לעדכוני המייל של ״סינמסקופ״
תגובות אחרונות
סינמסקופ בפייסבוק
פוסטים אחרונים
סינמסקופ בטוויטר
תגים
3D
אבי נשר
אווטאר
אוסקר 2009
אוסקר 2010
אוסקר 2011
אוסקר 2012
אוסקר 2013
אוסקר 2014
אוסקר 2015
אנימציה
ארבעה כוכבים
ביקורת
גיבורי על
דוקאביב
האחים כהן
האקדמיה הישראלית לקולנוע
הספד
הערת שוליים
וודי אלן
טבלת המבקרים
טריילרים
יוסף סידר
כריסטופר נולן
לייב בלוג
מדע בדיוני
מוזיקה
מלחמת הכוכבים
מפיצים
נטפליקס
סאנדאנס
סטיבן ספילברג
סיכום חודש
סרטים קצרים
סרטי קיץ
פודקאסט סינמסקופ הקצה
פיקסאר
פסטיבלים
פסקולים
קולנוע ישראלי
קולנוע ישראלי עצמאי
קולנוע תיעודי
קטנוניזם
שוברי קופות
תסריטאות
תיאוריה מעניינת, אבל ראוי להמשיך אותה: האם האופטימיות האמריקאית בתקופת קלינטון היא זו שהקשתה על היוצרים בהוליווד להמשיך לעשות סרטים בסגנון סרטי באטמן של ברטון, ולכן "באטמן לנצח" ו-"באטמן ורובין" יצאו כמו שהם יצאו (ביחד עם הירידה למצולות של הקריירה של מייקל קיטון)?
מהבחינה הזאת, לגמרי לא בטוח שכדאי שאובאמה יזכה בבחירות. תחשוב מה יכול לעשות גל חדש של אופטימיות באמריקה לסרט "באטמן" הבא. חראם.
כמה דברים קצרים:
"תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר" – את זה כתב שלום חנוך כבר לפני 20 שנה (מתוך השיר "נגד הרוח", שיצא לראשונה באלבום "רק בן אדם", 1987).
בהמשך לרז : יש תיאוריה, שאני לא מתומכיה, שאומרת שאמנים יוצרים את היצירות הטובות ביותר שלהם כאשר הם פועלים מתוך מצוקה. בסופו של דבר, תמיד יהיה על מה לעשות סרטים. לצורך העניין, אני מאוד אוהב סרטים סקנדינביים, ועד כמה שאני יודע, שם גם רמת החיים הגבוהה בעולם.
לפני כמה ימים ראיתי את "סינקדוכה, ניו יורק" של צ'רלי קאופמן. אחת המחשבות שעברה לי בראש היא איזו תקופה מופלאה עוברת על הקולנוע העולמי. תקופה שבה לא מעט סרטים זכאים לתואר "יצירת מופת". בשנה שעברה היו "לא ארץ לזקנים", "זה ייגמר בדם", וגם, במידה מסוימת, "רטטוי", וגם, יאיר, תסלח לי, אבל אני מסכים עם אורי קליין בנוגע ל"4 חודשים וגו'…" הרומני (קליין כתב : יצירת מופת של העידן המודרני). השנה יש לנו כבר את "וול-אי", "סינקדוכה", כנראה גם "האביר האפל" (עוד לא ראיתי), ולטעמי גם "ואלס עם בשיר". המשבר הוא כלל עולמי ?
זו תיאוריה ידועה ומעניינת אבל אפשר להחיל אותה גם על 2004, השנה בה בוש ניצח שוב. שימו לב לסרטים:
שמש נצחית בראש צלול, להרוג את ביל חלק 2, קראש, מיליון דולר בייבי, המסור, הנוסע, גארדן סטייט, היום שאחרי מחר, פרנהייט 9/11, דרכים צדדיות, קרוב יותר, אני אוהב האקאביז.
כולם סרטים שאפשר לקרוא אותם כמבטאים ייאוש ואיבוד דרך. ובוש ניצח.
כן – המשבר הוא כלל עולמי.
וכן, ניתן להחיל את התיאוריה הזו בכל תקופה בעיקר בדיעבד – בתקופה הזו פשוט יוצאים יצירות טובות בתחום. לפחות יאיר מקדים את הבחירות. מה יהיה אם אובמה לא ייבחר? הוא באמת יהיה האביר האפל?
תלוי איזה תפקיד (לפני או מאחורי הקלעים) הוא ימלא אם לא ייבחר 🙂
"האביר האפל" גם מנסה לומר משהו על המילחמה הנואשת בטרור ותוצאותיה..הג'וקר כאן הוא למעשה טרוריסט (ולא גנגסטר כמו בעבר) ,שלא מעוניין בכסף ולא פוחד להתפס או אפילו למות. האג'נדה שלו היא הרג וכאוס ולכן מאוד קשה להלחם בו. היד הקשה שבה נוקטות הרשויות יוצרת למעשה עליית מדרגה ומצב חמור יותר !
קטעי הוידאו שמצלם הג'וקר עם חלק מקורבנותיו פשוט מצמררים ומזכירים מראות מוכרים מהמציאות..
מעניין יהיה להכיל את זה על הקולנוע הישראלי.
תקופת רבין, נגיד, הוציאה קולנוע אופטימי יותר?
לא, היא הוציאה רצח.
ישראלים לא מאמינים באופטימיות.
זה כזה דבר מופרך לקשר בין שנות שלטון לסרטים.
תסריטים בדר"כ נכתבים 3 שנים לפני שהסרט רואה מסך.
והסרט מצולם בערך שנה וחצי.
ואם הילרי קלינטון היתה מנצחת בפריימריס , אז בטח היית מוצא הקבלה בינה לבין סרט אחר.
זה הכי פשוט לראות את המציאות ואז למצוא לה פרשנות בסרטים.
זה הכל בעיני המתבונן
רוה לרפי: למעשה, אם הילרי היתה זוכה בפריימריס הרי שההקבלה היתה יוצאת אפילו יותר סימטרית: קלינטון שמחליף בוש. אבל הכוונה בתזה אינה לאיש אלא למפלגה.
למעשה, במקרה של "האביר האפל" אפשר לקחת את התיזה הזו כמה צעדים קדימה מעבר לטענה שהוא משקף "צייטגייסט", שאלות מוסריות כלליות או תחושת מועקה ואין אונים מעורפלת. הסרט נוגע ישירות בבעיות ספציפיות כשהסעירו (ועדיין מסעירות) את הציבור האמריקאי שנים האחרונות וכולל סצינות שכל צופה אמריקאי יזהה כביקורת על הממשל – לשם הימנעות מספויילרים, אציין רק באופן כללי את שאלת האזנות הסתר, העינויים וה"מכה המונעת" – ובכל צומת, גיבור הסרט נוקט באופן מנוגד ואף הפוך להחלטות שקיבל ממשל בוש. ההצלחה המסחררת של הסרט, ויותר מכך, העובדה שהוא לא מעורר קונטרוברסיה בקרב הצופים, משקפים בבירור את חוסר שביעות הרצון והמועקה של השוק האמריקאי ממצב העניינים תחת השלטון הנוכחי. מהבחינה הזו, קשה לראות את אובמה לא מנצח את הבחירות כאן בהליכה.
ותיקון שולי – ב-1972 ניקסון עדיין לא היה שנוא, לפחות לא מעבר למעגלי פעילי האנטי-מלחמה. למעשה, הוא היה פופולרי מאוד, וזכה באחד מהנצחונות הסוחפים בהיסטוריה האמריקנית, בזכות מדיניות חוץ פעילה (הדטאנט, ההפשרה מול סין ורוסיה) והצלחות רבות מבית. הוא הפך לשנוא רק מאוחר יותר, אחרי ווטרגייט, כשהתגלה צידו הפרנואידי והאופן הפושע בו ניהל את הבית הלבן. מהבחינה הזו, "הסנדק" אולי שיקף את אי שביעות הרצון של המעורבים בעשייתו, אבל לא את זו של הציבור הרחב, בטח לא באופן כה ישיר כמו "האביר האפל".
מעניין איך כל אחד קורא סרטים בצורה שונה. אני דווקא הופתעתי כמה המסרים של "האביר האפל" דווקא מתאימים לערכי השלטון האמריקאי העכשווי. הטענה של הג'וקר וחלק ניכר מהאזרחים בגותאם היא שבאטמן, שלוקח על עצמו את תפקיד השוטר של העולם שלא לו, מביא את הכאוס והטרור על העיר, בדיוק כמו שמדיניות הממשל האמריקאי הביאה על עצמה את אל קאידה וארגוני טרור אחרים.
הסרט בכל זאת מסתיים בהכרה שצריך לפעול ולעשות בחירות מאד לא פופלריות, והגיבור האמיתי (שבחר, אגב, כן לעשות שישמוש בהאזנות סתר על מנת למצוא את הטרוריסט) מסכים להסתמן כ'אויב העם' כל עוד העבודה נעשית. (ג'ורג' בוש?)
ומעניין לראות שנולן בחר לא להראות איך הג'וקר 'נולד' (בתסריט אין שום הוכחה שבאטמן גרם להיווצרות הג'וקר), בניגוד מוחלט לגירסה של בארטון, בה באטמן אחראי חד-משמעית ליצירתו.) אז האם זה אומר שהוא חושב שמדיניות החוץ לא אחראית ליצירת הטרור?
רוה לעידו: האם זה המסרים של הסרט או מסרים של דמות אחת? כי באטמן מוצג בסרט כויג'ילנטה, פורע חוק, שעושה טוב (מבער פשע) באמצעים שאמורים להיות בלתי מוסריים ובלתי חוקיים (האזנות סתר, עינויים, חטיפות מחוץ לתחומי שיפוט), כשאנשי החוק, השלטון והממסד מנסים להישאר נקיים. באטמן אינו בוש. באטמן הוא ייצוג פולמוסי של המצב הנוכחי. הם – גורדון ודנט – מאפשרים לבאטמן את הפעילות שלו – ואף מבקשים אותה ברמיזה (או שלא) – כי הוא אינו איש ציבור אלא אזרח פרטי שאיש לא יודע את זהותו לכן לכאורה הוא יכול להיות מעל לחוק (שמסכים לעצום עין). הסרט עוסק בכך שלא מה שתעשה – במסגרת החוק או מחוץ לחוק – התוצאה תהיה עגומה. החוקהיבש חסר אונים. הפעולה מחוץ לחו מניבה תוצאות רגעיות אבל בד בבד מובילה להסלמה. ובנוסף, כתמיד בסרטי גיבורי-על מהעת האחרונה (ע"ע "הנקוק"), באטמן הוא גיבור כל עוד הוא שימושי לציבור, ובאותה נשימה הוא גם נתפס כנבל וכשעיר לעזאזל, שהופך מנערץ לרדוף ברגע שציבור – שמונע על ידי תרבות הלינץ' – זקוק למישהו כדי להאשים אותו.
אגב וול-אי, האם ניתן לשייך אותו למה שמסתמן כגל של סרטים מהשנים האחרונות שמראים את טימטומה העתידני של אמריקה? (אחרי אידיוקרטיה וסאות'לנד טיילס).
אוף-טופיק:
בניק-לינק על העיבוד הכי פחות צפוי לסרט שנעשה אי פעם.
הייתי רוצה לחשוב שאתה צודק אבל אני פסימית מידי.
(מקיין ינצח בכל מקרה לדעתי).
זמן לקול ההגיון בין כל המתעלפים מ"האביר האפל". הביקורת שלי בניק לינק.
באופן מביך, הלינק ששמתי קודם מוביל לכתבה אחרת. עכשיו הלינק הנכון.
עדן:
רוב הסרט האיש המבוגר עם חליפת העטלף מנסה להיפטר ממנה, אז אני לא בדיוק מבין איך אתה רואה את זה בתור צעד אחורה?
בסרט הקודם בסדרה ראינו (בצורה מרשימה גם כן) למה הוא לובש את החליפה הזו ועכשיו אנחנו מקבלים את הנסיון שלו להיפטר ממנה.
ולגבי האמינות של הסרט לעומת העולם האמיתי – אז כתבתי כאן כבר, אבל העולם האמיתי הוא לצערנו פחות אמין והרבה יותר מופרך מהסרט הזה. אני יכול לחשוב על אולי שני קטעים שהם מעט בעייתים – כל השאר נופלים מן המציאות.
ידעתם איך קוראים לכותב הנאומים הראשי של אובמה?
http://www.nytimes.com/2008/01/20/fashion/20speechwriter.htm
אפשר להוסיף גם את הסרט מטרופוליס, והסרטים האקספרסיוניסטים הגרמנים שבישרו את עליית הנאצים לשלטון.
הטענה המסורתית היא שבעשיית סרט מעורבים אמנים רבים, שבגלל העלות הכספית העצומה שלו מנסים לקלוע לרוח התקופה, ולכן הם קרובים יותר לתת מודע הקולקטיבי מכל אמנות אחרת.